שיחה ט

443שיחה ט

. . . בנוגע לשאלתו שהיתה לפניו, באחד שהלבינו שערותיו והוא רווק וזה מקשה לו להשיג שידוך, ונפשו בבקשתו להתיר לו לצבוע השערות:

הנה הענין דלא ילבש כו' ולא יהי' כלי גבר וכו' יש בזה כמה סוגים, שמלת אשה או כלי גבר שזהו עפ"י דיית, כמו (כלי זיין שאסור לאשה לצאת במלחמה ע"פ תורה [דבמילא כלי זיין גנאי הוא אצלה (שבת סג, א) ובזה מובן פשיטותי' דראב"י (נזיר נט, א) ובת"י לפרש קרא בכלי זיין. ובזה אין חולק עליו], כי כל כבודה בת מלך פנימה או) ענינים התלוים בצניעות וכיו'"ב. ב) דברים שהם שמלת אשה מפני הטבע כמו ענינים התלוים ביופי, דאין אשה אלא ליופי, ג) ודברים התלוים במנהג.

והנה זהו דבר פשוט, שאלו מסוג האחרון, אפשר שיהי' חל בהם שינוי, היינו שאם השתנה המנהג ישתנו גם הדינים דלא ילבש . . וכן גם פשוט שדבר האסור ע"פ תורה הרי גם אם נשתנה המנהג (וכמו אשה הדרה במלכותא דנשי, סוף מס' תמיד) בכ"ז אסורה לשאת כלי זיין. בנוגע לסוג האמצעי, הרי יש מקום לכאן ולכאן. אבל קרוב יותר לומר שכיון שאין זה מדין תורה הרי תלוי זה במנהגו של עולם במדינה פלונית.

ובמילא גם בנוגע לדידן, כיון שכמה נשים צובעות עתה שערותיהן משחור ללבן, מפני המאָדַע, וכז כבר נפרץ הגדר שכל האנשים אפי' אלו שכבר נשתדכו רוצים להראות ליותר צעירים, ובמילא צובעים שערותיהם, וכיון שזה נכנס בסוג האמצעי, סברא לומר שנפרץ הגדר. ואף אם פרצוהו פריצים ובעיקר אינם יהודים, אבל בכ"א כבר נעשה זה ללבוש גבר. ורק יופי דנשים נאסר* (שבת נ, ב).

מובן מעצמו, שכל הניל אינו אלא להלכה ובשו"א לא בהנוגע למעשה. ולכן קצרתי בזה מבלי הבאת ראיות מש"ס וראשונים, כיון שאינו כ''כ לפועל. ואין הזמן גרמא להאריך.

ובנוגע לפועל, הנה כבר דשו בזה כמה מהאחרונים, יעיין בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"א סי' ר'"י, ובמקומות שהביא, ספר מאורי אור (קצור שו"ע יו'"ד לסי' קפייב), שו'ית מהר"י אשכנזי (אבד"ק זאלטשוב) חלק יו"ד סי' י"ט, שו'ית דברי חיים יו"ד סיי סייב, שויית מהר"מ שיק, יו"ד סימן קעייג, שו"ת מנחת אליעזר ח'ד סי' כג. שדי חמד כללים ל כלל קטיז, ושם הובא תוכן מכמה ס' הנ"ל** ...

6-2 444.. . במה שהעיר ביד הל' ברכות פי"א ה"ח: עשה מעקה מברך כו' שסותר דיע שם ה"ד: דברים שהם משום סכנה אין מברכים עליהם - והרי החיוב מעקה הוא כמש"נ ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים גו'*.

ולדעתי פשוט אשר להרמב"ם ולא תשים דמים גו' אינו נתינת טעם על חיוב עשית מעקה, אלא ציווי בפ"ע, כי הרי טעמי המצות לא מנאם בחשבון תריייג, וכמש"כ בשרש החמישי בסהמ"צ, אבל ולא תשים דמים הכניסו במנין מל"ת. והכריחו להרמב"ם לומר כנ"ל - הספרי (דברים כב, ח): ועשית מעקה כו' מייע לא תשים כו' מליית. ואם במקום עשית מעקה עשה כבש לגג וכיו"ב - קיים מל'ית וביטל מ"ע. ולהעיר מיומא עב, א. נ"כ סהמ"צ שם.

במענה על מכתבו, בו כותב אודות ענין כתיבת הספר תורה וסיומה.

כיון שהכל בהשגחה פרטית, ובפרט ענין הקשור בתורה ומצותי', וכותב אלי בענין כתיבת ס"ית, מחובתי וזכותי להזכיר בכאן פסק הדין של רבנו הזקן, בעל התניא - פוסק בנסתר דתורה -- והשו"ע -- פוסק בנגלה דתורה - לכתוב פצוע דכא באלייף לבסוף, וכמו שהובא בשו"ת שארית יהודא סי' טייז לאחי רבנו הזקן (ונקבצו הדיעות בזה בס' משנת אברהם סיי ליב), ושמעתי מכ"ק מו'יח אדמו'"'ר זצוקללה'"ה נבג'מ זי'ע אשר בהיותו לפני מלחמה העולמית הראשונה בעיר וואַרמס, ראה שם הס"ת שקבלה בידם שכתבה מהר"מ מרוטנברג וכתוב שם כנ'ל, וכן ראה ג"כ בסיית בפראג שע'"פ הקבלה בידם מדור דור שהגיהה עזרא הסופר, גם באוצר הספרים וכת'י של מר ששון בלונדון נמצאים שם כתבי יד עתיקים (תנ"ך דנכדו של הרשב"א, תנייך בכת'"י של תלמיד הרשב"א בעל המחבר ס' מגדל עוז, חומש דמשק שנכתב לפני אלף ומאה שנה, חומש תנייך שנכתב לפני חמש מאות שנה, וכן תנ'יך שנכתב בערך חמש מאות שנה, וכן כת"י חומש תימני ג"כ מתקופה ההיא) ובכולם כתוב דכא באליף, ולא עוד, אלא שבכתיי תנ"ך של המחבר מגדל עוז הי' כתוב דכה בה'"א ובעל הספר מגדל עוז מחק בעצמו וכתב ותיקן בידו באל"ף, והארכתי בזה כיון שלתמיהתי וגם לצערי נודע לי שמעטים באה"ק תו היודעים על כל הנ"ל אף שהעתיקו בזה ממכתבי בספר אוצר הפוסקים בסופו של ח"א* . . .

