שיחה ח

438שיחה ח

שופטים

שופטים (הפסק וההחלטה) ושוטרים (קיום ההחלטה -- ע'יי גערה במבין והכות כסיל זה יצה"ר) תתן לך בכל שעריך עינים אזנים אף פה (ס' יצירה פייד. וראה של'יה ספ שופטים). -- של העיר קטנה זו הגוף, ושפטו את העם אלו האברים (נדרים לב, ע"ב) משפט צדק (קשוט - אין אמת אלא תורה) לא תטה משפט (עצמו ע'יי אשר) לא תכיר פנים (של עצמו ע'יי אשר) ולא תקח שוחד (דאהבת עצמו, אשר על כל פשעים תכסה. ואז) תחיי וירשת את הארץ אשר ה"א נותן לך.

יד 7 7 חלקו בעולם, שישחררנו מחושך הגלות, יאיר ויזכך אותו עד אשר קדוש יהי"גםד =

ועי"ז, גאולת חלקו הוא, יקדים הגאולה השלימה, גאולת כל אחב"י כפשוטה גאולה האמיתית לירש את הארץ אשר ה"א נותן ע'י משיח צדקנו.

.. . במה שאי ברור לו ברמב"ם הל' מלכים בהנוגע לסמכות המלך ותוקף ממשלתו ורואה קושי לתווך בין הדין דרשות להמלך להטיל מס על העם ולאידך גיסא שאסור לו להרבות לעצמו, הנה איני רואה בזה כל סתירה.

בי בכלל ע''פ דין תורתנו ישנם כמה ענינים שצריכים בית דין בכדי שהציבור יחוייב לשמוע להם וה'"יה בהטלת מס וארנוניא על העם וזהו תוקפו של מלך שאין צריך בי"ד לכך אלא שהוא בעצמו יכול לעשות בזה וכשאר הענינים שהמלך יש לו רשות לעשות זה בעצמו, ומפורטים הם ברמביים הל' מלכים ובשאר המקומות, ומובן מעצמו שהמס נכנס לרשותו של המלך ובידו לחלקו כפי ראות עיניו, אלא שככל אחד מישראל ועוד יותר מהם כפי גודל האחריות אשר עליו, וכלשון הרמביים שהמלך לבו הוא לבו של כלל העם, צריך לעשות הענינים דתפקידו באמונה, היינו לחלק הכספים כפי דרישת מצב המלוכה לצבא ועבדיו וכו' וכו' וגם לעצמו ולעניניו באופן שלא יהי' דבר לבטלה 439שאפי' בסוס אחד בטל עובר רצון השם, זאת אומרת שמלך ישראל ע"פ דיני התורה יש לו שלטון גדול ביותר, אלא שהתורה מחייבתו להיות שפל מכל אדם ולא להרבות לעצמו כל ענינים שאינם מוכרחים לאימתו ההכרחית בשביל שלום המדינה וכו'.

ויעויין ג'כ בס' דרך מצותיך להאדמו"ר הצמח צדק מצות מינוי מלך (דף ק'"ח ע'"'א ואילך) וזייל: הנה שרש ענין המכוין במינוי המלך הוא שבו ועל ידו יהיו הישראל בטילים לה', עיין שם דבריו דמבאר שם באריכות . . .

ע''ד סמכות המלך -- בס' תורת נביאים למהר"ץ חיות.

במענה על מכתבו מח' ניסן, בו שואל אם האמת כדברי האומר בענין זיווגים שצריך להתאים וכו' וכן בנוגע למה שאומרים אודות חכמת היד שרטוטי היד, ואם כל הנ"ל סותר להציווי תמים תהי' עם ה' אלקיך.

התאמת הזיווגים וחכמת היד, מדובר אודותם בספרי קבלה ופנימיות התורה, ולאיזה מהן מצוין בשולי הגליון*, ומזה מובן שאין זה היפך הציווי דתמים תהי' עם ה' אלקיך, ועל דרך עניני שמירת הגוף והנפש, עניני רפואה וסגולות בדוקות וכיו"ב, ויעוין גם כן בשולחן ערוך יורה דיעה סי' קע"ט כמה פרטים בהנ"ל.

