והיה* אמונת עתך

סווהיה* אמונת עתך

והיה^* אמונת עתך חוסן ישועות חכמת ודעת יראת ה' היא אוצרו.

א) פירש"י והי' אמונת עתך, את אשר תאמן לבוראך עתים שקבע לך לתרומות ולמעשרות בעת הפרשתן, ללקט שכחה ופאה בעתם, לקיים שמיטין ויובלות בעיתם, חוסן ישועות כו' היינו אמונה הנ"ל יהי' לך לחוסן ישועות ולחכ' ודעת (ועיין ברבות פ' בשלח פכ"ג בענין תשורי מראש אמנה) יראת ה' היא אוצרו פי' ע"י היראה שתירא מלפניו היא אוצר טוב להפתח לך מאתו על ידה. ד"א אמונת עתך את שהאמנת בהקב"ה בעתים שעברו עליך וצפית לישועה תהי' לך לחוסן.

והענין י"ל כי ע"י אמונת עתך גורם למעלה בחי' עת רצון שעי"ז ענני באמת ישעך, וזהו חוסן ישועות, והיינו כמ"ש בילקוט בזכרי' רמז תק"ע בסופו ע"פ ושבעה נרותיה עליה אלו שבע מצות האמורות בתורה תרומות ומעשרות כו' שמיטה ויובלות מילה וכיבוד או"א ות"ת כנגד כולם כו'. וצ"ל משום שזהו מצוה חמורה להפריש מעשר ראשון ומעשר שני או מעשר עני ותרומות, וע' במד"ר פ' תשא רפמ"א שארז"ל גדול כחה של מוציאי מעשרות שהופכין את הקללה לברכה וע' בלק"ת פ' תצא בד"ה ולא אבה כו' ויהפוך ה' לך את הקללה לברכה כמ"ש השקיפה ממעון קדשך מן השמים כו' והטעם י"ל עדמ"ש בלק"ת פ' תצא בד"ה שזה נמשך מבחי' שלמעלה מע"ס דאצילות אלא ע"י המשכה מהמאציל אוא"ס ב"ה בעצמו, ועל מצות שמיטה ארז"ל במד"ר ר"פ ויקרא שעז"נ גיבורי כח עושי דברו. וכן מצות שביעית נק' גבורי כח עושי דברו במד"ר ר"פ ויקרא ות"ת כנגד כולם, ולכן חשוב שבע מצות אלו, וא"כ זהו כענין ערש"מ כמו בכל מאדך וע' בגמ' רפ"ו דברכות וע' בלק"ת בד"ה ושמתי כדכד ספ"ב מענין וצדקה תרומם שעי"ז יבא ממש לבחי' בכל מאדך וע"ש בענין וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה כו', וזהו"ע אמונת עתך, ולכן ע"י ערש"מ ממשיך בחי' עת רצון אלקים ברב חסדך ענני כו' באמת ישעיך, וזהו החוסן ישועות הנמשך ע"י והי' אמונת עתך, ולפי' השני דרש"י את שהאמנת כו' וצפית לישועה, א"כ זהו עדמ"ש השל"ה באות ריש רצון ר"ל שיהי' עולמות מרוצה לא יתקצף ולא יכעוס, ובכלל זה שיבטל רצונו מפני רצה"ע ב"ה כמ"ש באורחות צדיקים שער י"ג הוא שער הרצון, ולכן עי"ז ממשיך מלמעלה ג"כ בחי' עת רצון כו', ועי"ז נמשך חוסן ישועות, כי וישע ה' מתרגם והוה רעוא כו'.

וקיצור ענין ממ"ש על הפסוק ואני תפילתי, ואני היא כנס"י מל' כמ"ש ס"ט, תפלתי ע"ד ואני תפלה, כמ"ש ס"י, דהיינו התחברות המל' בא"ס ב"ה, וזהו לך הוי', שיתחבר בשם הוי' ת"ת שבו מאיר הקו מא"ס, עת רצון זהו היחוד כמ"ש ס"א וס"ד בשם הזהר וירא וזהר ויקהל דקצ"ז ע"ב, עת הוא המ' רצון הוא היסוד שמתחברים יחד ע"ד ונתתי שלום בארץ כמ"ש ס"ו, ועיין מענין רצון במא"א אות ב, ועמ"ש ע"פ ורב שלום ע"י בונייך בד"ה ושבתה הארץ דתקס"ב ונת' בישעי' סי' נ"ד ע"פ וכל בניך, ומקור התחברות זו נמשך מיסוד דעתיק כמ"ש ס"ה, וע' ססי' ז', ואפ"ל ג"כ עת רצון עת לשון עונתה כמ"ש ס"ב, וזהו ההפרש בין רועים ובין דודים עת לעשות לה' והיינו ע"י התורה ולכן נק' בונייך וזהו ג"כ ענין עושין רצונו ש"מ, וכמ"ש ס"ה, אלקים ברב חסדך, פי' ע"ד שם הוי' ז"א בעלותו לגבי עתיקא כאלקים יחשב בד"ה סזשובה ישראל ובד"ה ביום השמע"צ כנישין בענין צור לבבי וחלקי אלקים לעולם, וזהו"ע אלקים חיים, ענני באמת ישעך כי ישועתן של ישראל הוא ישועתו של הקב"ה כמ"ש סי"א ובשעה שהצבור מתפללים נק' עת רצון.

קיצור. ענין אמונת עתיך הוא ממשיך בחי' עת רצון, וביאור הפסוק ואני תפילתי לך ה' עת רצון.

ב) וא"כ אמונת עתיך לפי' הראשון דרש"י זהו ע"ד ודבר בעתו מה טוב בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו בסוכה פ"ד מ"ד, או ע"ד ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים, פירוש שמחברים הבינה לז"ת שמהם נמשך העיתים כי ז"ת הם ז' כפולות בג"ד כפר"ת תבנית רך תבנית קשה, והבינה נק' עלמא דחירו ע"כ ע"י המשכת הבינה בז"ת ע"י מי ברא אלה נמתקים הדינים^* ועוד והוא העיקר כי התגלות ע"ק הוא בבינה והוא בחי' א"ס, משא"כ זעיר בו אמרו שיעור קומה רל"ו כו' וע"י יודעי בינה לעתים מחברים וממשיכים אור ע"ק בז"א וע"ד שנת' בת"א פ' בשלח סד"ה וירא ישראל את היד בענין ויקרא הוי' הוי' כו' יעו"ש, וזהו"ע לעתים שהם המועדים אלה מועדי ה' פי' אלה היינו בחי' מי ברא אלה, ועמ"ש בד"ה והי' מספר בנ"י אשר לא יספר בלק"ת פ' במדבר, ולכן ר"ת יודעי בינה לעתים הוא יבל עלמא דחירו וע' בת"א פ' בראשית ע"פ ושם אחיו יובל, ועד"ז יש לפרש ענין והי' אמונת עתיך להמשיך במ' מבחי' בינה ע"ד מי זאת הנשקפה כו', וכן פי' בעמה"מ שט"ז פל"ז דקמ"ה ע"א, או ע"ד ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים וארז"ל פ"ק דמגילה די"ב ע"ב מאן חכמים רבנן יודעי העתים שיודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים, ואפ"ל ג"כ פי' אמונת עתיך שבכל שבת יאמין שהיום שבת הקדב"ה ממע"ב וכן בפסח יאמין יצי"מ כאילו ממש היום יצא ממצרים ועד"ז בשבועות מ"ת, מיהו לפרש"י קאי על דבר שיש בו חסרון כיס, וזהו אמונת עתיך שצריך מאד להתחזק באמונה שלא יחסר לו עי"ז כו' וכמ"ש לעיל בשם הילקוט בזכרי'.

קיצור. וזהו ג"כ ענין יודעי בינה לעתים המשכת הבינה שבה מאיר ע"ק בז"א וממנו למל', וזהו לעיתים הם אלה מועדי, ועמ"ש בלק"ת פ' פנחס בד"ה את קרבני לחמי דרוש הראשון בפי' להקריב לי במועדי שע"י הג' מועדים נמשך האור ביומין דחול וזהו"ע יודעי בינה לעתים.

