שיחה י

306שיחה י

. . . ובנוגע ליוהכ"פ -- הנה בודאי יתנהג ע"פ הוראת רופאים מומחים, שזוהי דעת תורתנו, תורת חיים -- לא רק בעוה"ב אלא גם בעוה"ז. ואם היא ע"פ הוראת רופא, הרי אז מברכין על אכילה זו, שענין הברכות הוא -- המשכת אלקות והעלאת הניצוצות, שנעשים דוקא ע"י אכילה, וא"א ע"י מח' וכונות גרידא.

(ממכחב שלהי אלול, תשי"ב)

... במש'כ מנ"ל דלונשלמה פרים שפתינו אין מספיקה ההזכרה דלחה"פ בפיוטי העבודה -- הרי ציינתי במכתבי הקודם* לשו"ע אדה"ז, ששם מוכח כן. וכן

-- מזה שאומרים גם פסוקי המוספים (שו"ע או"ח סוס תפית). (ממכחב ימי הסליחות, תשט"ז)

.. . מהנכון לבדוק התפלין והמזוזות -- שתהיינה כולן כשירות כדין.

והעיקר, שהנהגה בחיי היום יומים תהא מתאימה להוראות תורתנו תורת חיים ובקיום מצותי' עליהם נאמר וחי בהם, שנוסף על העיקר שכן הוא ציווי הקב"ה, הרי זה גם הדרך לקבלת הברכה בהמצטוך לאדם.

-- בתוכן מכתבו -- ראה שו"ת הצ"צ שער המילואים ח'ב. (ממכתב י"ז כסלו, ה'תשכ"ז) 307זה עתה נתקבל מכתבו מיום השני, וממהר הנני לענות עליו מפני שנפתעתי להתחלתו, כי הרי מצוה מדאורייתא לבקש על אריכות ימים ושנים טובות, וכיוז שמחוייבים בזה בודאי שטובה היא לא רק בגשמיות אלא גם ברוחניות, ושליחות להביא בקשה זו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הנני מקבל ברצון ובשמחה. אבל מה שכותב במכתבו הוא -- הרי כבר ידוע אחד משלש עשרה העיקרים שמחוייבים שמחכים לביאת משיח צדקנו בכל יום, והוא יוציאנו מגלותנו ויוליכנו נשמות בגופים לארצנו הק' ת"ו, ובמילא אין מקום להשאלה ובקשה. והשיית ימלא הבקשה הרצויי, ויאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים ביחד עם זוגתו -- שיחיו, ויפיץ עניני החסידות בכלל וענינים הקשורים בכ"ק מו"ח אדמו"ר בפרט במחנו הט', אשר אז, ע"פ המבואר ומובן היטיב בתניא פרק ה' שהוא יחוד נפלא כו' ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות, הרי נשמות בגופים מתאחדים יחד עם כ"ק מו"ח אדמו"ר ע"י תורתו והדרכותיו, שבם מסר ויהיב נפשו, ולא רק הנפש אלא גם רוח נשמה חי' יחידה, וכמובן גם מאגרת הקדש סימן זיך וביאורו.

מוסג"פ חוברת המשך המאמר של כ"ק מו"ח אדמו"ר שנכתב על ידו ובטח יזכה בתוכנו את הרבים וזכות הרבים תלוי בו.

בברכה לאיוש"ט ולבשו"ט

. . . כיון שתולין הקולר ב. . שעת הכושר היא להשפיע עליו, שיצא בפס"ד ברור לביטול שרות הלאומי, שהרי עכ"פ לא גרע מהענין דתספר עמו מאחורי הגדר, או דב"ד מכין ועונשין בהוראת שעה וכו'.

