ויאמר ה' אל משה אספה לי

שפוויאמר ה' אל משה אספה לי

פ' בהעלותך י"א ט"ז

ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל.

שפזויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל.

א) מד"ר פ' וירא ר"פ מ"ט כתיב סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם איזהו סוד ה' זו מילה שלא גילה אותה מאדם ועד עשרים דור. י"ל עשרים גימט' כתר, וכן עשרים הוא כף אשר הכף רומז לבחי' כתר כמ"ש בלק"ת בשה"ש בהביאור ע"פ יונתי בחגוי הסלע בענין ולכי לך, ועמ"ש בענין עשרים גרה השקל ובענין סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה משום דלא שלטא בה עינא, וכמ"ש ברע"מ פ' פנחס דרנ"ה סע"ב ולא למעלה מעשרים דאיהו כ' כתר עליון דלא שלטא בה עינא כו'. ואפ"ל ע"י המילה והעברת הערלה נמשך הארת הכתר שמאיר ע"י הבינה ביסוד ע"ד אל עליון כו' קונה הכל שנת' בלק"ת פ' מסעי בהביאור ע"פ אלה מסעי דרוש השני, ד"ה לבאר ענין המסעות פ"ג ובד"ה לריח שמניך טובים דרוש הראשון פ"א בענין מי גילה לבני רז זה, פי' הסוד הוא איך דכולא קמי' כל"ח ולא כמו שנדמה לנו העולם ליש ודבר, וזהו כענין כי אל דיעות הוי' שנת' בת"א פ' יתרו בד"ה משה ידבר ובסדור ד"ה מזמור לתודה, וזהו הנמשך ומתגלה ע"י העברת הערלה מסך המבדיל, וע' בסדור בדרושי המילה ע"פ ולא יקרא עוד שמך אברם, גם מ"ש במ"א ע"פ מארז"ל במד"ר תצוה פל"ח ופ' אחרי פכ"א שבזכות המילה הי' נכנס אהרן לפנים מן הפרוכת המבדיל בין הקדש ובין קדה"ק כו', והנה שורש קדה"ק הוא בחי' כתר כי קדשים הם חו"ב וקדה"ק זהו כתר וכמ"ש בלק"ת בד"ה שבת שבתון הוא לכם, והיינו כנ"ל שע"י המילה מאיר גם הארת הכתר ביסוד כו' ומשם מאיר בכנס"י, ועמ"ש עוד מענין מי גילה לבני רז זה בלק"ת בד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע פ"א ושם ספ"ד, ומ"ש בת"א פ' ויחי בד"ה חכלילי עיניים מיין בענין נכנס יין יינה של תורה יצא סוד, והנה אמרו שם עוד במד"ר פ' וירא שם אמר לו הקב"ה אם המול תטול סוד ה' מה סוד ה' סמ"ך ששים (י"ל מענין ששים המה מלכות אלו ס' מסכתות, וענין ששים אותיות שבברכת כהנים שנקראים ששים גבורים כו') ו' ששה ד' ארבעה הרי שבעים, שבעים אני מעמיד ממך בזכות המילה שנאמר בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה בפ' עקב יו"ד כ"ב ומעמיד אני מהם שבעים זקנים שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ומעמיד אני מהם משה שהוא הוגה בתורה בשבעים לשון שנאמר הואיל משה באר כו' פ' דברים. והענין כמ"ש בזהר ע"פ כל הנפש הבאה לבית יעקב ששים ושש לאתערותא דעמודא דאמצעיתא ששים ולאתערותא