שיחה ד
451שיחה ד
(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
452(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
453בברכה להצלחה רבה ולבשורות טובות בכל האמור
9-ל 6
ב"ה, יומא תליתאי, שהוכפל בו כי טוב, פ' והיו לי הלוים, ריש ירחא תליתאי, ה'תשל"ח. ברוקלין, נ. י.
תלמידי ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש מאָנטרעאָל ה' עליהם יחיו שלום וברכה!
במענה לההודעה ע"ד חג הסיום של הישיבה -- ביום הרביעי פ' בהעלותך את הנרות,
יהי רצון שיהא חג הסיום -- חג התחלה טובה בתוספת התמדה ושקידה בלימוד התורה (הנגלה והחסידות) -- בהקדמת עבודת התפלה,
התחלה טובה ע"י כאו"א מתלמידים המסיימים, בתוככי כל תלמידי ישיבות תומכי תמימים בכל מקום שהם, שליט"א,
וההוספה ב(גדול) תלמוד שמביא לידי מעשה (קיום המצוות) תוסיף בהידור בקיום המצוות, 454וכציווי תוה"ק להעלות בקודש.
וע"פ תורת הבעש"ט המפורסמת אשר ,כל דבר ודבר אשר האדם רואה או שומע הוא הוראת הנהגה בעבודת השם",
עאכו"כ חגיגת סיום בלימוד מסויים בתורה ביום ופרשה מסוימים,
יה"ר אשר יתבוננו באחת ההוראות דיום הרביעי -- ע"פ דברי רבנו הזקן -- במרזיל אשר בו ניתלו המאורות, לעשות ולהוסיף על המאורות, בגילוי אלקות -- בנפשם ובעולם -- הממכ"ע והסוכ"ע -- ע"י עבודת אתכפיא ואתהפכא כדבעי ובשלימות,
ובאחת ההוראות דבהעלותך את הנרות -- אשר אל מול פני המנורה, פנימיות רצון העליון, יאירו שבעת הנרות, כל שבעת מדות הנפש, ועד אשר תהא שלהבת עולה מאילי.
ולמלאות שליחותם להיות גרות להאיר -- את הבית ואת הסביבה ואת העולם כולו בנר מצוה ותורה אור ומאור שבתורה זו פנימיות התורה,
ועיי הפצת המעינות חוצה קאתי מר, מלכא משיחא, וכימי צאתך מארץ מצרים, אשר גאלת בזרוע עמך, אראנו נפלאות, ובמהרה בימינו ממש.
בברכת הצלחה בכהנ"ל 455... בתודה למפרע על המענה ובאיווי אשר בהעלתך את הנרות עד שתהא שלהבת עולה מאלי' אשר בגלות הוא זמן ההדלקה ולע"ל יקוים שתהא שלהבת עולה מאלי' ויבב"ב אכייר,
... ויהי רצון אשר מתאים לפרשת השבוע דכתיבת מכתבו, בה נאמר דבר אל אהרן וגו' בהעלותך את הנרות, ופירשו רזייל עד שתהא שלהבת עולה מאליי,
הנה ימלא הוא תפקידו (שכאו"א מבנ"י הוא מממלכת כהנים) באופנו, להדליק
את נר ה' נשמת אדם בבנ"י שבסביבתו פעם אחר פעם עד שתהא שלהבת עולה מאלי".
(ממכתב כ"ג סיון תשי"ט)
בהערות שם בסופו*: ולויים במשמרותם -- אולי טה"ד וצ"ל ולויים בדוכנם כלי הש"ס (מגילה ג, א ובכ"מ) -- ולהעיר מתענית (כו, א ושם).
במענה למכתבו ממוצש"ק -- בהערתי שבמקום ,לויים במשמרותם" צ"ל ,ולויים בדוכנם".
שח"א הקשה ע"ז שהרי נאמר ללוים במשמרותם (במדבר ח, כו) והלויים על משמרותם (דה"ב ח, יד).
