שיחה ו
611שיחה ו
ב"ה, ערב ש"ק ח"י אלול, פ' תבוא אל הארץ, קומי אורי כי בא אורך, שנה השביעית, שבת להשם, ה'תש"מ. ברוקלין, 2.1
אל כל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם 612(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
613(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
614(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
הערות
עמוד 611
- 1. ש"ק ח"י אלול: יום הולדת שני המאורות הגדולים: הבעש"ט (בשנת נח"ת) ורבנו הזקן (בשנת קהית) -- ספר השיחות תש"ג עי 141 ואילך. ולהעיר אשר רשב"י ות"ח בכלל איקרי שבת (זח"ג קמד, ב. כט, א. וראה שבת קיט, א).
- 2. ח"י אלול: ראה שיחת ומאמר אדנ"ע לח"י אלול (בקונטרס ח"י אלול ה'תש"ג).
- 3. ח"י אלול: התחלת י"ב ימים האחרונים דחודש (אלול --) החשבון דשנה העוברת, מתאימים לייב חדשי השנה, וח"י אלול -- לחשבון חודש תשרי העבר (ספר השיחות שם ע' 177. שם ע' 179).
- 4. םי חבוא: כך נקראת בכל החומשים שראיתי (ולא כי תבוא), ועד לדרושי רבותינו נשיאינו דפרשה זו בהתחלתם.
- 5. תבוא אל הארץ, קומי אורי: ראה תורות הבעש"ט בפסוקים אלה -- כשיש (הוצאת קה"ת) הוספות אות ג. וש"נ. תורת הה"מ ר"פ תבוא בארוכה. אוה"ת דברים כרך ה' ע' ב'נטי
- 6. שנה השביעית, שבת להשם: בהר כה, ד.
- 7. מערערע מאָל: ראה מכתבי ח*י אלול ה/תשי"ב, ימי הסליחות ה'תשכ"ו, ימי הסליחות ה'תשכ"ז, ו' תשרי ה'תשליד (נדפסו בלקו"ש ח"ש בסופו).
- 8. למעשה שהוא העיקר: אבות פ"א מי*זי
- 9. תורה זאָגט אָן: וילך לא, י-יג.
עמוד 612
- 1. - - *
- 2. גאַר קליינע קינדער: ראה רמבין ואוה"ח עה"פ שם, יג. גויא (לפרש"י עה"ת) עה'פ שם, יב. חדאיג מהרש"א לחגיגה ג, א. ובמניח מצוה תריב ,גראה דתיכף שיצאו מכלל נפל' -- וצעיג שעפיז גם קודם שיצאו מספק צריך להביאם שהיו ספק בקיום מ"ע מה"ת -- ועדיז הוא בכלי יקר עה?פ שם, יב. ומירושלמי ריש חגיגה: ואין קטן גדול מטף (בתמיי) -- משמע דעכ"פ בלא הגיעו לחינוך קאי, וראה לעיל ע' 363 ואילך. דער מלך לייענט פּטַר: סוטה מא, א. הובא בפרש"י עה"פ שם, יא. בפרטיות ברמב"ם הל' חגיגה פ"ג ה"ג. - הקריאה ע"י המלך דוקא או ע"י הגדול -- ראה בהנסמן בלקו"ש ח"ט ס"ע 445 ואילך. לעיל ע' 30071. עי 66 ואילך.
- 3. הקהל . . שמיטה: צד השווה ביניהם נתבאר גם בכלי יקר שם. ולהעיר גם מס' החינוך מצוה שכח (שמיטה),
- 4. דער יִאַר פון שמיטה . . אויסגענוצט די צייט . . אויף צוגעבן אין לערנען תורה, אין תפלה: ראה ספורנו עה"ם בהר שם, ב-ד: שתהי' כל השנה הבטלה מעבודת האדמה מוכנת לעבודתו . . שגם עובדי האדמה כאשר ישבתו בשנה ההיא יתעוררו לדרוש את ה'. ובסד"ה כי תבואו תריל (סה"מ תר"ל ע' קלח) דכל השנים כללות גש'י א"א להם להיות בעבודתם כהסנהדרין כיון שהם טרודים לחרוש ולזרוע כו' אבל בשביעית חיתה עבודתם כמו הסנהדרין כו'. וראה בארוכה מכתבי ח"י אלול ה'תשל"ט (לעיל ע' 599 ואילך) וייא ניסן ה'תש"מ (הגש"פ קה"ת - תשמיו ושלאח"ז -- ע' תשו), ובהערות שם.
- 5. שמיטה . . צוגעבן . . אין תפלה: ראה שיחת ח"י אלול ה'תשל"ו ס"ד (לקו"ש חכייד ע' 314-15).
