חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה
קעאחביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה
חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה שבו נבה"ע כו'. הנה תחלה אמר חביב אדם שנברא בצלם כו' וע' במדרש שמואל שהביא בש' החסיד ז"ל דקאי על בחי' מדבר וזהו היתרון שיש לו על החי שאינו מדבר והוא הנפש השכלי' שבאדם, ועמ"ש מזה בד"ה למען תזכרו כי דצח"מ נגד אבי"ע וכמו שאין בי"ע ערוך לאצי' כך אין ערוך דצ"ח למדבר ולכן האדם הוא תכלית הבריאה ע' בעקידה פ' בראשית שער החמשי, ובפי' המשניות להרמב"ם בההקדמה גבי ודע כי שאלו הקדמוני' כו', וזהו חביב אדם שנברא בצלם, וחביבין ישראל שנק' בנים זהו הנה"א ועז"נ ומה שם בנו בני בכורי ישראל שנק' ומ"ה שהוא שם מ"ה דז"א הנק' ישראל, ובשם הרח"ו פי' דגם חביב אדם שנברא בצלם קאי על נש"י, והנה ענין הצלם נת' בלק"ת פ' בחקתי בד"ה ביאור ע"פ אם בחקתי שהוא ממוצע בין הנה"א ובין נה"ב וזהו ואהבת לשון ציווי כי ע"י התבוננות בנפש השכלית ממילא יומשכו המדות אחרי ההתבוננות, ועל הנה"א ודאי שייך לשון ציווי כי בה האה' טבעי' נר הוי' נשמת אדם ובנים אתם ברא כרעא דאבוה, והיינו כי ישראל עבמ"ח כמשל הבן שנמשך ממוח האב כו' משא"כ העולמו' והמלאכי' נבראו מהדבור והדבור נעשה נפרד וזהו ומשם יפרד כו', אבל המח' מתאחדת עם בעל המח' ונק' איהו וגרמוהי חד כמ"ש בת"א פ' יתרו בד"ה זכור ושמור בדבור א' וע"כ אינו בבחי' נפרד, וע"י בירור קעבנפש השכלית עז"נ ואולך אתכם קוממיות שתי קומות, כ"כ במדרש שמואל שם בשם החסיד, ור"ל קומת נה"א ששרשה משם מ"ה וקומת נפש השכלית ונה"ב ששניהם מנוגה ששרשה משם ב"ן כו'. והנה ירידת הנשמה בגוף הוא צורך עלי' מבחי' איהו וגרמוהי לבחי' איהו וחיוהי וזהו ע"י התו' וזהו חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה שבו נה"ע. ויובן עדמ"ש בד"ה ויצוום אל בנ"י בענין וארא אל אברהם כו' באל שדי, כי האבות הן הן המרכבה אברהם אוהבי והי' מרכבה לבחי' חג"ת דאצי' שהם אורות המלובשי' בכלים שהכלים מגבילי' את האור שיומשכו ויתהוו העולמו' בגבול ומדה, וזהו באל שדי שאמר לעולמו די ושרשם מהרשימו שנשאר אחר הצמצום שהוא שרש הכלים, אבל ושמי הוי' היינו אא"ס המאיר בחכ' כמ"ש הוי' בחכ' והוא הקו הנמשך אחר הצמצום שנמשך מלמעלה מהצמצום, והוא המאיר בחכ' דוקא כי חכ' כ"ח מ"ה וזהו בחי' מה שמו הוי' צבאות שמו שבחי' הוי' צבאות מאיר בבחי' מ"ה חכ' כ"ח מ"ה ולכן נק' החכ' אמת כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, ולכן נק' התו' דמחכ' נפקת כלי חמדה כי בכל הכלים דט"ס שמהחכ' ולמטה אין מאיר אא"ס אלא רק בחכ' לבד כמ"ש בע"ח שמ"ז באריכות וכנ"ל ששרש הכלים הוא מהרשימו אבל האור מהקו מאיר בחכ' דוקא וע"י החכ' מאיר בשאר הספי', ואפי' בבינה אין מאיר אא"ס אלא ע"י אמצעות החכ', וזהו"ע איהו וחיוהי חד שלמעלה מבחי' איהו וגרמוהי שהחכ' נק' חיוהי והחכ' תחי'. והנה באא"ס ב"ה נא' חכו ממתקי' וכולו מחמדי' פי' חכו היינו חכ' כי חיך אוכל יטעם וטעמים הם בחכ' וגם פי' חכ' היינו ח"ך מ"ה וכמ"ש מזה בלק"ת גבי שבועות בד"ה וספרתם לכם פ"א, וענין וכולו מחמדים היינו שאיליו תכסוף נפש כל חי והחיות רצוא כו' בוערות כמראה הלפידים כו' להשיג גילוי אא"ס ומיד הם ושוב כי לא יוכלו לראות ולהשיג שלא יתבטלו ממציאותם וכמ"ש כי לא יראני האדם וחי וארז"ל ברבות ס"פ נשא דפי' וחי היינו שאפי' החיות ומלאכי השרת שחייהם חיי עולם אינן רואות את הכבוד, אבל ע"י התו' יוכלו לראות ולהשיג גילוי אא"ס ממש שעז"נ עוטה אור כשלמה וכמארז"ל בחייהם אינן רואי' כו', והיינו ע"י שבחכ' מלובש אוא"ס וחכ' נק' ראי' ועז"נ עין בעין יראו כו' וכתי' כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות כו'. ויובן זה עוד עפמ"ש במ"א ע"פ וכל העם רואים את הקולות שהתו' ניתנה