אבל במה דברים אמורים כשיודעים הענינים הנ"ל על בורים, שרשי הנשמות שרטוטי היד וכו' אבל מי שאין לו בזה ידיעה ברורה, [שבדורנו זה יכולה להיות רק על ידי קבלה מפי רב ולא מדעת עצמו], כמובן גם על זה נאמר רבים חללים הפילה, מי שלא הגיע להוראה ומורה, ותמה אני אם יש בדורנו זה מי שיאמר ויפרסם שבקי הוא בענינים אלו**.

תקותי שקובע הוא עתים בלימוד תורת החסידות פנימיות התורה, וכלך מעניני קבלה מעשית ואביזרייהו, וכמפורסם האזהרה שבזה בכמה ספרים הקדושים.

440. . נבואת* חנני' בן עזור (סנה' פט, א)** הוי דינה כמתנבא מה שנאמר לחברו (לירמי) כיון שנלמדה מק"ו ממה שנאמר לירמי', ובכ"ז אף שנתנבא סתם, שלא אמר שנאמר אליו, אין לפרש דבריו שמתנבא מה שנאמר לירמי' כיון שעדיין לא למד ירמי" הקייו.

והדוחק מובן. ואדרבה יותר נ"ל להיפך, דאפי' יתכוון לנבואת ירמי', לא יהי' הדין בן. וק"ל.

אבל אין נצרך לכל הדוחק, כי פירכא מעיקרא ליתא, ואפילו את"ל שבכל מקום באומר סתם ולא -- אלי, דיינינן לי' לזכות שכוונתו לומר כה אמר ה' לנביא חברו ולא אליו, בחנני' ע'"כ א''א לפרש שכוונתו לומר כן, שהרי בא נבואה זו לחברו הנביא, לירמיי וכמש"נ (ירמי' כח, א) אמר אלי חנני'. ופשוט . . .

6-2

. . . שם* דף צ'ח טור ג' בפירוש התנחומא**:

צע'יג שהרי בפשטות יל"פ דהתנחומא הוא אליבי' דר' ישמעאל (מכות רפ"ג) דגם חייבי מיתות לוקין כחייבי כריתות. -- ואולי לא נ"ל פי' זה מפני שברישא שם מביא המשנה כל חייבי כריתות שלקו כו'.

ובכל אופן, הפי' שבפנים צ"ע: א) המוותר על דברי נביא אין בו מלקות (רמב'ם הלי סנה' פי"ט ה'ג). ב) דין המוותר על דברי נביא, הוא לאו דוקא במי ששמע ממנו בפירוש, כ"א על כל אלו שהנבואה שייכת להם. ואולי ס'"ל שזהו דוקא בהשומעין ממנו. וראה מנחת חינוך מצו' תקטייז ובהגהות הריי'פ פערלא שם . ..

441. . . מפרש* בתנחומא במדבר, שאף שלדורות אין לוקה המוותר על דברי הנביא - לדור המדבר ניתנה כפרה זו (על מיתה בידי שמים).

הנה באם נרצה לפרש דלתנחומא סברא מדילי' וחידוש -- שאין לו כל יסוד באיזה מקום שהוא, הרי אז בטלה מלכתחילה קושית השואל. ואין לחפש חידושים, כ"א לפרש התנחומא כפשוטו -- דסבירא לי' (שבדור המדבר) חייבי מיתות לוקים ומתכפרים עייז. ולדעתי -- תמוה לפרש דהתנחומא יחדש מלקות בהמוותר על דברי נביא, היפך מעיקר

הגיוני דלאו הבא מכלל עשה עשה ... (ממכתב ט"ז תמוז, תשי*ט)

. . במי"ש אודות נבואה ושכאילו כל אחד יכול להעשות נביא אלא שתלוי בהכנתו. - לא כן הוא בלחמ רפ"ז דהלכות יסודי התורה, כי אם רק שההכנה מוכרחת ולאחרי זה תלוי ברצון עליון. ראה שם ה"ה*. . .

