שיחה יא

309שיחה יא

קדושים

... במ"ש בתניא סוף פרק ח' בהנוגע לחכמות אוה"ע, אם הכוונה רק לחכמת הפילוסופיא או גם לשאר החכמות.

וכנראה רצונו לחלק ביניהם, כי בחכמת הפילוסופיא י"ל שאיסור יש בדבר, מפני ההתעסקות בהענינים נגד דתיים שבה, משא"כ בחכ' החשבון וכו'. -- אבל פשיטא שכוונתו לכל החכמות. ומלבד ההוכחה -- שאומר שם חכמות לשון רבים, הנה מפורש שם שטומאתה מקליפת נוגה, היינו שאינה חכמת מינות איסור בפועל שהיא מג' קליפות הטמאות לגמרי וכמו שאר עניני ע"ז. ועוד, שהרי מפרש, אא"כ עושה אותם קרדום לחתוך בהן וכו'. ומפורש הדבר עוד יותר בהלכות ת"ת לרבנו הזקן פרק ב' סעיף ז'...

(ממכתב י"ט אלול, תשט"ו)

,... בהזדמנות זו רצוני לעמוד על הפרשה ב... שבודאי להיותו במקום יודע פרטי הענינים והמצב עוד יותר ממני. ואביע תקותי אשר עושה כל התלוי בו לקרב את הלבבות בקירוב אמתי. כוונתי קירוב לבב בנ"י אחד לרעהו, ובאמת, שתלוי ועולה בד בבד עם קירוב הלבבות לאבינו שבשמים, הנקרא לבן של ישראל. - וזכורני סיפורו על העמל שהשקיע בביסוס העיר והרי -- אדם חס על מעשי ידיו. (ממכתב ב' שבט, היתשכ"ה)

= ... שם ע' קצט* מהמלקט ע'פ התניא פל"ב. ודפח"ח. ולהעיר שהמדובר בתניא מבואר עוד יותר בלקו"ת פ' מטות ד"ה החלצו ואיך שזה נוגע לשם הוי'. והרי תרי"ג 310מצות תליין משם הוי" (הקדמת ת"ז ב, א. שם ת"ב). וע"י חילוף מ"צ בא"ת ב"ש - מצוה הוא שם הוי' (לקו"ת ויקרא ב, א), (ממכתב ששי בניסן, חשי"ט)

.. . וח שבכל מקום הנה שנואה המחלוקת ביותר הרי בארץ ישראל, אשר שם ענין זה יש לו מקום ביותר, וכמרז"ל שמפני חטא זה גלינו מארצנו, הרי עאכו"כ שצריכים בזה השתדלות ביותר להמנע ממחלוקת ואביזרייהו, כיון שתוקף קליפה זו

במקום פרטי, מורה ג"כ על נחיצות שבירתה באופן מיוחד במקום פרטי זה... (ממכתב כ' אדר, תשייב)

במענה על מכתבו מט"ז בשבט והקודמו, בו כותב אשר כפר חב"ד קשור עם תנועה מסויימת, ושואל אם נכון הדבר.

ולפלא אצלי על השאלה בזה, בה בשעה שהכל יודעים בארץ הקודש תו וכן מחו"ל, שאין כפר חב"ד ולא שיטת חב"ד קשורים עם איזה תנועה או מפלגה, ואינם נתונים להשפעה זולתי הוראות תורתיגו הקדושה, תורת חיים, הנגלית והחסידות.

הן אמת אשר כמו שכותב מקבל כפר חביד סיוע ממקומות שונים, ובתנאי קדום -- שבשנים האחרונות כבר מובן מאיליו נוסף על שמפורש בהדיא -- שאין הסיוע נוגע באי-תלותו של הכפר לכלכל כל עניניו עפ"י שיטת חביד שנוסדה כלפני מאתים שנה בערך, זאת-אומרת -- קודם שנתייסדו כל התנועות שכ' מזכיר במכתבו.

בנועם קראתי במכתבו אשר כב' מתכונן בכפר חב"ד ושמח בהתבססותו, שזה נותן לי התקוה שהשמחה והיחס האמור יביאו למעשה ולפעולות בסיוע לכפר חב"ד בכל עניניו ככל האפשרי לכבודו ולכל מי שיכול להשפיע עליהם. ובודאי לדכוותי" למותר להכפיל עוה"פ, מה שמובן מאיליו שאין לקשר בזה שום ויתור בשיטת חב"דליובאוויטש, שיטה המאחדת ב' הקצוות -- קנאות ביחס להשקפות עולם הזרות לאחדות לתורה ולדת מסטרא דא, וקירוב ואהבה לכל אחד ואחד מבנ"י כאישים, מסטרא דא, שאין אחד שולל את משנהו ואדרבה, נקודת אהבת ישראל היא המאחדת