דצדיק ושש, והענין כמ"ש ברע"מ פ' תשא ע"פ העשיר לא ירבה דא עמודא דאמצעיתא והדל לא ימעיט דא צדיק וע"ש בפי' הרמ"ז הטעם שת"ת נק' עשיר ויסוד נק' דל כו' וע' מזה בבה"ז שם, והנה ת"ת ויסוד שהם יעקב ויוסף הם ב' ווין דהיינו אות וי"ו שמילויו ג"כ ו"ו כזה וכמ"ש בזהר פ' וישב דקפ"ב ע"ב וע' בזהר פ' יתרו דס"ח ע"א, וכיון שהת"ת נק' עשיר לכן הוי"ו שבו הוא וא"ו רברבא והיינו^* שפחשהוא ששים ר"ל שהוי"ו כלול מיו"ד אשר היו"ד הוא חכמה וכמ"ש בת"א ר"פ ויצא בענין וישם אותה מצבה שהוא וא"ו ויצוק שמן על ראשה שהמשיך בהוא"ו בחי' חכמה וזהו חשבון ששים שהוא"ו מאיר בו היו"ד ע"כ הוא יו"ד פעמים וא"ו שזהו ששים כו', והיסוד הוא ו' זעירא וע' בזח"ג פ' מצורע דנ"ג ע"ב שזהו"ע עץ ארז ואזוב וכמש"ש ובג"כ עץ ארז ואזוב אזלין כחדא ועל דא ו' ו' כחדא אשתכחו חד עילאה וחד זעירא וקריין לון ו' עילאה ו' תתאה, ועמ"ש מזה בלק"ת פ' חוקת בד"ה ויקחו אליך פרה איתא במשניות ושם פ"ג בענין ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ולכן אמר ולאתערותא דצדיק ושש והיינו חשבון וא"ו כמו שהוא בלא היו"ד, ונמצא ס"ו דתיבת סוד היינו עמודא דאמצעית' וצדיק, ובחי' ד' זהו ודאי במל' כמבואר בזהר ויחי דרל"ד ע"ב בענין ואגידה לכם חיבור הג' עם הד' זהו חיבור יסוד ומל', וגם נק' דל"ת לשון דל ע"ד סיהרא לית לה מגרמא כלום, גם ע"ד דלת ופתח שהיא דלת ליכנס לאצי', גם היא מקור לד' בחי' שבמרכבה כו' ע"ד ומשם יפרד והי' לד' ראשים, ועיין בלק"ת פ' בלק בד"ה מי מנה בחי' רובע ישראל, וא"כ פי' סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם היינו כשמאיר עמודא דאמצעיתא וצדיק בבחי' ד' שהוא מל' ע"ד אשרי משכיל אל דל, ועז"א דוד ומכל מלמדי השכלתי פי' מבחי' כל שהוא יסוד שהוא המלמד לדוד שהוא מל' שמלמד לו דעת עליון זהו סוד ה' ליראיו שכנס"י נק' אשה יראת ה' היא תתהלל, וכ"ז נמשך ע"י המילה דהיינו ענין ובריתו להודיעם, ולכן עי"ז נמשך בחי' שבעים נפש ושבעים זקנים, כי זקן היינו זה שקנה חכמה וזהו נמשך ע"י שמאיר עמודא דאמצעיתא הנק' עשיר שעולה עד הכתר וכ"ש בחו"ב ומאיר ע"י צדיק במל' לכן מזה נמשך בחי' שבעים נפש שעם היותם שבעים נק' נפש לשון יחיד ע"י הביטול שבהם מבחי' חכמה כח מ"ה, וכן נמשך שבעים איש מזקני ישראל שקנו חכמה, וגם ארז"ל במד"ר פ' בהעלותך שדומים להקב"ה שנק' איש כמ"ש הוי' איש מלחמה ודומים למשה שנק' איש כו' איש האלקים, וגם עיקר פי' זקן היינו ע"ד ישראל סבא שדומה לבוראו שנאמר בו ועתיק יומין יתיב לבושי' כתלג חיוור ושער רישי' כעמר נקא, ולכן זכו לסוד ה' שהוא הנבואה ורוה"ק כו'.

