24

רש"י, המצטט את המדרש ללא שום¹¹ תוספת הסבר, ומכך גם מובן, שזהו פשוטו של מקרא,

וזאת גם בהתאם לפשוטו של הפסוק "והיה מספר בני ישראל... אשר לא ימד ולא יספר", שמשמעותו הפשוטה איננה שמדובר בתקופות שונות, אלא שבאותו זמן כאשר יהיה "מספר בני ישראל" גם תקויים הברכה "לא ימד ולא יספר".

ב. בברכה עצמה – הקודמת אינה בטלה

בדומה לענין זה, שברכתו המוגבלת של משה רבנו איננה בטלה לעומת ברכת הקב"ה, נמצא גם בברכה "ה'... יוסף עליכם..." עצמה, לפי פירוש המדרש¹² על כך: "יוסף עליכם ככם... למה ברכן בלשון תוספת? – שתוספתו של הקדוש־ברוך־הוא יתירה מן¹³ העיקר" (ומביא לכך מספר דוגמאות).

לכאורה, אין מובן: אם "תוספת" הברכה של הקב"ה היא "יתירה מן העיקר", מדוע מכנה תורת־אמת את הברכה הקודמת בתואר "עיקר" (לעומת ה"תוספת"), והרי, לכאורה, אם הברכה הקודמת פחותה מן ה"תוספת" של הקב"ה, היא הופכת לטפל, ולא לעיקר?

מכאן ישנה הוכחה לכך, שלמרות ש"תוספתו של הקב"ה" היא "יתירה מן העיקר", בכל זאת אין הברכה הקודמת בטלה, ואף יותר מכך: היא נחשבת ל"עיקר" לעומת תוספתו של הקב"ה.

ג. אין עושין רצונו של מקום – עבודה מוגבלת

כדי להבין זאת יש להקדים ולהסביר יותר את מאמר חז"ל שלעיל: "כאן ("לא ימד ולא יספר") – בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן ("מספר") – בזמן שאין עושין רצונו של מקום":

הרי ברכה, באופן כללי, חלה דוקא על־ידי עבודתם של ישראל. וממילא מובן, שגם הברכה המוגבלת – "והיה מספר..." (בדומה לברכת משה "יוסף... אלף פעמים") – תלויה בעבודת בני ישראל¹⁴, אלא שזוהי עבודה שאיננה מושלמת – עד כדי כך, שהיא מכונה "אין עושין רצונו של מקום", בדומה לקין, אשר הביא מנחה לה' ואף היה הראשון שהביא, ורק לאחריו "והבל הביא גם הוא"¹⁵, אבל הוא הביא "מן הגרוע". בדומה לכך – אף כי למעלה קרבן קין, כמובן – היא כל עבודה מוגבלת ומצומצת, שכיון שהיא במידה ובמספר, הרי אין עושין ו"ממשיכים" באמצעותה את רצונו של הקדוש־ברוך־הוא, הנעלה מכל גבול¹⁶.