6-2 445. . . במכתבו כותב שראה ס"ת מהר"נ גאון, ושנוסע עוד לראות ס'"ת עתיקה של מהר"י אבוהב ז"ל,

חפצי ובקשתי באם אפשר לעשות צילום (פוטו) מהעמוד שבו הפסוק לא יבוא פצוע דכא וכו' וכידוע שהוראה בזה ישנה מכ"ק אדמו"ר הזקן ושראו כזה בס'"ת שמקובל שהיא של עזרא הסופר ושם כתוב כהפסק של אדמוה"ז. ות''ח ת'ח מראש באם ישלח לי הפוטו מהעמוד הנ"ל בשני הס"ת. ועיין מ"ש בהערות שו"ת צמח צדק סוף שער המילואים דף גו"ן עייב.

יקרת מכתבו מי"ג בשבט קבלתי בשמחה ובו ג' תמונות מג' כתבי יד עתיקים, אשר מהם ניכר אמיתת הפס"ד של כ"ק אדמו"ר הזקן בעל התניא והשלחן ערוך לכתוב מלת דכא (בפסוק לא יבוא פצוע דכא) באלף.

ובטח ידוע לכת"ר רבוי הדיעות שנאמרו בזה, אשר כולם נקבצו בספר משנת אברהם.

וראוי לציין מה ששמעתי מכ"ק מו''ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג'מ זי"ע, אשר בהיותו בעיר ורמיזא (וואָרמס) ראה שם הספר תורה שקבלה בידם שכתבה מהר"ם זצ"ל מרוטנברג וכתוב שם דכא באלף. וכן ראה גם כן בספר תורה בפראג שע"פ הקבלה בידם מדור לדור הגיהה עזרא הסופר . .

בודאי קבל בשעתו את כל העניני דפוס אשר שלחנו לו ובטוחים אנו אשר מביאים הם תועלת רבה בפרט בחיזוק רוח התורה והיהדות בין אנשי החיל ובאימוץ רוחם וחוזק בטחונם בכלל.

ומאליו מובן, אשר עומדים אנו הכן בכל עת לעזור לו בכל הניל ככל יכולתנו ובודאי יודיענו אם תהי' הזדמנות לזה.

עבודת הקודש הועמסה עליו להיות מנהיג רוחני ומורה דרך לכל בני הצבא 44616 לקוטי הוספות / תצא שיחות הנמצאים תחת השפעתו: הן לעודד את רוחם שיהיו חזקים בבטחונם בנצחון גמור ואל יערצו מפני האויב הן לעוררם שיהיו תקיפים באמונתם ודתם ושישתדלו בכל תוקף בקיום התורה והמצות ככל יכולתם וכל אפשריותם, כי ד' אלקי הצבאות נמצא בקרבם משגיח עליהם תמיד ומתבונן בכל מעשיהם ולכן - והי' מחנם קדוש.

וכמסופר בתורת משה (דברים כג, י-טו): כי תצא מחנה על אויבך ונשמרת מכל דבר רע- כי ד' אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויבך לפניך והי' מחניך קדוש.

ועוד שם (כ, ב-ד): והי' כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויבכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם כי ד' אלקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויבכם, להושיע אתכם.

תקותנו חזקה אשר משתדל בעבודתו ככל יכלתו, ואז, בלי ספק, רואה הוא פרי רב בעמלו, כי לב בן ישראל תמיד ער הוא אם רק נמצא המעוררו על דתו ואמונתו ומזכירו על קיום המצות ככל הכתוב בתורה.

ומקול"ע הננו מאחלים לו הצלחה רבה במלוי תפקידו זה 7 777 בברכת נצחון גמור בקרוב וגאולה שלמה לכל בנ"י ע'י משיח צדקנו.:

. . . תקותי שלא רק מהדר בעצמו בקיום המצות אלא שגם על חבריו משפיע בזה, ודלא כהטועים טעות מבהילה אשר כשנמצאים בצבא, אי אפשר ח"ו לקיים התורה והמצוה, והרי גם זה מתחבולות היצר הרע הרוצה לצוד את האדם ברשתו, ומקרא מלא דבר הכתוב, שאדרבה - על האדם הנמצא בצבא להוסיף בעניני תורה ומצות, ובזה תלוי' הצלחת היחיד ולא עוד אלא שבזה תלוי גם הצלחת הרבים וכללות הצבא, וכמה שנאמר כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויבך לפניך והי' מחנך קדוש, ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך (דברים כג, טו) שמזה מובן שיכולה להיות ההצלה : ונתינת האויב דוקא כאשר ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך ובאם לאו ה"ז גורם שיהי' ח'ו ושב מאחריך, שמביא לתוצאות הפכיות ח'"ו, ואם פוגש איזה קישוים בעניני תורה ומצות, תקותי חזקה שכאשר יפנה להרב הצבאי, בודאי יסודר הדבר, ובפרט שכאמור זה נוגע לכל הצבא, ואין לך דבר העומד בפני הרצון.

447. . . שם* דף ק'"ב טור ד' מציין לתו"ש חיייז אות תקמג:

ושם באות תקמג פי' הרגצובי בתוספתא כלים פ"א, ו: כלבו של כה"ג חביב הימך כו'. -- ועדיין חסר ביאור מהו כלבו דוקא, ובפרט שבכ"מ ובדין זה עצמו -- נקטו שורו.

ויל"פ דבתוספתא דן ע"ד הכניסה לביהמ"ק כו'. ומדגיש גודל ערך השייכות לכה"ג, דגם כלב שאפילו על מחירו נאמר לא תביא בית ה"א

(אף שהאיסור הוא רק בזובח, כבספרי שם. ומש"כ בתו"ש חטיו עקמייז בסופו לאסור כניסת כלב לביהכנ"ס** - לא הביא ראי' לדבריו. ועיין שו"ע או"ח סקניג סכ"א. לאידך גיסא - בשו"ת אגרות משה סמיה -- להגר"מ (שיי) פיינשטיין -- כותב שבודאי כלב לא גרע מחמור! ולא זכר כהנ"ל - וג"ז תמוה)

- ע'י שהוא של כה"ג חביב הימך כו'. (ממכתב כ"ג סיון, תשי"ט)

6-2

במענה על שאלתו וזה תוכנה:

א) מצאתי מחלוקת בענין הזיווגים, אשר לפ"יד החוקרים יש בזה בחירה חפשית ולפ'"ד המקובלים הוא בגזירה. ושאלתי איך היא הכרעת תורת החסידות בזה.

ב) משמע בכ'"מ בדא'יח שענין זה הוא בגזירה. וא"כ מהו פעולת ההשתדלות בזה האם זהו רק עשית כלי והלבשה בטבע.

והנה לא ציין במכתבו המקומות ששם מצא את כהנ'ל. גם לא זכר החילוקים שיש בשתי שיטות הניל בכל אחת מהם גופא, ואשר שאלתו הראשונה נוגעת בהלכה למעשה ונפסק כבר הדין בפוסקים.