ב) מד"ר ויחי פצ"ט דקי"ב ד' ע"פ האספו ואגידה לכם שמינה אותן זקנים כמו שנאמר אספה לי שבעים איש. הנה מלשון האספו דורש שמינה אותן זקנים כי מינוי זקנים זהו ע"י שהם בבחי' התכללות יחד דוקא, כמ"ש במד"ר פ' בהעלותך במקומו ע"פ אספה לי זש"ה הבונה בשמים מעליותיו דהיינו ע"י שפטשישראל הם אגודה אחת דהיינו מ"ש ואגודתו על ארץ יסדה כו', ועמ"ש מענין ואגודתו בלק"ת פ' כי תצא סד"ה כי ההרים ימושו ומ"ש מזה ע"פ ולקחתם אגודת אזוב בבוך שמות פ' בא ומ"ש מזה בבוך תרי"ח חצי בוגין וע' בזהר פ' צו דל"ה סע"א. ועוד נתבאר מזה ע"פ ועתה אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לי סגולה, בבוך^* שמות דקי"ד ע"א ודקמ"ט ע"א ועוד בעמוס סי' ט' בבוך^* יחזקאל, ואפ"ל ע"ד שנת' בד"ה והתהלכתי בתוככם בענין איך פי' והי' אם שמוע נק' אין עושין רש"מ ולכן אין מלאכתן נעשית ע"י אחרים כ"א ואספת דגנך בעצמך והרי נאמר אם שמוע תשמעו כו' בכל לבבכם ובכל נפשכם, אך כי פי' רצונו של מקום שבחי' מקום זהו ממכ"ע ועושין רש"מ שיומשך הגילוי מסוכ"ע בממכ"ע בבחי' פנימי' ממש אבל כשמאיר בבחי' מקיף נק' אין עושין רש"מ, ושיומשך בבחי' פנימי' זהו ע"י בכל מאדך, ועד"ז ארז"ל בזמן שישראל עושין רש"מ הארץ שותה מאוצר העליון שנא' יפתח ד' לך את אוצרו הטוב את השמים כו', וע' מזה בלק"ת סד"ה כי ההרים ימושו בסעיף ג' בהג"ה, ולכן עז"נ כי בהיותו ואגודתו על ארץ כהנים בעבודתם כו' הי' נמשך הבונה בשמים מעליותיו ומזה נמשך בבחי' עושין רש"מ, ועמ"ש בבה"ז פ' ויצא ע"פ קומה ד' למנוחתיך משם יובן מעלת ואגודתו כו'.ג) מד"ר פ' שמות ספ"ה ע"פ ויוכו שוטרי בנ"י ולפיכך זכו לרוח הקדש שנאמר

אספה לי שבעים איש מזקני ישראל כו'.

ד) במד"ר פ' ויקרא ר"פ ב' בכל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם לא לעוה"ז ולא לעוה"ב כו' בסנהדרין כתיב אספה לי שבעים איש, עמ"ש בלק"ת פ' במדבר בהביאור ע"פ וארשתיך לי פ"ג אשר לי מורה על ע"ק שהוא בחי' כי לא אדם הוא להנחם, ועמ"ש בבוך תרי"ט א' די"ג ע"א בהגהות לד"ה בכ"ה בכסליו בענין מארז"ל במד"ר פ' ויצא פ"ע בענין שם הגדולה לאה גדולה במתנותיה כהונה לעולם כו' בית דוד לעולם, דר"ל ה' גדולה היינו ה' ראשונה של שם שבה מאיר ע"ק ולכן הוא לעולם, והיינו מ"ש במד"ר פ' ויקרא שם בכהנים כתיב וכיהנו לי כו' בדוד כתיב כי ראיתי בבניו לי מלך בש"א סי' י"ו, וא"כ בסנהדרין שנאמר אספה לי היינו ג"כ שנמשכו מבחי' ע"ק, והיינו לפי שהם זקנים מאיר בהם מבחי' ועתיק יומין יתיב ועמ"ש מזה בהביאור ע"פ ראשי המטות דתקס"ז ושם פ"ד הבאתי מ"ש בפרדס בערך סנהדרי גדולה וקטנה וז"ל הגדולה הוא בבינה (הג"ה זהו ה' גדולה דלאה שהוא בבינה כנ"ל עכ"ה) מתגלית בתפארת (הג"ה וזשארז"ל במשנה בסנהדרין פרק הנחנקין שממנה תורה יוצאה לכל ישראל, כי תורה היינו תפארת ע' פרדס ערך תורה ואורייתא מחו"ב נפקת וזהו אשר סנהדרין ע' זקנים שמקבלים מחו"ב אמרו עליהם שמהם תורה שהיא תפארת הכולל חו"ג יוצאה לכל ישראל, ובפרדס ערך לשכת הגזית שהם דנין דין אמת לאמתו, אפ"ל אמת היינו תפארת ע' זהר ר"פ ויקרא דף הראשון ע"פ ונתתם לי אות אמת, ופי' לאמתו