אלה מסעי

א'שנטאלה מסעי

אלה מסעי בנ"י. להבין ענין המסעות דמדבר. הנה תכלית המכוון הי' להכניע את מדבר העמים כי זה לעו"ז עשה האלקים בחי' ירושלים הוא מקור בקדושה כי זה שער השמים שנמשך שם ההשפעה מלמעלה כי שם ציוה ה' את הברכה, ולעומת זה הוא בחי' מדבר מקור הקליפות ונק' מדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב ג"ק הטמאות, והנה כמו שיש בחי' ירושלים ומדבר בכללות העולם כמו"כ יש שני בחי' אלו בפרט בנפש האדם כי הנה"א נק' בחי' ירושלים יראה שלם, ולכן הנשמות קודם בואן לגוף נקראו בנות ירושלים שמקבלים מבחי' זו יראה שלם שהיראה בשלימות אצלם, ונה"ב הוא בחי' מדבר מקור התאוות כו' ונק' ארץ אשר לא ישב אדם שם אדם הוא בחי' מחדו"מ דתומ"צ רמ"ח פקודין רמ"ח אברי' דמלכא ולעומת זה הוא מחדו"מ אשר לא לה' המה הנמשכים מצד נה"ב כי תחילת התהוות גוף האדם הוא ע"י תאווה כמ"ש הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, וזהו"ע המסעות דמדבר העמים שהוא כח לדורות שיהי' ביכולת האדם להכניע הגוף שלו משכא דחויא מבחי' הקליפות שיסכים ג"כ לרצון הנה"א לאהבה אלקית, וזהו ע"י שכבר נכנע המקור שלהם דהיינו מדבר הגדול מקור כל הקליפות. אך עדיין צ"ל למה היתה זאת מאת ה' לברא הקליפות ושאח"כ יצטרכו להכניעם לא יהי' לא הא ולא הא. אך התירוץ ע"ז שזה תכלית המכוון לאכפייא לסט"א דכד אתכפייא סט"א דלתתא אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין, וז"ש ומדברך נאוה דע"י דיבור דתורה ומצות נעשה מדברך נאוה, הנה כתיב ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה וארז"ל א"ת מ"ה אלא מאה ברכות שחייב אדם לברך בכל יום. דהנה בנוסח הברכה יש בה נוכח ונסתר, בא"י היינו נוכח כי ואתה מחי' את כולם ע"י אותיות שמאלף ועד תיו וה' מוצאות, וזהו"ע הבקשה בא"י ברכה והמשכה מבחי' ממכ"ע, ואח"כ אשר קדשנו בלשון נסתר הוא בחי' סוכ"ע (וע' בלק"ת באורך מעט) ובכלל הברכה הוא המשכת סובב בממלא. ולהבין איך יכול האדם להמשיך על ידי ברכתו בחי' ממכ"ע וסוכ"ע כו'. הנה ע"ז ארז"ל אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, פי' הדיוט שהוא ההעלאות מעניני גשמיי' שבעוה"ז שהן נק' מילין דהדיוטא, ע"ד שארז"ל אע"פ שאש יורד מלמעלה מצוה להביא מן ההדיוט, וכמו נובלות פירות דהיינו מה שנופל מן הפירות ונשפל למטה כמו"כ הוא ל' הדיוט שהוא דברים תחתונים אל תהי קלה כי ע"י ביטול היש עי"ז דוקא נעשה הברכה וההמשכה מלמעלה. וזהו ענין הברכה שמברכים בא"י אלקינו דהיינו שיהי' אלקינו שלנו ממש שגם הנה"ב יתרצה לגילוי אלקות ע"ד שאו' בק"ש ה' אלקינו ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך שלא יהי' רק לב אחד לה' לבדו והכח הזה במצות הוא לפי שנשפלו במעשה וסוף מעשה במחשבה תחילה, וז"ש לויתן זה יצרת לשחק בו, פי' לויתן לשון התחברות שהוא התחברות יש לאין שהגשמיות בטל לרוחניות יצרת לשחק בו שמזה נעשה צחוק וחדוה למעלה וכמ"ש צחוק עשה לי אלקים ששם אלקים דוקא הגורם להיות בחי' יש הוא העושה צחוק ותענוג למעלה ע"י הביטול שהיש בטל אח"כ.

