שיחה א
589שיחה א
מכתבים בלליים לראש השנה
ב"ה, יום הרביעי, פ' קומי אורי, ח"י אלול, ה'תשל"ח. ברוקלין, 1. י.
אל בני ובנות ישראל בכל מקום ומקום
ה' עליהם יחיו שלום וברכה !
590(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
591(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
592בכבוד ובברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה
בגשמיות וברוחניות גם יחד
הערות
עמוד 589
- 1. יום ... ח"י אלול: יום הולדת את שני המאורות הגדולים: הבעש"ט (בשנת נח"ת) ורבנו הזקן (בשנת קה"ת) -- ספר השיחות תש"ג ע' 141 ואילך.
- 2. יום הרביעי, פ' קומי אורי, ח"י אלול: להעיר אשר ח"י אלול בשגה זו הוא בכל פרטים אלה -- כבשנת קה"ת (יום ושנת הולדת רבנו הזקן).
- 3. פ' קומי אורי: הפטרת שבת זו -- ישעי' ס, א.
- 4. זוי גערעדט אַנהויב יאֶר: בהמכתב דוא"ו תשרי ה'תשל"ח (נדפס בלקו"ש חי"ד ע' 477 ואילך).
- 5. עיבור יאֶר . . ערגענצט: רמב"ם הל' קדה"ח רפ"א. רפ"ד. טואו"ח סוף הלי ר"ח. ועוד.
- 6. ימים-טובים .. ריכטיקע צייט: תשא לד, כב (סנהדרין יג, א). ראה טז, א (ובפרש"י שם. ר"ה כא, א).
- 7. ישראל מונין ללבנה: סוכה כט, א. ב"ר פ"ו, ג. וראה אוה"ת בראשית ד, ב ואילך. ובכ"מ. -- וצע"ק לשון הרמב"ם ריש הל' קדה'ח: והשנים שאנו מחשבין הם שני החמה*.
- 8. משלים צו זיין (ערגענצן און פאַרפולקאַמען): ראה במקומות שהובאו באוה"ת לך לך ד"ה ומלכי צדק (עו, ב ואילך). ולהעיר מפרש"י וישלח לג, יח. מו"נ בסופו. - ל
- 9. ) וראה לקו"ש חט"ז ע' 94. חכ"ו ע' 6677. המו"ל.
עמוד 590
- 1. - +* *
- 2. אפילו .. ומעשה בפועל: עיין ל"ת להאריז"ל לתהלים לב. ס' הליקוטים שם.
- 3. בשעתא חדא וברגעא חדא: זח"א קכט, סע"א. -- בדפוסי זהר שראיתי ,ברגע* (וראה לקוטי לוי"צ לזהר שם). אבל באוה"ח שם ובכ"מ מובא ,ברגעא" -- ועפ"ז מתאים ל,חדא" שלאחריו ול,שעתא" וכו' שלפניו.
- 4. די ערשטע מצוה .. ווש ער ווערט א מחוייב במצוות איז קבלת עול מלכות שמים . . קריאת שמע: ראה חידושי הרי"ם ריש מס' ברכות: פתח התנא בקבלת עומ"ש תחלה ואח"כ פירש המצוות כו' עוד י"ל דזו מצוה ראשונה שמתחייב בה האדם כשנעשה בן י'ג ויום א' שהוא תחלת הלילה משנה י"ד. -- וראה הגה"ה מרי ישעי' אחרון בהקדמת פיה"מ להרמב"ם. הון עשיר ריש ברכות.
- 5. חשובה .. אין אַ מטַמענט: וכהפס"ד (קידושין מט, ב): ע'מ שאני צדיק כו' הרהר תשובה בדעתו. וראה לקו"ת ר"פ דברים (א, ב). -- ועיקר התשובה בלב (תניא פכ"ט).
- 6. חודש אלול .. תשובה: ראה סה"מ אידיש ע' 75. -- וראה לקוטי מהרי"ל במקומו. טואו"ח ר"ס תקפא. לית להאריז"ל רפ תצא עה"פ ובכתה גו' ירח ימים. לקו"ת ד"ה אני לדודי (וכן בסידור וכו' ד"יה זה). ובפנים יפות (לבעל ההפלאה) פ' אחרי ד"ה ביד איש עתי דהם ימי כפרה על כל השנה ונרמז במשגה (כתובות נז, א) גותנין לבתולה (אלול שמזלו בתולה) י"ב חודש.
- 7. חשובה -- צוריקקערן א אידן צו זיין אמת'ען און עצם'דיקן צושטאָנד: ראה לקו"ת ר"פ האזינו. וגם בנוגע לתשובה על החטא כו' -- ראה רמב"ם הלי גירושין ספ"ב.
עמוד 591
- 1. שמחה פורץ גדר: בארוכה -- ראה ד"ה שמח תשמח תרניז ע' 49 (סה''מ תרנ"ז ע' רכג) ואילך.
- 2. די הבטחה .. אין לך דבר . . התשובה: רמב"ם הלי תשובה ספ"ג. וראה ירושלמי פאה פ"א ה"א. זחיב קו, א. מדרש הנעלם בז"ח ס"פ בראשית. ועוד.