את שניהם... (ממכתב י"א אדר א', תעשי"ט) 311... ענין נטיעת יער על שם . . וכו'. אבל, כרשום בזכרוני, עלתה שאלה זו באחת משיחותינו בהיותו כאן, ואז הבעתי תמהוני שבשעה שדתנו ותורתנו חובקות זרועות עולם, עולם כפשוטו ועולם קטן זה האדם, על כל עניניו ופרטיו ופרטי פרטיו, גם המאורעות השמחים וגם אלו שהם להיפך ח"ו, הרי למה לנו לחזור על פתחי עניים ולמצוא איזה זמורת זר על מנת לנטעה בכרם בית ישראל. ולכאורה לא מצאתי לעת עתה ענין דנטיעת יער על שם מישהו לא בדיני ישראל ולא במנהגי ישראל שמנהג ישראל תורה הוא, אף שנמצא ענין דבנית בנין ובדוגמת יד אבשלום וכיו"ב.

מובן שהמסופר בדברי חכמינו ז"ל (גיטין נז, א) על דבר נטיעת ארז בלידת בן או בת ישראל וכולי, אינו מסוג האמור. וכן תענית (יד, ב) ש"ב יח, ו, ולהעיר מפיאה רפ"ז. -- בכל אופן עד שאמצא יסוד להאמור הנני מסתייג מחוות דעת בזה.

ברם ידעתי גם ידעתי שכמה דרכים למגביות כסף וכמה מהן איז להם יסוד במנהגי ישראל, ובחלק מהן רק הנפש היפה טובלתן, ולא גרע ענין דנטיעת יער מהן, ואדרבה הרי תועלת בזה בשטח החקלאות וכולי. בכל זה, בשים לב לתכונת בני דורנו, אשר כשרואים דבר הנעשה ונכפל כמה פעמים מקדשים אותו, ולא עוד -- אלא קדושה יתרה, הרי זה לדעתי עכ"פ נכנס בגדר דאבק דלא תוסיף (ובפרט שברוב הפעמים התוצאות מעבירה על לא תוסיף -- עבירה על לא תגרע).

כמובן אינני מפרסם יחסי האמור לשתילת אילנות באה"ק ת"ו על שם מישהו, שהרי אין עניני כלל לגרום היזק למגבית וכולי. וזה הי' אחד הטעמים שהססתי עד היום לכתוב גם לכ' כל הנ"ל, אבל כיון שכי נגע בענין זה ובפרטיות לפי ערך, באתי בכתובים כנ"ל.

-- אמנם מצאתי בש"ס ענין הנטיעה ובריבוי (ב"ב יד, א) ולכאורה שייבות בזה להאמור, עפ"י יש מפרשים שם -- שבזה קיים מצות ישוב ארץ ישראל (אלא ששם המדובר באילנות נושאי פרי, כרמים, משא"כ אילני סרק -- תמיד (כט, ב). ולהעיר ממשנה סוף ערכין). ולא עוד אלא שהפליגו חכמינו ז"ל בכגוו זה במדרש רבה פ'י קדושים (כה, ג), אבל גם הנ"ל. אינו מעין המדובר, נטיעה לשם זכרון של איש פלוני או מאורע פלוני.

... ב) בקשר להיער וכו' . . ובכ"א, הקושיות -- שביער אין שייך ענין היפר התורה והמצוה, גם בעצמו עורר שלא כן הוא, ובפרט בשנת השמיטה, שהועד 312יעמוד על המשמר, הרי המציאות המרה באה"ק תו ובחו"ל בכגון זה, הראתה, שלא הועד הוא המחליט, ב"א הדירקטור והפקיד וכו וד"ל.

ג) להקושיא בקשר עם ישוב ארץ ישראל -- כיוז שיש בזה תועלת חקלאית וכוי - גם במכתבי העירותי על תועלת זו, אלא שציינתי למס' תמיד כט, ב. שאין באילני סרק מצות ישוב ארץ ישראל. כן לכתבו שמצינו שם לזכרון של פלוני -- גם ע"יז העירותי במכתבי, שנמצא זה אבל בנוגע לבנינים וכיו"ב.

ויומתק ע"פ המבואר בתורת דא"ח, דבנין ושם וכו' (בספירות) שניהם ענינם ספי' המלכות, משא'כ צומח ויער שייך לז'א. (ממכתב אדר"ח טבת, תשכ"ד)

... שאלה. במ"ש באגרת התשובה לאדמו"ר הזקן פ"ג: וגם יכול לאכול מעט כג' שעות לפני נ'ה. ומקשה דהא אסור לאכול לפני עה"ש, כמ"ש בבאה"ט לשו"ע או"ח סתקפ"א סקי"ב ע"פ הזוהר וכתהאריז"ל.