א'שסוהנה בפרטי המסעות כתיב ויסעו מעציון גבר ויחנו במדבר צין היא קדש. וארז"ל למה נק' מדבר צין שנצטוו ישראל עליו, היא קדש שנתקדשו ישראל עליו. וענין שנצטוו ישראל עליו ע"ד שארז"ל גדול המצווה ועושה יותר כו'. וצ"ל מהו מעליותא יותר במצווה ועושה הרי לכאורה מי שאינו מצווה ואעפ"כ עושה הוא יותר גדלות, והנה בשם מקום עציון גבר איתא בספרים שהוא ע"ש שבאותו מקום הי' בקיאים בחכמת קריאת התרנגול ועציון ל' עצה וחכמה וגבר הוא תרנגול כמו שאו' קרא הגבר, והענין הוא כי ארז"ל כד שמע קול תרנגולא מברך הנותן לשכוי בינה, וענין ברכה זו הוא כי קריאת התרנגול הוא בחי' התעוררות מלמטה ע"ד שיש התעוררות מלמעלה כמ"ש ב"ק מכרזת שובו בנים שובבים, וכן למעלה יותר גבריאל המלאך מכריז כרוזין, וכן עד"ז הוא משארז"ל כינור הי' תלוי למעלה ממטתו של דוד וכשהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו שהוא ענין התעוררות מלמעלה כמ"ש עד יערה עלינו רוח ממרום, וצ"ל ענין הכרוזין דלמעלה ומי שומע אותם. הנה כתיב מי שת בטוחות חכמה מי נתן לשכוי בינה, טוחות הוא כליות ומצינו בכליות ששייך ג"כ לבחי' לילה כמ"ש אף לילות יסרוני כליותי, וכן בקריאת התרנגול מברכי' הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה, וזהו ג"כ פי' המקום עציון גבר עציון הוא ל' עצה כליות יועצות, והוא חכמת קריאת תרנגול כנ"ל. ולהבין כל זה, הנה ארז"ל ע"פ וצבא השמים לך משתחוים שכל ההילוך מגלגלים וצבא מעלה כולם משתחווים כלפי מערב משום ששכינה במערב, וצ"ל למה במערב דוקא הרי מלא כל הארץ כבודו. והענין הוא שיש הפרש בין מקום גילוי שכינה ובין התפשטות והארה מבחי' שכינה, ויובן משל לזה מנפש האדם שאנו רואים א'שסאשהתפשטות הנשמה בכל רמ"ח איברי הגוף וכידוע דהנשמה מחיה את הגוף ובלא זה אין חיות להגוף, והרי נודע ומבואר בכמה מקומות דמקום משכן הנשמה הוא במוח דוקא, והענין דשניהם אמת דודאי עיקר השראת הנשמה שכל ורצון הוא במוח, ואח"כ מתפשט מהמוח לכל רמ"ח אברי הגוף וכמו"כ עד"ז למעלה הנה מלכותך מלכות כל עולמים כתיב שהתפשטות מדת מלכות הוא בכל העולמות עליונים ותחתונים כו' ומ"מ בחי' כסא מלוכה הוא בשמים דוקא כמ"ש השמים כסאי וז"ש וישב ה' מלך לעולם, וכמו שיש הפרש למטה במלכות ב"ו שהתפשטות המלוכה על כל המדינה גם מרחוק, ויש מקום ששם כסא המלוכה ושם גילוי המלוכה עד"ש כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו, כך עד"ז מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא ומזה יובן ג"כ מ"ש שכינה במערב דהיינו השראת וגילוי שכינה מלשון ושכנתי בתוכם זהו במערב דוקא, ואעפ"כ כח התפשטות אלקי' מאיר ומתפשט להחיות כל העולמות על זה כתיב מלא כל הארץ כבודו, אמנם עדיין צ"ל מהו במערב דוקא ולא לרוח אחר, הנה מקודם צ"ל לשון