הגהות לד"ה והיה מספר בנ"י

נחהגהות לד"ה והיה מספר בנ"י

הגהות לד"ה והיה מספר בנ"י

והוא בחי' מלכותו ית'^* (כן הלשון בכתבי', שהיא בחי' התחתונה ומדרגה התחתונה שבאצי' ע"כ נק' ארץ לפי שמדה זו הוא בחי' ההתנשאות וההתפשטות להיות מל' מכ"ע כידוע וידוע שאין מלך בלא עם כו', ומאחר שצ"ל בחי' נפרד שיתפשט מדת מלכותו עליו א"א כ"א ע"י צמצום בתחי' שהוא ע"י שם אלקי' המסתיר ומצמצם כמ"ש בלק"א, ולזאת מאחר שהיא רק ראש לשועלי' היא בחי' התחתונה שבאלקות, וז"ש והארץ הדום רגלי מבחי' התחתונה שבבחי' רגלי' בלבד כו' וד"ל, משא"כ לגבי עצמות אלקות לא יתכן לומר בחי' ההתפשטות דמדת המלוכה כי אין מלך בלא עם דהיינו כשיש עולמות נפרדי' כנ"ל אבל בבחי' עצמו' שלמעל' ממדת המל' כמו בחי' חכ' ית' וכיוצא לא שייך לומר שם מדת המל' ומדת ההתנשאות כי הוא לבדו ית' קושנבה"ע ולאחר שנבה"ע באין שינוי כלל וכמ"ש אני הוי' לא שניתי וכמא' אנת חכי' ולא בחכ' ידיעא כו' דלמחתב"כ כו'. אך הנה עכ"ז הגם שעיקר גמר הבריאה הי' ממדת המל' דוקא הנק' ארץ כנ"ל שרש ההתחלה היתה בחכ' וכמ"ש בחכ' יסד ארץ שהארץ היא סומ"ע להיות בבחי' כהפב"נ ממש כנ"ל וסו"מ הרי עבמ"ת שהוא החכ' כידוע וזהו בחכ' יסד ארץ דאבא יסד ברתא כו' וכמ"ש בראשי' ותרגומו בחוכ' ברא אלקי' שם אלקי' שבבחי' מל' להיות מציאת הנבראים יש מאין בגילוי ממש מבחי' הארץ העליונה שהיא היא דאולידת ועבידת פירין דוקא כמ"ש בזוהר כמ"ש בכל המאמרות תוצא הארץ כו' הארץ דוקא כי מן בחי' ארץ העליונה הוא בחי' התגלות יש מאין ממש כו' וכמ"ש במ"א וד"ל. והנה גם הגופי' דבנ"א נברא מן הארץ העליונה כמו שאר הנבראי' וכמ"ש ויברא אלקי' את האדם עפר מן האדמה וכמ"ש הכל הי' מן העפר כו' אך הנשמות שלהם למעלה מבחי' ארץ נמשכו וכמ"ש ויפח באפיו נ"ח והענין הוא שנמשכו מבחי' הבל דיבור העליון שלמעל' מבחי' הארץ (וכמ"ש ויאמר אלקי' תוצא הארץ הרי בחי' הדיבור דויאמר אלקים מצוה לארץ העליונה שתוצא נפש חי' וכדומה וד"ל). וזהו שנאמר באדם ויהי האדם לנפש חי' ותרגומו לרוח ממללא מפני שנמשכה מבחי' דיבור העליון כו' וביחוד כללו' נש"י דוקא דהם קרואי' אדם וכתי' בהם נעשה אדם בצלמינו כדמותינו כו' וזהו שאמרו כל ישראל בני מלכים הם פי' מבחי' מל' שהוא בחי' דיבור העליון וכתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים כו' פי' ממלכת ל' פועל יוצא כלו' שממשיכי' בחי' המל' למעלה במה שמקבלים עליהם עומ"ש באמרם ברוך אתה הוי' אמ"ה כו' והוא מטעם ששרש הנשמות דישראל עבמ"ח שהיא החכ' ומשום דאבא יסד ברתא הרי נעוץ סוב"ת פי' עולם הדיבור שהוא בחי' התחתונה גורמת להיות ההתחלה והראש שבחי' חכ' וכענין סומ"ע במח"ת וכנ"ל בענין ארץ ולכך יש ביכולת כנ"י להיות ממשיכי' מל' ית' בבחי' הדיבור להנהיג העולמות כמ"ש ידבר עמי' כי דיבור הוא ל' הנהגה מצד שרשן בתחילה ונסוב"ת שהוא בחי' המח' כמא' ישראל עבמ"ח וד"ל. ע"כ הל' בכתבי').