מענה. באכילה לפני עמוד השחר יש ג' עניני אסור: א) אסור אכילה לפני תפילת שחרית. וסמכוהו על מש"נ* לא תאכלו על הדם (ברכות י, ב). ובזה מדבר . בשו"ע או"ח ספ"ט. וזמן איסור זה מתחיל משהגיע זמן תפילה, היינו עה"ש, ולא קודם -- כדמוכת בגמרא שם. וכ"ה בפירוש בשו"ע שם ס"ה ושו"ע רבנו שם ס"ה. ולכן אינו שייך למ"ש באגה"ת.

ב) אם מתענה ביום, שאז אוכל ושותה עד עה"ש, אבל אם ישן שינת קבע -- אסור. ובזה מדבר בשו"ע או"ח סתקס"ד. אבל אם התנה -- דעת רוב הפוסקים וכ"ם בשו"ע שם דמותר גם לאחר השינה.

ג) איסור תוספת כח בסט"א, וכמו שהאריך בזוהר ח"ב (רטו, ב). - ובזמן האסור, הנה לד"ה ישנו לאיסור זה משהגיע זמן התפילה, וכנ"ל בא'. לדיה אינו לאיסור קודם שעלה עה"ש אם לא ישן עדיין, או שישן פחות משתין נשמי (מדמסביר בוהר שם: ועיד טעים טעמא דמותא). אבל אם ישן וקם מחצות לילה ואילך י"א דאסור גם קודם שעלה ע"ה (מג"א ספ"ט סקי"ד, ומסתייע מהרח"ו. מ"ח מסכת חצות רפ"ז. וכ"כ באור החמה לזוהר שם בשם הרח"ו. ובניצוצי אורות שם). וי"א דמותר, כי זמן איסור זה הוא כמש"נ בש"ס משהגיע זמן התפילה (שו"ת השיב משה או"ח \', ומסתייע ממ"ש בסי' האריז"ל להר"ש מראשקוב בסוף סדר הלימוד באשמורת שכן 313עשה מהרח"ו וממ"ש מהרי"ל ורמ"א בשו"ע או"ח סתקפ"א, ודלא כמש"ש בבאה"ט). וגם לדברי האוסרים מותר באם עושה לרפואה, לכוון דעתו וכיו"ב (ניצוצי אורות שם. באהיט ואשל אברהם באו"ח ספ"ט בשם שו"ת שב יעקב ועוד).

והנה רבנו הזקן באגה"ת מבאר שאם יתנה אזי יחשב היום לתענית אף שיאכל בלילה, ואינו מדבר -- בנוגע לאיסור הזוהר -- כאיזה שיטה פוסק. אבל, בכל אופן, גם לשיטת האוסרים יש כמה אופנים דמתירין וכנ"ל. ובזה מדבר באגה"ת.

הערה: א) דעת אדה"ז במחלוקת זו לכאורה יש לברר להיתר, ממה שבשו"ע שלו חאו"ח ספ"ט ס"ה, אף שהביא דעת המג"א לענין אכילה שלא לגאווה כו', לא העתיק מש"כ המג"א שאסור לאכול מחצות לילה ואילך. אף דאינו דומה לגמרי, דזהו דין חדש לגמרי, ב) מה שהצריך באגה"ת שם להפסיק שלש שעות לפני עה"ש - צ"ע, ואב"מ.

באשל אברהם -- להרה"צ מבוטשאטש -- מהד"ת או"ח ספ"ט סובר, דאסור לאכול קודם עה"ש, רק אם יהי' ניעור עד זמן התפלה, משא"כ אם ילך לישון עוה"פ

קודם עה"ש. (ממכתב כ"ב שבט, תש"ט)

במה שהעיר כת"ר באגה"ת לאדה"ז פ"ג ,בג' שעות לפני נ"ה" -- כבר עמדו ע'ז קמאי מהחסידים הראשונים ולא שמעתי ביאור בזה. ובשו"ת מהרשיג ח"יב (לר"ש גרינפעלד. ברדיאב תרצ"ט) (סי' לד, עה) פי' בזה דבמדינת ליטא זהו זמן עה"ש או חצי שעה לפני זה. ובמחכ"ת אין דבריו מחוורין כ"כ.

ואואפ"ל: הא ד,התנה" מהני -- כמש"כ באגה"ת -- הוא מהירושלמי. ולפי גירסת הירושלמי באותה ברייתא (תענית פ"א ה"ד) רשב"ג (במקום ראב"ש בבבלי). והכלל לכמה פוסקים (הובאו ביד מלאכי) דהלכה כרשב"ג לגבי רבי מותר רק עד קריאת הגבר (ודלא כפסק השו"ע סתקסיד). ולמפרש בתמיד (כו, א) שזמנו שליש הלילה לאחר חצות לילה. ולמסקנת אדה"ז בסידורו שהיום הוא מנה"ח. -- הרי זה לערך (וכהלי באגה"ת כג') ג"ש לפני נהיח.