ג) ועמ"ש הבחיי ר"פ תזריע ע"פ ודבר בעתו מה טוב הלכות פסח בפסח כו' עד וכן העוה"ב הוא אחרון לעוה"ז כו', ומזה יובן ג"כ פי' אמונת עתיך שאף שרואה עת אשר ח"ו הרשעים גוברים כמ"ש עת אשר שלט האדם באדם יאמין שזהו לרע לו, כי העוה"ב הוא אחרון ותשחק ליום אחרון כו', ועז"נ כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, וכתי' בעת ההיא אענה נאום ה', ועמ"ש ע"פ ודבר בעתו מה טוב שארז"ל בסנהדרין פ' חלק דק"א כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם, י"ל סחכי התורה היא תפארת לכן ע"י דבר בעתו מייחד ומחבר ת"ת במל', גם^* כי התורה נק' טוב כי לקח טוב נתתי לכם לכן עי"ז מביא טובה לעולם, גם בתורה נאמר וכל נתיבותיה שלום וכדפי' בזהר פ' מקץ דקצ"ז ע"ב שעי"ז ממשיכים ל"ב נ"ח ביסוד והוא מאיר במ', וזהו ודבר בעתו מה טוב, וע' פ"ה דעירובין דנ"ד מענין ודבר בעתו מה טוב וע' במד"ר בקהלת ד"צ ע"א ע"פ לכל זמן ועת לכל חפץ ודצ"א ג' ע"פ את הכל עשה יפה בעתו שמבואר שם איך אברהם הי' צ"ל דוקא בזמן שהי' לא קודם ולא אח"כ וכן מ"ת דוקא בחודש השלישי לצאת בנ"י מארמ"צ כו', ואפילו מחלוקת דוד ושבע בן בכרי ראוי' היתה להיות בזמנה כו' ע"ש. ובס' עה"ק בההקדמה פי' את הכל היינו יסוד עולם הנק' כל, עשה יפה בעתו היא המל', והוא מהזהר פ' אחרי דנ"ח ע"ב, ומזה יובן ג"כ ענין אמונת עתיך, ועדז"נ אני ה' בעתה אחישנה, וכמ"ש והי' באחרית הימים נכון יהי' הר בית ה' כו'.

קיצור. ודבר בעתו גורם ג"כ חיבור השלום בארץ העליונה כמ"ש וכל נתיבותיה שלום, ובחי' בעתה אחישנה.

ד) והרד"ק פי' וז"ל והי' אמונת עתיך אמר כנגד כל ישראל קיום זמנך (כי אמונת לשון קיום כמו יתד במקום נאמן שפירושו קיים) וחוזק ישועתך (כי חוסן חוזק כמו והי' החסון לנעורת) יהי' חכמת ודעת ויראת ה' היא אוצרו של אדם, כלומר הנה באה לכם ישועה זאת ואתם בשלום אם תרצו שיהי' קיים לכם השלום והישועה כל זמניכם התעסקו בחכמה ודעת ויראת ה' שהיא אוצרו של אדם, כי כמו שאוצר האדם הוא מבטחו של אדם ועומד לו בעת צרתו כן יראת ה' לפיכך תהיו יראי ה' והתעסקו בחכ' ודעת אלקים ותנצלו מכל צרה ותהיו בשלום כל עתכם עכ"ל. ולפי"ז י"ל חכמה ודעת, חכמה זהו תושב"כ ודעת זהו תושבע"פ כדמשמע במד"ר פ' תשא פמ"א ע"פ כי ה' יתן חכ' מפיו דעת ותבונה, מפיו היינו תושבע"פ, יראת ד' זהו מדרש ואגדה כמ"ש באדר"ן ס"פ כ"ט, וכפירושו משמע בתד"א ח"א פי"ד וז"ל כיון שבא אדם לידי מקרא ומשנה ומלמד מהן יראת שמים ומע"ט הם זנים ומפרנסים ומכלכלים אותן עד שיכנסו לבית עולמן שנא' והי' אמונת עתיך חוסן ישועות חכ' ודעת יראת ה' היא אוצרו, משמע דר"ל שאמונת עתיך דהיינו הפרנסה והכלכלה כל הימים נמשך לך ע"י חכמת ודעת יראת ה' והיינו כפי' הרד"ק, והענין י"ל עפמ"ש רבינו ז"ל בדרוש ע"פ כי תבואו אל הארץ בפ' בהר תקס"ב ענין א"ת בניך אלא בוניך וכמארז"ל בפרק ואלו קשרים דקי"ד ע"א שת"ח נק' בנאים שעוסקים בבנינו של עולם, ופי' ע"ד מה שארז"ל בעש"מ נבה"ע ומה ת"ל והלא במאמר א' יכול להבראות כו' עד וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעש"מ וכמ"ש ע"פ וכל בניך סעי' ח', והיינו כי עיקר הקיום נמשך מא"א בחי' אני הוי' לא שניתי מוצא מים אשר לא יכזבו מימיו, וזהו ויעמידם לעד לעולם, ועמ"ש בד"ה יביאו לבוש מלכות בענין אף תכון תבל בל תמוט, ומ"ש ע"פ ואתה מרום לעולם ה' וההמשכה מא"א הוא ע"י התורה שמתחלת באלף אנכי כו' וברה"ע מתחיל בבית בראשית ברא כו', וכיון שכן שע"י עסק התו' ממשיכים מא"א בבחי' ע"מ דז"א וקיום העולם הוא עי"ז ולכן עי"ז יומשך לכם אמונת עתיך וחוסן ישועות, ומזה יובן ג"כ עוד סטמארז"ל הנ"ל דכל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם שנא' ודבר בעתו מה טוב כיון שע"י התורה הוא בוניך, ולהכי א"ש אשר אמונת היינו קיום עתיך הוא ע"י חכ' ודעת שהיא התורה ועוד כמארז"ל באבות פרק שנו חכמים חרות על הלוחות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה ועמש"ל סעיף ב' מזה. ובס' טו"ב סי' תרמ"ה פי' בנייך, מלשון ובניהם שלשים שפי' במד"ר פ' וישלח פי' ע"י בניהם שלשים דהיינו הזכרים הבונים את הנקבות מלשון אולי אבנה ממנה כו' וע"כ פי' בונייך שממשיכין יחוד העליון כו'.

קיצור. פי' הרד"ק הוא עפ"י מאמר א"ת בניך אלא בוניך אלו ת"ח שעוסקים בבניינו ש"ע, ועמ"ש סד"ה ביום השמע"צ גבי עוטה אור כשלמה דקאי על התורה, ובענין דברו חכמים בהוה שהתהוות הדבר ע"י שדברו בו חכמים כו' וכמ"ש ג"כ בסידור סוף שער הק"ש סד"ה איתא בספרי ע"פ בכל קראינו אליו והו"ע בוניך, ובזהר ויצא דקנ"א סע"א שחיות העולם מהדבור העליון והוא מקבל מבחי' קול וזהו התו' כו' וע"ש ע"ב ועמ"ש בד"ה כי תשמע בקול, ועמ"ש בד"ה יו"ט של ר"ה ובד"ה אד' שפתי תפתח בענין שאומרים בר"ה במלכיות ככתוב בתורתך שמביאין חיזוק וראי' מהתורה לקיום מדת מלכותו ית' ואומרים עשרה מלכיות כנגד עש"מ שבהן נבה"ע בגמ' פ"ד דר"ה דל"ב ע"א, וע' מזה בפרד"ס ש"ב פ"ה, הרי ע"י אמירת י' פסוקי מלכיות שבתנ"ך ממשיכים עש"מ, וזהו אמונת עתך כו' שבחי' העת מקבל קיום וחיות מהתורה וכמ"ש ג"כ בד"ה באתי לגני, בענין שממשיכים בחיות העולמות מבחי' עמקו מחשבותיך ע"י עסק התו' כו' שהוא למעלה מחיות העולמות וא"כ מזה נמשך ג"כ אמונת וקיום בחי' עתיך, והיינו ע"י שהתורה נתלבשה ג"כ בזמן ומקום דוקא כו', ועמ"ש סד"ה שובה ישראל עד דפי' עד אינו שייך לא בדבר שלמעלה מהזמן ולא בדבר שזמנו מוגבל כ"א שהזמן יהי' בלי גבול בבחי' אהל בל יצען כו' וזהו"ע אמונת עתיך כו', ואפ"ל לכן הסימן מש"ס משנה זמן נקט, ר"ל התורה הוא חיות הזמן כו'.

