שיחה ז

290שיחה ז

= == וטבילה. --וכשיבנה- בית- -המקדש -יביא-

200 לקוטי

משיחות ש"פ מסעי וש"פ דברים תשד"מ*

א ברמב"ם בשיעור היומיי מדובר בענין דיני גירות, וז"ל הרמב"ם?: ,בשלשה דברים נכנסו ישראל לברית במילה וטבילה וקרבן . . וכן לדורות כשירצה העכו"ם להכנס לברית .. שנאמר ככם כגר מה אתם במילה וטבילה והרצאת קרבן אף הגר לדורות במילה וטבילה והרצאת קרבן".

ובהלכה שלאח'"זי כותב הרמב"ם וז"ל ,ובזמן הזה שאין שם קרבן צריך מילה

קרבן". ומפשטות הלשון משמע, שבזמן הזה נעשה גר גמור ע"י מילה וטבילה בלבד. אלא שיש עליו חיוב שכשיבנה ביהמ"ק יביא קרבז.

ובגדרו וטעמו של דין זה -- שבזמן הזה נעשה גר (גמור) ע"י מילה וטבילה בלבד, אף שהכניסה לברית (בזמן הבית) היא בשלשה דברים', ו;,גר שמל וטבל

ועדיין לא הביא קרבנו . . אינו אוכל בקדשים* שעדיין לא נעשה ככשרי ישראל"י -- כתב הרגצ'ובי? וזיל: ,דרק לקדשים לא מיקרי עדיין ישראל גמור, אבל לשאר דברים הוה כישראל לכל דבר, וא"כ בזמן הזה לא מחסר כלל בשביל הקרבן".

ולכאורה צ"ל, דמ"ש הרגצ'ובי ,בזמן הזה לא מחסר כלל" (אף ש,לקדשים לא מיקרי עדיין ישראל גמור", ובלשון

הרגצ'ובי- בּסיום--הענין: ,לגבי -אכילת ---- > .

קדשים אין עליו דין ישראל") -- כוונתו היא בנוגע לקדושת ישראל השייכת לדינים שנוהגים בזמן הזה. שבקדושה זו -- לא מחסר כלל.

כלל*. אבל ברמב"ם הל' מחו"כ שבהערה 7, שגם בזמן הבית, הקרבן מעכבו רק ,להיות גר גמור כו" לאכול בקדשים. ובצפע"נ להרגצ'ובי (נעתק לקמן בפנים) ד,לשאר דברים הוה כישראל לכל דבר".

ולהעיר ממס' גרים פ"ב ה"ה: ,גרים נכנסין למילה ולטבילה ולקרבן, ב' מעכבין ואחד אינו מעכב", דמפשטות הלשון משמע שגם בזמן הבית כשישנם כל הג' דברים, אחד אינו מעכב (והקרבן הוא רק לגבי אכילת קדשים).

7 רמב"ם הל' מחוסרי כפָרה פ"א ה"ב.

291ותמוה: אף דאכילת קדשים אינה בזמן הזה -- אבל הְטָעָם שנזה'ב אסור באכילה זו הוא, בלשון הרגצ'ובי ,לקדשים לא מיקרי עדיין ישראל גמור", ובמ"א" ,והוי כמו בן נח לקדשים".

והיאך יתכן שכל הגרים שנתגיירו משחרב ביהמ"ק (שביניהם היו כו"כ גדולי ישראל) ישנם ענינים מסויימים (אכילת קדשים) שבהם אין עליהם דין ישראל גמור והוי כב"נ?!

זאת ועוד: ידועה תשובת הרמב"ם9י לר' עובדי' הגר שמעלתו גדולה ממעלת שאר בנ"י, מפני שכל בנ"י מתייחסים לאברהם יצחק ויעקב, ואילו הגרים מתייחסים ,למי שאמר והי' העולם". וע'"פ האמור שגר שנתגייר בזמן הזה הוי כבן נח -- כיצד כותב הרמב"ם לר' עובדי' הגר שמעלתו גדולה ממעלת שָאֶר בניי?! ופשוט שהרמבים לא יכתוב דבר שאינו מכוון לאמיתתו רק בכדי לעודךָ ולנחם את ר' עובדי' הגר!

ולהעיר ממ"ש הרמב"ם בהמשך תשובה הנ"ל: ,יש לנו ראיי מז הירושלמי במסכת ביכוריםיי למדנו שם בשם ר' יהודה, גר עצמו מביא ביכורים וקורא את נוסח הווידוי . . מכיוז שנאמר?' כי אב המון גוים נתתיך . . אב לכל הגוים כו"". וכן פסק להלכה בספר היד': ,הגר מביא וקורָא שנאמר לאברהם אב המון גוים נתתיך, הרי הוא אב כל העולם כולו

שנכנסין תחת כנפי השכינה כו"". היינו, ראי' לר' עובדיי הגר בזה"ב.

ב. לכאורה הי' אפשר לומר (אבל הוא דלא כהרגצ'ובי) דמה שגר אסור לאכול בקדשים עד שיביא קרבנו הוא מפני ארי' דרביע עליייי, הבאת קרבן . מעכב לא הגירות -- כ"א מלאכול בקדשים. כלומר, האיסור דאכילת קדשים אינו מפני החסרון בה,גברא" (הגר), כי אם, מפני דבר צדדי (חיוב דקרבן) המעכבו*י מאכילת קדשים.