- 6. אַרבעט אין פעלד און גאַרטן (די הויפט באשעפטיקונג אין יענער צייט): ומדברי רשב"י (ברכות לה, ב) אפשר אדם חורש כו' וזורע כו' וקוצר -- מובן שזהו דוגמא לכל הזמנים. וראה מכתב י"א ניסן הנ"ל. ושינ.
- 7. אלע אידן אַלס איין קהל: ובפרט שלא נאמר אסוף כנוס וכיו"ב. וראה מכתב שלאחיז. ולהעיר דהקהל הוא בחה"ס ד,כל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת* (סוכה כז, ב). וראה לעיל ע' 300 שם ובהערח 29.
- 8. - בסיני: רמב"ם שם. וצ"ע כוונת דיוקו זה. וכן ב,דת האמת"*. אַלע קומענדיקע יאָרן: כלשון הכתוב (וילך שם): כל הימים גו
- 9. *) וראה לעיל ע' 369.
עמוד 613
- 1. ווי קרבנות: שזהו ענין ביהמ"ק להיות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות (רמב"ם ריש הלי ביהב"ח).
- 2. ענין התפלות . . תקנום: זח*ג כח, ב. וראה ברכות כו, ב. ב"ר פס"ח, ט. ועוד.
- 3. קרבנות . . להקריב חלב ודם: ראה יחזקאל מד, טו. וראה מבוא שערים שער ה' ח"ב ספ"ג. סה'מ קונטרסים ח*ב שעג, ב ואילך.
- 4. ושכנתי בתוכם . . אין זייעד , . אינערלעכע אידישע האָרץ: ראה של"ה סט, א. ועוד.
- 5. שבת . . קודש היא: תשא לא, יד. וראה לקו"ת צו יב, א. סידור עם דא"ח רצז, ד ואילך, המשך וככה תרל"ז פ"ה. פכ"ה ואילך.
- 6. גוי קדוש: יתרו יט, ו.
- 7. ווי די תורה זאָגט: וילך שם, יבדיג.
עמוד 614
משנה אבות א׳ - הטקסט מספריא
משה קבל תורה מסיני. ומסרה ליהושע. ויהושע לזקנים. וזקנים לנביאים. ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלשה דברים. הוו מתונים בדין. והעמידו תלמידים הרבה. ועשו סייג לתורה:
שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד. על התורה. ועל העבודה. ועל גמילות חסדים:
אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס. אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב. שלא על מנת לקבל פרס. ויהי מורא שמים עליכם:
יוסי בן יועזר איש צרדה. ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהם. יוסי בן יועזר אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים. והוי מתאבק בעפר רגליהם. והוי שותה בצמא את דבריהם:
יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה. ויהיו עניים בני ביתך. ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו. קל וחומר באשת חברו. מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה. גורם רעה לעצמו. ובוטל מדברי תורה. וסופו יורש גיהנום:
יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם. יהושע בן פרחיה אומר. עשה לך רב. וקנה לך חבר. והוי דן את כל האדם לכף זכות:
נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע. ואל תתחבר לרשע. ואל תתיאש מן הפורענות:
יהודה בן טבאי. ושמעון בן שטח קבלו מהם. יהודה בן טבאי אומר. אל תעש עצמך כעורכי הדיינין. וכשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים. וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין:
שמעון בן שטח אומר הוי מרבה לחקור את העדים. והוי זהיר בדבריך. שמא מתוכם ילמדו לשקר:
שמעיה ואבטליון קבלו מהם. שמעיה אומר אהוב את המלאכה. ושנא את הרבנות. ואל תתודע לרשות:
אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם. שמא תחובו חובת גלות. ותגלו למקום מים הרעים. וישתו התלמידים הבאים אחריכם. וימותו. ונמצא שם שמים מתחלל:
הלל ושמאי קבלו מהם. הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן. אוהב שלום. ורודף שלום. אוהב את הבריות. ומקרבן לתורה:
הוא היה אומר נגד שמא. אבד שמיה. ודלא מוסיף יסיף ודלא יליף. קטלא חייב. ודישתמש בתגא חלף:
הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני. ואם לא עכשיו אימתי:
שמאי אומר עשה תורתך קבע. אמור מעט ועשה הרבה. והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות:
רבן גמליאל אומר עשה לך רב. והסתלק מן הספק. ואל תרבה לעשר אומדות:
שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא:
רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד. על הדין. ועל האמת. ועל השלום. שנאמר (זכריה ח, טז) אמת ומשפט שלום. שפטו בשעריכם:
משנה תורה, הלכות חגיגה ג׳:ג׳ - הטקסט מספריא
אימתי היו קורין במוצאי יום טוב הראשון של חג הסכות שהוא תחילת ימי חולו של מועד של שנה שמינית והמלך הוא שיקרא באזניהם ובעזרת הנשים היו קורין וקורא כשהוא יושב ואם קרא מעומד הרי זה משובח מהיכן הוא קורא מתחילת חומש אלה הדברים עד סוף פרשת שמע ומדלג לוהיה אם שמוע וגו' ומדלג לעשר תעשר וקורא מעשר תעשר על הסדר עד סוף ברכות וקללות עד מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב ופוסק:
