קיצור מד"ה אלה מסעי דתקס"ג

א'שסהקיצור מד"ה אלה מסעי דתקס"ג

קיצור מד"ה אלה מסעי בנ"י דתקס"ג שלא נדפס בלק"ת

א) ענין ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם, ואח"כ נאמר ואלה מסעיהם למוצאיהם, ענין מ"ב מסעות ביצי"מ, ובכל יום יש יצי"מ, מצרים הוא מיצר ים, ים הוא הפך אתוון מבחי' מי, והנה בחי' מי הוא כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, מי הוא בחי' אין שאינו מושג (הג"ה מי אלה הוא שם אלקים, עיין זח"א דף ב' ומ"ש מזה בד"ה והי' מספר בנ"י ובהביאור בפי' הפסוק פלג אלקים מלא מים עכ"ה) ברא אלה יש מאין, וצ"ל למה נק' יש מאין הלא ממך הכל (הג"ה עיין מזה בת"א פ' בשלח בד"ה וירא ישראל ובלק"ת פ' ראה בד"ה אחרי עכ"ה) אך הענין הוא דכתיב גדול א'שסוה' ומהולל מאד בעיר אלקינו (הג"ה והוא שיר של יום שני, עיין רש"י בר"ה דל"א ע"א, ומ"ש מזה בתילים על פסוק זה ובשה"ש כמדומה גבי כמגדל דוד צווארך עכ"ה) וארז"ל אימתי נק' גדול כשהוא בעיר אלקינו (הג"ה עיין זח"ג פ' ויקרא דף ה' ובת"א פ' וארא בד"ה וידבר אלקים כו' וארא אל הוי' עכ"ה) עיר אלקינו נק' בחי' מלכותו ית' כו' שמחי' ריבוי נבראים, היש מספר לגדודיו כו' (עיין בלק"ת פ' בלק בד"ה מי מנה בענין ומספר את רובע ישראל עכ"ה) אלף אלפים ישמשוני' כו' ולכבודי בראתיו יצרתיו כו', והם מקבלים חיות מבחי' אותיות הדיבור עליון, עיין באג"ה בד"ה ויעש דוד שם, וע"כ נק' עולם הדיבור בשם עיר שיש בו כמה בתים והם בנויות מאבנים שהם אותיות כמ"ש בס"י שני אבנים בונות שני בתים, וזהו אימתי גדול הוי' כשהוא בעיר אלקינו, שאזי מאיר שם הוי' ע"י שם אלקים, בחי' ביטול (הג"ה, עיין בת"א ס"פ מקץ בד"ה מזוזה מימין בענין כי אני ידעתי כי גדול הוי' ואדונינו מכל אלקים, ועיין מענין האותיות שנקראו אבנים בת"א בד"ה ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, משא"כ בדור הפלגה כתיב ותהי להם הלבנה לאבן, וע' בה"ז בשלח ע"פ התוספתא שם דף נון אבנין נקיבין בענין אבן שהוא א' ב"ן אלף מילוי שם מ"ה שהוא באלפין ועמ"ש ע"פ ויקח מאבני המקום. עכ"ה).