- ומש"כ בזח"יב (קצה, ב) והובא להלכה בשו"ע או"ח סמ"ז שקרה'ג הוא בחצות לילה -- ע'פ המשנה דיומא (כ, א) עכ"צ לחלק בין קרא פיא לשנה ושילש (ראה שם כא, א). -- וצע"ק מרש"י דיה ולינה (זבחים כ, א) האי פורתא כו'. וראה

ג'כ תוד"ה קורין (סוכה כא, ב). ואין הזמ'"ג להאריך בכ"ז. (ממכתב שלהי תשי"ט) 314... מובגת הפליאה לכתבה, שהבחור הוא בן ישיבה אבל בלי זקן ועובד בעשיית תפיליז.

והרי ידוע עד כמה הפליגו חכמינו זיל ובפרט בזהר הק' -- בענין גידול הזקו, ובפרט שהמדובר בבן ישיבה ועוסק בעשיית תפילין, ז, א. מלאכת הקדש מקודש ביותר, וכלשון חכמינו זיל, הוקשה כל התורה כולה לתפילין, ועשרים ואחד פעמים נזכר בהם שם הקדוש, שם הנכבד, וכל הלובשים תפילין במשך הזמן, תלוים בהיראת שמים של זה העוסק ועובד בעשיית התפילין.

ויהי רצון שעכ"פ מכאן ולהבא -- יגדל זקנו האברך הנ"ל, וע"פ המבואר בזהר הק', תתגדל עי"ז גם ברכת השי"ת בהמצטרך. (ממכתב חי אדר א', תשכ"ב)

.. . במ"ש אודות גידול זקן -- יעוין ברשימות הצ"צ על התהלים (על הכתוב והוא רחום) איך שזה צנור וכלי להוספה בברכת השיית, ועד להמשכת ברכות מי"ג מדות הרחמים שהם בלי גבול, שמזה מובן איך שזה מוסיף בהנוגע לבריאות ופרנסה ולכל צרכי האדם ומשפחתו, נוסף על גודל הדבר מצד עצמו שלא ע"מ לקבל פרס, ובמילא פשוט, שעי"ז יתוסף גם בבריאותה של אמו תתי' (ולא להיפך חיו).

במ"ש אודות המשרה -- בודאי ידוע גם לו שכמה וכמה באה"ק תו בעלי זקז ותופסים משרות טובות וכבודות וכו'... (ממכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א)

... הסברא* פשוטה -- בהתשובה אין תאריך.

כיוז שהרמב"ם כתב ס' היד כמה שנים, והגי' ושינה בו כמפורסם, ובידינו מהד"ב ושם מוכרח דאסור (הצ"צ סי' צג ס"ק יי מסתבר שהתשובה מוקדמת. ואף שכתב בה שכן עושים אנחנו -- לאחר המסקנה ביד -- ג"ז נשתנה.

315בכלל צ"ע המדויק לי התשובה -- דחסר בה דין הפאה החמישית שבולת זקו!

להערתו הקודמת בשו"ת הרמב"ם רמ"ד זה עתה ראיתי דהמהדיר (בכרך ג' עי 8) משער שנכתבה לפני סיום היד.

בהערות בהוצאה הנ"ל -- בכו"כ מקומות שאינן כמש"כ ביד. (ממכחבי שנת תשל"ז)

.. . ולמלאות לו שבעים שנה לאריכות ימים ושנים טובות -- הנני לאחלו שיזכה לקיום היעוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו (ובמילא יתעסק) להגיד (ולהמשיך) כי ישר הוי' גו', ועפמשנ"ת בלקו"ת ראה סד"ה כי תשמע גוי הישר.

ואיידי דאייתינן: ארז"ל (אבות ספ"ה. ונודע הצ"ע ממש"כ בכתהאריז"ל, הובא במאו"א סוף אות ז': בן נ' לזקנה וס' לשיבה) בן ס' לזקנה בן ע' לשיבה. ונפ"מ אם צ'ל חכם או מופלג, אם מחייב קימה או הידור (יעוין קדושין לב, ב. טושו"ע יו"ד סרמ"ד. ושער המצות להאריז"ל פ' קדושים. ואכ"מ). ויעוין בלקו"ת סוף הביאור דשחורה אני, דשיבה הוא בא"א, מקום דרחמים רבים ורב חסד ימצאנהו תכה"י. (ממכתב כדא סיון, הישי"ת)