נטמאור פניו ית' (לפי שהארץ העליונה הנ"ל היא בבחי' רצון ותשוקה כלפי מעל' שבבחי' העצמות דאצי' וכמ"ש למען יזמרך כבוד ולא ידום כו' כמ"ש בזהר ע"פ אלקים אל דמי לך קארי תדיר לנהורא ולא שכיך כו' מפני שהארץ היא מקבל כל ההשפעות מלמעלה כידוע וכל מקבל תשוקתו אל המשפיע וכמ"ש ואל אישך תשוקתך וד"ל) ועז"נ שלש כו'.

המחדש בטובו (פי' מים הם בחי' המשכות והשפעות עליונות שנמשכו בארץ מבחי' אור עצמות האצי' כמ"ש כי הוי' הוא האלקי' כידוע ולא שבעה מלקבל כי בחי' השביעה הו"ע ההפסק והגבול ובעצמות אלקות אין בו הפסק וגבול כלל כי אינו מחדש ההשתל' רק בבחי' זיוו ואורו בלבד וכמ"ש שמש ומגן הוי' אלקי' כמו שידוע בענין הודו על ארץ כו' ואין לזה בחי' הפסק כלל כי הארה זו נמשכה בבחי' א"ס לחדש בטובו עד אין קץ ותכלית כו' ולכך ארץ לא שבעה מים שלא תוכל לשבוע ולהגביל השפע כו', וגם מצד עצמות מדת הארץ להיותה ג"כ בבחי' האצי' אין בה הפסק כח כלל בערך בחי' הקבלה ולא תשבע מלקבל כו' וכמו"כ בנה"א לא תשבע מלקבל גילוי אור אלקי מטעם זה ואם תשבע ותאמר די אין זו בחי' קבלה בגילוי אור האלקי בנפשה כי קבלת שפע אור אלקי מוכרח להיות בלתי שביעה כלל מב' טעמי' מצד השפע ומצד קבלת השפע כנ"ל והגם שהנפש מוגבלת היא אבל השפע שמקבלת היא בלתי מוגבלת כו' וד"ל) וזהו כענין כו'.

מרצה"ע רעדכ"ר^* (כן הוא הל' בכתבי'. פי' מקור ושרש של כל הרצונות דהיינו מפני שכל הרצונות נולדים ומתגלים מבחי' רצה"ע הזה לכך נק' בשם רעדכ"ר והו"ע פנימיות הרצון שיש בכל מצוה ומצוה להיות כי כל מצוה הרי היא רצון הוי' בלתי הלבשת טעם ודעת למה תהא המצוה כך ולא תהא כך כמו ד' בתים בתפילין וח' חוטין בציצית וכדומה אלא כך הוא רצונו וכך ציוה כו', וזהו פי' פקדת ל' ציווי שכך ציוה וכאמרינו אשר קדשנו במצותיו כו' ולהיות כן יכולים הן המצות מעשיות שהאדם עושה שיעוררו את האהבה והרצון בנה"א להיות לו נפש שוקקה להוי' אחד בלא טעו"ד ג"כ וזה הרצון והתשוקה היא באדם מלמטלמ"ע, והטעם הוא כי הנה כתי' כמים הפני' לפנים כן לב האדם לאדם כו' שכפי שנמשכה ההתעוררות אהבה עליונה על האדם מלמעלה למטה כן תהי' ערך התעוררות האהבה באדם מלמטה למעלה כמים הפנים כו'. והנה שרש כל המצות הן מבחי' האהבה והחסד העליון כי בחי' הרצון העליון הוא בחי' ורב חסד העליון כי הרצון והאהבה שרש א' להם דפי' אהבה לשון אבה שהוא הרצון כידוע לפי ששרש האהבה ברצון כו', וזהו שאמר על המצות דוקא וימינו תחבקני ופי' וימינו הוא בחי' ורב חסד העליון הנק' ימין כידוע דקו הימין הוא חח"נ כו' והוא לפי שכל המצות הן רמ"ח המשכות מבחי' חסד עליון בחי' מקיף כמו טלית ותפילין הנה ע"י מצות הטלית ממשיך אור מקיף מבחי' רב חסד כמ"ש עוטה אור כשלמה כו', וע"י מצות תפילין ממשיך או"מ בהמשכות המוחין בד' הבתים וכיוצא בזה בכל סהמצות מעשיות כללותן הוא בחי' המשכות אור האהבה והחסד עליון והוא מפני אהבת ה' לישראל וכמ"ש אהבתי אתכם אמר הוי' וכתי' אה"ע אהבתיך ע"כ משכתיך חסד שהוא בחי' חסד עליון שנמשך מלמעלמ"ט על כללות נש"י ע"י מעהמ"צ כנ"ל וד"ל, וזהו פקדת ארץ ותשוקקיה פקדת ברמ"ח מ"ע את הארץ היא כנ"י שהוא כדוגמת בחי' מל' דאצי' שנק' ארץ העליונה כנ"ל ותשוקקיה ברמ"ח החסדים לעורר בה התשוקה והרצון מלמטלמ"ע מטעם כמים הפנים כו' והוא לפי שיש ביכולת רעוא דכל רעוין שבמצות להוליד רצונות כנ"ל וד"ל. כן הל' בכתבי') גם פקדת כו'.