ולפלא שלא העיר יתרה מזו שכמה וכמה פעמים נאמר ,משמרת" בשייכות עם גרשון קהת ומררי בתור לויים (ס"פ במדבר ותחלת פ' נשא), וכ"פ בנ"ך (כמצויין בקונקורדנציא).
456והחילוק פשוט: ,בדוכנם" -- מדגיש היחוד שבלויים לגבי כהנים וישראל, משא"כ ,משמרותם" -- שהוא מעשותף לכהנים וללויים (וגם לישראל) -- ראה תענית כו, א, ושם וכשבא בלויים בצירוף (-- ניגוד -- ) לכהנים צ"ל ביאור נוסף בזה, וכבדה"י (שם): משמרותם להלל ולשרת נגד הכהנים גו' והשוערים גו'. ולכן הנוסח ,בהנים בעבודתם ולויים במשמרותם וישראל במעמדם" -- דורש תיקון (או הוספת ביאור, ואפילו כשיוסיף ביאור (ע"ד הנ"ל בדה"י) -- עדיין מקום, ע"ד הערת חז"ל הידועה (קידושין ע, סע"א): מי סני לויים בדוכנם דאמור רבנן (מגילה ג, א. ובכ"מ)).
והרי הקדמתי התירוץ לקושיא הנ"ל בההערה שבסוף הערתי הנ"ל: להעיר
הערות
עמוד 451
- 1. לקוטי הוספות / בהעלותך שיחות 1
עמוד 452
- 2. לקוטי הוספות / בהעלותך שיחות
עמוד 453
- 1. יומא תליתאי . . ירחא תליתאי: ראה שבת פח, א. פיי ר"נ גאון שם.
- 2. תליתאי, שהוכפל בו כי טוב: ראה קידושין מ, א. פיה"מ להרמב"ם פאה פ"א מ"א. אור התורה בראשית (לג, א ואילך). שם משפטים (א'קנז. א'קסא ואילך). מכתב כ"ק אדנ"ע (בס' המאמרים תש"ט ע' יח),
- 3. והיו לי הלוים: במדבר ג, יב. ג, מה. וראה רמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל: ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש כו
- 4. הסיום . . התחחלה: ע"ד ש,מתכיפין התחלה להשלמה" (רשות לחתן בראשית. טואו"ח סתרס"ט. וראה א"ר שם)
- 5. בהקדמת עבודת התפלה: ראה ברכות ה, ב. לקו"ת ברכה צו, ב. סידור נו, ב. סד"ה מי כמוכה, תרפ"ח,
- 6. בנגדול) תלמוד: קידושין מ, סע"ב. ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ס"ב.
עמוד 454
- 1. להעלות בקודש: ברכות (כח, א) וש"נ. וראה זח*ג קסב, ב. -- בברכות שם ,גמירי מעלין כו'" במנחות (צט, א) ,ומנלן דמעלין כו' דאמר קרא כו'", אבל בירוש' בכורים פ"ג ה"ג ,שמעחי שמעלין כו'". -- וראה שו"ע אדה"ז או"ח ססל"ד. וראה שד"ח כללים מ"ם ס"ק קצד, מאסף לכל המחנות או"ח סכ"ה סקייב - הדעות בכמה פרטים בזה וכן אם הוא מה"ת או מדרבנן.
- 2. תורת הבעש-ט: היום יום ע' נב. כתר ש"ט (הוצאת קה*ת) בהוספות סי' קכז.
- 3. דברי רבנו הזקן: לקו"ד כרך א' ע' מב.
- 4. במרז"ל; חגיגה יב, א. וראה רש"י בראשית א, יד.
- 5. לעשות . . ואתהפכא: ראה אוה"ת בהעלותך ע' של ואילך. דיה בהעלותך, תר"ל.
- 6. ולהוסיף על המאורות: ראה ב"ר פנ"ג, ח.
- 7. דבהעלותך . . הנפש: עייג*כ לית להאריז"ל (ושער המצות) ר"פ בהעלותך. לקוטי לוייצ למנחות ע' רלט.
- 8. אל מול . . רצון העליון: לקו"ת בהעלותך ל, ד. וראה או"ת ר"פ בהעלותך.