מזרח ומערב שהוא ע"ש זריחת השמש והערב שמש שבבוקר הוא יזרח השמש וזריחתו בצד מזרח ולכן נק' רוח זה מזרח ושקיעת חמה הוא בצד מערב וע"ש זה נק' רוח זה מערב, והנה כתיב שמש ומגן ה' אלקים והענין שנמשל שם ה' ואלקים לשמש ומגן הוא כי כמו שאנו רואים שהתפשטות הארת השמש שמאיר על הארץ אינו רק זיו והארה בעלמא מהשמש ואינו פועל שום שינוי בשמש עצמו, כמו"כ למעלה הנה מה ששם הוי' מהוה ומחי' את כל העולמות אין מזה שום שינוי ותוספת וגירעון ח"ו למעלה כמ"ש אני ה' לא שניתי כו' הגם ששם הוי' מורה על ע"ס יו"ד חכמה ה' בינה ו' מדות אך באמת איהו וחיוהי חד ובעולם האצי' הע"ס כלולות במאצילן ב"ה, והנה בחי' זו נק' מדת יום דהיינו יחו"ע ששם תכלית הביטול, וז"ש ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' דהיינו גילוי שם ה', ומדת לילה הוא הערב שמש דהיינו בחי' ומשם יפרד שהוא מקור להיות עולמות נפרדים דבי"ע ובריבוי השתל' מדריגות עד שנעשה העלם והסתר לגמרי למטה ונק' מדבר העמים, אך לפי"ז צ"ל למה אמרו שכינה במערב הרי מערב הוא בחי' הערב והסתר אלקות, אמנם התירוץ ע"ז דתכלית המכוון הוא שיהי' העלם והסתר למטה ושאעפ"כ לעשות מחשך אור לאכפייא לסט"א כי מה שלמעלה שם גילוי אלקות אין זה חידוש כי שם רואים ומשיגים איך דלית מתב"כ, אבל למטה שהחושך יכסה ארץ ומסתיר ומעלים על אור אלקי לגמרי זהו הרבותא להפך מדת לילה ליום וכמשארז"ל ברישא חשוכא והדר נהורא, וז"ש ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, דהיינו לעשות מערב בוקר כו' ועז"נ וידעת היום כו' ליכלל מדת לילה ביום, וז"ש שכינה במערב שע"י שמהפכין מדת לילה ליום עי"ז דוקא גילוי שכינה כי זהו שלימות המכוון, כי עיקר השראת שכינה הוא בתחתונים דוקא, כי יש עוד פי' בערב לשון עריבות ומתיקות עד"ש וערבה לה' מנחת כו' בחי' קדם והוא בחי' תענוג שגבוה מבחי' שמש ע"ד שיהי' לע"ל עליות המדריגות כמ"ש והי' אור הלבנה כאור החמה ואור החמה שבעתיים כאור ז' הימים, והוא בא ע"י שמהפכים הערב וחושך גשמיי' למטה.

והנה עפ"י כל הנ"ל יובן ענין קריאת התרנגול ופי' עציון גבר כי הנה בכל חצי לילה הוא פלגות המדריגות שעד חצי לילה הוא הסתר וחושך וכמ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה כו' דהיינו ירידת המל' לברר בירורי' מע"ש ונוגה כו' ואח"כ מחצות לילה ואילך מתחיל להמשיך מדת יום, כי עפ"י סדר המדריגות מדת יום הוא בחי' גילוי ואור ולילה הוא בחי' העלם והסתר, ועז"נ רוח האדם העולה למעלה ורוח הבהמה היורדת למטה, כמו בגשמיות ההפרש בין אדם לבהמה שהאדם הוא מדבר ויש לו קול ודיבור משא"כ הבהמה, וכמו"כ למעלה כשמאיר גילוי אלקות ודבר ה' שבעשרה מאמרות יהי אור יהי רקיע בהתגלות זהו בחי' רוח האדם העולה למעלה, אבל בגלות שמוסתר ונעלם דבר ה' כרחל לפני