שיחה ג

317שיחה ג

... במ"ש אודות כיסוי הראש -- כבר גליתי דעתי זה כ"פ, שכיסוי במטפחת (טיכל) בעוהייר בדורתנו אלה, אינו מחזיק מעמד, כיוז שבכל פעם ופעם עומדת האשה בנסיון אם לכסות כל שערה או רק חלק מהם או כו', מפני שלא תתבייש מפני המלעיגים (אף שאינם אלא בדמיונה, או לפעמים גם במציאות) משא"כ בלבישת שייטל, הרי אי אפשר להסיר השייטל כשנמצאים במסיבה וכיו"ב, ובפרט כפי שכותב שתגלח השערות ושניהם מסכימים על זה, הרי זוהי הדרך היותר נכונה, ומה שתלך בהשייטל מגולה, הרי כבר איזה דורות שאין מקפידים כלל על זה, אלא שכמובן צריך לברר הענין במקומם, אם אין זה בגדר פרצה ח"ו, אבל הענין מצ"ע מובז שהסדר לגלח וללבוש שייטל, לא בערך טוב מאשר אופנים אחרים...

)6 2

בקשר לקשורי התנאים של ... הנה בודאי ינצלו הוא וכן זוגתו שיחיו את השפעתם על ... שתייסד ביתה על יסודי התורה ומצוה כפי שהם מוארים במאור שבתורה זוהי תורת החסידות. ומהענינים שצריך להבטיח מראש, הוא נשיאת שייטל (פארוק). תקותי חזקה שמצד המדובר הרי לא לבד שלא תהי' מניעה אלא אדרבה יסייע ויהי' שבע רצון ... והכרח הדבר בודאי אינו צריך ביאור ובפרט ע"פ הנראה בחוש שהנשים הצעירות היוצאות ידי חובתן דכסוי הראש בצעיף ובמטפחת, הנה זה ענין לזמן קצר, נוסף שאפילו בזמן הזה עצמו פורצים הדבר לעתים תכופות והמפורסמות אין צריכים ראי'.

וכיון שראו בענין . . . תחי' נפלאות השי"ת גם בעיני בשר, בודאי יזמינו ג"כ הכלים להמשיך הברכה והצלחה ע"י הנ"ל, וכמובא בזוהר הק' ח"ג דף קכ"ו ע"א והובא ג"כ באחרונים. והשי"ת יצליחם וחזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם.

בברכה -- המחכה לבשו"ט.

318. במ"ש בענין גילוי הראש, הנה מצטער אני במאד ע"ז ... וצריך הי' לחפש [. ..] האופנים המתאימים שיתוקן ענין כיסוי הראש מבלי להכנס לע"ע בחלוקי הדיעות שיש בזה (הר"מ אלשקר, הצ"צ וכו' וכו', מלבד התשובה שנדפסה מאז אה"ע סוף חלק א' סימן קל"ט, הנה נמצאה ונדפסה בשער המילואים חלק א' סימן מ"ה ועיין ג'כ חידושי הצ"צ על הש"ס ברכות ה, א), וכן בנוגע לגילוי הזרוע צריך ג"כ לעשות בזה ע"פ המבואר בש"ס ופוסקים מענין דת משה ויהודית אשר בזה, וכשיתוקן הנ"ל הרי במשך הזמן יש לקוות שיוכלו לעשות תיקון אחר תיקון...

(ממכתב ייט סיוזן, חעי"ב)

,... נהניתי ממ"ש שקבל משרת ... שבודאי משפיע על היחס אליו ואל זוגתו

7577777 ?== תי בכל-החוגים-דבנ"י-שם-וסו"ס-גם הפרנסה-תבוא ופמשך הזמן-גם-פרנסה-בהרחבה

(אף שאם היו שומעים לדברי היינו בהנוגע לייג תקו"ד, וע"פ המבואר בפירוש המלות להצ"צ ע"פ והוא רחום ס"ד (נדפס ג"כ בתהלים יהל אור הוצאת קה"ת), וזוגתו בהנוגע להשייטל (ע"פ המבואר בזהר ח"ג קכ"ו ע'א) כבר הי' נראה שינוי ממשי במציאות הפרנסה נראה בעיני בשר אפילו, ומה יש בידי לעשות בשני ענינים אלו נוסף על הדבור?).