זהו ע"ד תתן אמת ליעקב דקשה דהא יעקב היינו תפארת שנק' אמת, וא"כ מהו תתן אמת ליעקב, אלא הפי' שיאיר בחי' ע"ק בתפארת שזהו שצאמיתית האמת, ועמ"ש מזה בלק"ת פ' מסעי בהביאור ע"פ אלה מסעי דרוש השלישי, וזהו שהסנהדרין דנין דין אמת לאמיתו כיון שבהם מאיר הבינה הנק' עתיקא, והנה משארז"ל במשנה ספ"ק דמכות סנהדרין ההורגת אחת בשבוע דהיינו א' בשבע שנים נק' חבלנית וכ"פ הרמב"ם פי"ד מה' סנהדרין הלכה יו"ד, זהו ג"כ משום שמאיר בהם הארת ע"ק ששם החסד גובר כו' עכ"ה) והטעם כי ע' סנהדרין הם ע' ענפים שבתפארת שהם ז' ספירות כל אחת כלולה מיו"ד (הג"ה ע' זהר פ' בשלח דס"ב ע"ב ע"פ ויבואו אלימה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים שפי' ואתתקף אילנא קדישא שהוא תפארת בתריסר תחומין בארבע סטרי עלמא ואתתקף בשבעין ענפין וכולא כגוונא דלעילא עכ"ל, וע' בזהר פ' במדבר דקי"ח ע"ב גבי דהא אילנא עילאה קדישא כו' עכ"ה) ומרבע"ה שהוא הדעת הרי ע"א, והכלל הכולל הם ע"ב וסנהדרי קטנה הם במל' כו' עכ"ל, ועמ"ש בענין ה' קטנה רחל, והנה בשבעים זקנים נאמר ואצלתי מן הרוח כו' א"כ משה לגבי הע' זקנים מעין הבחי' של ערך המאציל לגבי הנאצלים, ויש לחלק דהא המאציל מן הרוח של משה אינו משה כ"א ואצלתי כו', אלא י"ל כערך הכתר לגבי ע"ס כו' שהכתר הוא הממוצע בין המאציל לנאצלים, כך משה ממוצע בין בחי' ויאצל כו' ובין הע' זקנים, והיינו כי הע' זקנים הם ז"ת שכל א' כלול מיו"ד, ומשרבע"ה בחי' דעת שהוא המחבר כח"ב אל ז"ת כו', ולפי כהאריז"ל משה רבינו ע"ה בחי' יסוד אבא שהוא דעת עליון כו' ובמקום משה הוא המופלא של ב"ד שממשיך מבחי' מופלא שהוא הכתר כו', ועם היות הע' נק' זקנים אכן המופלא י"ל ע"ד סבא דסבין עמ"ש מזה בהגהות לד"ה בכ"ה בכסליו, עכ"פ מזה מובן קצת ענין אספה לי שבעים איש לי דייקא זח"ב לט"ב, ח"ג ע"ד ק"ד.

ה) זח"ב פ' יתרו דפ"ו ע"ב דכד אינון קיימין קמי' דר' שמעון מבועין דליבא פתיחין לכל עיבר וכולא מתגלייא וכד אתפרשנא מיני' לא ידענא מידי וכל מבועין סתימין א"ר חזקי' היינו דכתיב ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים, כבוצינא דא דנהרין מיני' כמה בוצינין כך רשב"י מארי דבוצינין הוא נהיר לכולא כו'. י"ל כמ"ש בלק"ת בשה"ש בהביאור ע"פ שחורה אני ונאוה דרוש השני פ"א וז"ל אך גם זאת כדי שיהי' האור א"ס יכול לבא לידי גילוי שיתהווה מזה כל הספירות צ"ל מקודם בחי' ממוצע בין המאציל לנאצלים ואז יוכל האור א"ס להוות ולחיות הספירות והממוצע זהו כתר כו' עכ"ל, ואעפ"כ ודאי הספירות נתהוו מהמאציל ממש, אלא שזהו ע"י הכתר שתחלה האציל בחי' הכתר שהוא אור כללי להע"ס כמ"ש בע"ח שער מ"א פ"ג כמו עד"מ התהו שהוא ההיולי לפ"ד הרמב"ן בפי' החומש בפ' בראשית הוא מקור לד' יסודות ארמ"ע כן הכתר כו' ואז אח"כ ע"י הכתר האציל הע"ס בפרטות ואפ"ל כי פלוגתא דרבנן וריה"ו במשנה ספ"ק דסנהדרין דרבנן ס"ל סנהדרי גדולה היתה של שבעים וא' נאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ומשה על גביהם הרי שבעים וא' וריה"ו אומר שבעים ס"ל לריה"ו דמשה אינו סנהדרין כמ"ש בגמ' די"ז ע"א, היינו כי משה