ואבוא בהצעת השיטות בזה ובמילא יבואר כהנ"ל. + *+ *+

בענין הזיווגים אם הבחירה חפשית בהם לגמרי או רק במקצת או כלל לא, מצינו בזה כמה חילוקים ושיטות, ובכללות מיוסדים הם ותלוים באופן פירוש דרז"ל במו"ק (יח, ב) סוטה (ב, א) סנהדרין (כב, א) ב"ב (יב, ב) בראשית רבה (ר"פ ס'"ח) זח"א (צא, ב. רז, ב. רכט, א) זח'יב (קע, ב) זח''ג (רפג, ב) ועוד (מציינים למדרש תהלים אבל אינו תח"י לעיין בו).

448והשיטות בזה:

ב) תפלת אחר מועלת שישאנה ויבעלנה אבל סו"ס מתגרשת או מת בעלה ונישאת לבן זוגה (שם לפיי ראשון של אזולאי*, ר'ן במו"ק).

ג) ב"ק גוזרת, אבל התפלה יכולה לבטל הגזירה לגמרי (רש"י על הרי"ף במו"ק, מדלא פירש שאינו אלא לזמן. תוס' סנה' כב, א מדמדמה לה להפיכת הולד מזכר לנקיבה דלגמרי הוי. וכ'"מ דעת הצצ בחי' על הש"ס מו"ק).

ד) בחירה חפשית היא לישא או לא, אבל אם בחר לישא נגזר מהב"ק שתהי' בת פלונית, ואחר ברחמים יכול להקדימו, אבל אין זיווגן מתקיים כנ"ל שיטה שני' (תשב"ץ סי' א).

ה) ב"ק יוצאת כו' אינו ענין של גזירה אלא רק נטי' מצד הטבע, שמצד טבע תולדתו קרוב ונקל הוא שיבחר בבת פלוני מצד טבע שלה אבל הבחירה חפשית הוא בזה (כ'"מ דעת הרמביים רפ''ח משמונה פרקים שלו, וראה שו"ת סי' קנט).

והנה לפי פי' זה דבת פלוני לפלוני הוא משום קורבתם מצד טבע תולדתם הרי כן צ'יל הן בזיווג ראשון הן בזיווג שני, ולמה אמרז"ל דזיוו"ש הוא לפי מעשיו. -- וי"ל דמצד הטבע הי' צ'יל יציאת בת קול גם בזיוו"ש, אבל מצד הענין דשכר ועונש נשדד הטבע ואין מזווגין אלא לפי מעשיו (ויש להעמיס זה בל' הרמב'ים בתשובתו הובא בתשב"ץ) אלא שמתחילה גם בזיוו"ש צריך להחליט בבחירתו אם חפץ לישא אשה, כי בזה אין שייך הכרח מלמע' כיון שהוא ענין של מצוה גם בזיוו"ש וגם אם כבר קיים מצות פו"ר, כי לא טוב היות האדם לבדו (יבמות סא, ב).

ו) כל הזיווגים הם לפי מעשיו של אדם, ומשארז'"ל דב"ק יוצאת בזיווג ראשון, כוונתם על התחברות החומר והצורה, הגוף והנפש (עקדה שער ח' ושכייב).

ז) ע'פ המבואר בכתהאריז"ל (ומקצתו הובא ביעבייץ לסוטה ב, א) בפעם הא' כשבאה הנשמה לעולם ב"ק יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני וכשיגיע זמן לקיחתו - [\עד אז יכולה שתהי' אשת אחר וכמו אורי' ובת שבע (זח"א עג, ב)] -- ברגע מזדמנת לו בלי עמל ובלי טרחא, אבל לפעמים לא יזכה ואז אינו לוקח את בת זוגו -- [ויכול אחר שאין לו בן זוג לקדמו ברחמים (זח"א צא, ב. רכט, א הובא במדרש תלפיות ענף זיווג)] - אמנם מזדמנת לו אשה לפי מעשיו, ולפעמים תתחלף נשמתו (מרע לטוב או להיפך) ויאבד 449בת זוגו ויקח אחרת לפי שאין זה האיש הראשון. והנה לפעמים יתגלגל כדי ליקח את בת זוגו או שמתגלגל לסיבות אחרות ויש לו זכיות רבים שמגלגלים גם בת זוגו עמו, אבל כיון שחטא והוצרך להתגלגל יש לו מקטרגים המונעים לו מאותו זיווג וקשה לזווגם כקרי"ס (שער הגילגולים הקדמה ח' כ', ס' הגילגולים פייג ל"ת וס' הליקוטים תהלים מח) ואם לא נתגלגלה בת זוגו, מזווגים אותו עם מגולגלת שגם לה אין בן זוג, ולכן קשה לזווגם כיון שמשונים בטבע (ס' הליקוטים פ' ויצא) אבל צריך שתהי' קרובה אליו מצד שרשם (ס' הגילגולים שם) וי"א שאם אין מגלגלין את הניל לוקח אשה כפי השתדלותו בסוד וחטפתם לכם מן הכרמים איש אשתו (בני אהרן על ש' הגילגולים הקדמה ח' בשם רבנן קשישאי דמטו בה בשם האריז"ל).

המורם מכל השיטות הניל דבכל הזיווגים יכול אחר לקדמו. ונפסקה הלכה למעשה דבכל אופן שיהי' מארסין נשים בחוש"מ מטעם זה, ובמילא יש מקום להשתדלות.

בסו"ס אוה'ת להצ"צ* פי' מארז"ל דבי"ר רפס"ח דזיווגו של איש הוא מהקב"ה בשני אופנים, והאופן הא' י"ל כוונתו, כי אין הל' ברור לדכוותי, דיש בחירה אם לישא אבל מלמעלה הוא מי היא בת זוגו, ועדמי"ש בתשב"ץ כנ"ל, ופי' באופן השני שהזיווג הוא עייד בני חו"ם דבמזלא תליא ולא בזכותא (לפי מעשיו) וא'"כ גם בזה מקום להשתדלות, וכמו בבני חיי ומזוני, כי אם אין מזלו כדבעי ח"ו, הרי ע'י זכות גדול משנין המזל (תוד"ה אין שבת קנו, א) ובמזל טוב ג"כ צריך פעולה (ראה שו"ת חת"ס חיו'"ד סנ"ב) וזכות וכמשניית בביאוה"ז ס"פ וירא - ולהעיר בביאור נוסף ע"ז בדא"ח בדרך מצותיך מצות תגלחת מצורע, מים רבים פקע"ד ואילך, סו"ס חנוך לנער (ושם בט"ס ,וככה" וצ"ל ,מים רבים') ועוד.