- 9. יאירו . . בנר מצוה: כי ,לא די לו בנשמתו שהיא חלק אלוקה ממעל כו" (תניא רפל*ה. וספנ"ג). וראה ג'כ סד"ה בהעלותך, תרכ"ט.
- 10. שבעת הנרות . . הנפע: לקו"ת ואוה"ת ר"פ בהעלותך. ובכ"מ.
- 11. תהא. . מאילי': שבת כא, א. פרש"י ר"פ בהעלותך.
- 12. בנר מצוה . . אור: משלי ו, כג. וראה אוה"ת שם. וש"נ.
- 13. ומאור . . פנימיות התורה: המשך תערלב ח"ג ע' אישכב.
- 14. הפצת . . משיחא: אגרת הבעש"ט (כתר ש"ט ב, א).
- 15. כימי צאחך: מיכה ז, טו.
- 16. גאלת . . עמך: תהלים עז, טז. וראה יליש שם (וסמיך על ההמשך בכתוב (ואתחנן ד, לד) ובזרוע).
עמוד 455
- 1. בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה
- 2. (ממכתב יום ו' ט"ו סיון, תעוג"ה)
- 3. *) לספר תוספות חכמי אנגליה למס' סנהדרין שהו"ל ע"י הר'א שי' סופר. המו"ל.
עמוד 456
משנה פאה א׳:א׳ - הטקסט מספריא
אלו דברים שאין להם שיעור הפאה. והבכורים. והראיון. וגמילות חסדים ותלמוד תורה. אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם:
רש"י על בראשית א׳:י״ד - הטקסט מספריא
יהי מארת וגו'. מִיֹּום רִאשׁוֹן נִבְרְאוּ וּבָרְבִיעִי צִוָּה עֲלֵיהֶם לְהִתָּלוֹת בָּרָקִיעַ, וְכֵן כָּל תּוֹלְדוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ נִבְרְאוּ מִיּוֹם רִאשׁוֹן, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נִקְבַּע בַּיוֹם שֶׁנִּגְזַר עָלָיו, הוּא שֶׁכָּתוּב אֵת הַשָּׁמַיִם, לְרַבּוֹת תּוֹלְדוֹתֵיהֶם, וְאֵת הָאָרֶץ, לְרַבּוֹת תּוֹלְדוֹתֶיהָ:
יהי מארת. חָסֵר וָי"ו כְּתִיב, עַל שֶׁהוּא יוֹם מְאֵרָה לִפֹּל אַסְכָּרָה בַּתִּינוֹקוֹת, הוּא שֶׁשָּׁנִינוּ בְּד' הָיוּ מִתְעַנִּים עַל אַסְכָּרָה שֶׁלֹּא תִפֹּל בַּתִּינוֹקוֹת:
להבדיל בין היום ובין הלילה. מִשֶּׁנִּגְנַז הָאוֹר הָרִאשׁוֹן, אֲבָל בְּשִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית שִׁמְּשׁוּ הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ הָרִאשׁוֹנִים יַחַד בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה:
והיו לאותות. כְּשֶׁהַמְּאוֹרוֹת לוֹקִין, סִימָן רַע הוּא לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר מֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ (ירמיה י'), בַּעֲשׂוֹתְכֶם רְצוֹן הַקָּבָּ"ה אֵין אַתֶּם צְרִיכִין לִדְאֹג מִן הַפֻּרְעָנוּת:
ולמועדים. עַל שֵׁם הֶעָתִיד, שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לְהִצְטַוּוֹת עַל הַמּוֹעֲדוֹת וְהֵם נִמְנִים לְמוֹלַד הַלְּבָנָה:
ולימים. שִׁמּוּשׁ הַחַמָּה חֲצִי יוֹם וְשִׁמּוּשׁ הַלְּבָנָה חֶצְיוֹ, הֲרֵי יוֹם שָׁלֵם:
ושנים. לְסוֹף שס"ה יָמִים (ס"א וּרְבִיעַ יוֹם), יִגְמְרוּ מַהֲלָכָתָם בְּי"ב מַזָּלוֹת הַמְשָׁרְתִים אוֹתָם, וְהִיא שָׁנָה, וְחוֹזְרִים וּמַתְחִילִים פַּעַם שְׁנִיָּה לְסַבֵּב בַּגַּלְגַּל כְּמַהֲלָכָן הָרִאשׁוֹן:
יהי מארת BE THERE LUMINARIES — They had been created on the first day, but on the fourth He commanded them to be suspended in the firmament (Chagigah 12a). Indeed, all the productions of heaven and earth were created on the first day, but each of them was put in its place on that day when it was so commanded. In reference to this it is written את השמים (v. 1) In the beginning God created that which was את with the heavens etc., in order to include all the productions of heaven, ואת הארץ to include all its (the earth’s) productions (Genesis Rabbah 12:4).