ובפרט שבכמה משפחות ובכמה חוגים תופסים את כל הענין כאביזרייהו דגילוי עריות ממש ולו גם יהא שזהו ע"י תעמולה מהחוגים ידועים, אבל הרי סו"ס נתקבל הדבר בחוגים -- לפ"ע רחבים הן של בני ישראל והן של אינם יהודים, כמו מלחמה בדת בכלל ובעניז של גילוי עריות בפרט, וא"כ אצלם הוא ענין של העברה על דת

ומחויבים להתנהג בהתאם. (ממכתב כ*ה טבת, תשי"ד) 308.. כיון שכמו שכתבתי לכת"ר שי' במכתבי, היו בזה כמה אופנים לפי המצב, ולאו דוקא ,איסור מוחלט" כמו שכותב כת"ר לי במכתבו, כ"א עכ"פ מחאה חזקה וכיו"ב או איסור סתם כו'. ולפי מצב הרוחות לא הי' נוגע כ"כ דיוק לשון המכתב של ,,. אלא שתראה לכל יחסה השלילי במוחלט לענין שירות לאומי אף לאחרי הקולות ...

מה שמסיים כת"ר בענין זה שכיון שעשו מהענין פוליטיקה חדל מלהתענין, הנה על כגון דא יש להמליץ פתגם רז"ל, יאבד את העולם מפני השוטים -- בתמי. (ממכתב י"ד אדר א', תשי"ד)

מש"כ בדברי הרמב"ן בס"פ אח"מ דיש ג' ענינים בכרת ומהם דרק הנפש

7777 7 נכרתת אבל מאריך ימים הוא ועז"נ ונכרתה-הנפש-גוי והן אלו שעונותיהם מרובין.

ומקשה, דלכאורה, סרה קושית אדה"ז באגהיית פ"ד. ומתרץ דלכן אמר אדה"ז ,כמה וכמה" שכוונתו שבודאי יש ביניהם גם כאלו שאין עונותיהם מרובין.

-- ולפענ"ד אא"פ לתרץ כן: א) ע"פ ביאור אדה"ז שם -- גם כשעונותיהן מרובין אי אפשר שיחיו, כיון שנפסק החבל ואין לו חיות ממק"א. ודוחק גדול לומר דכשרבו עונותיו נעשה בפרט זה כמו בכלל האומה לאחר החורבן. ב) בספ"ה שם מביא אדה"ז לענין כרת דשנים הכתוב דונכרתה הנפש גו' -- מוכח בפירוש דלא ס"ל בשיטת הרמב"ן. והנה גם בבחיי שם כתב כשיטת הרמבין. ודעת אדה"ז הוא ע'פ הנמצא בכתהאריז"ל (בלקו"ת להאריז"ל פ' בא. בסי הלקוטים פ' לך. ועייג"כ בסי הגלגולים פ"ו ובעמה"מ ש' עולם התוהו פ' סג) שמביאין ונכרתה הנפש מכרת דגוף. ואיז מחלקין בלל...

ומה דשאילנא מהי כוונת פרש"י קדושין (מ, א דיה אמר) -- לפענ"ד הוא, דלפי פשוטו אינו מובן כלל הא דאמר ר"צ דעביד הא אכיל הא (ועיין רי"ף על העי). ובפרט דמאכל טמא הוא לאו מפורש מה"ת ובמלקות, וזנות דארמית אינו אלא במכות מרדות דרבנן. ולגירסת רש"י דאמר זה ר"צ לעצמו ולא להארמית, מהו התוכן ב,דעביד הא אכיל הא". ולכן פירש"י דלמד מזה ר"צ דהבועל ארמית ראוי למאכל טמא. ולמוד גדול הוא. דהנה בנדו"ד הי' כ"ז באונס. וידוע דאין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים, אבל דוקא במידי דאכילה (תוס' גיטין ז, רע"א ובכ"מ). וכשנזדמן האונס הא', ה"ז, לכאורה, שייך גם בצדיקים. אבל כשראה ר"צ שזה קשור באכילת דבר טמא למד מזה שגם בעילת ארמית הוא בסוג הנ"ל. ובמילא יכול ללמוד ג"כ מדריגתו מה היא. וכיו"ב, ולהעיר מאדר"נ (פט"ז ב) במאורע עד"ז בר"צ הכהן תנא.

אבל בקדושין לכאורה מדבר באמורא מדהובא בין שני אמוראים... (ממכתב י"ג אלול, תש"ט)