ע'יד העבודה נת' הענין דזיווג ראשון וזיוו"ש וחילוקם בד"ה אנכי דשחהמ"פ אתע"ר, וכללות הביאור דזיוו'"ר מלמע' הו'"ע אתדל"ע שקודם אתדל"ת, גאולה ראשונה, וזיוו"ש לפי מעשיו אתדל"ע שאחר אתדלית גאולה אחרונה.

בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה.

450במענה למכתבו מכ"ד טבת יום ההילולא של רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע, בו כותב אודות מצבו ובעיקר בהנוגע לעניני שידוכין.

ובמ"ש שמצדו עשה הכל וגם לא עכבו בידו ענינים הטפלים, הנה מיוסד על מאמר חז"ל אין צועקין על העבר, הנה מה שהי' הי' ומכאן ולהבא יתענין שתהי' אשה יראת ה' ויעשה בזה כמחזר אחר אבדתו כמובן ע"פ דרכי התורה, ואז יצליח.

ומיש שאיזה הצעה דחה מפני שחפצו שיעזוב ענין ההוראה, הרי מובן שענין זה אינו לעיכובא, ובאם בשאר הפרטים הצעה מתאמת, אינו דוקא שיהי' מורה, שהרי יכול להועיל בשטח החינוך בתור מורה שלא ע"מ לקבל פרס, ופשיטא להיות מתמכין דאורייתא, והרי הקדים הכתוב זבולון לישכר.

בודאי מוסיף אומץ במלאכתו הק' קירוב לבם של בני ישראל לאבינו שבשמים,

במענה על הזמנתו לחתונתו בשטומ"צ, שנתקבלה באיחור זמן,

וי"ל בדרך אפשר בל' חתונה, חתן, נחות דרגא (יבמות סג, א): דהנה מבואר בכמה מקומות (ומהם במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א הנעתק בקובץ היום יום ע' עח) דהירידה מלמעלה והליכה בעולם זה עד ימי זקנה ושיבה -- ע''ז נאמר ובלכתך בדרך.

והנה בהליכה צ"ל שני ענינים: א) הליכה. ב) ידיעה לאן ללכת. וההליכה בפו"מ נעשית ע"י הגוף, והמורה דרך הישרה היא הנשמה - וזהו משל רז'ל על הנשמה והגוף (סנה' צא, א. ושם), שהנשמה מתקנת את הסומא והגוף מתקן את החיגר. ודוקא ע"י חיבורם יחד -- שנקראו בשם איש ואשה, וזיווגם, שזהו ענין עוה"ז הנקרא הילולא (עירובין נד, א) 451הוא ענין חתונה כדמוכח בזהר (ר"פ ח"ש ודף קפא, ב. ושם) - נעשה מהלך. והתכלית: אהוי''ר (גדפין) ותומ"צ.

והנה יקשה לכאורה, הרי אדרבה -- כמארז'ל (ב"ר על הסדרה)-- הדרך ממעטת ג' דברים שהם: א) מיעוט השם -- שענינו מיעוט העסק במצות, וכמ"ש רשיי ומת"כ במדרש, ב) מיעוט הממון -- שענינו בעבודה המיעוט באהוי"ר שנקראו זהב וכסף כי גם שיהי" צדיק גמור כו' לא יגיע למעלת דבקותו כו' בטרם ירידתו - וכמ"ש בסש"ב פל"ז - ג) מיעוט העסק בפו"ר -- שענינו בעבודה מיעוט העסק בת"ת וכנרמז בדרז'"ל (בכורות מד, ב) לא יהי' בך עקר מן התלמידים, כי בדרך -- היינו בעולם -- הרי יש כמה מניעות על קיום התומ"צ.

וע'"ז מתרץ במדרש (שם) דהקב'יה מברך לאברהם (זה הנשמה כמ"ש בזהר פ' חיי שרה שם) דאדרבא, דוקא עיי לך לך גו' עי"ז ואברכך גו' בממון, שָם ופו"ר.

וכללות הענין - הוא מה שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקבייה עוזר לו אינו יכול לו (סוכה נב, ב). והברכה הוא מה שעוזרין לו

- ועיין בקונטרס ומעין מי"ג פיב ומי"ד פייא שרשי הדברים -

ואז הרי דוקא ע'יי ירידת הנשמה בגוף מגיע לאהבת בכל מאדך (ממון), וכן המצות

(שֶם) ניתנו דוקא בגשמיות, ובתורה אמרו רז'יל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו (פו"ר) שלמד בעוה"ז דוקא בידו.

והנה משלשה הנ"ל שהם תכלית ההליכה בדרך החיים, הרי עיקר היחו"ע הם ע"י התומ"צ, כי אהוי"ר הם גדפין וכמו שפי' בסש"ב ספי"מ.

והנה כשנוסף על ההליכה סתם בדרך גם ענין הגלות, דגלו לבבל כו' לאדום -- אזי צריך להקדים קודם לכל דבר העלי' מן הגלות -- הוא ענין התשובה - והיינו כמו שהירידה היא שלא בהדרגה כלל, כך צ"ל עלי' בדרך דילוג שלא ע'"י הדרגה כלל (והענין בעבודה מובן). וע'"ז נאמר ברח דודי ודמה לך לצבי*.

452ויל דהנה בירידת הנשמה לעוה"ז, דכבי הילולא דמיא, שני ענינים בזה: א) תיקון הגוף ונפש החיונית וחלקו בעולם (וכמי"ש בסש"ב פל"ז). ב) עליי בנשמה עצמה, ע"י הירידה והעבודה בגוף.

וזהו ג"כ הסדר השווה לכל שהתוו במשנה (אבות ספ'"ה) בן חמש למקרא כו' למשנה כו' לתלמוד, ורק אח'כ בן י'"ח לחופה כי באופן זה הרי כשבא לכלל לרדוף (שהוא הוא ,טרדה גדולה" אשר בשו"ע אדמוה"ז דלקמן) בתיקון עוה"ז, שזהו בהיותו בן עשרים.

כי אז כבר קיים קשוט עצמך, כי הוא בתכלית השלימות, וכמובן ממ"ש בלקו"ת דייה

- ומ"ש שם ,ב' או ג' שנים", ייל דלצדדין קתני, ואליבי דשני הפי' בבן יח אם הוא ייח שלמות (תוד"ה בר כתובות ג, א) או בתחלת י'ח (רמב'ם הל' אישות פט'ו ה"ב, ועייג"כ טושו"ע אה"ע ס"א ס'ג ונ"כ) --

והא דעוד קודם לזה כבר אמרו רזל בן י"ג למצות, ייל דהוא תחלת העבודה, שהיא בהשייך לגופו ונפשו החיונית בלבד, בלי שייכות לחלקו בעולם, כי מעט מעט אגרשנו גו'.

