ובנחה יאמר שובה

שפבובנחה יאמר שובה

ובנחה יאמר שובה כו'. ביבמות דס"ג סע"ב שאין השכינה [שורה] על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל, וכ' המהרש"א הוא מבואר בב"ר ויעל אלקים מעל אברהם, הצדיקים הם מרכבה של מקום כו' רכב אלקים רבותים אלפי שנאן וכן איתא ברבות ס"פ משפטים דק"נ ע"ד (שהוא ל"ב ע"ד) דפי' רבותיים אלפי היינו שני אלפים ושני רבבות שהרי אומר שחצי המחנה הוא מ"ש מצדך אלף ורבבה מימינך, וכ"מ בפ' במדבר ר"פ ב' כ"ב רבבות כו'^*, ויש להקשות שהרי בגמ' פרק לפני אידיהן ד"ג ע"ב פי' שהן י"ח אלפים, דאלפי שנאן היינו שאינן כו' ופרש"י שני אלפים חסרים מרבותיים ומהמדרש מבואר להפך שהן שני אלפים יותר על רבותיים, וכ"מ מהגמרא יבמות הנ"ל וכ"מ ג"כ בגמ' ב"ק ס"פ מרובה דפ"ג ע"א, ואיתא בשט"מ שם בב"ק שכן הי' מנין הלוים במדבר, ועיין מזה בכלי יקר ס"פ במדבר, ואפ"ל דהנה בתו"א פ' יתרו דק"כ ע"א ד"ה אלפי שנאן א"ת שנאן אלא שאינן הטעם כי שרשן הוא בז"א שאין לו רק ט"ס כו' ויש ט"ס מלמעלה למטה וט"ס מלמטה למעלה והם ב' טיתין דמט"ט כו' משא"כ במל' הם רבותיים שהוא י"ס גמורות כנודע עכ"ל. והנה אף שז"א אין לו רק ט"ס עכ"ז הרי המל' משלימתו לע"ס כמש"ש שהיא עשיראה דכולהו, וכמ"ש בזח"ג חקת ק"פ ע"ב גבי בגין דהיא שלומי אמוני ישראל ובמק"מ שם ר"ל שמשלמת לכל ספירה וספירה, וע' בהרמ"ז ר"פ כי תשא גבי והדל לא ימעיט מעשר דהיינו ג"כ שהמל' שהיא עטרת היסוד משלימתו לע"ס, ובפע"ח שער הלולב רפ"ב וז"ל והנה נודע אצלינו כי ה' אחרונה שבשם הוא סוד מלכות דז"א שהיא העטרה שלו ואינה הנוקבא ממש כי לכן הה' דבוקה בשם ואינה בפ"ע אך הנוק' היא אד' או אלקים עכ"ל, ושם פ"ג בדברי ה"ר יוסף מערבי אתרוג הוא סוד עטרה דיסוד והוא מציאות הרושם שהניחה נקודת המל' כאשר היתה דבוקה עם היסוד למטה ממנו כו' וכשנתפשטה נקודת המל' ונעשה פרצוף נשאר הרושם עם היסוד כו' וזהו שימני כחותם על לבך כו' עכ"ל, ואפשר לבאר ענין שז"א הוא בעל ט"ס ע"ד מ"ש בביאור אלה מסעי בענין מ"ב מסעות ומדוע בספירת העומר הוא מ"ט ז' פעמים ז' משא"כ במסעות הם ז' מדות פעמים וי"ו ונתבאר כי המל' הוא הגילוי ונק' עלמא דאתגלייא וכמו הדבור וכמ"ש באשר דבר מלך כו', ובחי' המסעות ע"ד איידי דטריד למיבלע לא פליט, לכן נחסרו המלכיות שהם הגילוי כו', נמצא כל מדה רק ו"ק עצם המדה לא הגילוי, וזהו ג"כ שז"א הוא בעל ט"ס היינו ו"ק עם ג"ר שלו שהם המוחין אבל מ"מ אין בו בחי' מל' שהוא הגילוי וזהו הכל ע"ד המסעות בחי' העלאה במקורו לא לירד ולהתגלות, משא"כ בחי' מל' שענינה