גוזזיה נאלמה נאלמתי דומיה, שהדיבור דע"מ אינו מאיר בגילוי זהו בחי' רוח הבהמה שדבר ה' מוסתר ונעלם ע"י ע"ש המעלימים ומסתירים בלבוש שק דק"נ, הגם שלכאורה יפלא איך שייך לקרוא רוח הבהמה למעלה, התירוץ ע"ז דיש מלאכים שנק' בשם בהמות פני ארי' פני שור ויש בחי' בהמה רבה ושם ב"ן בגימט' בהמה, והנה ע"י בירור רוח הבהמה דוקא אז אדם ובהמה תושיע ה' שעי"ז הוא גילוי יותר גבוה, וזהו ענין קריאת התרנגול בחצי לילה שהוא א'שסבענין התעוררות מלמעלה כי עד חצות לילה הוא בחי' העלא' ובירור מלמטה כמ"ש ותתן טרף לביתה שהוא ענין שריפה והעלא' הניצוצי' דרפ"ח שנפלו בשבה"כ וחוק לנערותיה הן בחי' היכלות כו' ואח"כ בחצות הלילה הוא התעוררות שלמעלה מב' הבחי' אדם ובהמה כי כל התעוררות הוא מבחי' גבוה מאד, וזהו בחי' גבריאל מכריז כרוזין למעלה, כי גבריאל גבר אל אל הוא בחי' חסד וגבר גבורה והיינו שההתעוררות מגבורה שבחסד כי כל התעוררות מצד גבורה וצ"ל בזה חסד ג"כ כמ"ש שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני כו' וכמו למטה בגשמיות לעורר אדם משנתו הוא ע"י גבורה והתגברות, וכמו"כ לעורר את האדם והנה"ב מבחי' היינו כחולמי' שיחפוץ ג"כ בהתגלות אלקות הוא ע"י התגברות דקדושה ע"ד שארז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר דהיינו בקול רעם ורוגז כו' וכן בזוהר אי' גופא דלא סליק לי' נהורא דנשמתא מבטשין לי', וזהו בחי' עציון גבר כי עציון ל' עצה וחכמה ההיפוך ממעשי נערות שהוא ע"י פרי המהירות שלא בשכל ודעת, אבל עציון הוא עצה והעמקת הדעת בהתבוננות אלקות, וההתבוננות הוא בזה גופא איך כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם שאין לכם כלות הנפש לאלקות הגם שמתבונן שלא שניתי כו', ולמה משום שאתם בני יעקב שיו"ד דחכ' מלובש בעקביי' העלם והסתר אלקות ולכן ע"י עצה והעמקה בזה יבא לבחי' כלות הנפש ממש לחפוץ בגילוי אלקות, והנה התורה נק' ג"כ בשם עצה ותושיה כמשארז"ל במי נמלך בתורה כי התורה כלולה מחו"ג, וזהו פי' עציון גבר לשון עצה וחכמה בהתבוננות והעמקת הדעת בהשגת אלקות כו', והתעוררות לזה ע"י גבורה והתגברות לעולם ירגיז אדם יצ"ט כו'.

וי"ל ^* למה במסעות מ"ב הוא בחי' ז' מדות כל א' כלול מן ו', ובספה"ע סופרים מ"ט יום ז' מדות כלול מז'. אך יובן מההפרש שבין שרפים לאופנים, שבשרפים נאמר שש כנפים לאחד ובאופנים נאמר ארבע כנפיים לאחת והענין כמארז"ל כל מה שראה יחזקאל ראה ישעי' אלא ישעי' כבן כרך שראה את המלך כו' ויחזקאל כבן כפר כו' כי השרפים אומרים קדוש הוי' כו' כי התפשטות גדולתו להוות רבבות עולמות אין קץ מאין ליש הוא בבחי' גדול הוי' בעיר אלקינו הוא בא בגילוי בהשגה בשרפים כי הם כבן כרך הוא בחי' עיר אלקינו ששם מאיר בגילוי גדול הוי' ולכן אומרים מלא כה"כ שבא אצלם זה