קיצור ב' בזה הסעי'. וזהו"ע דברו חכמים בהוה, וזהו אמירת פסוקי מלכיות וזכרונות, וגם שממשיכים בבחי' מה גדלו מעשיך מבחי' מאד עמקו מחשבותיך שהוא מו"ס דא"א.

ה) עמ"ש בתהילים סי' ק"ו ע"פ אשרי שומרי משפט עושי צדקה בכל עת שם נת' הפסוק אברכה את ה' בכל עת, פי' אפי' בבחי' העת שעלי' נאמר ואל יבוא בכל עת אל הקדש, והיא הסט"א כמ"ש הרמ"ז פ' בלק דקפ"ו ע"ב, אעפ"כ ע"י הברכה בכוונה והזמנה אתכפייא סט"א, וכתי' בטחו בו בכל עת שם ס"ב ט' וכתי' משחקת לפניו בכל עת משלי ח' ל', כי יש כמה בחי' עתים, י"ד לטובה כו' וע' מזה בבחיי פ' תרומה קי"א ג' ע"פ אורך היריעה כ"ח באמה, וצ"ל אברכה ובטחון בכל עת וכמ"ש בידך עיתותי בתילים ל"א ו' גם כמ"ש לכל זמן ועת לכל חפץ קהלת ג' א', וזהו אמונת עתיך שיהי' האמונה חזקה בכל עת וזהו קרוב לפי' שני דרש"י בפסוק זה, או י"ל עתיך היינו עת דקדושה דוקא והיינו ע"י תומ"צ אתכפיא עת דסט"א ונותן כח בעת דקדושה וזהו ע"י שהתורה נק' כח, ולכן פסוק וידבר אלקים דעשה"ד יש בו כ"ח אותיות ועי"ז ענותן כח בקדושה בכל הכ"ח עתים, וע' בזח"ג פ' פנחס דרמ"ה בענין נט"י על ב' ידים שבהם כ"ח פרקין ב"פ י"ד כו' ועתה יגדל נא כח אד', עמ"ש בלק"ת ע"פ משחקת לפניו בכל עת בד"ה ואהי' אצלו אמון.

קיצור. ענין אברכה את ה' בכל עת, אף בבחי' ואל יבוא בכל עת והיינו כי יש כ"ח עתים כנגד ב' י"ד וע"י התורה הנק' כח ועתה יגדל נא כח אד' נותן כח בקדושה בכל הכ"ח עתים, וזהו ג"כ נט"י, וזהו והי' אמונת עתיך.

ו) וז"ל הפרד"ס ערך עת ז"ל המל' נק' עת ועליה נא' עת לעשות לה', וע' מענין עת לעשות לה' בזח"ב תרומה קנ"ה ב' ובפ' וירא קט"ז ב', ומפני כי היא כלולה מכ"ח עתים י"ד בהיותה מלאה מיוחדת בשמש והם טובים וי"ד רעים בהיותה חסרה והולכת כו', ועז"נ ואל יבא בכל עת אל הקודש כו' וכמו שעתים אלו כ"ח במל' כן בבינה עכ"ל. ואפ"ל כי ב"פ י"ד עתים היינו מצד ב' ידות חסד וגבורה שמצד החסד הן י"ד עתים לטובה כו', ואפ"ל שלכן ע"י התורה נק' אמונת עתיך כי התורה נק' כח ונעשה עי"ז לאכללא שמאלא בימינא ימינך ה' נאדרי בכח כו' וכמ"ש בזהר דנ"ח ע"א ע"פ ימינך ד' נאדרי בכח, ופי' כח היינו ב' ידים הנ"ל כמ"ש במא"א אות כ' סעי' יו"ד וכמ"ש במ"א ע"פ ועתה יגדל נא כח אד' דהיינו ע"י עסק התורה שנק' עוז וכח כמ"ש ה' עוז לעמו יתן, וזהו עת לעשות לה' ופי' בזהר וירא שם שזהו ע"ד ויעש דוד שם היינו שהמשיך בהשם מבחי' עצמיות וכענין ותעש לך שם ועמ"ש בד"ה ואלה שמות בנ"י בההגהות ובאגה"ק בד"ה ויעש דוד שם ובזח"ג בחקותי קי"ג ב', וזהו ג"כ ענין אני הוי' בעתה אחישנה, ובמא"א אות ע' סעי' ס"ט עת נק' המל' קודם הזיווג ואחר הזיווג נק' עתה בתוס' ה' עכ"ל, ואפ"ל כי עת מורה על זמן, והנה באוא"ס לא שייך בחי' זמן רק בבחי' מל' שייך זמן, ולכן דוקא קודם הזיווג נקראת עת לשון זמן מוגבל כמ"ש לכל זמן ועת, אבל ע"י הזיווג נק' עתה כי היחוד הוא התגלות מלמעלה מהזמן בבחי' זמן, א"כ הזמן הוא הכל בחי' עתה כמו שם הוי' הי' הוה ויהי' הכל א' ועיין מזה בסש"ב ח"ב פ"ז, וע"ד הנה מקום אתי מקום ארון אינו מן המדה ע"י התגלות אוא"ס שלמעלה מהמקום, וכמו"כ י"ל בענין הזמן, וכמו שהראהו הקב"ה לאדה"ר דור דור ודורשיו ומנהיגיו עד סוף כל הדורות כו', וגם כמו יום ר"ה כולל החיות של כל השנה, ואפ"ל שזהו פי' והי' אמונת עתיך שבחי' המ' הנק' עת יהי' בבחי' אמונה המקבלת מאמת הוי' לעולם, והוא היחוד עליון, וזהו עת לעשות לה' לחבר האי עת לקוב"ה כמ"ש בזח"א קט"ז ב' וח"ב קנה"ב כנ"ל, וזהו ע"ד ארוממך אלקי המלך כמ"ש הענין בת"א בד"ה כי אתה נרי, וכענין מ"ש בזח"ג פ' בלק דקצ"ז ע"ב ע"פ ה' אלקי אתה ארוממך כו', אמונה אומן ופי' אמונה אומן תרין דאינון חד נהר וגן דא נפיק מעדן ודא אשתקי מיניה דהיינו אמונה הוא מל' אומן יסוד, כמו"כ י"ל בענין אמונת עתיך, זהו מ' כשמקבלת מיסוד וחיבור ויחוד זה זהו ממש ע"י אמונת עתיך כדפירש"י אשר תאמין לבוראך עתים שקבע לך כו' שמאמין בבחי' אמת שהוא הקב"ה הנק' אמת כמ"ש וה' אלקים אמת, ועי"ז מייחד המ' הנק' עת ונק' אמונה עם אמת כו', וגם זהו אמונה לשון חיזוק ותקעתיו יתד במקום נאמן שהוא היסוד להיות אוהל בל יצען ובל יסע יסודותיו ולפי' התד"א עאשע"י חכמת ודעת נמשך אמונת עתיך היינו שהתורה נק' ג"כ אמת, ולכן ע"י עסק התורה מחבר בחי' עת להקב"ה כמש"ש בזח"א, וזהו קבעת עתים לתורה פי' לחבר בחי' העתים עם התורה כו' וע' במא"א א' צ"ב מענין אמונה, ובי"נ שם בשם הזהר בלק קפ"ט אבדיקת ארעא אי קיימת בהימנותא כו' ע"ד שרה נחתת וסלקת ולא נתפתתה ע"י נוגה כו' חוה כו' והיינו ע"ד עומר שעורים בדיקו דאשת חיל זהר אמור צ"ז א'.