לגבי ע' סנהדרין כמו הכתר לגבי ע"ס וס"ל לחכמים דהכתר הוא ממנין ע"ס כמ"ש הרדב"ז בספר מגן דוד והפרד"ס, ע"כ הי' משה בחשבון רק שהי' על גביהם וריה"ו ס"ל דהכתר אינו נמנה בחשבון הע"ס וכ"כ הרמ"ז דכתר אינו בחשבון ע"ס לכן ג"כ משה אינו בחשבון הסנהדרין כ"א למעלה מהן הרבה, ופסק הרמב"ם פ"א שצאמה' סנהדרין הלכה ג' כחכמים. וכן עד"ז ההמשכה מע"ס דאצי' בבריאה הוא ג"כ ע"י כתר דבריאה ע"ש בלק"ת פ"ב, וזהו כמו ענין משה שבו ועל ידו האציל הקב"ה הרוח על ע' זקנים כמדליק נר מנר וכנ"ל ססעי' ד' שזהו ענין המופלא שעל ע' סנהדרין כו', ועד"ז ענין רשב"י שהי' נשמה דאצי' לכן בו ועל ידו דוקא נמשך החכמה לתלמידיו וחביריו שהיו מבריאה, ובזהר ס"פ בהעלותך דקנ"ו סע"א פי' שזהו כדמיון הלבנה שמקבלת האור מהשמש כמו"כ רוה"ק של הע' זקנים הוא מבחי' סיהרא וכ"כ שם דקנ"ה ע"ב, ומשה הוא בחי' שמשא וע"ד כתיב ואצלתי מן הרוח אשר עליך שלפי שהם מבחי' סיהרא ע"כ הם צריכים לקבל האור מבחי' שמש שהוא משה, וע' בזהר ר"פ בהעלותך מענין שמשא וז"ל דקמ"ח סע"ב ת"ח בהעלותך את הנרות אלין בוצינין עילאין דכולהו נהירין כחדא מן שמשא, ועיין זהר ר"פ וילך מענין אשר משה הוא בחי' שמשא, ומכ"ז יובן ענין המבואר בלק"ת פ' במדבר בד"ה במדבר סיני באוהל מועד תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרן שהעלאות הנשמות ע"ד מי זאת עולה מן המדבר מתחלה למשפחותם ע' נפש ואח"כ לי"ב שבטים, הכל ע"י משה והיינו כנ"ל בענין הע' זקנים שמקבלים ע"י משה דוקא, לכן כמו"כ ההעלאה של הנשמות לבחי' ע' נפש שהם כענין ע' זקנים זהו ג"כ ע"י משה דוקא.

ו) בילקוט פ' בהעלותך במקומו ע"פ אספה לי שבעים איש תוך רמז תשל"ו כנגד שבעים יו"ט שנתן להם הקב"ה ואלו הם שבעה ימי הפסח ושמונה ימי החג ור"ה ויוהכ"פ ועצרת ונ"ב שבתות הרי שבעים ד"א כנגד ע' נפש שירדו למצרים עכ"ל. ובמא"א אות ע' ססעי' ל"ב כ' וז"ל ע' זקנים כנגד ע' יו"ט שיש לישראל והנה הע' זקנים כנגד ע' רברבי דבינה ויו"ט בבינה עכ"ל. ועיין מענין ע' רברבא בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה ואהבת את ובסידור שער הק"ש בד"ה זהר פנחס דרל"ו ובזהר תרומה דקל"ג ע"א שזהו ענין א"ב דאל אדון שאומרים בשבת, ובמ"א נת' דאתוון רברבין זהו בבינה מצד הארת הכתר שמאיר בבינה, ואיך ההפרש בינם לאתוון זעירין כמו ההפרש בין אנכי ובין אני כו'. והנה מ"ש ויו"ט בבינה צ"ע דהא יש בהם נ"ב שבתות אשר שבת הוא בחכמה, אלא צ"ל משום דבשבת מאיר הארת ע"ק ששם סוד הזקנה והראי' שגם שרו של עולם הנק' נער אומר נער הייתי גם זקנתי פי' גם זקנתי היינו בשבת שאז עולה באצי' אשר שם מאיר בחי' עת"י קדמון ונצחי, ועי"ז אומר גם זקנתי ע"י שבשבת מאיר בו הארת עת"י המאיר באצי', ואח"כ כשחוזר ונמשך ביצי' בימי החול נעשה בחי' נער והוא מ"ש בזהר פ' פנחס דרי"ז סע"א בפי' אנוש כחציר ימיו אנוש דא רזא דההוא נער דסליק לסיבו ואתהדר כמלקדמין, וביאר שם רבינו ז"ל ע"ד הנ"ל כי אימא מקננא בכורסייא שהוא עולם הבריאה להאיר זיו השכינה בג"ע העליון שהוא בבריאה וז"א מקנן ביצי' ומתלבש בבחי' מט"ט ו"ק דיצי' (ע' בלק"ת בשה"ש בהביאור