25

אנו מוצאים אף את שני הענינים האלו – "מספר" ו"לא ימד ולא יספר" – בדרגה נעלית יותר: אדמו"ר הזקן מסביר¹⁷, שבעבודת ה' מושלמת, "מספר" – היא עבודת קיום המצוות, אשר ניתנו "במספר תרי"ג..." ו"לא תוסיפו ולא תגרעו"¹⁸ (וגם לכל מצוה יש שיעורים והגבלות¹⁹) – זוהי עבודה מוגבלת. ו"לא ימד ולא יספר" היא עבודת התשובה – עבודה הנעלית מ"השתלשלות" והגבלות²⁰.

ד. "מספר" בעבודת ה' – קיום המצוות – קשור ל"בלי־גבול"

כאמור, הפירוש הפשוט ל"והיה מספר... אשר לא ימד ולא יספר", איננו שמדובר בשני ענינים שונים, אלא, שהמספר עצמו הוא באופן של "לא ימד ולא יספר",

מכך מובן גם לגבי "מספר" ו"לא יספר" בעבודת ה', שגם הענין של "מספר" קשור במעלה של "לא יספר": אמנם, המצוות הן מוגבלות, אך גם באמצעותן "עושין רצונו של מקום" – "ממשיכים" את רצון הקדוש־ברוך־הוא הנעלה מכל גבול – "לא יספר"²¹.

וההבדל שבין שני סוגי העבודה הוא, שבקיום המצוות אין השפעת ה"בלי גבול" ניכרת בגלוי, כי העבודה הגלויה היא מוגבלת, ואילו עבודת התשובה היא בגלוי בלתי מוגבלת (מצד האדם העובד), ולכן הענין של "לא ימד ולא יספר" הוא גלוי בה²².

ההסבר לכך הוא: המצוות הן רצונו של הקדוש־ברוך־הוא, ובדיוק כשם שהוא בלתי מוגבל, כך גם רצונו בלתי מוגבל. לפיכך "יורד" לעולם באמצעות המצוות רצונו של הקדוש־ברוך־הוא שהוא בלתי מוגבל ("לא יספר").

הגבלתן של המצוות איננה הגבלה "מבחוץ" של האור האלקי ש"נמשך" לעולם באמצעותן, אלא, הקדוש־ברוך־הוא בעצמו הגביל, כביכול את עצמו, שהרצון האין־סופי שלו "יומשך" דוקא על ידי פעולה מוגבלת זו וזו, ויותר מכך – באופן שפעולה זו תוכל לקלוט אותו, ככלי ואור. וכיון שאין זו הגבלה הנובעת מדבר שמחוצה לו, ח"ו, אלא שהקדוש־ברוך־הוא מגביל את עצמו, כלשון החסידות: מדידה והגבלה עצמית, הרי לאמיתו של דבר, אין זו הגבלה²³.

מצד שני, הגבלה זו היא הכרחית,