ב) אבל בבחי' עצמותו ית' כתיב לך ה' הגדולה שמדת גדולה בטלה אליו יתברך, שאין שייך לשון גדולה שהוא רם ומתנשא על הנבראים בבחי' אין ערוך (הג"ה א"כ מה שגדול ומהולל מאד בפי הנבראים אין זה נחשב כלל גדולה אצלו, כמו עד"מ שאין נחשב גדולה אצל האדם מה שמולך על הזבובים עד"מ, כמדומה כן אמר רבינו ז"ל בדרוש אחד, ובאמת יותר אין ערוך בעל גבול לגבי בלתי בע"ג מערך הזבוב לגבי האדם ששניהם בעלי גבול, אך אף שאין ערוך עכ"ז מאחר שנאמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו, לכן שייך בחי' מלוכה עכ"ה) ולא שייך בהתהוותם בחי' השתלשלות עילה ועלול, ועיין בד"ה ואתחנן אל ה' בפירוש המחדש בטובו, ולכן נק' יש מאין כיון שאין ערוך, ולא ע"ד ההשלשלות שהי' העלול כלול תחילה בהעילה כו' וזהו שנק' בחי' מי, והוא ברא אלה יש מאין (הג"ה, ועיין מענין לך ה' הגדולה כו' ולגדולתו אין חקר בת"א בד"ה ויושט המלך לאסתר ושם דף קנ"ו א', ובד"ה ושננתם לבניך נתבאר שיש בזה שני פירושים הא' כמש"כ, הב' ע"ד מאמר המד"ר בפי' לך ה' הגדולה כפשוטו שיש לי תלוי ראש על כל באי עולם כו' היינו כשאור א"ס מאיר במדותיו, לאפוקי מבחי' וכד אנת תסתלק מינייהו, קודב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא, ולכן כל העבודה להמשיך אור א"ס כמ"ש ג"כ בס' חרדים בתחילתו יעו"ש, ולפי"ז יתפרש אימתי גדול הוי' כשהוא בעיר אלקינו כפשוטו, לאפוקי מבחי' דסליק לעילא וכן פי' הזח"ג פ' ויקרא דף ה' כפשוטו, אך רבינו ז"ל ברוב דרושים שלו מפרש כמש"כ, ואפ"ל דשני הפירושים אמת, וגם הפירוש השני זהו ענין חיבור מי ברא אלה כמ"ש לקמן בשם הפרדס שער עשרים פ"ח, וחיבור מי אלה דהיינו חיבור הבינה הנק' מי שבה מאיר ע"ק באלה א'שסזשהוא חג"ת זהו"ע לך ה' הגדולה כפי' השני, ומבחי' אלה מאיר בעיר אלקינו ע"ד אלה פקודי המשכן עכ"ה). והנה ע"י הגילוי בבחי' השגה ענין מי ברא אלה, מה שאין ערוך, זהו ענין והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים, שבחי' הרעש נמשך ממה שמשיגי' איך שהיש בטל לאין לבחי' מי ברא אלה, ולא כמו שנראה היש ליש ודבר נפרד כו' (הג"ה, ומ"מ השרפים שאומרים קדוש הם למעלה מהאופנים ברעש שאומרים ברוך, כי בכה"מ זהו כענין גדול ה' בעיר אלקינו כבוד הוא מ' עיר אלקינו כו' וברוך כבוד הוי' זהו ענין גדול הוי' בעיר כו', אכן השרפים שאומרים קדוש שהוא מובדל זהו ע"ד לך הוי' הגדולה כו' בחי' מי, ואפ"ל שב' בחי' אלו זהו ענין בצלמינו כדמותינו שנת"ל בד"ה ראשי המטות עכ"ה) ואומרים ברוך כבוד הוי' בחי' מל', ממקומו מבחי' דלית מחשבה תפיסא ביה כלל, והנה זה הי' גלות מצרים מיצר ים, ההיפך מי, כשלבו קשה ואין נתפעל כלל מבחי' מי ברא אלה (הג"ה י"ל כי פלג אלקים זהו כי שם אלקים מסתיר שיהי' נראה היש ודבר נפרד, ואזי יש יניקת החיצונים, ומב' אותיות אחרונים דשם אלקים שהוא אותיות