ע"פ ששים המה מלכות דרוש השני ושם ספ"ב בענין יוצר אור ובורא חושך) ונק' נער (ע' הטעם בת"א פ' וישב סד"ה בכ"ה בכסליו בענין חנוך לנער ע"פ דרכו, ועוד בת"א פ' תרומה בד"ה ביאור לענין הכרובים ומ"ש במ"א ע"פ ונערים ממשתה נגינתם ובלק"ת פ' צו בד"ה והי' אור הלבנה ושם פ"ב) ובשבת שיש עליות העולמות אז ו"ק דיצי' עולים בשרשם באצי' בבחי' ו"ק דאצי' ובאצי' מאיר אור א"ס הקדמון ונצחי ונק' עתיק יומין ע"כ גם ו"ק דיצירה מקבלים מבחי' זו, ולכן שצבגם ו"ק דיצירה שעולים במקומן ו"ק דאצי' נק' גם זקנתי, וזהו דסליק לסיבו כו', אך כאשר חוזר ונמשך ביצי' בימי החול חוזר ונעשה בחי' נער שהוא בחי' קטנות ולכן נק' אנוש כחציר ימיו כמו החציר שקוצרים אותו וחוזר וגדל וחוזרים וקוצרים אותו וחוזר וגדל כו', והנה המק"מ פ' פנחס בשם נ"ב מהרח"ו פי' דסליק לסיבו כשעולה לבריאה אזי נעשה זקן וכשיורד ליצי' חוזר ונעשה נער וזהו וישוב לימי עלומיו עכ"ל, צ"ל דס"ל דבריאה ג"כ כיון שאימא מקננא בבריאה היא ג"כ בבחי' זקנה כי ע' רברבא שהוא בבינה הוא בחי' ע' זקנים כנ"ל בשם המא"א ואולי זהו ענין ששם מאיר בחי' עתיק יומין דבריאה שמבחי' זו הוא שרש ג"ע העליון וכיון שמאיר שם בחי' עתיק דבריאה נק' ג"כ גם זקנתי כו', עכ"פ כיון בשבת ויו"ט מאיר בחי' עת"י ועיין זהר ס"פ אחרי דע"ט ע"ב זהו אשר הע' זקנים הם כנגד עת"י דכמו שיש ע' ימים טובים בכל שנה שבהם מאיר הארת עת"י, ומה שהם ע' ימים דוקא י"ל נגד השיבה שהוא בחי' ע', כך בנפש זהו ענין ע' זקנים שבהם וע"י מאיר מבחי' עת"י ואפי' ביומין דחול ממשיכים בחי' זו ע"י עסק תורתם, וזהו שארז"ל במשנה פ"ק דזבחים א"ר שמעון בן עזאי מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן דהל"ל שבעים ושנים זקנים, אלא המכוון כמו ע' נפש נק' נפש לשון יחיד ע"י הביטול שלהם כמו"כ או כ"ש ע' זקן שהם בבחי' ביטול דחכמה כח מ"ה ע"כ נק' זקן לשון יחיד שלכן נאמר בהם אספה לי אסיפה היינו התכללות וחיבור, ועמ"ש ע"פ ויטע אשל בבאר שבע שאמרו במד"ר ויטע אשל זו סנהדרין המד"א ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה היינו ע"ק ע"ד רמה קרני כו' והיינו כי י"ל שע"י התכללות זו מאיר בהם בחי' זקן דהיינו בחי' עת"י כו', וזהו אספה לי שבעים איש שע"י האסיפה והתכללות של שבעים איש יהי' בחי' אסיפה לי שיאיר בהם בחי' עת"י, וזה שארז"ל משבטלה סנהדרין בטלה השיר מבית המשתאות דקשה מה ענין סנהדרין לשיר אלא לפי שהם נגד ע' יו"ט והרי ביו"ט שייך עונג ושמחה ולכן הי' שייך השיר, משא"כ משבטלה סנהדרין כו' ואין גילוי בחי' עת"י כו', ולע"ל נאמר אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדיו כי לע"ל אפי' גם בבחורים בחי' נערים יאיר מעין ההארה שבזקנים כמ"ש הנער בן מאה שנה ועמ"ש מזה בלק"ת פ' צו בד"ה והי' אור הלבנה כו', וזהו ג"כ מ"ש זכרי' ח' ד' עוד ישבו זקנים וזקינות בירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים, וכ"ז המכוון שיהי' עוד הארת ע"ק ע"ד חדש ימינו כקדם, ומזה נמשך השמחה אז תשמח כו' היינו שהאל"ף אלופו של עולם יאיר בבחי' ז' המדות כו' וזהו ע"ד שם נשמחה בו.