ועי"ז רבת תעשרנה^* פלג אלקי' מלא מים (כן הל' בכתבי'. פי' רבת תעשרנה לארץ הנ"ל ע"י הפקידה דמצות מעשיות ברוב ההמשכות והשפעות של חסד עליון לפי ששרש כל המצות הן מן בחי' רב חסד העליון כנ"ל כמו דוגמת המים שיורדין מלמעלה בריבוי ושפע גדול, והנה טבע המים שהן יורדין מגבוה לנמוך וכל שהתחלתן מן הגובה ביותר הן יורדין ונמשכין למטה בנמוך ביותר עד שממלאים כל העמקים השפלים כו'. והנמשל יובן למעלה בהיות ששרש המצות הן הנה מבחי' ומדרגה היותר גבוה והוא מבחי' רעדכ"ר מקור כל החסדים המתפשטים למטה כידוע, ע"כ כאשר הן יורדין מגבוה לנמוך בהתלבשותן ברמ"ח פקודין רמ"ח אברים המה מתפשטים בבחי' ירידת המדרגה למטה למטה מאד עד שמתלבשים המצות בענינים גשמי' דדצ"ח כמו צמר דציצית וקלף דתפילין וכדומה הגם ששרשן למעלה מעלה בבחי' האצי' הן הנה בחי' אורות עליונים שירדו מבחי' רעדכ"ר הנ"ל, אך ורק מפני שהמה כטבע המים שיורדין מגבוה לנמוך עד שיוכל להתמלא מהם כל העמקים השפלים כו' וד"ל. וזהו רבת תעשרנה להיות פלג אלקי' מלא מים וחסדים העליוני' דרמ"ח מ"ע גם בתחתית כל המדרגות דעולם העשי' כו' וד"ל. ומה שאמר לשון פלג אלקי' מלא מים ולא אמר פלגי מים כו' הענין הוא לפי ששם אלקים הוא בחי' הצמצום וההסתר שמסתיר אור האלקי כידוע וע"י המשכות המצות הוא המשכות גילוי אלקות למטה מטה גם בעניני מעשה גשמיית כנ"ל היפך בחי' הצמצום וההסתר דשם האלקים ע"כ אמר פלג אלקי' כלומר ששם אלקי' המצמצם מתפלג לריבוי התחלקות עד שיבוטל בחי' ההסתר שע"י כי עיקר ההסתר והצמצום הוא מצירוף וחיבור שם האלקים, אך כאשר יחלק לחלקים רבים יאיר האור גם דרך שם האלקים ולא יסתיר כלל כו', וסיבת פלג אלקי' הוא לפי שנתרבה ונתגדל מאד אור ההמשכה של חסד עליון בריבוי השפע ע"י המצות מעשיות ממקור כל החסדים עד שממילא נעשה פלג אלקי' עד שמתבטל בחי' הצמצום וההסתר דשם אלקי' (וכמשל שפע מים רבים בתגבורת שיוכלו להעביר המסך כו' או עד"מ תגבורת כח השפע של השכל עד שיעבור גם הקרום העב כו' וכמ"ש במ"ל וד"ל). וזהו את העולם נתן בלבם כו', פי' העולם הוא בחי' ד' יסודות ארמ"ע כו' וכאשר יתוקן למטה ד"י ארמ"ע שבאדם יתוקן בחי' העולם העליון דד' יסודות העליונים כו', והנה ב' יסודות דמים ועפר מתבאר מכל הנ"ל שהו"ע בחי' ארץ ומים דרמ"ח מ"ע וכמ"ש פקדת סאארץ ותשוקקיה