קיצור. אמונת עתיך ע"ד עת לעשות לה', וע"י התורה שנק' כח כנ"ל ססעי' ה' וע"ד ויעש דוד שם, או המשכת אוא"ס שלמעלה מהזמן ג"כ בבחי' זמן וכענין משכו יומין עילאין ליומין תתאין, וע"ד אמונה אומן, וחיבור ויחוד זה ע"י אמונה שמאמין בהאמת שעי"ז מייחד אמת באמונה וכן ע"י עסק התורה שהיא אמת כו'.ז) חוסן ישועות, כי חוסן י"ל בנים כפירש"י בישעי' כ"ג י"ח ע"פ ולא יחסן ולא ינחילוה לבניהם, וכן פי' רש"י בגמ' דשבת דל"א ע"א חוסן זה סדר נשים חוסן לשון יורשים וע"י האשה נולדים יורשים, א"כ חוסן הו"ע נחלה וירושה והיינו כמ"ש הנה נחלת ה' בנים כו' וע' מפסוק זה בזח"א קט"ו א"ב קפ"ח א', ומשמע שם שההמשכה זו באה מעלמא דאתי היינו מבחי' בינה שבה התגלות עתיק ונק' נחלת הוי' שהוא ת"ת העולה עד הכתר הנק' מזלא וממשיך משם בני ומשפיע למל', ואפ"ל לכן מס' נדרים הוא בס' נשים כי הנדר בבינה משם נמשך החוסן, וז"ל הפרד"ס ערך חוסן פי' בתיקונים כי רמז אל הת"ת וראי' מפסוק אמונת עתיך חוסן והוא סדר נשים בתפארת, והנה לפ"ז יקרא חוסן ביחודו עם המ' וממשמעות המלה כי הוא נק' חוסן ל' חוזק ותוקף עכ"ל. וי"ל כי החוזק שבתפארת לפי שהוא קו האמצעי בריח התיכון שעולה עד הכתר שהוא המחבר א"ס ב"ה אל הנאצלים ומשם עיקר החוזק, ובגמ' פב"ת דיומא דפ"ז ע"א ופ"ק דסנהדרין ד"ז ע"ב מר זוטרא כי הוה מכתפי ליה בשבתא דריגלא הוה אמר כי לא לעולם חוסן משלי כ"ז כ"ד הרי זה שהי' גדול הדור נק' חוסן, ובעמוס סי' ב' ט' ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים, פי' במצ"ד שם אילן החזק ביותר, וע' מזה בשה"ש רבה ע"פ אחזו לנו שועלים אינו מושלן אלא בארזים כו' והיינו לפי ששרשן מעולם התוהו וזהו"ע הגבוה והכח והחוזק שבהן, וע' בבחיי ר"פ בלק מענין האמורי, וא"כ מזה נלמוד לענין החוסן והחוזק דכאן בת"ת שהוא ג"כ לפי שעולה עד הכתר שמשם הכח והחוזק כי רז"ל אמרו ע"פ ולמכסה עתיק בישעי' ססי' כ"ג דברים שכיסה עתיק יומין א"כ פירשו עתיק, עת"י, והפי' הפשוט למכסה עתיק לשון חוזק וחשוב וכן הון עתק משלי סי' ח' וכן הנה צדיק עתק בתילים סי' ל"א י"ט, הרי שורש החוזק נמשך מבחי' עת"י וכן משם שורש הכח דשמשון הגיבור ע"י הנזירות כמ"ש במ"א, וחוסן וכח זה מאיר מע"י בת"ת, א"כ פי' אמונת עתיך חוסן, אמונת זה חסד, עתיך גבורה כי סדר מועד עליות זהו מבחי' גבורה כמ"ש בבה"ז ס"פ וישלח, חוסן זה ת"ת כו', והנה חוסן זה סדר נשים כי ע"י החיבור דו"נ שורה עליהם בחי' הגבוה משניהם וכמ"ש בת"א פ' תצוה סד"ה ועשית בגדי קודש, וגם כי והתקין לו ממנו בנין עדי עד ועמ"ש ע"פ מצא אשה מצא טוב טיבו דעתיקא וזהו"ע החוסן, ובמא"א אות ח' סס"ב חוסן ת"ת, והנה כתי' מי כמוך חסין י"ה תילים סי' פ"ט ט' וע' עבמזה במד"ר ברות ע"פ ותלכנה שתיהן, שם פירושו על עוצם ההשגחה להוציא דברים בעונתן יעו"ש, ובפ"ה דגיטין דנ"ו ע"ב מי כמוך חסין וקשה וזהו ע"ד זהו גבורת גבורתו ביומא פרק בא לו דס"ט ע"ב ופירש"י שכובש את יצרו ר"ל ע"ד טוב ארך אפיים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר, ויצרו היינו מדה"ד שבז"א כמ"ש במ"א ונק' חסין י"ה ע"ד המבואר בזהר פ' תרומה דקס"ה ע"ב ע"פ סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו כו' ע"ש. וא"כ עד"ז אפ"ל באדם ענין והי' אמונת עתיך חוסן, שיהי' ג"כ חסין וקשה לכבוש את יצרו ולהיות מושל ברוחו, וכמארז"ל הצדיקים לבם ברשותם דומין לבוראן במד"ר פ' נח וס"פ תולדות פס"ז, וע' בת"א ר"פ יתרו בד"ה בחודש השלישי.

קיצור. חוסן בת"ת, והו"ע חוזק וכח, וזה הכח נמשך בו מהכתר כי ת"ת הוא קו האמצעי בריח התיכון ובאדם נאמר כי לא לעולם חוסן, ע' במד"ר בקהלת ע"פ שבתי וראה תחת השמש כו' כי עת ופגע כו'. ועד"ז ואנכי כו' וחסון הוא כו' למכסה עתיק אבל הוא ית' נק' חסין י"ה, גבורת גבורתו, וא"כ י"ל ענין חוסן באדם שיהי' חסין וקשה למשול ברוחו ולכבוש את יצרו.

והנה חוסן כפשוטו י"ל בנים כדפירש"י בישעי' כ"ג י"ח ע"פ ולא יחסן ולא ינחילוהו לבניהם, וכן פירש"י בגמ' דשבת דל"א ע"א חוסן זה סדר נשים, חוסן לשון יורשים וע"י האשה נולדים יורשים, א"כ חוסן הו"ע נחלה וירושה והיינו כמ"ש הנה נחלת ה' בנים כו' וע' מפסוק זה בזח"א קט"ו א' ב', ומשמע שם שההמשכה זו באה מעלמא דאתיא מבחי' בינה שבה התגלות עתיק, ונק' נחלת הוי' שהוא ת"ת העולה עד הכתר הנק' מזלא וממשיך משם בני ומשפיע למל' כי בני במזלא תליא שהוא הכתר, וע' בלק"ת בשה"ש בד"ה לבאר הדברים ע"פ ששים המה מלכות, שכח ההולדה נמשך ממקום גבוה, וזהו"ע והתקין לו ממנו בנין עדי עד, והיינו שע"י החיבור דו"נ מאיר בהם בחי' הגבוה משניהם כנ"ל, וגם בעבודה בנים היינו המדות אהוי"ר ורחמים שהם נולדים מאו"א שהם חו"ב, ויש בחי' שיפה כח הבן מכח האב משום שהמדות שרשן למעלה מהשכל ולמעלה זהו"ע ז"א בע"ק אחיד ותליא וכמ"ש מזה בת"א פ' יתרו בד"ה ענין האבות הן הן המרכבה, וא"כ מובן פי' בנים בעבודה זהו הולדת המדות אהוי"ר אמיתיים, ועמ"ש בת"א ס"פ משפטים בד"ה לא תהי' משכלה ועקרה, וענין ירושה באדם ברוחניות י"ל ע"ד מ"ש בזח"ג האזינו דרצ"א ע"א בגין דהאי בן נטיל סימני דאו"א אקרי דעת דהוא סהדותא דתרווייהו והאי בן אקרי בוכרא כדכתי' בני בכורי ישראל כו' ירותא דאו"א ירית כו' והו"ע התפילין, בזח"ג ואתחנן דרס"ב ע"ב נטיל לון וא"ו ואתעטר בהו כו', וכ"כ במא"א אות יו"ד סכ"ט ירושה נק' חו"ב דז"א, וכן עליית פרצוף במקום חבירו זה נק' ירושה, וזהו ג"כ ענין שיהי' השם שלם שבחי' י"ה יהי' מאיר בו"ה כמ"ש בלק"ת בד"ה ראה אנכי נותן בענין כס י"ה שאין השם שלם כו' והיינו מה שיאיר בז"א מבחי' חו"ב נק' ירושה, ועמ"ש מזה בלק"ת בד"ה תורה צוה לנו משה מורשה, ושם פ"ד, ועמ"ש מענין תרין עטרין שמקבל ז"א מאו"א בד"ה אלה פקודי המשכן פ"ו, וזהו"ע עדות לישראל וכנ"ל דהוא סהדותא דתרווייהו וע' בת"א פ' תולדות בהביאור ע"פ מים רבים מענין דעת עליון שממשיך בז"א המדות שלמעלה מהשכל, וזהו ג"כ ענין עדות לישראל, וכ"ז הוא ענין חוסן וירושה, עגולכן עי"ז נמשך הכח באדם מבחי' חסין י"ה שיוכל להיות שליט ביצרו והרי ארז"ל במד"ר פ' חיי פנ"ט ע"פ וה' ברך את אברהם בכל שהשליטו ביצרו הרי שזה שיהי' שליט ביצרו יוכל להיות נמשך ע"י הברכה מלמעלה, וא"כ עד"ז כאן ענין חוסן מה שהקב"ה מנחיל חו"ב ודעת לאדם שזהו הנק' ירושה, עי"ז נותן לו כח שיהי' שליט ביצרו, ועמ"ש במ"א ע"פ והי' ביום הנחילו את בניו, וכענין להנחיל אוהבי יש, יש היינו ג"כ בחי' קנה, קנה חכ' קנה בינה ב"פ קנה בגימ' יש, וע' במדרש תילים ע"פ למנצח על הנחילות כו'.

