ענין חמשה קנינים

קעדענין חמשה קנינים

ענין חמשה קנינים אברהם ותורה וישראל הם חג"ת, אברהם חסד, תורה בחי' גבורה כמ"ש מימינו אש דת למו וניתנה אש שחורה ע"ג אש לבנה, וגם אמרז"ל אנכי ולא יהי' לך מפי הגבו' שמענום, ישראל הוא תפארת כמ"ש ישראל אשר בך אתפאר, שמים וארץ הוא בחי' יסוד כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא ובארעא, ובית המקדש הוא בחי' מלכות, ופי' גבורה אינו דין אלא בחינת להבדיל בין הטהור לטמא, וזהו כענין גבורות גשמים שיורדים בגבו' ומתחלקין טיפין טיפין, וכן בתורה, גם מ"ע יש שהן בחי' המשכה כמו מצות תפילין לולב ואתרוג, ויש מצות שהם בחי' העלאה כמו הקרבנות שעולין באש שלמעלה, ושורש המשכת התורה מגבורה דעת"י שבמו"ס.

קעהב) כדי להבין ענין אברהם קנין א'. יש לבאר ענין ירידת הנשמה בגוף איך היא צורך עלייה, והיינו ע"י שמתלבשת בנה"ב שעי"ז דוקא תתעלה, ולכאורה הרי כשהיא מלובשת בגוף אין ערוך כלל אהוי"ר שלה לכמו שהיא למע', אך הוא מפני שנה"א שרשה מעולם התיקון ונה"ב שרשה מעולם התוהו שלמעלה מעולם התיקון וכמ"ש בלק"ת בהביאור ע"פ ואהי' אצלו אמון. והנה יעקב חבל נחלתו וכמו חבל שראשו א' גבוה, כך הנפש יש לה שורש בעשי' ולמעלה יותר עד בחכ' דאצי', ולכן ע"י אהוי"ר שמתעורר בהנשמה למטה בגוף דוקא אתכפי' דנה"ב, יתעורר שרש החבל בחי' מזלי' ומקיף (הג"ה וצ"ל שהתעוררות זו דמזליה מתעורר ע"י בירור דנה"ב דוקא משא"כ כשהי' הנשמה למעלה לא יכלה באהוי"ר שלה לעורר השרש שלה שבאצי', י"ל ע"ד שנתבאר בלק"ת בד"ה ביאור ע"פ יונתי בחגוי הסלע פ"ב שקשר העשי' עם האצי' צ"ל ע"י א"ס ב"ה שלמעלה מהאצי', ואפ"ל שזה נמשך ע"י אתכפי' דנה"ב משום דכד אתכפייא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין, ומיהו כאן פי' שעיקר עלי' זו זהו ע"י בירור נה"ב כו', כי יש ב' בחי' אהבה, אה"ע הנמשך מצד ההתבוננות בהעולמות, ואה"ר הוא בחי' בהמה רבה שלמעלה מבחי' אדם, ולהגיע לבחי' זו זהו ע"י מה שהנה"א מבררת נה"ב וזהו אדם ובהמה תושיע ה' ואני תמיד עמך בהמות הייתי עמך, ואפ"ל שזהו פסח ויצי"מ עליות נה"א ואח"כ ע"י ספה"ע בירור נה"ב, ועי"ז העליה בשבועות לבחי' כתר תורה).