כו' ובחי' ב' היסודות העליונים מהם והוא בחי' אש ורוח הנה כמו שהמים למעלה מן העפר כן בחי' הרוח למעלה מן האש כי הרי האויר זך ודק בטבעו יותר מן האש אך ורק בזאת יתרון מעלת האש במה שטבעו לעלות למעלה ביותר ובזה הוא גדול ממדרגת האויר שהרי יכול האש לעלות למעלה מעלה ברום המעלה מה שאין האויר יכול להגיע שם כו'. ולהבין כדוגמת האש והאויר למעלה הנה מבואר למעלה דהמצות הן בחי' מים העליוני' רמ"ח חסדים כו', והנה התורה הוא מבחי' הרוח שלמעלה מן המים כו' ולכך מצות ת"ת כנגד כולן כו', והטעם הוא לפי שהעוסק בתו' הנה הוא מדבר בדיבור בפה דבר ה' זו הלכה כו' ואותו הדיבור נק' רוח ממללא לפי שהקול כלול מג' אר"מ כידוע, אמנם הדיבור באותיות שהקול מתחבר מכמה חלקי' ונעשה צירוף אחד הנה הרכבה זו בחי' הרוח הוא המרכיב אותן ועל כן נאמר בחי' הדיבור בנפש המשכלת דוקא כמ"ש ויהי האדם לנפש חי' ותרגומו לרוח ממללא לפי שרוח האדם דוקא היא נפש המדברת ולא זולתה כו', ועד"ז יובן למעלה ג"כ בהיות ידוע שכל היושב ועוסק בתו' הקב"ה יושב ושונה כנגדו ממש ואשים דברי בפיך כו' מפני שדבר ה' הוא ממש, וא"כ שרש התו' למעלה הוא בחי' רוח העליון שבאצי' שלמעלה מעלה מבחי' מים העליונים ולכך נאמר במשיח ונחה עליו רוח הוי' וכן רוח ה' תניחנו כו', כי באתעדל"ת מבחי' רוח ממללא יבוא ההמשכה מלמעלה ג"כ מבחי' רוח ה' ונחה עליו הרוח מלמעלמ"ט כענין הקב"ה יושב ושונה כנגדו ממש, וכן עד"ז יש גם ברוח ההתעוררות דכתי' עד יערה עלינו רוח ממרום כו' פי' יערה לשון עירוי מים מכלי אל כלי כו', כמו"כ יש בחי' עירוי רוחני בבחי' רוח העליון שיערה ויומשך מלמעלמ"ט לעורר את האהבה ברוח בנ"א למטה כו' וד"ל. וזהו בחי' הרוח שלמעלה גם מבחי' האש שלמעלה כי הנה בחי' האש הוא בחי' אש הצמאון שבלב בתפלה כמ"ש צמאה לך נפשי כו', ואמנם הקורא בתו' לאחר הצמאון שהי' בתפלה הנה הוא במעלה ומדרגה יותר גבוה מן האש שהי' בתפלה כי הרי הוא בחי' הרוח ממללא שנק' דבר ה' כו' ושרשו למעלה הוא הנק' אויר העליון ופי' אויר אור יו"ד דהיינו הארת החכ' והשכל הנק' יו"ד כידוע משא"כ האש כו' וד"ל, וכמו שהמים הם למעלה מן העפר כנ"ל בענין ארץ לא שבעה מים כן הרוח למעלה מבחי' האש כו' אך ורק במה שמעלת האש לעלות למעלה יותר בזה האש גדול מן הרוח וית' ענינו בסמוך בעז"ה וד"ל ע"כ ל' כתבי').