בהשגה, אבל מפני שמשיגים שמקור התהוות העולמות הוא הארה בעלמא ביו"ד נברא עוה"ב ובה' נברא עוה"ז שתי אותיות בלבד אבל מהו"ע ית' קדוש ומובדל ואין ערוך אליו העולמות והנבראים כלל, לכן כל תשוקתם וחפצם ליכלל בביטול בקדוש במהות ועצמות א"ס ב"ה, ולכן נאמר שרפים עומדים ממעל לו פי' לו הן ו' מדות עליונות ופ"ו גימט' ל"ו בחי' אלה כנ"ל ומפני שתשוקתם ליכלל בביטול למהו"ע ית' שלמעלה מבחי' מדות עליונות מקור התהוות העולמות, לכן נאמר ממעל לו אבל האופנים הם כבן כפר כו' הם הן ביצי' ועשי' ששם אינו מאיר בגילוי בחי' גדול הוי' א'שסגבעיר אלקינו לכן אומרים בכי"מ, פי' בקשתם שיהי' גילוי כבוד הוי' והמשכת גילוי אלקות למטה, וענין ההפרש בין שש כנפיים לד' כנפיים יובן מענין המסעות שהיו מ"ב, היינו ז' מדות שכ"א כלול מו', ואין חושבין מדה הז' שבכל ספי' בחי' מל' והטעם לזה כי בחי' המל' שבכל מדה הוא גילוי המדה כמו גילוי אהבה כו' כמו שכללות בנין פרצוף המל' בפ"ע הוא גילוי דבר ה' בעולמות שהגילוי לזולתו הוא ע"י הדיבור, ולכן מבחי' מל' שבעליון נעשה כתר לתחתון מל' דאצי' כתר לבריאה כו' כמו"כ בכל מדה וספי' בחי' המל' שבה הוא גילוי המדה ובאמת הגילוי וההשפעה למטה לזולתו הוא ירידה ובחי' יש כו', ולכן נאמר במרע"ה כבד פה וכבד לשון כו', כי רוח האדם בחי' מ"ה לעלות למעלה בעליות וביטול באא"ס ב"ה ולא לירד ולהשפיע למטה כמ"ש במ"א, לכן ענין המסעות הן הכל בחי' עליות באוא"ס ב"ה עד ירדן יריחו כו' בחי' ריח מקיפים דאא"ס לכן לא נצרך הי' בחי' המל' שבכל מדה וספי' שהוא להיפוך גילוי השפעה למטה כ"א עצמיות המדות שהן ששה ולכן הי' מ"ב מסעות ז' מדות כל א' כלול מו' משא"כ בספה"ע שעורה מאכל בהמה ושעורה שעור ה' בחי' מל' שמאיר ונמשך בשיעורים וגבולים להיות למאכל למזון ולנשמות ומלאכים דבי"ע שנק' בהמה פני ארי' פני שור כו' וכידוע בפי' הכוונה היום יום א' לעומר שהוא המשכת אלקות למטה לברר בירורי נוגה דבי"ע, וכל השפעה וגילוי למטה הוא דוקא ע"י בחי' מל', לכן בספה"ע סופרים מ"ט יום היינו בחי' ז' מדות כל א' כלול מז' מדות עם בחי' המל' שבכל ספי' ומדה ג"כ, ועד"ז יובן ההפרש מה שבשרפים הוא שש כנפיים כי עבודתם בעליות ממטה למעלה ואומרים קדוש קדש ו' שהוא"ו הוא ששה מדות עליונות בטלים במקורם בקודש עליון כמ"ש לך הוי' הגדולה והגבורה כו' לכן אצלם שש כנפיים משא"כ חיות ואופנים עבודתם להמשיך המשכות וגילוי אלקות למטה ואומרים ברוך כו' לכן אצלם ארבע כנפיים כמ"ש ונהר יוצא מעדן כו' והי' לארבעה ראשים הן ד' מחנות שכינה כי ראשית הגילוי והשפעת אלקות למטה מתחלק לד' מחנות שכינה שבמרכבה ומהן נמשך ומתחלק אח"כ לרבבות מלאכים ונשמות וע"י הד' כנפיים שבחיות ואופנים נמשך שלא להיות ומשם יפרד כו' כ"א שיהי' ברוך כו' ממקומו בחי' גילוי אלקות.