בה' קולות וענין ה' קולות ע"ש אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה וארז"ל ברבות כי תשא פ' מ"ם שאמרה הקב"ה ד' פעמים בינו לבין עצמו ואח"כ ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכ', וד"פ אלו הם כנגד ד' אותיות הוי' הנמשכים ע"י התו', יו"ד חכ' הוא בחי' אז ראה בחי' והחכ' מאין תמצא ואח"כ ואיזה מקום בינה הו"ע ויספרה כו', נמצא שהחכ' נק' אז ראה בחי' ראי', ובשעת מ"ת זכו ישראל ג"כ לבחי' וכל העם רואים כו' וכמ"ש לע"ל אז תפקחנה עיני עורים, ויהי' גילוי בחי' ראיה זו והיינו ע"י התו' שנמשכה מבחי' אז ראה כו' עד ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכ' כו', ולכן נק' כלי חמדה מה שכל החיות ומ"ה משתוקקי' ונכספים ולא יוכלו לראות כו' וע"י התו' יוכלו לבוא לבחי' ראי', והיינו שהחכ' נק' כלי חמדה שבה דוקא מלובש אא"ס, כן פי' בספר נשמת דוד על שה"ש בפסוק וכולו מחמדים, והיינו מ"ש וארא אל אברהם כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם, אלא גילוי זה נמשך ע"י התורה דוקא, ולכן נאמר עליה הנחמדים מזהב ומפז רב כו'. וע' בפירש"י במלכים א' סי' כ' פסוק ו' בפי' והי' כל מחמד עיניך, חמדה מתוך חמדה זה ס"ת שנא' הנחמדים מזהב ומפז רב, קעגוע' בפי' הנחמדי' מזהב ומפז רב בהרמ"ז ר"פ קרח, דזהב ופז רב הן חו"ג דעת"י המלובשים בכתר וח"ס אבל התורה הוא דעת דע"י וזהו כענין ישכיל עבדי ירום וגבה זהו חו"ג דע"י שבגלגלתא ומו"ס, אמנם מאד מסט' דיעקב זהו ת"ת שעולה עד כתר דעת"י זהו"ע הנחמדים מזהב ומפז רב.
ועפי"ז יובן הפסוק ויהי בנסוע הארון כו' וע' תחלה בלק"ת בד"ה אלה מסעי דרוש השני ודרוש השלישי שהי' צריך להכניע המדבר שהוא מקור הקליפות נחש שרף כו' כדי שכל אדם יוכל להכניע הגוף שלו שנלקח ממשכא דחוי' בחי' משכא דנחש כו', ונראה כמו ענין חנוכת המזבח כי קרבנות הם העלאת מ"ן מנה"ב והמשכת מ"ד, וכדי שיהי' כח להעלאה זו הי' צ"ל חינוך והיינו כמו שמחנכין את הקטן לילך לבית הספר שהמחנך הוא אדם גדול שכבר למד ונקל עליו הלימוד הוא דוקא מחנך הקטן כו' ועי"ז יהי' נקל להקטן להתחנך ולילך אף כי כל התחלות קשות כו' ולכן צריך לחינוך מהגדול, וכמו"כ חינוך המזבח בחי' בירור דב"ן ואח"כ מ"ה מברר לב"ן שהוא ענין התיקון של שבה"כ צ"ל חינוך לזה מבחי' שלמעלה מהתיקון ושבה"כ היינו בחי' שלמעלה ממ"ה וב"ן דהיינו בחי' שלא הי' בו שבה"כ כלל וכמשי"ת, ועד"ז ענין המסעות במדבר להכניע ג"ק ששרשם מהתוהו כו' היו ע"י ויהי בנסוע הארון ויאמר משה כו' וע"י ס"ר נש"י כו', כי הנה השבירה הי' רק בז"ת אבל בג"ר לא הי' שבה"כ ובפרט בחכ' וכמ"ש ימותו ולא בחכ' ולכן ארז"ל יעקב לא מת כי יעקב הוא יסוד אבא שהוא בחי' שלמעלה משבה"כ כי הוא הביטול האמיתי כח מה כנ"ל ולכן הנה בז"ת דתוהו היו שבירת הכלים מחמת ריבוי האור, ובחכמה יש ריבוי האור יותר מבז"ת, כי רק בחי' אחרונה מהחכמה ובינה מאיר במדות בסוד שם אל נהירו דחכמתא שהוא חלק עשירית מבחי' יש קנה חכמה קנה בינה, ואעפי"כ בחכמה לא היה שבירת הכלים, והטעם מהיותו ביטול האמיתי ונק' כלי חמדה כנ"ל, וכיון שהוא למעלה מהשבירה והתיקון לכן על ידי זה דוקא יוכלו להכניע את מדבר העמים ששרשו ממה שנפל בשבה"כ מז"ת כו' וכמ"ש בסידור ע"פ הללו י"ה הללי נפשי, ולכן נט"י ג"כ במים שהמדות יש יניקה מצפרנים וע"י המים שהם מחכ' נרחץ כל היניקה כו' ונעשו טהורים, וכן משה מן המים משיתיהו ונחנו מ"ה כו' והארון שבו הלוחות אוריית' מחכ' נפקת והארון הוא תושבע"פ המבאר תושב"כ כו' ח"ע וח"ת כו', וכמו"כ ארז"ל בראתי יצה"ר בראתי תבלין הוא התו' שעיקר הכנעת היצה"ר הוא ע"י התו' וכמבו' בגמ' פ"ה דסוכה דנ"ב ע"ב, והטעם כנ"ל לפי ששרש התו' הוא מבחי' שלמעלה משבה"כ שמשם שרש החיצונים, ולכן נק' התורה עוז ותושי' שנותנת עוז וכח לנה"א ומתשת כח הנה"ב, והיינו מטעם הנ"ל.