אבל כיון שאין זה עיקר ענין המצות, לכן אינו נקרא מצוה מן המובחר, ובזה יומתק דיוק ל' השו"ע שם: והמקדים לישא בן י'ג מצוה מן המובחר, ולפירשיי הוא גם כשנה לפני זה, כי גם אז הוא מופלא סמוך לאיש ונדריו נדרים מז התורה.

והנה ע'י עבודה זו נעשה עלי' גם בהנשמה, והעלי' היא באין ערוך, מממלא כל עלמין לסוכייע. וההקדמה וההכנה לזה סיפר לנו ישעי' -- כידוע שכל המסופר בתנייך ומרז'"ל יש ללמוד בזה הוראה בעבודת ה' - בתיאור המרכבה ואראה את אד' גו' שרפים עומדים ממעל לו. וביאר רבינו הזקן (לקו"ת ד"ה ונקדשתי ס"ה) שמפני שעיקר תשוקתם להשיג בחי' סוכ"ע, שלמעלה משם אד', אדון על כולא ממכ"ע, ה"ה כאילו עומדים שם. והתשוקה והעבודה צ"ל לא בבחי' אהבה לבדה או בבחי' יראה לבדה כו', כ"א בהתכללות וחיבור כל המדות יחדיו, רבקה של שלש כו' של ארבע (תו"א פ' תולדות דייה מים רבים ס"ג) וע''י עבודה זו בעוה"ז דוקא עולים בנ"י בפו"מ לסוכ"ע, למעלה גם מן השרפים וכמרז"ל (חולין צא, ב), לעולם הא"ס. וזהו דהאי עלמא דוקא כבי הילולא דמיא 453כמו שע"י הנישואין נתגלה אח'"כ כח ההולדה, שהוא בנשמות ולא במלאכים, שהוא דוגמת בחי' כח הא'"ס (ראה לקו"ת סוף ביאור דששים המה מלכות).

בברכת מזט, לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה (ממכתב כ" תמוז, תש"ו)

במענו לכתבו, בו כותב אשר בתו . . . שתליטייא נשתדכה.

יהי רצון מבורא עולם ומנהיגו שיהי' בשעה טובה ומוצלחת ולבנין בית בישראל בנין עדי עד על יסודי התורה והמצוה.

ובודאי לאחרי החינוך שקבלה בבית יעקב אינה זקוקה לאריכות הביאור בדיוק לשון הברכה שנתקנה מאנשי כנסת הגדולה בברכת נישואין שנקראים הנישואין בשם בנין, אשר כל דברי רזל מדוייקים הם ואינם ח'"ו מליצה יפה אך ריקה, ודיוק פירושו מתאים בכל הפרטים.

וכמו בבנין אשר הכתלים, הגג וכל הנמצא בפנים ככל שישכללו וישפרו בההידור והיופי, במה דברים אמורים שיש לזה ערך וקיום באם היסודות חזקים ואיתנים ויכולים לעמוד בפני קור וחום וכו', והחלישות הכי קלה בהיסוד ערכה גדול ביותר וביותר מכל עניני הקישוטים, היופי וההידור דחלק הבנין הנמצא על פני הארץ.

וידוע ופשוט אשר בהנוגע לחומרי היסוד אינו נוגע כלל יופי חיצוני מה יאמרו הבריות ואיזה רושם יעשה עליהם, והתנאי היחידי הוא אשר חזקים הם ועומדים בנסיון בכל השינוים שעלולים לעבור עליהם מבלי להשתנות.

והנמשל מובן, אשר כיון שהנישואין הם בניית הבנין, מובן שההכנה לזה ויום החופה הם הנחת היסוד, זאת אומרת, קבלת החלטות בלבב שלם ובתוקף איך לסדר החיים ביחד, וכנ'יל בזה תלוי האושר הרוחני והגשמי גם יחד, וכנ"ל אין נוגע בזה כל חוות דעת הרואים והמלעיגים, ובלבד שידעו אשר היסודות נוסו בכל הנסיונות האפשרים ועמדו בנסיון, ואלה הם הוראות תורתנו תורת חיים תורה נצחית, אשר מיום נתינתה במעמד הר סיני עברה כמה נסיונות שונים ומשונים ותמימה היא, ואורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד, אורך ימים ואושר אמיתיים שיהיו החיים מלאים תוכן ושלמים בריאים, חיים של אנשים שמחים בחלקם ומבורכים מהשיית בהמצטרך להם, ויהי רצון שכת"ר שי' ירווה מהם רוב נחת אמיתי לאורך ימים ושנים טובות.

454. . . שגורה היתה אימרה בפי חסידי פולין, אשר חתן בעמדו בחופתו, עת רצון הוא למעלה למלא משאלות לבבו אז, ויש לייסד זה בכמה מאמרי רז'יל, ומהם אשר ביום החופה מוחלין לו על כל עוונותיו, שחתן דומה למלך, והעיקר שבעת החופה מדמין אותו, ליצירך בגן עדן מקדם, שאז הרי הי' קודם חטא עץ הדעת ועולם על מלואו (משא"כ לפי טעמים הראשונים ה"ז לאו דוקא בעת העמידה תחת החופה, וק"ל).

5 לים חתונתו בשעה טובה ומוצלחת עם ב"ג,תחיי, הנני בזה להביע ברכתי ברכת ..

במענה על בקשתו הוראה לבייג תחי' עד איזה הכנה רוחנית לרגלי חתונתה, הנה לא שמעתי בזה שמועה ברורה, אבל יודע הנני שאומרים כמה וכמה קאָפּיטלעך תהלים, אבל אינו ברור לי איזה קאַפיטלעך, ולכן הרי כששואלים אותי עד"ז, הנני מורה להכלה לאמר את כל התהלים כולו ביום החתונה, מובן שכ"ז נוסף על ידיעת הדינים השייכים אלי, שסו"ס הוא העיקר וכמאמר הזהר עשי לעילא.

בהתוועדות חג החגים ייט כסלו, נזכר לטובה ולברכה ולמזל טוב.

בנוגע להוראה פרטית בשבילו, הרי בטח יודע שלובשים קיטל תחת החופה, אלא שלובשים אותו תחת מלבוש העליון כדי שיהי' בלי בליטה (וביום הכפורים דשנת החתונה אין לובשים הקיטל, כיוז שכבר לבשו ביוהכ"פ דילי' דשנה זו, הוא יום חתונתו). כן משתדלים שבשעת הקידושין לא יהי' בכיסו מטלטלי זהב או כסף או מטבעות, וכן שלא יהי' שום קשר עליו היינו שמתירים את העניבה (טאיי) ושרוכי המנעלים וכיו"ב, ומובן שכייז נוסף על ההנהגות המקובלים בכל תפוצות ישראל, בנוגע לשאר הענינים

כמו תפלת מנחה בתוספת על חטא וכו' ויהי רצון שיהי' בשעה טובה ומוצלחת בכל הפרטים.