ועתה יובן ג"כ ענין יצי"מ ומ"ב מסעות בכ"י בק"ש, כי הכוונה והתבוננות בפסוק ראשון דק"ש הוי' אלקינו הוא יחוד חו"ב הוי' אחד הוא יחוד זו"נ. פי' חו"ב הוא אור א"ס הסוכ"ע שמאיר בח"ע והוא בחי' מי, ופי' זו"נ הוא אור א"ס בחי' ממכ"ע שמאיר במדות ודיבור והוא בחי' אלה מקור התהוות העולמות שהוא פי' אחד בשמים ובארץ וד' רוחות העולם, והכוונה כפי' רש"י מה שעכשיו הוי' אלקינו יהי' לעתיד הוי' אחד פי' שיהי' התגלות סוכ"ע בממכ"ע ויהי' גילוי אלקות בעולמות התחברות מי אלה, אך א"א להגיע ולהמשיך בחי' הגילוי סוכ"ע בממכ"ע מי אלה כ"א ע"י מ"ב מסעות והוא מן ואהבת עד ובשעריך יש מ"ב תיבין שם מ"ב ז' מדות כל א' כלולה מן וא"ו מדות והו"ע התהפכות המדות כולם בביטול לאלקות והו"ע יציאת א'שסדמצרים לצאת מכל המצרים המגבילים ומסתירים על נה"א כי זלעו"ז עשה האלקים וכשם שיש מדות דקדושה כך יש מדות בקליפה והו"ע ז' פרים וז' שבלים הטובות וז' פרים וז' שבלים הרעות והוא בחי' אלה דקליפה כמ"ש אלה אלקיך ישראל כו', והאהבה רעה דקליפה שנמשך אחר תאוות ותענוגים גשמיים להפכה בביטול לאלקות הוא ע"י אהבה דקדושה לאהבה את ה' כי הוא חייך ובחרת בחיים כו' חיים נצחיים ולא לימשך אחר תענוגים גשמיים ההוים ונפסדים, וכמו"כ יראה רעה דקליפה פן יחסר לחמו כו' להפכה ע"י יראת ה' מלכה"כ ממילא יתבטל יראות רעות, ות"ת ע"י התבוננות לאסתכלא ביקר תפארת גדולתו ית' בביטול כל עולמות עליונים ותחתונים ממילא יתבטל ויפול ת"ת דקליפה הוא הגסות והיש כו' וכן מדת נצח בקדושה כמארז"ל מעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת כי ע"י סו"מ וע"ט במעשה מ"ע ול"ת שהוא בחי' שוקין וירכין בחי' רגל בנפש נעשה מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה והוא מארז"ל חכמתו מתקיימת כו' והו"ע בשתיים יכסה פנים ובשתיים יכסה רגליו ובשתיים יעופף פי' יכסה פניו כמ"ש במרע"ה ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים כי א"א לקבל ולהכיל גילוי אור א"ס כ"א ע"י לבוש התורה וכמ"ש עוטה אור כשלמה שע"י לבוש התורה יוכל לקבל גילוי אור א"ס וכמ"ש במ"א על מארז"ל אם אתה מבקש לראות פני השכינה עסוק בתורה כו', ובשתיים יכסה פניו הוא בחי' תושב"כ ותושבע"פ, ובשתיים יכסה רגליו הוא בחי' מעשה המצות עשה ול"ת שנק' רגליו וכו', ובשתיים יעופף הוא אהוי"ר כמ"ש בזהר אורייתא בלא דו"ר לא פרחא לעילא והעפיפה לעלות בעליות באא"ס ב"ה הוא ע"י הגדפין אהוי"ר, ובכללות הן ג' קוין דתורה ועבודה וגמ"ח בחי' עבודה קרבנות ותפלה במקום תמידין הוא בחי' ובשתיים יעופף ותורה הוא בחי' בשתיים יכסה פניו, וגמ"ח מעשי המצות הוא בחי' ובשתיים יכסה רגליו, ועל ידי זה ממשיכים ג"פ קדוש הוא המשכת וגילוי אור א"ס בג' קוין דתורה ועבודה וגמ"ח.