והנה רש"י פי' בענין שהתו' נק' כלי חמדה כמ"ש ואהי' אצלו אמון ברבות ר"פ בראשית דפתראות ופנקסאות וזהו כענין מטבע קצר ומטבע ארוך הנז' בת"א פ' בראשית בד"ה ענין הברכות, מטבע קצר הוא עלמא דאתכסי' שבו נכללו כל פרטי כו' וכמו תושב"כ לגבי תושבע"פ שהן כלל ופרט ועד"ז נק' התו' אמון אלפים שנה קדמה חו"ב עלמא דאתכסי' כו' ואח"כ מגיד וממשיך מראשית אחרית בע"מ כו', ועד"ז עקודים לגבי אצי' עקודים בכלי א' נק' דרך קצרה כו', ובמ"א פי' אמון אור כללי מח' הקדומה הכוללת הכל והוא קעדהממוצע כו', והנה מבחי' ואהי' אצלו אמון עד ושעשועי בני אדם ה' בחי' נגד ה' פרצופי האצי' ועתיק דבי"ע, וזהו"ע שהתו' ניתנה בה' קולות והקולות הן המשכות מבחי' ואהי' אצלו אמון, אמון מופלא כתר, מתחלה ואהי' שעשועי' יום יום חו"ב ואח"כ משחקת לפניו ז"א משחקת בתבל ארצו מל' ושעשועי בנ"א בג"ע דבריאה כו', והנה מבואר בת"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי בענין זכר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו שהמלאכי' השגתם בבחי' מל' הנק' צדקתך ומזה ירננו בחי' רינה היא רצוא מלמטה למעלה אבל בבחי' רב טובך אין להם השגה רק זכר רב טובך היינו הארה לבד כו', ע"ד וזה זכרי דהיינו שם אד' לגבי שם הוי' בחי' זה שמי כו' והוא רק הארה מבחי' שם הוי' כו', וז"ש והחיות אינן רואות את הכבוד כו', אבל בישראל נא' ורב טוב לבית ישראל וכתי' דורשי ה' לא יחסרו כל טוב כו'.
לבאר ענין כלי חמדה י"ל ענין כי לא יראני האדם וחי היינו שהחיות אינן רואות ואף כי והחיות רצוא ושוב כמ"ש בד"ה וכל העם רואים, אך כי רק זכר רב טובך יביעו כמ"ש בד"ה רני ושמחי אבל בישראל נא' ורב טוב לבית ישראל, והיינו ע"י התורה שנא' בה כי לקח טוב נתתי לכם ואין טוב אלא תורה, טוב הוא השפעה וההמשכה וכך הוא ענין התורה ולכן נק' ביום חתונתו השפעה שע"י היסוד, ויש כמה בחי' טוב ה' קולות שניתנה בהם תורה כו', וגם משל הקדמוני שע"י יוכל להשיג קדמונו ש"ע בבחי' אז ראה ויספרה כו', ועמ"ש בד"ה ועשו להם ציצית בענין עוטה אור כשלמה כו', וגם פי' ורב טוב יסוד דא"א שכדי שיומשך ההשפעה למטה צ"ל שרש ההמשכה מלמעלה יותר כי המגביהי לשבת אז המשפילי לראות כו' וכמ"ש בד"ה לך בענין ה' דאברהם וזהו ענין ה' קולות כו', ולכן בפ' ויהי בנסוע הארון יש פ"ה אותיות גי' ה"פ טוב עד שנמשך בבחי' פה ויאמר לאדם הן כו'. ועוד יובן ההפרש בין מלאכים ובין נשמות ע"ד הנז' בבה"ז פ' בלק ק"צ ע"ב ע"פ ברכו ה' מלאכיו ששרשם מזיווג נשיקין הארת השכל משא"כ נש"י ששרשם מעצמיות רק שנשפלו ע"כ ניתן להם התורה שהיא עצמיות חכמתו כלי חמדה כו' כנ"ל משל הקדמוני, יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים כו'.