ג) ואחכ"ז יובן ענין הקנין דאברהם, דהנה ענין הקנין הגשמי שהדבר יצא מרשות לרשות, והיינו ע"י כסף ומשיכה, כי יש ב' מיני מ"ד הא' בחי' המשכת אתעדל"ע שלפני האתעדל"ת כדי לעורר האתעדל"ת, וזהו הנק' כסף דהיינו גילוי האהב' עליונה מל' נכסוף נכספתי, עי"ז נמשך לב האדם אחריה, כמ"ש בלק"ת פ' ראה בהביאור ע"פ אחרי אלקיכם תלכו ספ"ה בענין כפה עליהם הר, שזהו"ע כמים הפנים לפנים, ואח"כ נמשך מ"ד בבחי' פנימי', כמ"ש מזה בלק"ת בהביאור ע"פ אלה מסעי דרוש השלישי ושם פ"ב, ובנתיים צ"ל ההעלאה היינו ההמשכה להעלות הדבר מרשות לרשות היינו העלאת מ"ן מרה"ר שנק' טורי דפרודי לרה"י שהוא בחי' היחוד העליון דקדושה והוא הביטל ליחידו ש"ע והיינו ע"י המשכות מ"ד הראשון זהו הנותן כח להעלאה זו, אך אברהם בלא"ה היה מרכבה לחסד דאצי' וע"כ אין שייך בו קנין והמשכה מטורי דפרודא, אך הענין כידוע בע"ח שיש ג' מדריגות עקודים נקודים וברודים, העקודים היינו שהע"ס עקודים בכלי א' והיינו מחמת גודל הביטול לאוא"ס ב"ה, אבל בנקודים שנתחלקו לעשר להיות כל בחי' בכלי בפ"ע לכן שייך משיכה ההעלאה מבחי' אצי' להיות נכלל בבחי' גילוי העקודים, ואפ"ל בענין אברהם קנין א' עם היות גם קודם הירידה בגוף הי' נשמתו מחסד דאצי' אך ע"י הירידה נעשה העלי' של נשמת אברהם מן האצי' לגבי המאציל א"ס ב"ה ע"ד שנת' בלק"ת בד"ה אם בחוקותי תלכו אותיות החקיקה דשם פי' שהם בחג"ת שבכתר, וכן פי' בבה"ז פ' וישב ע"פ הנה ישכיל עבדי דפי' ישכיל היינו מבחי' מו"ס דא"א, ירום מצד גלגלתא דא"א, ונשא מסט' דאברהם היינו חסד דעת"י המלובש בגלגלתא דא"א, וגבה מסט' דיצחק היינו גבורה דע"י המלובש במו"ס דא"א, מאד מסט' דיעקב היינו ת"ת דע"י, וזהו העלי' אחר ירידתם למטה בעוה"ז קעובגוף, ומעין זה יובן בכל אדם אשר עליית הנשמה אחר ירידתה בגוף ונה"ב הוא שהיא מתכללת באוא"ס בבחי' לאשתאבא בגופא דמלכא וע"ד שנת' בת"א פ' יתרו בד"ה זכור ושמור בדב"א נאמרו שהעלי' הוא שתהיינה מיוחדת באוא"ס ב"ה ע"ד איהו וחיוהי חד וכמ"ש והי' נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך, והנה אין צרור פחות משלשה זהו מל' ת"ת ובינה, שהת"ת נק' עה"ח ומקבל מהבינה בחי' כי עמך מקור חיים, ומשפיע להמל' הנק' ארץ החיים, ולכן על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח ע"ד שנת' בלק"ת בד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש הראשון פ"ב אשר ג' בחי' אלו הם מחדומ"ע והרי הן עצמן ג' בחי' בינה ת"ת ומל' בי"ע שבאצי' שהן מחדומ"ע.

ד) ומעתה יש להבין פי' וענין קנין דתורה, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז במשלי סי' ח' כ"ב (ה', בת"י איתא ה' בראני י"ל דפי' תורה היינו חכ' דאצי' שעז"נ והחכ' מאין תמצא מבחי' כתר, והוא ראשית הגילוי מבחי' כתר לכן נק' ראשית דרכו ולכן נק' בריאה כי החכ' כיון מאין תמצא א"כ שייך ע"ז לשון בריאה יש מאין, ופי' מאז עיין זח"ב פ' בשלח דנ"ד סע"א ע"פ אז ישיר, וכן י"ל לפי' המד"ר פ' מצורע פי"ט ע"פ ראשו כתם פז, ראשו זה תורה שנא' ה' קנני ראשית דרכו, דא"ר הונא בשם ר"ל אלפים שנה קדמה תורה לברה"ע שנאמר ואהי' אצלו אמון ואהי' שעשועים יום יום ויומו של הקב"ה אלף שנה, וענין אלפים שנה הם חו"ב ע"ד אאלפך חכמה אאלפך בינה כו' עכ"ה). והנה ע"ד הנ"ל בקנין דאברהם שיש בו מ"ד ומ"ן ומ"ד כן יש בקנין דתורה, ומתחילה יש להקדים בענין התו' דהנה מבואר לעיל דהתו' היא מבחי' גבורה, ולכן ניתנה התו' בלפידים, וצ"ל דהרי כתיב פיה פתחה בחכ' ותורת חסד על לשונה (וע' מזה בזח"א ס"פ תולדות דקמ"ה סע"א, ושם פי' המק"מ לפי שהתורה הוא ז"א ורובו מהחסדים וכן בילקוט בתהילים סי' קי"ח ע"פ הודו לד' כי טוב כל"ח זו התורה שנתן להם שנקראת חסד שנאמר ותורת חסד על לשונה). אך הענין דשניהם אמת משום דפי' מפי הגבורה שמענום אין גבורה זו מדה"ד, אלא ע"ד ההבדלה בין טהור לטמא, והתחלקות זו אינה ממדת החסד שכולו רק חסד, כ"א יש מבחי' גבורה (ה' אבל היא אמיתית החסד, דוגמת שארז"ל בילקוט בשמואל א' רמז קכ"א ע"פ ויחמול שאול על אגג כל המרחם על האכזרים לסוף נעשה אכזר על הצדיקים, וכן במד"ר ר"פ שמות האריכו בענין חושך שבטו שונא בנו, ואוהבו שחרו מוסר, ולכן נאמר ראשו כתם פז כו' קווצותיו תלתלים שחורות כעורב דהיינו מצות ל"ת לדחות הרע, וכן ד"ס, ובחי' גבורה זו גבוה מאד שהם גבוהים ממ"ע הנמשכים מבחי' חסד, ע') וכמו מצות צדקה ומצות תפילין וסוכה ותרומות ומעשרות שהם ותורת חסד (ה', מ"מ קיום המל"ת וד"ס גבוהים יותר כמו סופר שלמעלה מבחי' ספר ע'), גם במ"ע יש ג"כ התכללות חו"ג שהם דקדוקי המצוה שסוכה שעשאה מדבר המקבל טומאה פסול, וכן בקרבנות יש ג"כ חו"ג כו', והיינו ענין בחכ' אתברירו, והחכ' אעפ"י שהיא מקור החסד יש בה ג"כ דין, ושאלו לחכ' נפש החוטאת במה תתכפר אמרה תמות, אך זה קאי על חכ"ת מ"מ גם כששאלו לתורה אמרה יביא קרבן, הרי הצריכה תיקון כי כשהביא קרבן הי' צ"ל לב נשבר ונדכה כו', רק הכתר הוא רחמים פשוטים.