(ממכתב ייד שבט, תשטיח

... במ"ש שהורי המשודכת (וכנראה גם המשודכת בעצמה) אינם מסכימים שתהי' ראשה מכוסה.

הנה בכגון דא אם לא ישנו דעתם, ח"ו, בהחלט אין כדאי להתעסק בשידוך זה כלל, כי נוסף על שזהו ענין דת משה ויהודית, וכמובא בש"ס ופוסקים, הרי זה גופא הוכחה, שרצונם לייסד השידוך ולהתחילו היפך דעת מלך מה"מ הקב"ה, ועיין גם כן בזהר חלק ג' דף קכ"ו ריש עמוד א', והאריכות בדבר הפשוט אך למותר, אלא שבאם יתחרטו בהם ותתנהג כבת ישראל כשרה, הרי יהי רצון שיהי' בשעה טובה ומוצלחת.

319. . . ובמה דשאילנא קדמיכון בפרש"י (סוטה לט, ב) דיה מן דכשכלה אמן אחרון כהנים מחזירין פניהם וש"ץ מתחיל ש"ש והכהנים מתפללים רבש"ע כו' -- והרי בש"ס אמרו דאין הכהנים מחזירין פניהם עד שיתחיל ש"צ ש"ש (חו"י על הרי"ף סוף מגילה), ולא נמצא בראשונים חבר לרשיי בזה.

יל"פ פירש"י שהוא מוכרח מסברא (עיין תוד"ה איבעית -- שבועות כב, סע"ב. שדיח כללים מע' סברא) ומש"ס.

מש'ס -- דאמר לפ"ז דאין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה אמן, משמע דתיכף אח"כ רשאין, וי"ל דלרש"י קאי בברכת רבש"ע, וע"ד מש"כ והכריח בב"י וראה שו"ע או"ח סקכ"ח סוסייח.

מסברא:

א) תפלת הכהנים רבש"ע כו' הוא בהמשך לב"כ, וא'כ צ'יל סמוכה לה (והוא נוסף על הענין שנת' בסק"י ס"ז), ומקודם לזה צריכים להחזיר פניהם כדי שיתפללו לרוח שהשכינה שם.

ב) אף שיש לקשר אמירת רבש"ע עם ש"ש -- דחד ענינא הוא, אבל מה טעם לפא"פ דהכהנים והעם -- לאחר סיום אמן אחרון, שנגמר ענין דב"כ?

ומה אומר וכל הפוסקים -- וגם אדה"ז -- פסקו אחרת.

ומ"ש בש"ס דאין רשאין להחזיר עד שיתחיל הש"ץ ש"ש -- יפרש רש"י דעכצ"ל כפי' הרש"ל שמביא כת"ר במכתבו. ויש להמתיק, דנקט ר"ח ל' זה דאינו מדויק כ"כ אגב סיפא עד שיגמור -- שזהו עיקר חידושו.

כיון דבתוד'"ה וכי (סוטה לט, סע"א) מביא פרש"י מבלי להעיר ע"ז משמע דס"ל כותי".

מש"כ בלבוש סקכ"ח סט"ו דמחזירים פניהם, כשאומר וטוב בעיניך כו' -- בבר הקשה ע"ז בס' כה תברכו מע' תפלה. גם צ"ע מל' הלבוש עצמו שם סטיז. ואין

הזמ"ג להאריך... (ממכתב ה" סיון, תשי"ד) 320במענה על שאלותיו במכתבו:

.. לכוון בברכת כהנים למי שנסתלק כבר -- לא נראה לי, משא"כ באמירת תהלים או הפסוקים בסיום השמו"ע -- שזהו תלוי באופן ההתקשרות, הרגש הלב וכו'.