בברכת מזל טוב מזל טוב.

455. . . במ"ש אודות שושבינין מצד הכלה תי', באם אין בזה מנהגים מיוחדים במשפחתם, כדאי שנוסף על שושבינין זוג נשוי יסובבו את החתן גם אמה תי' עם בעלה שי'.

ידוע ומפורסם אשר מנהגינו אשר החתן תחת חופתו מלובש קיטל, ומפני זה ביוהכ"פ בשנת חתונתו אין לובש קיטל ומתחיל בשנה שלאחריי.

כן מובן שתחת חופתו וכן בהמנחה שלפני זה בו אומר על חטא, ומהחופה ולהבא צ"ל בתפלתו חגור אבנט. כן בטח ידוע לו המנהג אשר מתירים כל הקשרים שבלבושי החתן (כמו עניבה או שרוך הנעלים וכיו"ב), וכן אין החתן מחזיק בכיסיו עניני כסף, זהב ואבנים טובות וכיו"ב -- בזמן הקידושין.

. . . בשאלתו בענין הטבעת של קידושין, הנה מנהג בית הרב הוא בטבעת של זהב, וכן ראיתי נוהגים גם אנייש והחסידים.

ולהעיךָ ממש'"כ בס' טעמי המנהגים מס' חופת חתנים שנותנים הטבעת על האצבע מפני שבמזמור י"ט: והוא כחתן גו' מזהב כו', תיבת מזהב מכוונת לאצבע, עייייש.

. . . מנהגינו וכהוראת כ"ק מו"ח אדייש לומר שמח תשמח (המם הראשונה ג"כ בפתח ולא בצירי) ואולי אפ"ל הרמז ע''פ דא"ח מפני דפתח בחכמה קו הימין משא"כ צירי בבינה (להעיר מענין אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה. בביאוה"ז פי אמור) ויה"ר שאך טוב וחסד ימצאום תכייה וראה הוספות לתו"א דייה להבין שרש חלב ודבש ספא בהכרעת האריז'"ל דחכ' רק חסד . . .

456במענה על מכתבו -- בלי הוראת זמן הכתיבה -- בו כותב אודות נוסח התנאים אשר אצלינו.

הנה נכון הדבר שזהו הנוסח מכ"ק אדמו"ר הצמח צדק, ויש תחת ידי פוטוגרפיא* מהתנאים והצ"צ הוסיף גם בגוף כתי"ק, וגם בו אין סופי השורות שוות וכו' נוסף על שאין נמצא שם עייד קנס וכו'.

בודאי בעת קשוה"ת שלו חזר מאמר דא'"ח, ולפלא שאינו מזכיר עד'"ז במכתבו.

ואכפול ברכותי שיהיו הקשו'"ת בשעה טובה ומוצלחת ולבנין בית בישראל בנין עדי עד על יסודי התורה והמצוה כפי שהם מוארים במאור שבתורה זוהי תורת החסידות.

בברכת מזל טוב ולקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.

6-2

. . . מ'"ש במכתבו שבדעתו לכתוב תנאים ביום החתונה, הנה אין מקום לספק ונכון לעשות כן, וגם התנאים יהיו בשעה טובה ומוצלחת.

. . . הצוואה ס"א (בהוצאת כתיר*):

ראה ג"כ פס"ד לאדמו"ר הצמח צדק לשו"ע יו"ד סקטיז. שו"ת צפנח פענח - להגאון הראגאצובי -- סי' קכח,

בשמות האמהות של החו"כ אם מקפידים בשווים -- עיין שדי חמד מע' חוכ סק"י...

6-2 457. . . במ"ש בענין השמות* דחתן וחותנו, שלכל אחד ישנו שני שמות ורק אחד מהם שווה הוא בשניהם.

ידוע בזה פסק רבנו הזקן -- בעל התניא והשו"ע -- ופסק נכדו הצמח צדק, שאין בזה מקום לחשש (עיין שו"ת צ"צ אבה"ע סי' קמ'ג, ובפסקי דינים להצ'צ שו"ע יו"ד סי' קטיז).

ובמ"ש בטעם הדבר שאז תקרא האשה לבעלה בשם אביי, ישנןו] וויכוח בזה בכמה ספרים, אבל כתב הרמב"ם דה"מ בשם דלא שכיח. וראה בזה ג"כ שו"ת צפנת פענח (להגאון הרגוצבי) סי' קכ''ח חלק א' ובס' אוצה''פ ח'"א ע' ק' ואילך.

במענה למכתבו מכייג תמוז, בו כותב שהוא בגיל ל' ועד עתה לא התחתן, ומציעים לו נכבדות עם בחורה אשר שם אבי' הוא כשמו, ונתעורר אצלו ספק בקשר עם המבואר בצוואת ר"י החסיד.

והנה כיון שנתאחר כל כך בנישואין, ואם המדוברת יראת ה' ותתנהג כראוי לבנות ישראל הכשרות (בדיוק שמירת טהרת המשפחה, שמירת שבת וכשרות המאכלים ומשקים בתוככי כל מצוות בני ישראל), אזי מהנכון אשר יושיב שלשה רבנים מורי הוראה, ויפסקו הדין, שיוסיפו לו שם אחר ויעלה לתורה ויחתום גם בשם הנוסף, ומה טוב ששם הנוסף יהי' בראשונה, ואזי אין שייך זה כלל לצוואה האמורה, ובלבד שיעשו התנאים לאחרי חזקתו שלשים יום בשם החדש ...

במענה למכתבו מרי"ה לאילנות (כי האדם עץ השדה).

בו כותב אודות הצעת נכבדות עם נערה אשר מצאה חן בעיניו, ובודאי כוונתו שיראת ה' היא כיאות לבת ישראל כשרה.

458אלא ששמה כשם אמו, ומסיים אשר תלמיד הוא בישיבת פורת יוסף,

אם כנ"ל יראת ה' היא ויחליטו שניהם בתוקף הדרוש לבנות בית בישראל על יסודי התורה והמצוה, יוסיפו לה שם, וכמובן שיקבעו שם זה במי שברך בעלי' לתורה של מי מבני המשפחה וכיו"ב ואז -- מה טוב, לאחרי שלושים יום מפעם הראשונה דקביעות השם הנוסף - יגמרו הענין ויהי' בשעה טובה ומוצלחת, והרי יודעים תשובת כ"ק אדמו"ר הצמח צדק מיוסד גם על פסיד של זקנו אדמו'"ר הזקן בעל התניא (פוסק בנסתר דתורה) והשו"ע (פוסק בנגלה דתורה) שכשאין השמות שוות אין מקום לחשש כלל וכלל.