עמוד 592
- 1. -ה-------
- 2. מדתו של הקב"ה .. מדה כנגד מדה: סוטה ח, ב. ט, ב. וש"נ. תוספתא סוטה רפ"ד. פס"ז עה"פ שמות ג, ו.
- 3. כמה פעמים ככה: ראה סוטה יא, א. תוספתא שם. פרש"י תשא לד, ז.
- 4. עד בלי די: לי הכתוב -- מלאכי ג, י. וראה שבת לב, סע'ב: מאי עד בלי די כו' עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. וראה המשך תער"ב פקליג ואילך.
- 5. הא"ל עושה 5 ל א: תהלים עז, טו. ולהעיר מאור תורה להה"מ ס"פ בהעלותך (וראה אוה"ת להצ"צ שם) אשר א"ל הוא התחלת יגמה"ר (ראה השיטות בזה לקו"ש ח"ד ע' 1348 ואילך) ולקו"ת ראה (לב, ב) רד"ה אני לדודי אשר בחודש אלול ,א-ל הוי' ויאר לנו",
- 6. הבטיחה תורה: רמב"ם שם פ"ז ה"ה.
משנה תורה, הלכות קידוש החודש א׳ - הטקסט מספריא
חדשי השנה הם חדשי הלבנה שנאמר עולת חדש בחדשו ונאמר החדש הזה לכם ראש חדשים. כך אמרו חכמים הראה לו הקב"ה למשה במראה הנבואה דמות לבנה ואמר לו כזה ראה וקדש. והשנים שאנו מחשבין הם שני החמה שנאמר שמור את חדש האביב.
וכמה יתרה שנת החמה על שנת הלבנה קרוב מאחד עשר יום. לפיכך כשיתקבץ מן התוספת הזאת כמו שלשים יום או פחות מעט או יותר מעט מוסיפין חדש אחד ועושין אותה השנה שלשה עשר חדש והיא הנקראת שנה מעוברת. שאי אפשר להיות השנה שנים עשר חדש וכך וכך ימים שנאמר לחדשי השנה חדשים אתה מונה לשנה ואי אתה מונה ימים.
הלבנה נסתרת בכל חדש ואינה נראת כמו שני ימים או פחות או יותר מעט. כמו יום אחד קודם שתדבק בשמש בסוף החדש וכמו יום אחד אחר שתדבק בשמש ותראה במערב בערב. ובליל שתראה במערב אחר שנסתרה הוא תחלת החדש ומונין מאותו היום תשעה ועשרים יום. ואם יראה הירח ליל שלשים יהיה יום שלשים ראש החדש. ואם לא יראה יהיה ראש החדש יום אחד ושלשים ויהיה יום שלשים מחדש שעבר. ואין נזקקין לירח בליל אחד ושלשים בין שנראה בין שלא נראה. שאין לך חדש לבנה יותר על שלשים יום.
חדש שיהיה תשעה ועשרים ויראה ירח בליל שלשים נקרא חדש חסר. ואם לא יראה הירח ויהיה החדש שעבר שלשים יום נקרא חדש מעובר ונקרא חדש מלא. וירח שיראה בליל שלשים הוא הנקרא ירח שנראה בזמנו. ואם נראה בליל אחד ושלשים ולא נראה בליל שלשים הוא נקרא ירח שנראה בליל עבורו.
אין ראיית הירח מסורה לכל אדם כמו שבת בראשית שכל אחד מונה ששה ושובת בשביעי. אלא לבית דין הדבר מסור עד שיקדשוהו בית דין ויקבעו אותו היום ראש חדש הוא שיהיה ראש חדש. שנאמר החדש הזה לכם עדות זו תהיה מסורה לכם.
בית דין מחשבין בחשבונות כדרך שמחשבים האיצטגנינים שיודעין מקומות הכוכבים ומהלכם וחוקרים ומדקדקים עד שידעו אם אפשר שיראה הירח בזמנו שהוא ליל שלשים או אי אפשר. אם ידעו שאפשר שיראה יושבין ומצפין לעדים כל היום כולו שהוא יום שלשים. אם באו עדים ודרשום וחקרום כהלכה ונאמנו דבריהם מקדשין אותו. ואם לא נראה ולא באו עדים משלימין שלשים ויהיה חדש מעובר. ואם ידעו בחשבון שאי אפשר שיראה אין יושבים יום שלשים ואין מצפין לעדים. ואם באו עדים יודעין בודאי שהן עדי שקר או שנראת להם דמות לבנה מן העבים ואינה הלבנה הודאית.
מצות עשה מן התורה על בית דין שיחשבו וידעו אם יראה הירח או לא יראה. ושידרשו את העדים עד שיקדשו את החדש. וישלחו ויודיעו שאר העם באי זה יום הוא ראש חדש כדי שידעו באי זה יום הן המועדות. שנאמר אשר תקראו אותם מקראי קדש ונאמר ושמרת את החקה הזאת למועדה.
