וישמע משה
שפדוישמע משה
בהעלותך י"א, יו"ד וחי"ת
וישמע משה. בשבת פי"ט דק"ל ע"א וכל מצוה שקבלו עליהן בקטטה כגון עריות דכתיב וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו על עסקי משפחותיו (שנאסר להם קרובות), עדיין עושין אותה בקטטה דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרי.
שפהפב"ת דיומא דע"ה א' ע"פ זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם בפ' בהעלותך י"א ח', חד אמר דגים וחד אמר עריות (דנאסר להן במדבר, ודגה מלשון תשמיש כמו וידגו לרוב בפ' ויחי מ"ח) ונראה משום כי בעלמא דאתכסיא דהיינו באצי' שם היחוד דוקא בקרובות אלא שבבי"ע הן עריות כמ"ש בסידור בדרוש ברכת הזימון וע"כ אמרו את הדגה כו' דגים שבים עלמא דאתכסיא כו'. מ"ד דגים דכתיב נאכל, ומ"ד עריות דכתיב חנם, ופי' מהרש"א לפי שברחוקות לא ימצא לישא אלא במוהר ומתן משא"כ בקרובות דאפשר שיתרצו חנם, ולפענ"ד נ' שהוא ע"ד חנם בלא מצות והיינו כי ל"ת נמשכין מי"ה ועשה מו"ה, אך יש בחי' דקמיה כחשכה כאורה ע"ד עד דלא ידעי בין ארור המן לברוך מרדכי, בת"א סד"ה לבסומי בפוריא זהו בחי' שלמעלה מהמצות. ולמ"ד עריות הא כתיב נאכל לישנא מעליא נקט דכתיב אכלה ומחתה פיה כו', בשלמא למ"ד עריות היינו דכתיב וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו על עסקי משפחותיו שנאסרו להם לישכב אצלם אלא למ"ד דגים מאי בוכה למשפחותיו הא והא הואי, והקשה מהרש"א מה ענין זה לתרעומת שעל המן, וי"ל דכבר פי' חנם בלא מצות מה שאין אתעדל"ת מגעת שם, והנה המן הוא מבחי' טל שהוא ג"כ מבחי' הנ"ל, אבל עכ"ז נאמר בו למען אנסנו הילך בתורתי והיינו שהוא בא לעורר אתעדל"ת ולכן נתרעמו על בחי' זו כי הם רצו בחי' חנם בלא מצות, והמן בא דוקא להיות הילך בתורתי כו'. רבות פ' דברים דרפ"ו ע"ג תבן לא היו נותנים להם והם אומרים זכרנו את הדגה אשר נאכל כו'. זח"ג פ' בהר דק"ח ע"א כתיב זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, בלא ברכה דלא הוו עלן במצרים עול דלעילא, ת"ז תקון כ' דמ"ו א' דלילית חייבא דבהון חאבו ישראל כו' זכרנו את הדגה כו', והבחיי פ' בהעלותך כ' בשם המדרש וז"ל אשר נאכל במצרים חנם אם תבן לא היו נותנים להם חנם שנאמר ותבן לא ינתן להם דגים היו נותנים להם חנם אלא מאי חנם חנם מן המצות עכ"ל, הכוונה כי הנה ההמשכה דחיות העולמות הוא נמשך חנם בלא מצות, ובחי' זו שרשה מיחוד או"א שהן נק' ריעים תרין ריעין דלא מתפרשין ומבחי' זו נמשך ג"כ יחוד קרובות אמור לחכמה אחותי את וכמ"ש בבה"ז פ' וירא ע"פ וגם אמנה אחותי בת אבי היא וזהו ג"כ ענין הדגה אשר נאכל כו' כי לויתן הוא סוד יסוד אבא כו' ועמש"ל, והש"ך פ' משפטים ע"פ ובשביעית יצא לחפשי חנם פי' חנם חשבון צח שהם מ"ט אותיות שבפסוק שמע ישראל ובשכמל"ו, ויש ק"ש שחרית וערבית והם צ"ח, וע' זח"ב תרומה קכ"ז א' וע' בלק"ת מהאריז"ל ע"פ חנם נמכרתם, ובמ"ע אופן כ"ח וז"ל והנה זה הי' תפלת משה שאמר ואתחנן שרצה להעביר הקליפה שהיא נקראת חנם (דהיינו לפי שיניקתם מבחי' אם צדקת מה תתן לו כו' כמ"ש בת"א בד"ה בשלח פרעה) כמ"ש בפסוק אשר אכלנו במצרים חנם, וכה"א והרבה פצעי חנם איוב סי' ט' שהיא הקליפה, ולכן נק' גיהנם שעל עסקי חנם באו שם (ע' בפרק עושין פסין די"ט ע"א ובמהרש"א שם בח"א) ר"ל שמתעסקים בקליפה עכ"ל ואפ"ל שכמ"כ ע"י צח אותיות דשמע ישראל ובשכמל"ו שחרית וערבית מכניעים הקליפה הנק' חנם, וכמו בפורים ממשיכים מבחי' עד דלא ידעי כו' להיות ארור המן כו' ולכן כל הקורא ק"ש כתיקונה מצננין לו גיהנם שהוא מבחי' חנם כנ"ל וזהו דודי צ"ח ואדום.