והנה בכל הנ"ל יובן ענין מ"ש אלה מסעי בנ"י אשר יצאו מארץ מצרים כי כל ענין המסעות הוא רק לצאת מאמ"צ כי כל עולמות בע"ג נק' בשם מצרים לשון מצרים וגבולים ואפי' בחי' ירושלים שלמעלה יראה שלם ששם שער השמים הוא ג"כ בבחי' גבול ותכלית ואינו ערוך לגבי אוא"ס ב"ה אשר הוא בלי תחלה ותכלה וכלא חשיב ממש וענין המסעות הוא להכניע את מדבר העמים ולצאת מכל המצרים וגבולי' שלמעלה ג"כ כו' שאפילו ג"ע העליון הוא ג"כ בחי' מיצר וגבול בבחי' השגה כו', וביד מי ע"י משה ואהרן כי משה שושבינא דמלכא הוא המשכת אור א"ס מלמעלה למטה ואהרן שושדמ"ט העלאת כנס"י מלמטה למעלה והוא ענין ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם, פי' מוצאיהם הוא מקור ושורש דשם מ"ב והוא עשרת הדברות ועשרה מאמרות וכ"ב אותיות הן שם מ"ב, כי על כ"ב אותיות התורה נאמר נגילה ונשמחה בך, ויש ב' פירושים בך הוא מהותו ועצמותו ית' ובך הוא כ"ב אותיות התורה ושניהם אמת כי שרש האותיות א'שסהלמעלה מן החכ' כמ"ש במ"א ולכן ע"י הכ"ב אותיות יוכל להגיע לבחי' מהו"ע ית', אך יש כ"ב אותיות בעשרה מאמרות וכ"ב אותיות בעשרת הדברות ובשניהם יש בחי' מי אלה, בעשרה מאמרות כמ"ש וראו מי ברא אלה כו', וכן בעשה"ד ארז"ל ע"פ על אלה אני בוכי' כו' על איזה אלה מועדי ה' אלה העדות והחוקים כו' כמארז"ל ע"פ אלה תולדות השמים והארץ כו' בזכות מי הן עומדים בזכות ואלה שמות בנ"י כו' ואלה בזכות מי הן עומדין בזכות אלה העדות כו', וענין אלה מועדי הוי' כמ"ש שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני הוי' אלקיך שמצות ראי' בג' רגלים הי' מקבלים כל נש"י פנימיות אלקות פני הוי' אלקיך כו' והוא בחי' התחברות מי אלה בג' רגלים ובזמן הגלות אנו אומרים ואין אנו יכולים לעלות ולראות כו', וזהו על אלה אני בוכי' כו', ומי גרם זה הוא בחי' אלה דקליפה ענין ע"ז אלה אלקיך ישראל כו' ובחי' מי בתורה כמ"ש מי יתן טהור מטמא לא אחד יחידו של עולם כו' הוא בחי' מי אא"ס ב"ה, ולכן ע"י כ"ב אותיות התורה ממשיך בחי' גילוי והתחברות מי אלה והו"ע ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם, פי' משה שושבינא דמלכא המשיך אור א"ס מלמעלמ"ט מוצאיהם שם מ"ב ע"י כ"ב אותיות התורה דעשה"ד והוא ויכתוב משה עד"מ שכותבין שכל וחכמה באותיות הכתב שהוא ירידת החכמה במעשה אותיות הכתב ולכן המסעות שהוא בחי' עליות מלמטה למעלה הי' ע"י משה שושבינא דמלכא שהמשיך אור א"ס מלמעלה למטה מוצאיהם שרש ומקור דשם מ"ב כ"ב אותיות דעשה"ד ועי"ז ניתן כח ונעשה למסעיהם מלמטה למעלה, ואלה מסעיהם למוצאיהם הוא ע"י אהרן שושבינא דמטרוניתא והוא ע"י כ"ב אותיות דעשרה מאמרות בחי' תפלה שע"י ק"ש ותפלה יש כח באותיות התפלה להגיע ג"כ לבחי' אור א"ס ב"ה כמארז"ל קושר כתרים לקונו מתפילותיהם של ישראל כו' וע"י אותיות התפלה מגיע לשרשם והוא ע"י אהרן ואלה מסעיהם למוצאיהם כו'.