קיצור ב' מסעי' זה. חוסן ירושה בנים, וג"כ תוקף כי בני במזלא תליא, בנין עדי עד, ובעבודה בנים הולדת המדות אהוי"ר אמיתיים, וענין ירושה למעלה ז"א יורש או"א היינו שמאיר בו מעצמיות חו"ב ולא הארה לבד וזהו"ע שיהי' השם שלם חסין י"ה היפך מה שאין השם שלם, וכן בחי' זו באדם שיהי' הביטול שבמוחין מאיר בהמדות, ולכן עי"ז נמשך בו החוסן והתוקף ע"ד שהשליטו ביצרו כו' וזהו להנחיל אוהבי יש.

ח) ישועות זה סדר נזיקין, פי' מהרש"א וז"ל עפמ"ש ברפ"ק דב"ק דנזקי דארעא ד' אבות רומזים על נזקי שמיא ד' דבעי רחמי להושיע אותנו ולהצילנו מהם עכ"ל, והיינו כי נזקי שמיא ד' הם עון משחית אף וחימה כמ"ש ברע"מ פ' משפטים דקי"ח ע"א, ובפ' בראשית דל"ד שור נמשך ומשתלשל מפני שור מהשמאל, והבור ע"ד הנז' בזח"ג פ' ואתחנן דרס"ו סע"א בענין בורות נשברים היפך באר מים חיים כו' וע' במא"א אות ד' סעי' ל"ב שהם חבת"ם וע"ש ססעי' כ"ה ד' נהרות כו' ע"ש ובמד"ר פ' בראשית פ"ו, והנה נו"ה נק' מעייני הישועה וזהו ע"ד והנצח זו ירושלים, וכמ"ש בד"ה ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה דרוש השני פ"ג ד"פ סע"ג, ועמ"ש ע"פ הושיעה ימינך וענני, וסדר נזיקין הוא בנצח קו הימין לכן נק' ישועות, ועמ"ש במ"א דנצח הוא ג"כ ל' נצחיות היינו קיום הדבר בל תמוט, ולכן ע"י הנצח בא הישועה שהוא ג"כ ענין קיום הדבר, ועמ"ש בד"ה שוש אשיש בענין כי הלבישני בגדי ישע ומ"ש ע"פ ה' אורי וישעי, בזח"ג פ' במדבר דקי"ט ע"א וע"ש בבה"ז דאורי הוא או"פ וישעי הוא או"מ, והנה אורי וישעי גימט' תרי"ג והיינו ע"י קיום המצות, הוא אורי וישעי וע' מד"ר פ' אחרי פ' כ"א מענין ה' אורי וישעי, פי' אורי בר"ה וישעי ביוה"כ ועיין בת"א פ' בראשית בד"ה ענין הברכות בענין החותם שביוה"כ א"כ בחי' זו נק' ישעי כו', ועמ"ש ע"פ ואני תפילתי לך ה' עת רצון בענין ענני באמת ישעיך תילים סי' ס"ט, ומ"ש בת"א בד"ה בכ"ה בכסלו בענין וכובע ישועה בראשו ובאג"ה סי' ג' ובמא"א אות כ' סעי' י"א מענין וכובע ישועה ובפרד"ס ערך כובע ישועה, ועמ"ש ע"פ זה בישעי' סי' נ"ט י"ז, וע' בת"א סד"ה וקבל היהודים דקס"ב רע"א בענין כי תרכב על סוסיך בחי' כי גאה גאה על ידי זה מרכבותיך ישועה להושיע משופטי נפשו לאתהפכא כו' ובלק"ת בשה"ש בד"ה לסוסתי דרוש הראשון די"א סע"ג הסוס רץ למעלה מעלה כו' מבחי' אדם שעל הכסא כו' ולכן עי"ז נמשך הישועה, וע' בענין שמרו משפט כו' כי קרובה ישועתי, ובענין ושם דרך אראנו בישע אלקים ועמ"ש ע"פ מגדול ישועות בש"ב סי' כ"ב, וע"פ ישראל נושע בה' תשועת עולמים בישעי' סי' מ"ה י"ז.

עדקיצור. ד' אבות נזיקין הם עון משחית אף וחימה, וצריך להמשיך והוא רחום יכפר עון והוא דא עתיקא, לפי שהם חו"ב תו"מ דסט"א, ע"כ צריך להמשיך מהבחי' שלמעלה גם מלעו"ז והיינו והוא, וצ"ל סדר ישועות ממשיך מבחי' הנ"ל, ונו"ה נקראו מעייני הישועה, ושרש מעייני הישועה הם ב' מזלות ונוצר ונקה, הושיעה ימינך וכתי' נעימות בימינך נצח, והנצח זו ירושלים, אורי וישעי גימ' תרי"ג, ויש בגדי ישע, כובע ישועה, מרכבותיך ישועה, מכ"ז יובן ענין חוסן ישועות.