והנה כל האמור הוא בהנוגע אפילו לאשכנזים, אבל בתוככי הספרדים ידוע שכמה עדות מהן אין חוששים כלל לשמות שווים דכלה וחמותה .. .

. . . ובמענה על שאלתו שאחותו נישאת לאחיו של המשודכת שלו ושואל חוות דעתי בענין זה כי המשודכת היא ממשפחת תיח צנועה וכו'.

הנה ענין זה מובא בצוואת רבינו יהודא החסיד ס"ק ל'ג והביאור בזה בפסקי דינים לאדמו"ר הצמח צדק חלק יו'"ד דף ריג ע"א שכותב שהוא בעצמו עשה מעשה להשיא בן ובת בת ובן עיייש הטעם בארוכה, ומדובר בזה ג''כ בספר שבעים תמרים פירוש על צוואת רבינו יהודא החסיד ובאוצר הפוסקים (הנדפס בירושלים ת"ו) אה''ע סימן ב' סמוך לסופו.

ובהנוגע לפועל, נכונה ההצעה ויעלה זיווגם ליפה ומהנכון אם בקל הוא שלא ידורו בעיר אחת, היינו שני זוגים הנ'"ל, ועכ"פ לא בשכונה אחת, אשר הוראה כזו ניתנה לנישואי אחים לשתי אחיות ועאכו"כ שמועיל בנישואי בן ובת ובת ובן דקיל יותר, ואפילו לכתחילה לא הקפידו עייייש בפוסקים ויתן השי"ת שיהי' בשעה טובה ומוצלחת לבנות בנין בית חסידותי.

459במענה על מכתבו מד' מסעי, וכבקשתו הנני עונה עליו יוצא מהתור;:

ותוכנו שמציעים לו שידוך שכל הפרטים בזה מתאימים וכנראה שמשני הצדדים כן הוא אלא שממקום שהוא בא היו אנשים כאלה שנזהרו מלהשתדך עם גרושה.

הנה למרות המובא עד'"ז בכמה ספרים הנה גם בזמנים ההם רק במקרים יוצאים מן הכלל מיוחדים נזהרו בהנ"ל ובפרט בזמננו זה ובפרטי פרטית שאשה כשרה היא וכו' ולכן לדעתי יש לקרב הדבר וכיון שאמרז"ל שזיווג שני הוא לפי מעשיו הרי עליו להוסיף בלימוד התורה בנגלה דתורה ובפנימיות התורה זוהי תורת החסידות ובקיום המצות בהידור, וליתן - עד לאחר החתונה בשעה טובה ומוצלחת - בכל יום מימות החול קודם התפלה איזה פרוטות לצדקה, והשי"ת יצליחו לבנות ביתו לבנין עדי עד בית יהודי חסידותי. - וידוע סיפור רזל (ב"ר ספי"ז) בחסידה שנתגרשה ואח"כ נישאת כו שאפילו לכזה -- ל"ע -- עשאתו צדיק.

. . . בהנוגע להגבלת זמן בשביל בתו ובג - שיחיו - הנה עפ"י מרז'"ל* הרי מה טוב שיהי' בחדש הרחמים הבע"ל, ובדיוק היום הרי טוב שתתדבר עם המזכירות . . .

. . , מנהג ישראל שאין נושאין בעשיית (ול'"ק מיומא -- דבדאי אפשר שאני). ורבו הדעות דמעבירין על המצוה כדי לקיימה מן המובחר: תרה"ד. מהריייל. חכ"צ. טושו"ע. רמ"א. דברי מלכיאל ועוד. וכיה מעשים בכל יום: בהליכה לביהכנייס רחוקה יותר, עליי 460לתורה ששי ומפטיר (לאלו הסוברים שיש בהם עילוי לגבי הקודמות) וכו' וכו'. - ובפרט בנדו"ד, שצריך הכנה (וגם הכנה רבה), הרי, לכמה אחרונים, אין שייך בכלל הדין דאמעהמיצ (נקבצו הדעות בשד'"ח פאת השדה כללים א, מז). -- וח"ו וח"ו לבטל מפני קושיות פלפולים ותירוצים, כמה וכמה ממנהגי ישראל, שתוכנם לקיים מצות השי"ת מן המובחר, וכמוש"נ כל חלב לה'. -- (עיין רמב'ם סוף הל' איסורי מזבח). ועל זה נאמר (מדרש הגדול בראשית ד, ד): לפי שהביא קרבנו מן המובחר בעין טובה ערב קרבנו להקב"ה ועליו הוא אומר: וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות.

במענה למכתבו ממוצשייק שובה, בו כותב הסברא ע''ד קביעות זמן החתונה,

ומיש בזה ע'"ד חדש טבת, הנה כיון ששואלני בזה: אין נוהגים בחוגנו לערוך חתונות בחדש האמור, אבל בחדש כסלו, עורכים במשך כל החדש,

ואיך שיחליטו יהי רצון שיהי' בשעה טובה ומוצלחת בכל המובנים, ובמי"ש ע"ד הכנה, וקוצר הזמן להכנה כדבעי,

הנה אף שהרבו חז'"ל בגודל העניז דהכנסת כלה וההכנה לזה, אבל בתקופתנו זו, לדעתי צ'"ל ההידור בהכנה רוחנית, וההוצאה יתירה להקדישה לעניני תורה ומצות לזכות החתן והכלה גם יחד.

. . . ומיש שעדיין לא הוגבל זמן החתונה, הנה בטח לא ימשכו בזה ובהשתדלות הראוי' בודאי יוכל להסיר את כל הענינים המונעים וידוע מנהגינו אשר עושים החתונה בחדש כסלו או באדר, ואין רגיל כ"כ לעשות חתונה בחדשי טבת ושבט . .

461במענה על מכתבו מג' ייד כסלו, בו כותב אשר ישנו סברא לקבוע חתונת בתו תחיי בחצי השני דחדש טבת,

והנה לדעתי יש להשתדל לקבוע החתונה בחדש אדר או ניסן, ואם בחדש שבט אזי בחציו הראשון. בחדש אדר הרי כל החדש חדש של שמחה וכמבואר בקרא.

אינו כותב במכתבו הטעם לחציו השני דוקא של חדש טבת, ואפשר שהוא מטעם חופת כו' אבל ידוע פסק נשיאינו רבוה"ק וכן שמעתי מכ"ק מו'ח אדמו"ר בשם אדמו"יר הצ"צ, אשר לא הקפידו על חופת נדה, ואיך שיחליטו יה'יר מהשייית שיהי' בשעה טובה ומוצלחת.