סעיף ג' ותשוקקיה מלמעלה למטה^* (כן הל' בכתבי' שע"י פקידה מלמעלה דוקא נעשה ונמשך לארץ תשוקה מלמטלמ"ע כו' וזהו ע"י בחי' הרמ"ח חסדים דרמ"ח מ"ע והו"ע המים שעל העפר, וא"כ המים גבוהי' מן העפר שמאחר שנמשכים ויורדים מגבוה לנמוך כנ"ל, אבל לע"ל הנה כתיב לרוקע הארץ על המים שהארץ יהי' למעל' מעל המים כי בחי' התשוקה בארץ יהי' גבוה במדרגה מבחי' המים, וכמו"כ יהי' מדרגת האש למעלה מבחי' הרוח אע"פ שעכשיו בחי' הרוח גבוה מן בחי' האש כנ"ל, וז"ש את העולם נתן בלבם מבלי שימצא ראש וסוף כו' שבחי' הסוף יהי' ראש והראש יהי' סוף כי בחי' העפר סבשעכשיו הוא סוף יהי' בחי' ראש לע"ל וכמ"ש לרוקע הארץ על המים והמים יהי' למטה מן העפר בבחי' סוף ונמצא שלא יהי' נודע אמיתית הענין מי הוא ראש ומי הוא סוף כו' שהרי העפר מקבל עכשיו מן המים וכמ"ש ארץ לא שבעה מים כנ"ל ואעפ"כ תהי' גבוה מן המים כו' וד"ל. וביאור הדברים הנה מבואר למעלה דהמצות הן בחי' המים שיורדים מגבוה לנמוך כו', אבל הנה יש בחי' העלאה מלמטלמ"ע והוא בחי' או"ח היפך ענין המצות והו"ע התשובה מעומקא דליבא הנק' תשו"ע והוא בחי' צעקה כמ"ש צעק לבם אל הוי' וכן ויצעקו בנ"י כו', דהיינו מתוך המיצר והדוחק שיצר לאדם ממה שנפל בעניני עוה"ז ומזה באה הצעקה שהו"ע ההתפעלות בלב יותר מכדי שיוכל הלב להכיל כו', ובזאת מעורר למעלה כדוגמא זו ממש דהיינו ג"כ בחי' אור גדול שאינו נגבל ונתפס תוך כלי כלל, וזהו מפני שבחי' התשובה הוא למעלה מהגבלת כלי כו' והיינו שאמרו בזהר דבע"ת ממשיכים לי' בחילא יתיר פי' בכח יתירה שאינו נגבל תוך כלי כו' וד"ל. והנה לע"ל ארז"ל אם ישראל עושין תשובה נגאלין כו' הרי דהגאולה בתשו' תליא דוקא והטעם הוא לפי שצריך להיות לע"ל התגלות אור א"ס ב"ה שלמעלה מן ההשתלשלות דהיינו שאינו נגבל בכלי כו' וזה א"א ע"י המצות בלבד מאחר שהם בחי' המשכות אורות בכלים דוקא כידוע ונק' רמ"ח אברין כו', וע"כ הדבר תלוי בתשו' דוקא ולא במצות לפי שהתשו' הוא בחי' האור שלמעלה מן הכלי כו' וד"ל, וזהו שיהי' לע"ל הארץ למעלה מן המים כמ"ש לרוקע הארץ כו' דהיינו בחי' התשו' לפי שהיא בבחי' או"ח תהי' מעוררת למעלה במדרגה יותר גבוה מן המים דמצות כו' ומטעם הנ"ל, וכמו"כ הנה בחי' האש יהי' גבוה מן הרוח כו' להיות כי בחי' התשו' הוא ע"י האש כי הצמאון והתשוקה ברשפי אש תגדל יותר אצל הבע"ת מפני סיבת הריחוק שנתרחק כ"כ כו' והרי הצעקה באה רק מבחי' אש הצמאון כמ"ש כאיל תערוג על אפיקי מים כו', וזהו מבלי שימצא ראש וסוף שהראש נעשה סוף והסוף נעשה ראש בכל הד' יסודות דארמ"ע שנק' בהם העולם כו' וד"ל ע"כ נמצא בכתבי').