ט) והנה קיצור מהפסוק והי' אמונת עתיך (לפי' התד"א והרד"ק) קאי על כל ישראל, קיום זמנך וחוזק ישועתך, זהו ע"י העסק בחכ' ודעת ויראת ה' והיינו תושב"כ ותושבע"פ ומדרש, והיינו ע"ד ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בוניך שעוסקים בבנינו ש"ע ע"ד שמקיימין את העולם שנברא בעש"מ, שממשיכים ממאמר א' שהוא א"א ע"ד עקודים בכלי א', בע"מ שהם בז"א, ויש פי' להיפך שע"מ עדיף ממאמר אחד כי מאמר א' היינו מל' ועש"מ הם כל הע"ס וע"י התו' שכללותה עשה"ד המתחיל באלף אנכי מקיימין את העש"מ המתחילין בב', כמ"ש מכ"ז ע"פ וכל בניך סעי' ח', וזהו דברו חכמים בהוה, וע' בזהר ויצא דקנ"א סע"א וע"ב שממשיכים הקול בהדיבור, ועד"ז פי' בסידור שבכלל חיי עולם הוא חיי שעה ע"ד בכלל מאתיים מנה, וענין חיי עולם ע"ד אה"ע דארז"ל בתד"א ח"א פ"ו שגדולה מאה"ר והטעם כמ"ש במד"ר פ' ויצא פ' ע' ע"פ שם הגדולה לאה, גדולה במתנותיה כהונה לעולם, מלכות בית דוד לעולם, והיינו שזה נמשך מבחי' ה' גדולה דהיינו ה' ראשונה דשם הוי' בינה שבה התגלות עתיק, ומשם נמשך ג"כ ה' חומשי תורה, ולכן נק' התורה חיי עולם וע' במד"ר ר"פ קדושים ע"פ ואתה מרום לעולם ה' כו', וענין פי' חיי שעה נת' בסידור שם, ובמ"א נת' שזהו"ע עמל תורה ועמל שיחה, ומה שי"ל איך ע"י עסק התו' יומשך ג"כ חיי שעה, הא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וי"ל דהא ארז"ל פ"ק דעכומ"ז די"ט ב' כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין לו כו', וצ"ל דתורה שאני שהוא כנגד כל הדברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז, וכמארז"ל אורך ימים בימינה וכש"כ עושר וכבוד והיינו מטעם הנ"ל שבה וע"י הוא קיום עש"מ כו', וגם דאיתא בפרקי דר"א ספ"ג בעש"מ נברה"ע כו' וכללן בשלשה בחכמה ובתבונה ובדעת, וע' מזה במדרש תילים רסי' נון שהם ג' שמות אל אלקים הוי', וצ"ל מהו וכללן בשלשה, וי"ל דעש"מ הם י' המלכיות דע"ס נמצא גם בראשית ברא בחוכמתא היינו מ' שבחכ' וזהו בראשית נמי מאמר הוא, וכללן בשלשה היינו עצם בחי' חב"ד, וזהו על שלשה דברים העולם עומד תורה מבחי' דעת וגמ"ח חסד אל ועבודה בינה כו', או י"ל עדמ"ש בפרד"ס שער סדר האצי' פ"ג, או ע"ד ג"פ קדוש להמשיך ג' קווין שיאירו חב"ד בחג"ת וזהו וכללן בג', וא"כ ע"י התו' ששרשה מעצם בחי' חב"ד, לכן עי"ז מתקיימים עש"מ. והפר"א הנ"ל הביא בעה"ק ח"ד פ"ג ופי' ובשלשה כללו כי שלשה אלה כלל כולם, ובהמצא אלה נמצאו כולם, וזה אינו מספיק דהא מתחילה הי' ג' אלה בכלל העשרה וא"כ מה חידש אח"כ, וצ"ל ע"ד מה הי' העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה, והיינו כי שבת שביעאה בינה, משא"כ וימ"ב הם ו"ק, וא"כ מה שהאירו חב"ד בשימ"ב זהו החכ' המתלבשת במדות, עהאבל בשבת האירו חב"ד כמו שהן בעצמותן וכמשנ"ת בסידור בד"ה השמים מספרים שזהו ההפרש בין מוחין דיניקה ובין מוחין דגדלות, וא"כ פי' ובשלשה כללו זהו המשכת המוחין המבואר בכהאריז"ל דהיינו מוחין דגדלות, ואפשר להעיר מזה לענין יג"מ שהתורה נדרשת בהם ולענין יגמה"ר שהם נגד עש"מ ומה שבשלשה כללו לפמ"ש שהשלשה הם למעלה במדריגה מבחי' העשרה, וזהו שע"י חכמת ודעת ויראת ה' נמשך והי' אמונת עתיך כו' זמן נקט, וכמ"ש בכ"ז בסעי' ד', וזהו ומבני יששכר יודעי בינה לעתים המשכת הבינה שבה מאיר ע"ק וזהו חיי עולם, לעתים הם ז"ת, והיינו ע"י עסק התורה ר"ת יבל עלמא דחירו ע"י חיבור חיי עולם בחיי שעה שהם העתים בסעי' ב'.

וזהו אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת, וכן אברכה את ה' בכל עת בסעי' ה', כי יש כ"ח עיתים הנמשכים מבחי' ב"פ יד ימין ושמאלא, והתורה הוא כח לאכללא בימינא בסעיף ו', ומזה נמשך ג"כ חוסן, חוזק וכח, בחי' תורה ת"ת בריח התיכון מי כמוך חסין י"ה וכן נמשך הכח באדם שיהי' שליט ביצרו וכן חוסן היינו ירושה בנים, וכן ירושה שיורש ז"א חו"ב גילוי המוחין במדות, זהו הכל ע"י חכמת ודעת כו' וישועות אורי וישעי בגדי ישע וכובע ישועה מעייני הישועה, כמ"ש בסעיף ז"ח משם תדרשנו.

י) והקיצור מהפסוק לפירש"י שע"י אמונת עתיך יהי' חוסן ישועות חכמת ודעת, ואמונת עתיך זהו הפרשת תרומות ומעשרות שנק' ושבעה נרותיה עליה, כי נר מצוה ע"ד גבורי כח עושי דברו וכמו בכל מאדך בכל ממונך, ונק' בכל מאדך עושין רצונו של מקום, שלכן פ' והא"ש שלא נאמר בה בכל מאדך נק' אין עושין רצונו של מקום בגמ' רפ"ו דברכות כמ"ש במ"א, וע' בד"ה ושמתי כדכד ספ"ב, איך בכל ממונך גורם לבחי' בכל מאדך ממש, כי וצדקה תרומם ועמ"ש ע"פ וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא וזהו"ע ואור החמה יהי' שבעתיים כו', ועמ"ש ע"פ מי יתנך כאח לי שבלק"ת בשה"ש בענין הצדקה שהיא המשכת דירה בתחתונים וכ"ש הצדקה בבחי' גבורי כח בכל מאדך י"ל כחה כמעלת בע"ת וצדיקים יחד שממשיכים ממקום שאין צד"ג יכולין לעמוד שמשם יומשך הדירה בתחתונים כי מקום שבע"ת עומדים זהו בינה כמ"ש במ"א ע"פ הזהר ויקרא די"ו ע"פ והרי בכל מאדך הוא ג"כ בינה כמ"ש בזהר פ' וארא דכ"ז ע"א ובמק"מ שם, ולכן ע"י אמונת עתיך ממשיך חוסן ישועות שמקורם מע"ק המאיר בהבינה ועוד כי פי' ישועות זהו ע"ד הושיעה ימינך וענני, ושיהי' הושיעה ימינך זהו מבחי' שכולו ימין דלית שמאלא בהאי עתיקא ולכן זהו נמשך ע"י הצדקה, ומה גם הצדקה בבחי' גבורי כח כו' וע' ביאור כי אתה נרי בסופו בענין הצדקה שממשיך בחי' והוי' יגיה חשכי, גם ההפרש בין סתם צדקה ובין הצדקה בבחי' גבורי כח הנ"ל בענין הפרשת תרומות ומעשרות יובן ממ"ש באג"ה סי' יו"ד ע"פ חסדי ה' כי לא תמנו, והיינו ע"ד דאית חסד ואית חסד כו' ובאג"ה סי' י"ב סד"ה והי' מעשה הצדקה שלום בענין ועבודת הצדקה השקט והבטח שבחי' עבודת הצדקה ממשיך מהכתר שמשם נמשך ההשקט והבטח וכמ"ש בזהר נשא דקל"ז סע"א גבי נוה שאנן לעת"י אתמר ודקכ"ח ע"ב בענין מו"ס דשקיט ושכיך כו', וזהו האלף לך שלמה ומאתיים לנוטרים את פריו היינו יששכר עסק התורה בחי' מאתיים חו"ב וע"י המעשה נמשך האלף כתר כו', ובמד"ר בשה"ש סוף שה"ש עואמרו ע"ז ג' אופנים הא' האלף לך שלמה קאי על המלמד תורה שע"י שמשלימנה לאחרים שכרו אלף וי"ל ע"ד שארז"ל ספ"ד דסוכה דמ"ט סע"ב בפירוש ותורת חסד על לשונה, תורה ללמדה זהו תורה של חסד כו' כי ההשפעה נמשך ע"י מדת החסד, וא"כ השפעת החכ' נמשך מבחי' ורב חסד דא"א כו' וגם כי היסוד שהוא ההשפעה נמשך מבחי' עליונה ביותר, כמ"ש בלק"ת פ' מסעי בד"ה לבאר ענין המסעות פ"ג וכמ"ש ג"כ ע"פ אל יתהלל חכם בחכמתו כו' כ"א בזאת יתהלל כו' זאת נק' חכמה תתאה דהיינו השפעת החכ', ולכן האלף לך שלמה דהיינו ע"י שמשפיע והוא ג"כ בחי' השלום כו'.