. . . במייש אודות קביעות זמן החתונה.

הנה באם יקבעו בחדש שבט, כפי מנהגינו עושים זה בחציו הראשון של החדש, ואם מטעם צריכים לאחר הזמן, טוב יותר לעשות זה בחדש אדר, שעל כל החדש כולו נאמר שהם ימי שמחה ויו"ט*. ויהי רצון שיחליטו בטוב באמת בכל הפרטים . . .

462. . . בהנוגע לאופן החתונה, מה טוב שיהי' לא ביום ראשון בשבוע, ועד מתי לבני ישראל לחקות מנהג מדינות. וכן בהנוגע להחתונה בענין ריבוי הוצאות וריבוי מוזמנים, שאפילו באם אין כל מניעה לאמצעים, הרי אפשר להשתמש בממון המיוחד לענינים עוד טובים יותר, והרי ענין של משתה גדול פירשו חז'ל, שזה אם גדול העולמים הי' שם, וכשיהי' הכל בהידור הדרוש ויתעוררו לתומ"צ ובעיקר לבנות ביתם בישראל בית חסידותי בכל הפרטים, הרי בודאי שגדול העולמים יהי' שם וישרה ברכתו בכל הפרטים.

מהנ"ל מובנת ג'כ השקפתי בהנוגע לנטיעה של מי שהוא מההורים שי' לכאן, נסיעה קשורה בהוצאות גדולות, והרי אפשר שהזוג הצעיר יוכלו להשתמש בממון שיוציאו על זה, בענין הטוב עוד יותר*.

מובן ג"כ שדברי אלה האמורים בהנוגע לנסיעת אחד מהורים לכאן, וכן בהנוגע לאופן החתונה, הוא רק בגדר הצעה שיתבוננו ויחליטו שני הצדדים בזה, ואיך שיחליטו יהי' להצלחה ובשעה טובה ומוצלחת.

7777777777 77-+בברכה-לבשוש בכל האמור וכן בענינים הכללים-ה7ה= דהה ההלו החד יחה

. . . מוסג"פ המחאה בתור דרשה געשאנק, ויעויין ב'"ב קמד, ע'ב. זהר ויצא קמ"ט ע'א, ובלקו"ת ס''פ נשא.

. . . מוסג'"פ. והוא ע"פ מנהג ישראל ומרז"ל. וראה זח"ג (צו, ב. לכלה מכולהו). תוד"ה האחין (ב'"ב קמד, סע'יב. לחתן משושבינין). זח"א (קמט, א. לחו"כ מהנהנין מסעודת).

463. . . ע'"ד הקונטרס המוסגר במכתבו אודות איש הסובל ממחלת הסכיצופרניא אם יכול לגרש את אשתו. -- הנה בכלל שם הנל כולל בתוכו כמה דרגות וכמעט מן הקצה אל הקצה. אבל צד השוה ברובא דרובא כפי עדות הרופאים ה"ה בגדר עתים חלים עתים שוטה ובפרט לאחרי שמרפאים אותם בתרופות החדשות (מלבד שתי הקצוות היינו מיואש ר"ל שאין הרפואות מועילים לו או בצד הטוב שנמצא במצב של מרה שחורה או שמחה יתירה ותו לא מידי), וכנראה ממי"ש בראש הקונטרס אין נדון דידן בכגון דא, ואכ''מ להאריך, כיון שחסרה החקירה העיקרית וחוות דעת הרופאים במצבו המדויק של הנדון. וכנראה גם ממכתב כת"ר שלא לזה -- לשקו"ט - כיוון, ורק לברר אם יש להמשיך ההשתדלות והחקירה ודרישה בזה, ובודאי בחולים כמו אלו יש תקוות טובות לרפאותם ואפילו גם במצבם בעת המחלה ל"ע ול'"ע. בכ'"ז כדי שלא יראה מכתבי ריקם אבוא עכ"פ באיזה שורות בהנוגע להקונטרס, והוא:

א) במה שהעיר על השויית צ'צ חלק אבה"ע סי' קנ"ג, במי"ש אשר לרב הונא מוסר דבר אחד מהסימנים דחגיגה נחשב לשוטה, וקשה לכת"ר דהא מסיק שם בגמרא לעולם דקעביד דרך שטות ובעינן שיתחזק בג' דברים.

ולדעתי כוונת הצ"צ פשוטה. כי בסעיף זה נחית לברר אם ע'יי שטות בדבר אחד נחשב לשוטה בכל הדברים שבזה פליגי הרמב"ם והתוספת וכו' ובהסוגיא שם מוכח דאם אין אפשר למצוא סיבה להנהגתו אפי' בדבר אחד, היינו דלולא הטעם דעושה כדי שתשרה עליו רוח הטומאה וכיו"ב הי' נחשב שוטה אפי' בדבר אחד.

ב) כן מה שתמה שם שאינו מביא דברי התבו"ש בהשוואתו דעת הרמב"ם והתוס', הנה בשו"ת הנל וכן בשות רבנו הזקן כתבו דתבו"ש נדחק מאד במה שמפרש בדברי הרמב"ם וכיון דלא סבירא להו במילא לא פירשו יותר.

ג) במ"ש בהקונטרס בענין בל תשחית ובלשון הרמביים דרך השחתה, יעיין בזה דקדוק לשון רבנו הזקן בשולחנו הטהור סוף הלכות שמירת גוף ונפש סעיף י"ד וטיו והוא מיוסד על דברי הראשונים ועד"ז ייל גם בענין העובר עבירה דאף שהוא מפני שנכנס בו רוח שטות ויש לזה שייכות לשכך יצרו וחמתו.

ד) במה שמסיים לשו'ת הצ"צ. הנה מדובר בזה גם בשו"ת סי' קניש וס' וחידושיו על המשניות מס' חגיגה ומס' גיטין פרק ז'.

ה) להציונים בסוף הקונטרס בפוסקים אחרונים המדברים בדין זה יעוין ג"כ בשדה חמד מחלקת אסיפת דינים מערכת גירושין סי' א' בספרים שציין שם.

464. . . ובשאלתו במכתבו זה, שגם הוא תמוה, והוא אשר כיון שישנה מצות יבום, מדוע אמרו חז'"יל שבאם הוא זקן והיא צעירה אומרים לו כלך אצל שכמותך, ומשנים רצון הקבי"יה.

כי אין זה שינוי כלל, כיון שהכלך אצל שכמותך הוא ג"כ ציוויו של הקב'"ה במקרה של יבום כשאין הגיל מתאים, וכאילו הי' מקשה איך זה עשה דוחה ל"ת, פקו"נ דוחה שבת ומשנים עייז ציוויו של הקב"ה, והדוגמאות רבו מלספר .. .