הם מספר תר"כ^* (כן הל' בכתבים. ונק' תר"ך עמודי אור במספר תר"ך ולא יותר וזהו פי' פקדת הארץ כו' לשון פקידת מספר ומנין כמו פקוד כל זכר לגלגלתם כו', וגם מלבד מספר המצות תר"ך הנה צריכין הן עוד להתחלק ולבוא במספר יותר פרטי והוא לס"ר נש"י וכמ"ש לגולגלתם כו', ואע"פ שכללותם תר"ך בלבד אבל צריכין להתמשך בכאו"א מישראל בכל חד לפום שיעורא דילי' כו', והטעם הוא לפי שעיקר ענין המצות הן רק בחי' כלים מכלים שונים לאורות החסדים העליונים שנמשכו ע"י המצות בעשותם וע"כ באין במספר דוקא כי הכלי הוא בחי' הגבלה והתחלקות כידוע, וע"כ כללות המצות נחלקו לרמ"ח ופרטי פרטיהן ג"כ יש להם מספר וגבול כי כל שנמשך בכלי ממילא הוא בא ונמשך לידי מספר כו' כי הכלי והמספר ענין א' הוא שהרי בחי' ההתחלקות ובחי' ההגבלה ענין אחד הם כידוע וד"ל, אבל הנה בחי' התשו' הנ"ל מעוררת למעלה מעלה מבחי' ההתחלקות ומבחי' ההגבלה בכלים כמ"ש למעלה הטעם לפי שבחי' התשו' היא למעלה מבחי' הגבלת כלי כו' סגוממילא הוא למעלה מבחי' ההתחלקות במספר כנ"ל שההגבלה וההתחלקות ענין א' הוא וד"ל. וזהו והי' מספר בנ"י כו' שע"י המשכות המצות שבאין במספר כנ"ל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר פי' לע"ל דנגאלין ע"י התשו' דוקא שמעוררת למעלה מן בחי' המספר וא"כ יבוא ויעלה בחי' המספר דמצות למעלה מן המספר דהיינו בעצמות אא"ס שלמעלה מן המספר וההתחלקות וכמ"ש ולתבונתו אין מספר פי' לתבונתו הוא בחי' בינה ותבונה שהוא בחי' תשו"ע כי בינא ליבא שרשפי אש שבלב באה דוקא ע"י בינה שבלב וכמ"ש בלק"א וד"ל).

למעלה מעלה^* מבחי' השתלשלות ממדרגה למדרגה (והוא מ"ש כחול הים והרי החול הוא למעלה מן הים כמ"ש יורדי הים באניות כו' הרי נאמר לשון ירידה מגבוה לנמוך והוא מפני שבחי' העפר יהי' גבוה מן המים ע"י בחי' התשו' וזהו לרוקע הארץ על המים וכנ"ל וד"ל).

שהוא בחי'^* ממטה למעלה (והוא בחי' העלאת מ"נ דכנ"י ע"י בחי' התשו' כנ"ל וישראל הוא לי ראש כידוע הרי הוא בחי' ההמשכה מלמעלמ"ט והן ב' בחי' דיחו"ע ויחו"ת ישראל ישר אל הוא בחי' יחו"ע ויהודא הוא בחי' יחו"ת דהיינו בחי' זו"נ או ת"ת ומל', ועכשיו ב' היחודים אינם שוים שזה מלמטלמ"ע וזה מלמעלמ"ט אבל לע"ל ישתוו בהשוואה א'. וזהו ונקבצו בני יהודא וישראל יחדיו ושמו להם ראש אחד פי' ראש אחד כמאמר למהוי אחד באחד כו' שמיחו"ע ויחו"ת יהי' רק יחוד אחד ולא ב' יחודים כו' וד"ל).