(ממכתב ג' מנ*א, תש"כ)

6-2

במענה על מכתבו במה שנשאל אודות קציצת אילן עושה פירות שרובו יבש וכו' שישנם דיעות לכאן ולכאן ובפרט שבארץ רובם מקילים, אלא שאצלו הי' מעשה דגי שנים מקודם ולא עלה יפה כו'.

הנה מלבד כל הנ"ל ידוע ג"כ מי"ש בזה בצוואת ר"י החסיד סימן נ'ג. ושקו"ש בספר שבעים תמרים. ועיפ כל הניל לדעתי ימשןו]ך את ידו מלהורות היתר בזה, כיון שבדידיי הוה עובדא, אף שעל פי מש'"כ רבנו הזקן בהל' שמירת גו"נ בסופו יש להתיר.

בברכה. באשר ספר הנ"ל אינו מצוי כ"כ, מועתק בזה הספרים שמציין, והם: כרם שלמה יו"ד 442סשס"ח, עקרי הד'ט חיו"ד סיד אות ב, ח. שמ"ר פלייה, ב. חת"ס חיו"ד סק'"ב. שו"ת שם ארי' חיו'"ד סכ"ז. פרמ"ג חאו"ח סרסייג משביז סק"ג (ושינ). (ממכתב י"ד סיון, תשי"ג)

במענה על מכ', בהמשך למה שהזכיר בהיותו כאן ערב זמן מ'"ת בלשון הר"ש (נגעים פרק י"ד משנה ה) דמשמע שם דעגלה ערופה מומים פוסלים בה, והרי משנה מפורשת (סוטה מה, ב) דאין המום פוסל בעגלה ערופה.

והנה נזדמן לי לראות תשובת הרה"ג כו' זעמבא היייד שנשאל על זה (נדפס בס' מקדשי השם סל"ט להרב מייזליש שי' שיקאגא -- תשט"ז), ומועתק בשולי הגליון מה

שענה על זה*, וצע"ק בדבריו.

דקאי על עגלה ערופה דכפרה כתיב בה, וע"ז הווה ליי להרייש לתרץ קושיתו דלא שייך למיעוטי מחוסר אבר משום דכפרה כתיב בה כבקדשים (והוא אליבא דמייד בירושלמי סוטה על אתר דמחוסר אבר פסול בעגלה ערופה) דאם נמעט מחוסר אבר משום דהוא מכפר א"כ אפילו כל מומין צריכין להיות אסורים בעגלה ערופה, דמשום כפרה אין לחלק בין חסרון אבר לסתם מום.

אבל על ידי תירוץ זה עדיין אינה מתורצת הקושיא דיש ללמוד מחוסר אבר דאסור במכשיר היינו בצפרי מצורע משום דדמי למכפר אחר הוא שעיר המשתלח, וכפרש"י שם בחולין, והרי שעיר המשתלח מומין פוסלין בו במו בכל הקדשים כיון דצ"ל ראוי לשם, ולכן נקט הרייש התירוץ דבבת אחת מתרץ הקושיא דשוה מכשיר למכפר דשעיר המשתלח ועגלה ערופה, והוא אשר, בכל אופן, חטאת העוף ועולת העוף אין מומין פוסלין בהם, וע"כ צ'"ל שאין לומדים היקש בזה לא מעגלה ערופה שהיא עצמה אין המומין פוסלין בה ולא משעיר המשתלח.

בשו"ת הרב זעמבא העיר ג''כ מפירוש רבנו גרשון מאור הגולה, בחולין יא, ב, דכתוב שם בהנוגע לעגלה ערופה דכיוון דכפרה כתיב בה כקדשים צריך שלא יהיי בה מום כקדשים -- שהוא היפך משנה האמורה הנ"ל, ויעו"ש בספר מקדשי השם מה שתירץ בזה בדוחק.

(ממכתב ח"י סיון, תשט"ז