בראשית רבה ס״ח:ט׳ - הטקסט מספריא
וַיִּפְגַע בַּמָּקוֹם (בראשית כח, יא), רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אָמַר מִפְּנֵי מָה מְכַנִּין שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקוֹרְאִין אוֹתוֹ מָקוֹם, שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין עוֹלָמוֹ מְקוֹמוֹ, מִן מַה דִּכְתִיב (שמות לג, כא): הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי, הֱוֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין עוֹלָמוֹ מְקוֹמוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כְּתִיב (דברים לג, כז): מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְעוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָמוֹ וְאִם עוֹלָמוֹ מְעוֹנוֹ, מִן מַה דִּכְתִיב (תהלים צ, א): ה' מָעוֹן אַתָּה, הֱוֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְעוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָמוֹ וְאֵין עוֹלָמוֹ מְעוֹנוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יוּדָן לְגִבּוֹר שֶׁהוּא רוֹכֵב עַל הַסּוּס וְכֵלָיו מְשֻׁפָּעִים אֵילָךְ וְאֵילָךְ, הַסּוּס טְפֵלָה לָרוֹכֵב וְאֵין הָרוֹכֵב טְפֵלָה לַסּוּס, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ג, ח): כִּי תִרְכַּב עַל סוּסֶיךָ. דָּבָר אַחֵר, מַהוּ וַיִּפְגַּע, צַלִּי, בַּמָּקוֹם, צַלִּי בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים הִתְקִינוּ שָׁלשׁ תְּפִלּוֹת, אַבְרָהָם, תִּקֵּן תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, כז): וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם וגו', וְאֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, ל): וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל. יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת מִנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כד, סג): וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, וְאֵין שִׂיחָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמב, ג): אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי. יַעֲקֹב תִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, וְאֵין פְּגִיעָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ז, טז): וְאַל תִּשָּׂא בַּעֲדָם וגו' וְאַל תִּפְגַּע בִּי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיה כז, יח): וְאִם נְבִאִים הֵם וְאִם יֵשׁ דְּבַר ה' אִתָּם יִפְגְּעוּ נָא בַּה' צְבָאוֹת, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כְּנֶגֶד שָׁלשׁ פְּעָמִים שֶׁהַיּוֹם מִשְׁתַּנֶּה, בְּעַרְבִית צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. בְּשַׁחֲרִית צָרִיךְ לוֹמַר מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁהוֹצֵאתַנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. בְּמִנְחָה צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁכְּשֵׁם שֶׁזִּכִּיתַנִי לִרְאוֹת חַמָּה בִּזְרִיחָתָהּ כָּךְ תְּזַכֵּנִי לִרְאוֹתָהּ בִּשְׁקִיעָתָהּ. דָּבָר אַחֵר, וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, רַבָּנָן אָמְרֵי כְּנֶגֶד תְּמִידִים תִּקְּנוּם, תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, כְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר. תְּפִלַּת מִנְחָה, כְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם. תְּפִלַּת הָעֶרֶב, אֵין לָהּ קֶבַע. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אֲפִלּוּ תְּפִלַּת הָעֶרֶב יֵשׁ לָהּ קֶבַע, כְּנֶגֶד אֵבָרִים וּפְדָרִים שֶׁהָיוּ מִתְאַכְּלִים בָּאוּר עַל הַמִּזְבֵּחַ.
מצוטט ב־6 עמודים
לקוטי שיחות 4
- כרך יט ‹ וילך ‹ שיחה ד ‹ 326 לקו"ש חי"ט ע' 611
- כרך כא ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ג ‹ 354 לקו"ש חי"ט ע' 611
- כרך כא ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה יג ‹ 489 לקו"ש חי"ט ע' 611
- כרך כב ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ב ‹ 187 לקו"ש חי"ט ע' 611
תורת מנחם 2
- מח- שנת תשכ"ז - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת שבת חול המועד סוכות, ה'תשכ"ז לקו"ש חי"ט ע' 612
- מח- שנת תשכ"ז - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת אור ליום ועש"ק פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ז לקו"ש חי"ט ע' 612