אין מחשבין וקובעין חדשים ומעברין שנים אלא בארץ ישראל שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ואם היה אדם גדול בחכמה ונסמך בארץ ישראל ויצא לחוצה לארץ ולא הניח בארץ ישראל כמותו הרי זה מחשב וקובע חדשים ומעבר שנים בחוצה לארץ. ואם נודע לו שנעשה בארץ ישראל אדם גדול כמותו ואין צריך לומר גדול ממנו הרי זה אסור לקבוע ולעבר בחוצה לארץ ואם עבר וקבע ועיבר לא עשה כלום
בראשית רבה ו׳:ג׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם בֶּן רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר, מֵאַחַר שֶׁהוּא קוֹרֵא אוֹתָן גְּדוֹלִים, הוּא חוֹזֵר וּפוֹגֵם אוֹתָם, אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, אֶתְמְהָא, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁנִּכְנָס בִּתְחוּמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. אָמַר רַבִּי פִּינְחָס בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת כְּתִיב שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת, וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ כְּתִיב (במדבר כח, טו): שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת לַה', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָבִיאוּ כַּפָּרָה עָלַי שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ, שֶׁאֲנִי הוּא שֶׁגָּרַמְתִּי לוֹ לְהִכָּנֵס בִּתְחוּמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וּמָה אִם זֶה שֶׁנִּכְנַס בִּרְשׁוּת כָּךְ פְּגָמוֹ הַכָּתוּב, הַנִּכְנָס שֶׁלֹא בִּרְשׁוּת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר אִלְּעָאי אָמַר, דֶּרֶךְ אֶרֶץ הוּא שֶׁיְהֵא הַגָּדוֹל מוֹנֶה לַגָּדוֹל, וְהַקָּטָן מוֹנֶה לַקָּטָן. עֵשָׂו מוֹנֶה לַחַמָּה, שֶׁהִיא גְּדוֹלָה, וְיַעֲקֹב מוֹנֶה לַלְּבָנָה, שֶׁהִיא קְטַנָּה. אָמַר רַב נַחְמָן וְהוּא סִימָן טַב, עֵשָׂו מוֹנֶה לַחַמָּה שֶׁהִיא גְּדוֹלָה, מַה חַמָּה הַזֹּאת שׁוֹלֶטֶת בַּיּוֹם וְאֵינָה שׁוֹלֶטֶת בַּלַּיְלָה, כָּךְ עֵשָׂו יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. יַעֲקֹב מוֹנֶה לַלְּבָנָה שֶׁהִיא קְטַנָה, מַה הַלְּבָנָה הַזּוֹ שׁוֹלֶטֶת בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם, כָּךְ יַעֲקֹב יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא. רַב נַחְמָן אָמַר כָּל זְמַן שֶׁאוֹרוֹ שֶׁל גָּדוֹל קַיָּם אֵין אוֹרוֹ שֶׁל קָטָן מִתְפַּרְסֵם, שָׁקַע אוֹרוֹ שֶׁל גָּדוֹל, מִתְפַּרְסֵם אוֹרוֹ שֶׁל קָטָן. כָּךְ כָּל זְמַן שֶׁאוֹרוֹ שֶׁל עֵשָׂו קַיָּם אֵין אוֹרוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מִתְפַּרְסֵם, שָׁקַע אוֹרוֹ שֶׁל עֵשָׂו מִתְפַּרְסֵם אוֹרוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיה ס, א ב): קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ. כִּי הִנֵּה הַחשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וגו'.
אור החיים על בראשית ל״ג:י״ח - הטקסט מספריא
וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם. צָרִיךְ לָדַעַת מַה כַּוָּנָתוֹ בְּאָמְרוֹ שָׁלֵם, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת לג:) אָמְרוּ דְּרָשׁוֹת. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם, אֵין יָדוּעַ הַמְכֻוָּן בָּזֶה. וְרַשִׁ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פֵּרֵשׁ ״כְּאָדָם הָאוֹמֵר״ וְכוּ׳ יְעֻיַּן דְּבָרָיו, וְדָבָר זֶה יָדוּעַ הוּא מִסִּפּוּרִים הַקּוֹדְמִים.
אָכֵן נִרְאֶה כִּי יוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי מַה שֶׁחִסֵּר מִנְּכָסָיו יַעֲקֹב אָבִינוּ בַּמִּנְחָה אֲשֶׁר נָתַן לְעֵשָׂו, הִשְׁלִים ה׳ חֶסְרוֹנוֹ מִנְּכָסָיו מִנְּכָסָיו שֶׁהֵבִיא מִפַּדַּן אֲרָם, וְהוּא אָמְרוֹ וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם וְגוֹ׳ בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, שָׁלֵם בַּנְּכָסִים כְּשִׁיעוּר בּוֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם, וַהֲגַם שֶׁנִּכָּה מֵהֶם בְּמִנְחָה גְּדוֹלָה, אַף עַל פִּי כֵן ה׳ שִׁלֵּם לוֹ, וְהִיא בִּרְכַּת ״כֹּל״ שֶׁנָּתַן לוֹ ה׳ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי (בראשית לג:יא).
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- נג - שנת תשכ"ח - חלק שלישי ‹ ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, התשכ"ח לקו"ש חי"ט ע' 590