שצגע"י עכ"ה) ובבחי' שבעים יו"ט מאיר הארת עתיק ולכן נאמר בהם שמחה ועונג, וע' זקנים שהם סנהדרין האיר בהם ג"כ הארות השערות דעת"י שנמשכו ממו"ס, ונק' ג"כ עיני העדה ע' לק"ת בהביאור ע"פ ואתחנן פ"א די"ל שממשיכים להיות עין ה' אל יראיו עיני ה' אל צדיקים ע"י שעבודתם בבחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא ע' בלק"ת בשה"ש בד"ה לבבתני כו' באחד מעיניך, וכ"ז זכה אברהם ע"י המילה כנ"ל סעי' א' בענין אספה לי שבעים איש, ועיי' בפרד"ס שער כ"ז הוא שער האותיות פי"ט פי' כי האות הזה עיקרה ביסוד כו' וסיים ויש עין אחר שהוא עין פקוח שאין גבות עינים [עליו] כלל והוא בסוד עליון בא"א כנדרש באדרא עכ"ל ועיי' מזה באד"ר נשא דקכ"ט סע"ב ודק"ל תחילת ע"א ושם פי' אשר יוסף זכה להשגחה מבחי' טוב עין דא"א מ"ט כי נתן מלחמו לדל ובפי' האד"ר שם פי' דל הוא בחי' מל' והיסוד שהוא יוסף נותן מלחמו לדל ע"כ זכה לאשגחותא דעין דא"א וזהו בן פורת יוסף בן פורת עלי עין ועד"ז י"ל ענין ע' יו"ט שנתנו לישראל שבהם מאיר עינא פקיחא דא"א, ואולי עי"ז מאיר ג"כ בכל הימים כנודע שיש הארת שבת בימי החול, ואפ"ל כי הנה יש עוד בחי' עין שאינה טובה והו"ע עין תלויה שבפסוק יכרסמנה חזיר מיער כמ"ש בלק"ת פ' ראה בד"ה וכל בניך לימודי ה' ושם פ"ג, אך ע"י שמאיר מבחי' עינא פקיחא דא"א אז אין שליטא לבחי' עין רע, וכמ"ש באד"ר שם מפני מה זכה יוסף דלא שלטא ביה עינא בישא מפני שזכה לאשתגחא בעינא טבא עילאה עכ"ל ועי' בלק"ת פ' ראה בהקיצור מד"ה כי תשמע בקול סעי' ו'.

ואפשר לקשר ענין זה ע"ד הדרוש עם הדרוש המבואר בלקו"ת בד"ה בהעלותך את הנרות שסוף הדרוש שע"י אה"ר דאהרן באורך נראה אור נמשך בחי' כשמן הטוב כו' הזקן זקן אהרן שיורד ע"פ מדותיו שיהי' הגלוי למטה כמו למעלה, וזהו ג"כ ענין שבעים זקן שהם הממשיכים גלוי זה דבחי' שיורד על הזקן, והנה זקן שקנה חכמה וענין קנה יש להעיר ממ"ש בדרוש חמשה קנינים קנה הקב"ה תורה קנין אחד והקנין יש בו משיכה וכסף, ודהע"ה הי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה בבוך ויקרא פ' בהר ע"ש באריכות. ועד"ז יש לפרש ענין זקן שקנה חכמה והשבעים זקנים נמשך מבחי' ואצלתי מן הרוח אשר עליך, וכן הזקן זקן פי' במד"ר פ' ויקרא ספ"ג דהיינו זקן משה וזקן אהרן, ועיין מזה בזח"ג דפ"ח סע"ב ובמק"מ שם בשם הר"ר צמח.