עוד פי' שם הלומד תורה בצער שכרו אלף שלא בצער מאתיים, ור"ל כי מצד עצם שכר התורה נמשך מחו"ב דאורייתא מחו"ב נפקת, וזהו ששכרו מאתיים, אבל מי שלומד תורה בצער, ע"ד מי שממית עצמו עליה, וע"ד אף חכמתי עמדה לי, חכמה שלמדתי באף עמדה לי, עי"ז שכרו אלף דהיינו שעי"ז ממשיך מהכתר כו', ועמ"ש ע"פ ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ואיתא בילקוט פ' דברים רמז תשצ"ז שזהו נק' שנצטער משה לפני הקב"ה ולמד ממנו תורה כו' וכן שם רמז תת"ב בד"ה ותענו אותי ותאמרו שנצטערתי עליה כו' ומשה קיבל תורה מפי הגבורה, לכן כמו"כ הלומד תורה בצערו מקבל התורה ממקורה ושרשה כו'.

עוד פי' שם הלומד תורה שלא במקומו נוטל שכר אלף ובמקומו נוטל שכר מאתיים, וי"ל כי מקום התורה זהו מדריגת חו"ב הנק' או"א שעז"נ שמע בני מוסר אביך זה תושב"כ ואל תיטוש תורת אמך זה תשבע"פ, אך שרש ומקור התו' הוא מהכתר, וע' מזה בלק"ת פ' ראה בד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו ושם פ"ג, ולכן הלומד תורה שלא במקומו זוכה לשכר הנמשך ממקור התו' והלומד תורה במקומו מקבל מהחו"ב שזהו מקום התורה כו'.

ומכ"ז יובן ענין פירש"י דע"י והי' אמונת עתיך שזהו המעשה נמשך חוסן ישועות, שזהו ע"ד התורה כאשר מתערב עמה ג"כ זכות המעשה כמו הלומד תורה בצערו אזי שכרו אלף, ועמ"ש בלק"ת פ' ראה בהביאור ע"פ אחרי הנ"ל בהקיצור סעיף ו' בענין ואותו תעבודו אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחד ומ"ש מזה בסש"ב פט"ו, וזהו"ע וכתר שם טוב עולה על גביהן, ולהבין איך ע"י אמונת עתיך שהוא המעשה יהי' נמשך ג"כ חכמת ודעת, זהו ע"ד מ"ש בת"א בתחלתו בד"ה השמים כסאי בפי' והארץ הדום רגלי שע"י שמתקן מעשיו נעשו מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה, וע"ש בהביאור טעם ע"ז באריכות שזהו ע"י הבירור מעולם התוהו שע"י המעשה ממשיך תוס' אור, גם יש לבאר זה עדמ"ש בת"א בד"ה וקבל היהודים בענין שהקדימו נעשה שהם כלים לנשמע שהוא האור, ועוי"ל כי והחכמה שהיא התורה מאין תמצא הוא הכתר, לכן ע"י המעשה שהוא ביטול היש לאין גורם המשכת אין בחכ', וכמ"ש מזה בלק"ת בהביאור ע"פ ואהי' אצלו אמון ספ"ב בפי' אני תורתך שעשעתי ועמ"ש בהביאור ע"פ באתי לגני בענין אריתי מורי, ולכן צ"ל מעשיו מרובין מחכמתו דוקא, שאז דוקא דומה לאילן ששרשיו מרובין היינו בחי' ועל יובל ישלח שרשיו, ועוד נת' בענין שמעשיו מרובין זהו בחי' והנצח והנה נצח הוא ג"כ לשון נצחיות ולכן עי"ז חכמתו מתקיימת בביאור עזאלה מסעי דתקס"ג, וע' בד"ה למנצח על השמינית איך הנצח שרשו גבוה מאד ומזה יובן מעלת המעשה, ועמ"ש בד"ה ושננתם לבניך שההמשכה מהמקור היינו מאוא"ס ב"ה זהו ע"י מעשה דוקא, אלא שההמשכה היא מתלבשת בחכ' דוקא שהיא התו' וזהו שע"י אמונת עתיך נמשך חכ' ודעת כו'. גם יובן זה עדמ"ש בלק"ת סד"ה ושאבתם מים דרוש הראשון בענין שע"י ונפשי כעפר לכל תהי' עי"ז דוקא פתח לבי בתורתך שהוא כמו המעיין שנובע מהעפר והארץ דוקא כמו"כ מעיין החכ' נמשך מבחי' אין כו' וזהו הנמשך ע"י המעשה, ועיין ג"כ בד"ה זאת חוקת התורה להמשיך התורה מבחי' שרשה באותיות החקיקה כו' זהו ע"י אפר הפרה ומים חיים כו'.

ועתה י"ל פי' הפסוק והי' אמונת עתיך לפי' הגמרא בשבת פ' במ"מ דף ל"א אמונת זה סדר זרעים עתיך זה סדר מועד, והנה קביעות המועדים הם תלוין בזמן בישול התבואה וכמ"ש בחומש פ' משפטים כ"ג ט"ו את חג המצות תשמור כו' למועד חודש האביב כו' ופי' רש"י חודש האביב שהתבואה מתמלאת בו באביה אביב ל' אב בכור וראשון לבשל פירות, ואיתא פ"ק דסנהדרין די"א ע"ב ת"ר על ג' דברים מעברים את השנה על האביב ופרש"י אם לא בישלה התבואה מעברין דקרא כתיב בחדש האביב כמ"ש בפ' בא י"ג ד' היום אתם יוצאים בחודש האביב, וכן שבועות נק' וחג הקציר, וסוכות חג האסיף בפ' משפטים שם, וע' מזה בבחיי ס"פ בא ע"פ בחודש האביב ובפ' משפטים דק"ד סע"א שלשה חגים הם בשלשה זמנים כו' ושלשה מועדים על התבואה, והענין דכתי' קודש ישראל לה' ראשית תבואתה הרי ישראל נק' ע"ש תבואה, וע' מזה בזהר ויחי דרכ"ו סע"ב וכן במד"ר פ' תולדות פס"ו ע"פ ורוב דגן אלו הבחורים כו' ותירוש אלו הבתולות, וענין זריעת התבואה זו והצמיחה זהו עדמ"ש וזרעתי' לי בארץ, בהושע סי' ב' כ"ה, וע' מזה בגמ' רפ"ח דפסחים דפ"ז ע"ב כלום אדם זורע קב כו' ועמ"ש מזה בת"א בד"ה ויהי בשלח פרעה, גם בביאור מאמ' הזהר ס"פ ויגש ע"פ ויברך יעקב את פרעה והיינו שע"י זריעה זו בנה"ב והגוף מבררים שבה"כ שנפל מעולם התהו ששם הי' ריבוי האור, ועמ"ש בת"א פ' וישב בד"ה והנה אנחנו מאלמים אלומים, ומ"ש ע"פ הזורעים בדמעה ברנה יקצרו הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבוא ברינה נושא אלומותיו כו', והנה הגם שעיקר הצמיחה לע"ל עכ"ז בכל שנה יש הארה בג' מועדים כי הם מועדים לשמחה והשמחה הוא מבחי' לע"ל כמ"ש במד"ר פ' אחרי פ"כ ע"פ ישמח ה' במעשיו וע' בלק"ת פ' במדבר בד"ה וספרתם לכם פ"ב ופ"ג בענין שעורה וחטה ובענין קציר שעורים וקציר חטים.