ים יונקים מצרים מצר ים, אכן כאשר נפלג ונחלק שם אלקים שיהי' ב' בחי' מי אלה, דהיינו ענין מי ברא אלה, אזי מלא מים וחסדים ור"ל שיהי' הגילוי איך מי ברא אלה, ואזי ברוך כבוד הוי' ממקומו, גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו, וזהו אשר הוצאתיך מאמ"צ להיות לכם לאלקים ששם הוי' ממש יאיר בבחי' אלקים כמ"ש יעקב והי' הוי' לי לאלקים כמ"ש בת"א פ' וארא סד"ה וידבר אלקים כו' וארא כו', ועיין בפרדס שער עשרים הוא שער השמות פ"ח מענין שם אלקים שהוא בבינה שזהו ע"ד מי אלה, וע"ש ס"פ הנ"ל, נמצא יש הפרש גדול בין שם אלקים שהוא בחי' הסתר שאזי הוא במ' או בגבורה אבל בחי' מי אלה זהו בבינה ששם גילוי ע"ק, ועל"ק בד"ה והנה באר בשדה סעי' י"א, וזהו צחוק עשה לי אלקים שהצחוק והתענוג עליון נמשך משם אלקים המסתיר ע"י ביטול היש לאין שאז נפלג שם אלקים ונמשך גילוי בחי' מי היינו מי ברא אלה כו', ועמ"ש בפי' הפסוק בין עובד אלקים לאשר לא עבדו למה נק' עובד אלקים דוקא אלא כי שמש ומגן הוי' אלקים ומבחי' מגן ונרתק נמשך ההסתר וע"י העבודה שמהפך טבעו עובד ומתקן שם אלקים שלא יהי' מסתיר ואז הו"ע ואוהביו כצאת השמש בגבורתו שהוא ענין מוציא חמה מנרתקה והיינו ע"י היפוך טבעו הנעלבים ואינן עולבים, ועד"ז השיר שעל היין משמח שם אלקים ע"י נכנס יין של תורה יצא סוד הוי' ומתגלה בשם אלקים ואזי י"ל נעשה פלג אלקים שמבחי' שם אלקים נעשה מי אלה, עכ"ה).

יצ"מ לארץ טובה מ"ב מסעות ז' מדות כל אחד כלול מוי"ו ולא מזיין כמו בספירת העומר כי כאן הוא העלאה, והנה למטה המ"ב מסעות הוא להפך ז' מדות הרעות, כמו מדת אהבה יהפך לקדושה ואהבת את ה', וכן יראה להמשיך עליו יראתו יתברך, ותפארת לאסתכלא ביקרא דמלכא, ובחי' נצח שיהיו מעשיו מרובין מחכמתו כי נצח הוא לשון נצחיות דהיינו ענין שחכמתו מתקיימת, ושם מ"ב זהו ענין השרפים שש כנפים וגם אומרים ג"פ קדוש, א'שסחבשתים יכסה פניו זהו"ע קדוש האחד שלמעלה מהשכל שמתלבש בחו"ב הנק' פניו, ובשתים יכסה רגליו בחי' נו"ה כנ"ל, ובשתים יעופף מ"ב מסעות הנ"ל, חג"ת, ג"פ קדוש חב"ד חג"ת נה"י, ביד משה ואהרן, משה שוד"מ שיהא קדוש שורה בתוך מיעיו והוא בחי' ונפשי כעפר לכל תהי' ואהרן שודמ"ט, וזהו ויכתוב משה את מוצאיהם, מקור, ואח"כ ואלה מסעיהם למוצאיהם, ועמש"ל בד"ה ראשי המטות סעי' ב', ועיין מענין מ"ב מסעות בלק"ת.

ועמ"ש מענין אלה מסעי, בבוך במדבר פ' מסעי דף ש"ס ודשע"ט עד דף שפ"ה, ובבוך תרטו"ב ח"ב דקנ"ח סע"א, ועמ"ש מענין מי ע"פ מי יתנך כאח לי, ומ"ש בלק"ת בהביאור בשעה שהקדימו בענין מי יתן והי' לבבם זה מי יתן מציון ישועות ישראל, ומ"ש מענין שש כנפים דשרפים ע"פ ויקחו לי תרומה וע"פ שרפים עומדים וקרא זה אל זה ואמר, ומ"ש בבוך שמות ע"פ ויקחו לי תרומה, ומ"ש ע"פ מכנף הארץ זמירות שמענו, ומ"ש ע"פ כי גדול כים שברך מי ירפא לך.