קעזה) ואחר שנת' בשרש מהות התורה מעתה י"ל ענין הקנין דתורה, דאי' בזח"ג פנחס רכ"ב ע"ב דהע"ה הי' מחבר תו' שלמעלה בהקב"ה, דלכאורה עיקר הכוונה להמשיך אוא"ס בתו' מלמע' למט' ע"י הדיבור בד"ת, ולכן דהע"ה הי' מחבר תו', משמע מלמט' למע'. אך הענין דשניהם אמת שיש בעסק התו' ב' מדריגות, הא' המשכה ע"ד ואשים דברי בפיך ובהדיבור שורה חכ"ע שבה שורה אוא"ס, וענין הב' לקשר מחשבתו ודבורו בדבר ה' זו הלכה (ה' י"ל ע"ד העיון בתו' והיינו ג"כ כשמכוון לקשר נפשו עי"ז באוא"ס ב"ה כי כל האומר אין לי אלא תו' כו' והיינו ע"י התפלה, ועי"ז מחבר התורה בהקב"ה, כי התו' היא מח"ע שהוא ג"כ בחי' דין וצמצום משא"כ כתר בחי' ורב חסד הוא למעלה מן הצמצום כנז' בת"א ויהי בשלח פרעה, אלא שאעפי"כ צ"ל צמצום דחכ' ע"ד הנז' במד"ר פ' בראשית ס"פ י"ב דאל"כ יהי' חטאין סגיאין ע"ש אבל אחר הבירור ע"פ החכ' צריך להעלות ולחבר החכ' אל בחי' הכתר שהוא ורב חסד שלמעלה מהצמצום בכדי שיומשך בחי' ורב חסד בהחכ' שהוא בחי' עליונה יותר יאיר ע"ד לעושי רצונו עאכו"כ, ולכן לע"ל והי' ביום ההוא יהי' הוי' אחד וארז"ל כולו הטוב והמטיב, עוי"ל כי הקנין דתו', כי בתו' יש אירוסין ונשואין, בחי' נובלות חש"מ תורה היינו רק מבחי' שערות זהו נק' אירוסין, ולכן נק' התו' תו' דבריאה בראשית ברא היינו והחכמה מאין תמצא בריאה יש מאין מבחי' כתר, אך הנשואין זהו המשכת הכתר ומו"ס כמ"ש בלק"ת בדרוש שמע"צ בהביאור ע"פ תורה צוה, וזהו הקנין דתו'. עוי"ל ע"ד מארז"ל פ"ק דקדושין דל"ב ע"ב ואין זקן אלא מי שקנה חכ' שנאמר ה' קנני ראשית דרכו, ואפ"ל כי פי' מי שקנה חכ' ר"ל שהתורה חקוקה במוחו וזכרו, ולכן ארז"ל טוב מי ששונה סדר א' או שני סדרים ורגיל בהם ממי ששונה הרבה ואינו רגיל בהם, ועז"נ טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח, כי כשרגיל בהן נק' שקנה חכ' שמתאחד ממש עם החכ' שהוא התורה שבה שורה אוא"ס ב"ה, ועד"ז י"ל פי' הקנין דתורה למעלה כי עם היות הוא ית' מרומם ומתנשא לאין קץ מבחי' החכמה, אעפי"כ במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו עד שנתאחד ממש עם התו' עי"ז דאורייתא וקוב"ה כולא חד ממש, וז"ש במד"ר ממי קנה כמ"ש פלן עינוי יאין ושערי יאין, ר"ל כמו הנפש אינה בערך העינים ושערות אעפי"כ מתאחד עמהם עד שהוא כמו דבר א', כך אעפ"י שהוא ית' למעלה מהחכמה נתאחד עם החכמה עד שהוא הידוע והוא הדעה עצמה כו'.