ומכ"ז יובן מה שקביעת המועדים תלוים במועדי גמר התבואה, ומזה יובן שייכות סדר זרעים וסמיכותו לסדר מועד, שע"י זרעים שהוא בחי' וזרעתיה לי בארץ דקאי על נש"י, וכמו"כ במצות נאמר זרעו לכם לצדקה, אשריכם זורעי על כל מים, עי"ז נצמח התבואה הנ"ל ראשית תבואתה, וזהו סדר מועד שמדבר מעניני מועדים שהם מועדים על התבואה פסח בחודש האביב כו' כנ"ל והם נמשכים ע"י הזריעה שבס' זרעים כו', וזהו והי' אמונת עתיך כאלו הו"ע אחד, חוסן זה סדר נשים וישועות זה סדר נזיקין נתבאר למעלה, חכמת זה סדר קדשים עיין מזה בת"א בד"ה ויקהל משה, ובקדשים הלילה הולך אחר היום משא"כ ביום האמור במע"ב היום הולך אחר הלילה כמ"ש במשנה ספ"ה דחולין, והענין כי כברייתו ש"ע ברישא עחחשוכא והדר נהורא ע"ד קליפה קדמה לפרי וכמו האדם נברא אחרון במע"ב אף שהוא עיקר המכוון אך ע"י הקרבנות בבהמ"ק מתגלה הפרי ואיך שהפרי הוא עיקר והקליפה טפל לו לכן הלילה הולך אחר היום, וזהו חכמת אדם תאיר פניו תאיר דוקא^*, וע' בסידור בדרושי בהמ"ז ע"פ הזהר תרומה קנ"ג בענין פתח במזבח וסיים בשולחן איך הבירור שע"ג המזבח הוא הבירור שע"י חכמה לכן הוא מעלה עליונה יותר מהברור שע"י השולחן וע' עוד בסידור ד"ה הריעו לה' כל הארץ ומ"ש בענין ומעיין מבית ה' יצא שזהו למעלה מבחי' ונהר יוצא.

ומכ"ז יובן מעלת ענין חכמת זה סדר קדשים, ודעת זה סדר טהרות פרש"י דעת עדיף מחכמה, והקשה מהרש"א דהא קדושה עדיף מטהרה, אך כי ענין ודעת זהו ומלאה הארץ דעה את ה', וכתי' ולא ילמדו עוד איש את רעהו כו' כי כולם ידעו אותי כו', וזה א"א להיות כ"א ע"י ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ כו' ובפע"ח גבי תלמוד תורה כ' סדר נזיקין בנצח וקדשים הוד, וזהו ע"ד והנצח זו ירושלים וההוד זהו בהמ"ק בפ' הרואה מקום דנ"ח סע"א, וסדר טהרות יסוד כי דעת ת"ת ויסוד הכל א' קו האמצעי כו' והיינו שע"י יסוד נמשך מהדעת להיות ומלאה הארץ דיעה, וע' בלק"ת פ' ואתחנן סד"ה וידעת היום, דרוש הראשון, וזהו ע"י סדר טהרות, וע' אג"ה סי' כ"ח ד"ה למה נסמכה כי טהרת טומאת מת זהו טהרת זמ"ל שמתו ונפלו למטה מטה מק"נ משא"כ ע"י הקרבנות רק בירור ק"נ כו' וכן ביוה"כ נאמר תטהרו, והיינו מי יתן טהור מטמא כו'. והנה ו' בחי' אלו שיתא סדרי משנה שהם אות ו' דשם זהו"ע הקו וחוט הנמשך בו"ק דז"א ע' מזה בבה"ז פ' וישלח ע"פ כי ישרים דרכי ה' והכלי לכל זה זהו רק יראת ה' אוצרו כמ"ש במד"ר פ' משפטים פ"ל, כי המל' נק' אשה יראת ה' היא תתהלל ובה דוקא נמשך האור זרוע לצדיק דזרעים ובה דוקא יש כח הצומח להצמיח מועדי התבואה וע"י נעשה החוסן ישועות כו' משא"כ בלא יראת ה' אין התבואה נזרע בשדה אשר ברכו ה' כ"א מקבלת מזה שדה דבחי' כי בשדה מצאה, ע' זהר פ' חיי דקכ"ב ע"א וכענין מ"ש במ"א בענין התיבה של נח שעי"ז דוקא הי' קיום העולם מבחי' שפע דנח איש צדיק וכמ"ש בזהר ר"פ נח דנ"ט ע"ב ורזא דא אוליפנא דהא נח אצטריך לתיבה לאתחברה בה, דהיינו שע"י חיבור זה אח"כ אתקיים העולם והוא עד"מ כמו הטפה מ"ד צ"ל נקלט ברחם הנוק' וע"י ששוהה שם ט' חדשים נשתנה המהות שיהי' מהטפה התהוות ולד ברמ"ח אברים, שהכח הזה יש דוקא ברחם הנוק' מחמת כי נעוץ סוב"ת וכמו שבארץ יש כח הצומח לחדש יש מאין וכמ"ש כ"ז ג"כ באג"ה ד"ה איהו וחיוהי, וכמו"כ יובן הנמשל למעלה כדי שמבחי' אור זרוע לצדיק יסוד דאצי' יומשך להאיר בבי"ע א"א כ"א ע"י שנתעכב עטהאור תחלה בבחי' עיבור ביסוד דנוק' מל' דאצי' שהיא הממוצע בין אצי' לבריאה אזי עי"ז דוקא יוכל להיות נמשך בבי"ע ואם לאו לא יתקיים כלל בבי"ע, וזהו"ע הנפילים אשר הי' בארץ, וע' בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה למען תירא שם נת' ג"כ איך שכל המשכת האור מע"ס דאצי' בבי"ע א"א להיות כ"א ע"י המ' דוקא וזהו המצוה אשר צוה ה' לעשות בארץ דוקא, וכמו שא"א לומר שכל עמוק אלא ע"י משל דוקא, וזהו"ע משלי שלמה כו' וארז"ל בשה"ש רבה בפסוק שה"ש ורבנן אמרי אל יהי המשל קל בעיניך שע"י המשל הזה אדם יכול לעמוד על דברי תורה וע' בת"א פ' וירא בד"ה פתח אליהו שהמשל זהו"ע הפרסא המפסקת בין אצי' לבריאה, ופרסא זו נמשכה מבחי' מ', וע"ש פ' לך לך בד"ה והבדילה הפרוכת לכם, ולכן ע"י המ' דוקא נמשך מהאצי' בבי"ע ועד"ז הכתר ממוצע בין המאציל לנאצלים ונק' ג"כ פרסא, בזח"א פ' נח דס"ה א', וכמ"ש בפרד"ס שער הצחצחות, וזהו"ע תיבת נח שעי"ז דוקא הי' קיום העולם שלא יהי' בחי' נפילים כו', ועד"ז יובן והי' אמונתך עתיך חוסן כו' שיתא סדרי משנה שהם ו"ק דאצי' ובהם מאיר ח"ע, אבל הכלי לזה הוא יראת ה' היא אוצרו, שהיראה היא בבחי' מ', לירא מהמלך הקב"ה אשר מלכותך מכ"ע, שעיקר קבלת עומ"ש זהו"ע היראה, וא"כ ע"י היראה ממשיכים האור בבחי' מ' שהיא האוצר שבה וע"י יומשך האור למטה כו', משא"כ האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו כו' עמ"ש סד"ה ויקח קרח, עוי"ל בזה עדמ"ש בת"א פ' בראשית בד"ה ענין הברכות בענין שצ"ל חותם בברוך בעסק התושבע"פ ע"ד חתום תורה בלימודי, וחותם זה היינו ע"י היראה, שעי"ז דוקא נעשה לו התורה סם חיים כו'.

וזהו ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך כ"א ליראה כו' וע' אבדר"נ ס"פ כ"ט שע"י מדרש ואגדה יבא לידי יראה, וזהו לגבי משה מילתא זוטרתא והקשו דהא שואל מעמך כתי' וע' בסש"ב דפי' לגבי משה שיש בכל נשמה מבחי' משה, ויותר י"ל כי תורה צוה לנו משה, ונק' זכרו תורת משה, וא"כ ע"י האגדה שמבחינת משה יוכל לבא לידי יראה וכמארז"ל המאור שבה מחזירו למוטב, והיינו לגבי משה מילתא זוטרתי הוא ר"ל לגבי עסק התו' כו', ולכן סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא כו'.

נמצא יש כאן בפסוק והי' אמונת עתיך ז' ענינים ששה הם ש"ס משנה והבחי' הז' יראת ה', וזהו כענין המבואר ע"פ שבע ביום הללתיך שמזה למדו שבע ברכות בק"ש בשחר מברך שתיים לפניה כו' והיינו שעי"ז נמשך יחוד ו"ה של שם, וא"ו זהו ו' בחי' אמונת עתיך כו' ובחי' השביעית זהו בחי' הה"א כו' ולכן כינור של בהמ"ק הי' בו ז' נימין.