יום יזרעאל^* (הענין של יזרעאל הוא כי ידוע דאור זרוע לצדיק כו' שכל המצות מאחר שנמשכים ויורדים מגבוה לנמוך כנ"ל עד שנתלבשו בעניני' גשמיי' בצדקה שהוא כסף דומם ועד"ז כל המצות הנעשי' בדצ"ח הרי הם כדוגמת הזריעה בארץ שהארץ מכסה עליהם כו' כן מכסה ומסתיר על המצות ענין ההלבשה שלהם בעניני' גשמיים, ואמנם כמו שהזריעה מתברכת בארץ ע"י כח הצומח שבה כן בכל המצות הנזרעים במל' דאצי' שהיא כנ"י מתברכים בתוספת מרובה על העיקר (כענין ברכת יצחק במאה שערי' כו'), והיינו מ"ש זורע צדקות מצמיח ישועות שע"י זריעת המצות שכללותם נקראו בשם צדקה כידוע וכמ"ש וצדקה תהי' לנו כו' וכמ"ש במ"א עי"ז תהי' הצמיחה בכפלי כפלים בתוס' מרובה כו', והוא הישועות והחסדי' הרבי' כמ"ש כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות, והיינו בחי' גילוי אלקות שיהי' לע"ל דכתיב והי' אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהי' שבעתיים כו' וד"ל, וזהו פי' יזרעאל דהיינו בחי' אל הנזרע לצדיק ח"י עלמין ע"י המצות שהן ממקור החסד דאל הוא החסד וכמ"ש חסד אל כל היום כו' כידוע יהי' גדול יום זה דיזרעאל כאשר יצמח בתוספת כנ"ל, והטעם הוא לפי שאז לע"ל יהי' אור הלבנה כאור החמה כנ"ל והיינו שיתהפך החשך לאור כו' ע"י בחי' התשו', וא"כ יהי' מדת סדלילה דחשך כמו מדת היום ממש בשוה, וזהו מ"ש לעת ערב יהי' אור שגם הערב דלילה יהי' אור וכמ"ש ולילה כיום יאיר משום דקמי' כחשיכא כאורה כנ"ל. וזהו כי גדול יום פי' שהיום יתגדל הרבה דמה שעכשיו הוא רק י"ב שעות יהי' בכפליים דהיינו כ"ד שעות מסיבת הי"ב שעות דלילה שנתהפך ליום ג"כ כו' וד"ל. והיינו ענין ושמו להם ראש א' כנ"ל והיא הנתינת טעם למה יהי' להם ראש אחד לפי שגדול יום כו' וד"ל. ועיקר הטעם הוא לפי שאשה מזרעת תחלה יולדת זכר כו' פי' מה שעכשיו נזרע אל ע"י המצות כנ"ל היינו ענין איש מזריע תחלה שההתעוררות תחלה מלמעלה כמ"ש פקדת הארץ כו' ע"כ יולדת נקבה פי' דינין וצמצומים דנוק' והוא הסיבה שישראל סובלי' צרות כו', אבל לע"ל ע"י התשו' שההתעוררות תחלה מן כנ"י שהו"ע אשה מזרעת תחי' יולדת זכר פי' כמ"ש כי זכר חסדו שרוב החסדים הוא בזכר דוקא כידוע, והוא מ"ש מצמיח ישועות עד אין מספר כנ"ל. וזהו כי גדול יום שיהי' תגבורת שפע החסדים בהרחבה והתפשטות עד אין מספר מטעם זה וד"ל).

בסוף הביאור כו', וזהו ג"כ^* ענין ונקבצו בני יהודה ובנ"י יחדיו (ושמו להם ראש א' פי' ישראל הוא בחי' ז"א דאצי' צירופי אותיות לי ראש ויהודא הוא בחי' מל' דאצי' שמזמרת בתמידות בהשתוקקות למעל' כמ"ש למען יזמרך כבוד וגו' והוא מלשון הפעם אודה והיו"ד משמש על הפעולה בתמידות כמו ככה יעשה איוב וכמ"ש במ"א בד"ה יהודא אתה כו' שיהודא בניקוד סגו"ל תחת הד' שהוא ל' הוד' שמודה ומזמרת להוי' בבחי' העלאת מ"נ מלמטלמ"ע בתמידות דקארי תדיר ולא שכיך כנ"ל, ושמו להם ראש א' כי הנה עתה בעה"ז יש שני ראשי' בחי' יחו"ע ויחו"ת שאינם משתווי' כא' כי בחי' יחו"ע הוא בחי' ביטול היש לגבי האין בתכלית הביטול כמשל זיו השמש בשמש ובחי' יחו"ת דמדת מל' ית' הוא להיות העולם נראה ליש ודבר דוקא כנודע כי אין מלך בלא עם דוקא, משא"כ לע"ל א' בא' יגשו להתכלל זב"ז בתכלי' היחוד והתכללות עד שיתעל' בחי' יחו"ת