הגילוי בחי' מלך על עם לכן יש בה ע"ס גמורות, והוא הדבור שיש בו מוחין ומדות ועצם הדבור, וכמ"ש מזה ע"פ מאמר הזהר פ' בחקתי קט"ו ב' בענין דומה דודי לצבי כו', והנה עם היות בז"א רק ו"ק או ט"ס עכ"ז המל' משלימתו לעשר היינו בחי' דו פרצופין נבראו והוא ענין מה שיש בכל מדה בחי' כח התגלות המדה כמו אהבה וגילוי האהבה, ואח"כ מט' מלכיות דז"א נבנה בנין המל' כו' וז"ס ט' ברכות דר"ה שאזי בנין הנוק' שפגעולם הדבור, ואפ"ל ההפרש בין המל' כשהיא כלולה בז"א לבחי' מל' כשנעשית פרצוף בפ"ע שהוא ענין גילוי אחר גילוי, שזהו משארז"ל פ"ג דברכות אם הרהור כדבור דמי או לאו כדבור דמי, דבחי' ההרהור הוא מקור הדבור היינו שמהרהר איך לדבר, משא"כ מחשבה זהו אינו שייך עדיין לדבור כלל, והרהור הנ"ל נק' מחשבה תתאה והו"ע ד' רבתי דאחד במאמר אחד יכול להבראות לכן מצינו שהדבור נק' בשם מחשבה עיין בגמ' ספ"ג דב"מ גבי על כל דבר פשע ובמשניות שם בתוי"ט, וכן נת' במ"א דפרצוף החיצון דמל' זהו הדבור ופרצוף פנימי הוא ההרהור ע"ד אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ואח"כ ויאמר לאדם, וא"כ בחי' המל' כשמשלמת ז"א לע"ס זהו עד"מ ההרהור המלביש להמדות כמו עד"מ כאדם שמהרהר במה שהלב חפץ ומתאוה כו', ומזה נבנה אח"כ עולם הדבור, וזהו ענין אחד ובשכמל"ו כי אחד אח ד' ר"ל אח הוא ט"ס דז"א וד' רבתי בחי' מל' המשלימתו לע"ס והוא ההרהור כנ"ל ואח"כ בשכמל"ו שיומשך עולם הדבור כו', גם י"ל בענין ב' בחי' אלו דמל' שזהו ענין קבלת עול מלכות שמים שבשמע ישראל ועול מצות שבוהי' אם שמוע, כי שמים ז"א ומל' שמים היינו מל' דז"א, ובחי' מל' כשהיא פרצוף בפ"ע זהו ענין קבלת עול מצות וע' בסידור שער הק"ש מענין קעומ"ש ועול מצות ובד"ה ראיתי והנה מנורת זהב, גם י"ל ב' בחי' אלו ע"ד ב' בחי' שבמל' הנזכר בביאור ע"פ שחורה אני ונאוה היינו הא' כשהיא באצי' הב' כשנקרא שכינה שנעשית מקור לבי"ע, ובמ"א נתבאר שזהו ענין ב' ימים דר"ה שנחשבים כיומא אריכתא לפי שהם בנין המל' אלא לפי שיש בהמל' ב' בחי' כנ"ל, ובמ"א נתבאר שב' בחי' אלו נק' ג"כ ים ויבשה, ועפ"ז יתורץ הקושיא הנ"ל דמ"ש בגמרא דפי' רכב אלקים רבותיים היינו י"ח אלפים זהו בענין העלאה ממטה למעלה שבבחי' זו אין נחשב המל' כ"א ט"ס העצמיים וכמו בענין המסעות מ"ב מסעות זפ"ו כנ"ל ועז"א רוכב על כרוב קל שלו ושט בח"י אלף עולמות כו' ופי' בת"א עליית ז"א דבריאה בז"א דאצי', ובעמה"מ די"ג סע"ב שער אק"ס פ"ו פי' עליות ז"א דאצי' בט"ס שלמעלה מהטהירו שהם י"ח אלפים רבבות כו' וזהו ענין י"ח אזכרות שבמזמור