ד) הפסוקים לשם מ"מ הם: מאור עינים ישמח לב ושמועה טובה תדשן עצם, מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל.

ה) אסיר תודה אהי' לו אם יודיעני הכוונות בברכת כהנים שכתב לו (כפי שמזכיר במכתבו) כ"ק מו"ח אדמו"ר.

ואו) ת"ח ת'ח על שמכוון שמי בברכת כהנים, ועל קיומו מרז"ל, הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו, ויה"ר שיקויים בו בטוב הנראה והנגלה הבטחת הקב"ה ואני

אברכם, ובתוספתו שהיא מרובה על העיקר... (ממכתב כ"ח תערי, תשי"ב)

במש"כ בענין חנוכת הבית משאילתות בתחלתו -- (וכ"ה בתנחומא, כמצוין שם) -- ומג"א סתקס"ח סיה.

רשום אצלי שמדובר בהשייך לזה: של"ה עמוד השלום בסופו. שו"ת חת"ס חיו"ד סקל"ח (הובא בפ"ת יו"ד סק"ד). תורת השלמים סי"ט. שו"ת חיים ביד סל"ב. חנוכת הבית (אמשטרדם, תקנג). כתר ש"ט (לרש"ט גאגין) ח"א, ע' תרם. - ועיין

סד"ה ויגש תרס"ו. (ממכתב שלהי תמוז, תשט"ז)

. . . בד'יה* זאת חנוכה תר"ס סוס"ח, וז'"ל: ולכן הקריבו הנשיאים קערות כסף כפות זהב הגם שמנחת גדבה היו מביאין בכפיפה מצרית. ושואל הלא רק מנחת סוטה מביאין בכפ"מ (סוטה פ"ב מ"א). ולהעיר: א) גם בלקו"ת ס"פ נשא (כט, ע"ב) נמצא כלשון הנ"ל. ב) עדיפי מיני' יכול להקשות דבסוטה שם (יד, ב) איתא: סדר מנחות כיצד אדם מביא מנחה מתוך ביתו בקלתות של כסף ושל זהב כו' מכלל דכפיפה מצרית לא כו 321והביאור בהנ"ל -- דהנה הנשיאים עיקר מטרתם בי"ב הימים היתה, להביא קרבנות נדבה, כלשון הכתוב ,לחנוכת המזבח". ומובז אשר למזבח שיך ביותר דבר הקרב עליו, היינו מנחה קטורת וקרבנות. אבל עם זה רצו שגם הכלים שיביאו בהם את הנ"ל יעשו קדש. ובזה הוא הדין, שאם מביאים הנדבה בכפיפה מצרית -- סל העשוי מנצרי דקל -- אז דוקא נתנת הכפיפה עם מה שבתוכה, משא"כ כלי כסף וכלי זהב (בכורים ג, ה). -- וסדר מנחות דסוטה (שם) שאני, דהקלתות נשארות בחול ורק המנחה מביא להקריב...

)9 02

... ויהי רצון שעוד רבות בשנים ישתתף בהתועדויות בם נדבר דברי התעוררות לתורה ומצותי' חדורים אור וחיות חסידותי וגם בסביבתו ישפיע בכיוון זה ואין לך דבר העומד בפני הרצון.

והרי מזכיר גם במכתבו הענין דעשרה זהב שבקרבנות הנשיאים וידועה דרז"ל (זהר ח"ג יא, ב. וראה קונטרס ומעין ריש מט"ז) על הכפל עשרה עשרה, אשר עשרת הדברות מכוונים וצריך להמשיכם בעשרה מאמרות בהם נברא העולם, ועי"ז בעולם עצמו ועניניו, וחיוב זה הרי תמידי הוא ובפרט לאלו שחוננו בכח השפעה בסביבתם וכמו שהודיעו רז"ל אשר נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, יעוין ג"כ תניא פרק לו.