94

ואומר ש"אחר שנים רבות", כאשר תצטבר כמות גדולה של העדפים של שעה ותפ"ה חלקים, לא תצא עונת האביב בניסן, אלא בחודש אייר, ועונה: "יבוא מורה צדק ויודיענו".

[ולהעיר: שעד לשנה האחרונה של "שית אלפי שנין דהוה עלמא" עדיין¹³ יחול האביב בחודש ניסן¹⁴].

יש להבין: ההלכה של "שמור את חודש האביב", איננה קובעת רק שניסן יחול באביב, אלא שפסח יחול באביב, כפסק־דין הרמב"ם, כאמור לעיל, שכאשר חישב בית־דין ומצא שעונת האביב תחול "בששה עשר בניסן" היו מעברים את השנה "כדי שיהיה הפסח בזמן האביב". ואין מובן: לפי הצטברות של עודפי המחזור (שעה ותפ"ה חלקים) עד עתה, ואפילו בזמן הרמב"ם ולפניו, כבר החלה עונת האביב פעמים רבות¹⁵ מספר ימים לאחר ט"ו ניסן¹⁶, וכיצד מותאם הדבר להלכה של "שמור את חודש האביב", שפסח צריך לחול באביב?

ב. ההסבר לכך, לכאורה, והקושי עליו

לכאורה ניתן היה לתרץ זאת בדברי הרמב"ם בהמשך¹⁷, שהעודף של שעה ותפ"ה חלקים בכל מחזור הוא רק לפי החישוב (הנקרא "תקופת שמואל") הקובע ששנת החמה היא "שס"ה יום ורביע יום", ואילו לפי החישוב ("תקופת רב אדא") הקובע ששנת חמה היא שס"ה יום ו"פחות מרביע יום", יוצא ש"לא תמצא תוספת במחזור של י"ט כלל".

לפי זה מותאם חשבון השנים, שלפיו אנו מחשבים כיום, להלכה של "שמור את חודש האביב", כי אין מחשבים לפי "תקופת שמואל" אלא לפי "תקופת רב אדא" ש"חשבון זה הוא האמת יותר מהראשון"¹⁸, כמצוין על־ידי מספר מה"ראשונים"¹⁹, שלפי חשבון זה חל פסח תמיד בעונת האביב.

אך עדיין אין מובן: הסיבה לכך שצריך להשוות את שנות הלבנה לשנות החמה היא משום "שמור את חודש האביב", וכיוון שלפי החישוב של "תקופת שמואל" עדיין נותר בכל מחזור עודף, מדוע אומר הרמב"ם²⁰