יהי מארת The word is written without the ו after the א (so that it may be read מארת, cursed), because it is a cursed day when children are liable to suffer from croup. In reference to this we read (in Taanit 27b): On the fourth day of the week they used to fast to avert croup from the children (Yerushalmi Taanit 4:3).
להבדיל בין היום ובין הלילה TO CAUSE A DIVISION BETWEEN THE DAY AND THE NIGHT — This took place after the primeval (divine) light was conserved for the righteous; but during the first seven [another reading is “three”] days of Creation the primeval light and darkness functioned together both by day and by night.
והיו לאותות AND THEY SHALL BE FOR SIGNS — When the heavenly luminaries are eclipsed it is a sign of ill-omen for the world, as it is written, (Jeremiah 10:2) “Be not dismayed at the signs of heaven” — when you carry out the will of the Holy One, blessed be He, you need apprehend no calamity (Sukkah 29a).
ולמועדים AND FOR SEASONS (FESTIVALS) — This is written with a view to the future when Israel would receive command regarding the festivals which would be calculated from the time of the lunar conjunction (Genesis Rabbah 6:1).
ולימים AND FOR DAYS — The sun functions half a day and the moon the other half — together a full day.
ושנים AND FOR YEARS — At the end of three hundred and sixty five days [another version: 365¼] they complete their course through the twelve signs of the Zodiac that attend them, and that is one year [another version: and this makes 365¼ days]; they then begin to revolve a second time in a circle similar to their first cycle.
בראשית רבה נ״ג:ח׳ - הטקסט מספריא
וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים (בראשית כא, ו), רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי יִצְחָק רְאוּבֵן בְּשִׂמְחָה שִׁמְעוֹן מָה אִכְפַּת לֵיהּ, כָּךְ שָׂרָה נִפְקְדָה אֲחֵרִים מָה אִכְפַּת לָהֶם, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְקְדָה אִמֵּנוּ שָׂרָה הַרְבֵּה עֲקָרוֹת נִפְקְדוּ עִמָּהּ, הַרְבֵּה חֵרְשִׁים נִתְפַּקְחוּ, הַרְבֵּה סוּמִים נִפְתְּחוּ, הַרְבֵּה שׁוֹטִים נִשְׁתַּפּוּ. נֶאֱמַר כָּאן עֲשִׂיָּה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (אסתר ב, יח): וַהֲנָחָה לַמְדִינוֹת עָשָׂה, מָה עֲשִׂיָּה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן נִתַּן דּוֹרָיָה לָעוֹלָם, אַף עֲשִׂיָּה שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן דּוֹרָיָה לָעוֹלָם. וְרַבִּי לֵוִי אָמַר הוֹסִיפוּ עַל הַמְּאוֹרוֹת, נֶאֱמַר כָּאן עֲשִׂיָּה עָשָׂה לִי, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (בראשית א, טז): וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת.
מצוטט ב־3 עמודים
אגרות קודש 3
- כרך כז ‹ י'קלד לקו"ש חי"ח ע' 455
- כרך א ‹ פ לקו"ש חי"ח ע' 455
- כרך יח ‹ ו'תתקב לקו"ש חי"ח ע' 455