שפוירושלמי פב"ת דתענית הלכה ה' תני רשב"י כתיב וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו על שש עריות שאסר להן משה וכ' בקה"ע והן אחותו מאביו ואחותו מאמו ואחות האב ואחות האם ונדה ואשת אח שהן עריות שאין ב"ד ממיתין עליהן ואין בן נח מוזהר עליהן אבל שאר עריות אף בני נח היו אסורין בהן דכתיב על כן יעזוב איש כו'.
למשפחותיו איש לפתח אהלו רבות סדר וירא פמ"ח דנ"ג ע"ד גבי מנשים באהל תבורך מנשי דור המדבר שהן יושבות באהלים שנאמר איש לפתח אהלו, וע' בזח"א ר"פ וירא ע"פ והוא יושב פתח האהל, ובפ' בא דל"ו ע"א, ואפ"ל פתח אהלו היינו יסודות דזו"נ, וע' בזח"ג ויקרא דף י"ד ע"א ובמא"א אות פ' סכ"ו פתח מל' פתח וכניסה באצי' וזהו ענין פתחי לי אחותי וכמ"ש בפ' אמור צ"ד א', וא"כ שייך זה לענין בוכה למשפחותיו, דהיינו לבחי' פתח אהלו, רבות ס"פ בהעלותך דף רס"ד ד' בפי' מי יאכילנו בשר אמר ר' שמעון לא נתאוו בשר אלא שאר בשר כו', ואין שאר אלא עריות שנאמר איש איש אל כל שאר בשרו, הוי שכך בקשו להתיר להן את העריות וכה"א וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו כשבקשו כך, לכך ויחר אף ה' מאד כו'. ובמדרש איכה ס"פ בכה תבכה דס"ג ע"א אמר רשב"י אמר הקב"ה אתם בכיתם בכייה של תפלות כו' וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו כו' ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו כו', וז"ל הש"ך ע"פ וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו הבין שמה שאמרו תנה לנו בשר היתה כוונתם לכלול בבשר גם התר עריות שהן נקראים ג"כ בשר שנאמר והיו לבשר אחד, בפ' בראשית ס"פ ב', וזהו התאוו תאוה ב' תאוות תאוות הבשר ותאוות העריות כו' (ולפי"ז פי' מי יאכילנו היינו ג"כ ע"ד אכלה ומחתה פיה כו' כנ"ל).
ואדמ"ו נ"ע פי' שלא מחמת התאוה הגשמיות בכו אלא מפני שעיקר היחוד העליון למעלה בעולם האצי' הוא דוגמת בחי' אלו שנקראו שאר בשר ואחותו ובתו וכמארז"ל לא זז מחבבה עד שקראה בתי, עד שקראה אחותי כו', ומזה הטעם ארז"ל הבא על אמו בחלום יצפה לבינה כו' אלא שבהשתלשלות בחי' אלו בבי"ע נעשו ערוה ער ו"ה כו' דוגמת פני ארי' שבמרכבה הקדושה הוא אל הימין ולמטה נעשה חיה טמאה כו' והיינו מחמת שבה"כ, שהבחינה היותר עליונה נפלו בג"ק הטמאות שלמטה מק"נ שאין להם בירור כלל כ"א לדחותם לגמרי ע"ד שחורות כעורב, וע"ז בכו שיתיר להן בירור זה ג"כ להיות דוגמת היחוד העליון. וי"ל שכוונתם כי יחוד דבחי' אחות ושאר אינו נפסק לעולם כמו חו"ב הם תרין ריעין דלא מתפרשין וזהו שנק' חנם שאינו תלוי באתעדל"ת וע"כ רצו להמשיך מבחי' זו ביחוד זו"נ שהן איש ואשה שיהיו בבחי' תרין ריעין דלא מתפרשין כמו או"א וזהו אחותי כלה כו', וזהו מי יתנך כאח לי כו' וכמ"ש ע"פ מי יתנך בשה"ש.