בענין ויכתוב משה את מוצאיהם, מהו מוצאיהם פי' באוה"ח יום שיצאו ממצרים, והפנ"י ר"פ מסעי פי' כי כל המסעות האלו ע"פ ה' נאצלו מעולם העליון ברוחניות עד שנתגשמו בעוה"ז, א"כ מוצאיהם היינו מקור של מ"ב מסעות, ולפי' האוה"ח יום שיצאו ממצרים אפ"ל מוצאיהם זהו ע"ד אל מוציאם ממצרים, והנה מקור מ"ב מסעות י"ל שם מ"ב, אך י"ל ג"כ מקור שם מ"ב כי הנה שם מ"ב נמשך מכ"ב אתוון דאורייתא ועשרה מאמרות ועשרת הדברות, והנה בע"מ זהו מי ברא אלה דהיינו אלה תולדות השמים והארץ, וכן בעשה"ד, שהן כללות כל התורה שנאמר בהם ג"כ אלה העדות והחוקים ונמשכו מבחי' מי כמ"ש מי יתן טהור מטמא לא אחד יחידו של עולם, במד"ר ר"פ חקת, וזהו ג"כ מי יתן והי' לבבם זה, כי מי ברא אלה, ואלה שמות בנ"י, מי יתן מציון, ולכן בעשה"ד נאמר וידבר אלקים אשר אלקים פי' מי אלה, וזהו ויכתוב משה את מוצאיהם מקור שם מ"ב הוא מהנ"ל שהן כח"ב עשה"ד אנכי זהו כתר ע"מ בראשית זהו חכמה כ"ב אותיות זהו מבינה כמ"ש בת"א בד"ה ועשית ציץ גבי ופתחת עליו פתוחי חותם ובהביאור שם, והם מקור שם מ"ב, כי שם מ"ב ז"פ ששה היינו ז' המדות ומוצאיהם ומקורם הוא כח"ב, ואלה מסעיהם למוצאיהם היינו העלאת ז' המדות בכח"ב, וא"כ גם עכשיו לבוא לבחי' זו זהו ע"י אותיות התורה וע"מ ועשה"ד, ואפ"ל אותיות התפלה שרשם מאותיות ע"מ כי התפלה להתבונן מי ברא אלה, ואותיות התורה בהם מאיר עשה"ד שהוא ג"כ מי ברא אלה כנ"ל, ובלק"ת פי' מוצאיהם מקור נש"י י"ל כי ג' אבות ג' ידות יד הגדולה כו' וג"פ י"ד הוא שם מ"ב.