ויתכלל לגמרי ביחו"ע שלא להסתי' בחי' הרגשת הביטול של אא"ס ב"ה עד שיהי' נגלה למטה כמו למעלה ויתפשט בחי' יחו"ע אף למטה כמ"ש למעל' ואז יהי' ראש א' בלבד, וז"ש ביום ההוא היינו לע"ל יהי' הוי' א' כו' פי' מה שעתה הוא בחי' הוי' יהי' לע"ל יהי"ה ב"פ י"ה, דשם הוי' מורה על המשכת השפע דרך סדרי ההשתלשלות עו"ע, אבל לע"ל יהי' הוי' שיהי' רק ב"פ י"ה מצד שלא יצטרך פעולת הוי' להמשיך השפע באורך משם דרך השתל' כ"א יתגלה בחי' עצמותו ית' שלמעלה מגדר ההשתל' עד שקמי' כחשיכה כאורה שוין כנ"ל וד"ל. וז"ש והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי, פי' במקום הזה ממש דעשי' אשר שם הוא רובו רע ומיעוטו טוב יתגלה כבודו ית' שלא כדרך ההשתל' מצד שזדונות יהיו נעשי' להם כזכיות ע"י התשו' כמעשה ראב"ד, ולא שיהי' להם בחי' עלי' למעל' מעל' לקבל גילוי כבודו ית' כ"א אדרבא במקום הזה שלמטה בעשי' יתגלה כבודו מצד שקמי' כחשיכה כאורה כו' כנ"ל (משא"כ עתה בזמה"ז הוא הכל בחי' עלי' העולמות כמו בשבתות ויו"ט שהוא בגדר השתל') וכמארז"ל עתידי' סהצדיקים שיאמר לפניהם קדוש כו' וד"ל, כי גדול יום יזרעאל פי' כשיחו"ת מתעלה ונכללת ביחו"ע להיות ראש א' בלבד שזהו התכללות המדות, מדת לילה ביום, אז ניתוסף עי"ז הארת והגדלת היום עי"ז שנכללת הלילה ביום שניתנה תוס' אור והגדלה ביום שלמעל' (כמו עד"מ בגשמיות כשהלילה גדולה היום קצר אבל כשהלילה כיום יאיר אזי גדול יום יזרעאל וד"ל). והנה כ"ז הוא ע"י יזרעאל שהוא בחי' הזריעה דחסד עליון שנק' אל כמ"ש חסד אל כה"י והיינו בחי' המצות הנמשכות מרצונו ית' הם הזריעה העליונה שנזרעו בארץ העליונה להיותם נגדלי' אח"כ בתוס' מרובה, היינו שיוסיפו אור אח"כ באצי' וכמשל זריעה גשמי' שזורעין חטה בארץ שטומנין הגרעין בעפר בבחי' הטמנה בהעלם דוקא, והיינו שהעפר תכסה עליהם וירקבו בה אז יולידו ויצמיחו בהגדלה ותוס' מרובה, וכך למעלה נא' זורע צדקות שהם המצות שנק' ד"כ צדקה כמ"ש לעשות צדקה ומשפט שעתה הם נטמני' בעפר ארץ העליונה והיינו בחי' ירידתם למטה להתלבש בעניני' גשמי' בצמר הציצית וסכך הסוכה ודומיהן, ועי"ז יוסיפו אור אח"כ בהגדל' ותוס' מרובה והיינו בגמר ותכלית כל הבירורים דב"ן שיתעל' להיות שוה בקומת' עם שם מ"ה דאצי' כמ"ש והי' אור הלבנה כאור החמה והיינו בזמן ביאת הגואל בב"א כו' וד"ל).

ביאור מעט כו'. כאור שבעת הימים כו'^* (והנה עפ"ז יובן קצת מעלת ומד' שבת ויום חג השבועות כי הנה בשבת לא כתי' ויהי ערב ויהי בוקר כמו בשאר שימ"ב והיינו לפי שיש בו הארה מבחי' יום שכולו שבת שהוא יום שכולו ארוך שגם לעת ערב יהי' אור, כן הוא בס' קול ברמה בפי' האדרא שם ולכן אי' בגמר' פי"ו דשבת דג"פ היום שנא' גבי אכלוהו היום כו' ועמ"ש בפ' בשלח ע"פ אכלוהו היום כו', היינו מפני שבשבת הוא עלי' זו"נ שהם יום ולילה שעולי' עד אבא עילאה וכתר כו' אשר שם הוא בחי' לעת ערב יהי' אור וכחשיכא כאורה, וזהו"ע ויברך אלקי' את יום השביעי, כמבו' בזוהר שיש בחי' ימי עולם שהם מדות דז"א והם שרש ששת יהמ"ע, ויש בחי' מדות דעתיק ונק' ימי קדם פי' שהוא הארה בגילוי מבחי' קדמונו ש"ע, ובשבת נמשך גילוי בחי' עתיק שלכך נק' הסעודו' ע"ש ע"ק כו'), וזהו ענין ויברך כו' וזהו שבזו' ח"ג פ' אמור כו'.