לדוד, וביהי כבוד, נמצא בענין ההעלאה חסרו ב' אלפים משני רבבות היינו בחי' המל' כנ"ל, ולכן לנגד זה בענין ההמשכה הם כ"ב אלף, היינו ב' אלפים נגד מל' שמים דז"א, וב' רבבות נגד מל' שהיא פרצוף בפ"ע, ולכן אין השכינה שורה שהוא ענין ההמשכה בפחות משני אלפים ושני רבבות כי להיות ההמשכה השראת השכינה מל' דאצי שנעשית עתיק לבי"ע צ"ל ע"י ב' בחי' הנ"ל שבמל' כענין ההרהור והדבור כו' ועמ"ש בד"ה דומה דודי לצבי מענין ט"ס ומענין המל'^*, ועוי"ל בענין שובה רבבות אלפי, כי אומר ברבות ס"פ משפטים ונשא פי"ב רמ"ז א' אלף משמאלו ורבוא מימינו, ומבואר בת"א בד"ה מזוזה מימין שהמצות מבחי' ימין ותורה מבחי' שמאל, וכן נתבאר בענין זה שפדהשער שער מימין מצות ושער בשמאל תורה ושער רישי' כעמר נקא בד"ה אני ה' אלקיכם דפ' ציצית, והנה התורה אלפים שנה קדמה לעולם זהו חו"ב נק' משמאלו שמקבלים מבחי' ושער רישי' כעמר נקי, אבל המצות נעשה ונשמע ב' כתרים נק' מימינו וזהו רבבה כצמח השדה כו' בעדי עדיים הן הכתרים, ולכן ע"י ק' ברכות ממשיכים המאות וע"י תורה האלפים וע"י מצות רבבות כו', וב' רבבות הם נגד מ"ע ומל"ת אשר מ"ע תלוים בו"ה ומל"ת בי"ה ומבואר בביאור ע"פ שחורה אני ונאוה ו"ה הן ז"ת דכתר שהוא שרש הנאצלים וי"ה הם ג"ר דכתר שהוא בחי' תחתונה שבמאציל, וזהו ענין ב' רבבות ב' בחי' שבכתר הנמשך ע"י מ"ע ומל"ת וב' אלפים הם חו"ב, ובאדם נאמר רק החצי מצדך אלף ורבבה מימינך ע"ד להנחיל אוהבי יש חצי מתר"ך אורות דכתר כו' וכן מחו"ב כי חכמה נק' אין ובינה יש כו' והשראת השכינה להיות מלך יחיד מל' דאצי' נעשית כח"ב דבריאה לכן צ"ל ב' אלפים ב' רבבות כו', וצ"ע מענין שאול באלפיו ודוד ברבבותיו וכן רבבות אפרים ואלפי מנשה והיינו כי באפרים נאמר וישם את ימינו על ראש אפרים כו', ואפ"ל לפ"ז ימינו ז"א ושמאלו נוק' כי הנוק' נק' ח"ת והז"א סוכ"ע כו', לפ"ז י"ל רבבות ואלפים להיות כלי להשראת סוכ"ע וממכ"ע כו' וזהו ענין שאין השכינה שורה בחי' מלך יחיד כו', הרצוא קומה בחי' מ"ה והשוב ב"ן ע"כ הרצוא ויפוצו כו', התנערי מעפר קומי כהדין תרנגולא כו' מן קיטמי' מה דרישא שכיבת באבק כו' וקומה ע"י בהתאסף ראשי כו'. עוי"ל ב' רבבות וב' אלפים שהם ס"ה כ"ב אלפים היינו בחי' כ"ב אותיות התורה^* והיא מבחי' אלף אאלפך חכמה נוצר חסד לאלפים, דבר צוה לאלף דור, ומרבע"ה אדם אחד מאלף מצאתי, אלפים שנה קדמה לכן כ"ב אותיות הם כ"ב אלף ועמ"ש ע"פ הזהר ויצא קנ"ו ע"פ ישכב יש כ"ב אתוון דאורייתא שהם בחי' להנחיל אוהבי יש כו', וזהו נגילה ונשמחה בך וארז"ל בכ"ב אותיות התורה*.