מה שנק' ע"ק אין י"ל ע"ד שפירש בלק"ת סד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש הראשון (בן כרך גדול בעיר ע"כ תשוקתו למעלה מבחי' זו דהיינו לבחי' מי זהו ע"ק, אבל חיות ואופנים בן כפר שם אין גילוי בחי' גדול כו' בעיר ע"כ תשוקתם להמשיך בחי' זו דגדול בעיר שהוא ז"א כו', ענין על אלה אני בוכי' בחי' אלה מועדי הוי' שהי' בחי' יראה את פני ראו מי ברא אלה, ובגלות א'שסטשולטי' אלה מבחי' הקליפות אך ע"י קיום אלה המצות אזי לע"ל מי אלה כעב תעופינה) יכפר עליכם סתם מאן דלית לי' שם ידיעא ולא אתפס בשם ולא אתרמיז בשום אות וקוץ כלל (עיין ביאור ולא אבה דהכתר נרמז רק בקוצו של יו"ד אבל בא"ס ב"ה לא שייך גם זה), כי שמות ההוי' מורים על התהוות מאין ליש להיות ממכ"ע וסוכ"ע כו', עד וזהו לפני הוי' תטהרו בטרם שנאצלו בחי' ההויות, ומזה יובן מה שנק' אין כיון שא"א להגבילו ולרמוז עליו בשום שם, כי החכמה נק' חכמה וכיון שנק' חכמה אף שהחכ' היא א"ס לכן אין לקרותו אין שהרי יש קצת תפיסת המהות, אבל א"ס ב"ה שא"א לרמוז עליו בשום מהות ובשום שם, כי הוא מרומם ומתנשא מהם ע"כ נק' אין, ועיין בפרדס שער השמות, ועיין בפרדס שער י"ט הוא שער שם בן ד' פ"א במ"ש ואל יעלה בדעת המעיין לומר כי מה שאנו אומרים שם העצם ר"ל עצמות המאציל, חלילה כי זה דבר בלתי הגון כמו שביארנו בשער אם הא"ס הוא הכתר בפ"א אלא כוונתינו באמרינו שם העצם שהוא עצם הספירות פי' שם הכולל כל עצמות הספירות וכו' עכ"ל, ובשער אם הא"ס הוא הכתר פ"א די"א עמוד ג' כתב וז"ל עוד נבדל הבדל שלישי כי לכל הנאצלים יש להם שם משמות הקדש שהוא מגבילם אשר בו יקרא הספירה והנאצל ההוא כענין אהי' בכתר וי"ה בחכמה וכן לכל שאר הספירות כמו שביארנו בשער הראשון בפ"י, ושם בן ד' כולל כל האצילות כולו כו' משא"כ בא"ס המאציל ב"ה שאין שם ונקודה שנוכל לכנותו, אלא מחוייב המציאות כו' עוד ייחסו אליו שם אין סוף עכ"ל, ולענ"ד אפשר לקרוא אותו יחיד קדמון, והח"ה שער א' ר"פ יו"ד כ' שי"ל בו ג' מדות והן שהוא נמצא ושהוא אחד ושהוא קדמון, אך יקשה להבין משארז"ל עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, משמע לכאורה דגם עצמות המאציל שייך לו שם דהיינו ענין הי' הוא ושמו לבד, ועיין מזה ג"כ בפרדס שם פרק הנ"ל דף יו"ד ע"ב שנזכר קושיא זו ולא נזכר שם תירוץ ע"ז, ועיין עוד בפרדס שער עצמות וכלים ושם ס"פ שישי בענין אבל אנת לית לך שם ידיעא שאין ערך הספירות אל הא"ס כערך המלאכים לגבי הספירות, כי המלאך נק' בשם הספירה והספירה בשם הפעולה כענין הגיבור גבריאל, ולא כן בא"ס כו', אך התירוץ על הי' הוא ושמו לבד י"ל דאיתא במד"ר פ' בראשית פי"ז אני הוי' הוא שמי שקרא לי אדה"ר, ובמד"ר פ' חוקת איתא ג"כ הוא שמי שהתניתי ביני לבין עצמי, והיינו כי בודאי הי' בו מעולם ומקדמות היכולת לברוא את העולם, ולברוא העולם שהם בעלי גבול זהו ע"י שיצמצם א"ע להאיר בהם בבחי' גבול, דאל"כ לא יוכלו לקבל והיו כלא היו, וצמצום זה הוא ענין היו"ד דשם הוי', וא"כ זהו כעין מ"ש העה"ק ח"א רפ"ח, כי משלימות הא"ס שלא יחסר בו כח הגבול ג"כ, ר"ל להוות נמצאים בעלי גבול זהו ע"כ ע"י שיוכל לצמצם א"ע להאיר בבחי' גבול, וזהו ענין שם הוי' שמהוה את כל ההויות ובחי' כח ויכולת זה היה כלול בו מעולם זהו הנק' שמו, וזהו הי' הוא שמו בלבד^*.