ועפ"ז יומתק לשון הרמב"ם ,שעדיין לא נעשה ככשרי ישראל" -- ,כשרי (ישראל)" גם מלשון הכשר. כלומר, כל זמן שלא הביא קרבנו (אף שהוה ישראל גמור, מ"מ) אינו מוכשר לאכילת קדשים, וע"ד מילת בניו ועבדיו שמעכבתו משחיטת ואכילת הפסת" -- דפשיטא שאין זה חסרון בהגברא.

ועפ"ז יתיישב בפשטות מ"ש הרמב"ם לר' עובדי' הגר שאינו למטה משאר בנ"י ואדרבה כו' -- אף שהוא אסור באכילת קדשים עד שיביא קרבנו -- כי איסור זה הוא מפני דבר צדדי (וכנ'ל -- ,ארי" הוא דרביע עלי"), ואיז זה חסרון בהגברא.

אבל צע"ק בלשון הרמב"ם ,שקרבנו עכבו להיות גר גמור כו' ומפני זה אינו אוכל בקדשים כו" דמשמע שכל זמן שלא הביא קרבנו לא נגמרה הגירות.

29222 לקוטי

ג. ויל הביאור בזה:

לשון הרמב"ם ,שקרבנו עכבו להיות גר גמור" (ולא ,,עושה אותו", ,מגיירו" וכיו"ב) פירושו דמה שאינו נעשה ,גר גמור" (להיות מותר באכילת קדשים) עד שיביא את קרבנו -- אין זה שהבאת

הקרבן עושה אותו לגר גמור (היינו

שע"י המילה וטבילה נעשה ישראל רק ,לשאר דברים". ובכדי שיהי' לו דין ישראל גם לגבי קדשים זה נעשה ע"י הקרבן), כי אף, שגם מה שנעשה ,גר גמור" (בנוגע לקדשים), גם ענין זה נעשה ע"י המילה וטבילה, אלא כיון שמחוייב להביא קרבן, אי הבאת הקרבן

[ואין סתירה לזה ממ"ש הרמב"ם ,בשלשה דברים נכנסו ישראל לברית במילה וטבילה וקרבן" ,,וכן לדורות כו במילה וטבילה והרצאת קרבן" -- כי בכדי שתהי' ,כניסה" (לברית) צ"ל ב' פעולות ודברים: דבר המכניס וכז הסרת הדבר המעכב שלא יוכל להכנס. וכמו בפשטות: כניסת דבר מסויים לתוך בית -- תלוי' גם בהסרת דבר שנמצא בפתח ומעכב את הכניסה לבית, ופשוט שהסרת העיכוב אינה חלק מ,דבר" המכניס.

ובנוגע לעניננו: לשוז הרמב"ם הוא ,בשלשה דברים נכנסו ישראל לברית", ולא ,שלשה דברים הכניסו ישראל לברית" וכיו"ב -- כי: הכניסה לברית היא ,בשלשה דברים", מילה וטבילה והרצאת קרבן, אבל כולל שני סוגים: (א) הדבר המכנים בברית -- מילה וטבילה, (ב) הסרת הדבר המעכב את הכניסה - קרבז].

ועפ"ז: בזמן הזה, כשאין קרבן ע"פ תורה -- אין דבר המעכב. ולכן ע"י מילה וטבילה -- נעשה גר גמור (וכ-

פשטות לשון הרגצ'ובי ,לא מחסר כלל"), ולאחרי שנעשה גר גמור ה"ז לתמיד,

וכהפס"ד שאפילו באם חזר לסורו - דין ישראל לו,. אלא שהוא ישראל מומרי'.

ויתירה מזה י"ל לפענ"ד דכשיבנה ביהמ"ק מותר באכילת קדשים גם לפני שיביא קרבן, מכיון שכבר נעשה ,גר גמור" ,בככל כשרי ישראל".

ובסגנון אחר קצת וע"ד המוסר -- אין מקום לומר שיהי' גרעון בקדושתו מפני שנבנה ביהמ"ק!

ד ולכשתמצי לומר == דין זה שגר 7

שנתגייר בזמן הזה נעשה גר גמור (גם לענין אכילת קדשים), רמזו הרמב"ם בדיני הגיור (שבהל' איסו"ב):

לאחרי שכותב ,כשירצה העכו"ם להכנס בברית . . צריך מילה וטבילה והבאת קרבן" ממשיך (בהלכה שלאח"ז) ,ובזמז הזה שאין שם קרבן צריך מילה וטבילה", שמפשטות הלשון ,ובזמן הזה כו" משמע -- שהכניסה לברית ,בזמן הזה" היא באופן אחר: היינו, שבזמן הבית, הכניסה לברית היא בשלשה דברים (מילה וטבילה והבאת קרבז), משא"כ בזמן הזה היא רק ע"י מילה וטבילה*י.

293ומ"ש ,ובזמן הזה שאין שם קרבן כו'", הכוונה ב,שאין שם קרבן": מכיון שבזמן הזה אין קרבן המעכב -- לכן ע"י מילה וטבילה (לבד) נעשה גר גמור.

ומה שממשיך שם ,וכשיבנה ביהמ"ק יביא קרבן" -- הוא דין בפ"ע, חיוב דהבאת קרבן. אבל גם לפני שיביא

ש"פ מסעי וש"פ דבוים תשד"מ

קרבנו, ה"ה מותר באכילת קדשים" (בנ"ל). מכיון שכבר נעשה גר גמור.