שיחה ד

497שיחה ד

... מוסג"פ* החדו"ת של חתנו שליט"א, ולחביבותא דמילתא -- באתי עכ"פ באיזה הערות -- בחפזי, כיון שאין הזמן גרמא.

... במש'כ הרמב"ם פי"ב מהל' בכורים ה'ו ובכס"מ שם, וזיל: מאימתי חייב לפדותו משיולד ועד שלשים יום, ומאחר שלשים יום אם רצה עורפו אם רצה לפדותו פודה ואין כאן אלא מצות עיכוב בלבד, עכ"ל. ובכסף משנה כתב דידוע דהלכה כרב ששת באיסורי ולפיכך סיים ואין כאן אלא מצות עיכוב בלבד דהיינו עובר עליו דקאמר רב ששת. וקשה אי פסק כרב ששת האיך כתב הברייתא שהקשו ממנה לרב ששת בלשונה או פודהו או עורפו ואילו לרב ששת הקשו דאו עובר עליו מיבעיא ליי ולא תירצו בה דבר, כן הקשה המהר"י קורקס ז"ל'.

והנה בהלי א' כתב הרמב"ם וזיל: ואם לא רצה לפדותו מצות עשה לעורפו שנאמר ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו והראב"ד משיג שם דעריפה אינה מצוה אבל עבירה ומזיק נקרא ומפסיד ממונו של כהן ע*כ. וברי"ט אלגזי כתב דשתי שיטות אלו יוצאים ממכילתא פ' בא וזיל: אם לא תפדה וערפתו מכאן אמרו מצות פדי' קודמת למצות עריפה, דבר אחר אם אין אתה פודהו ערופהו הואיל ואיבדת נכסי כהן אף נכסיך יאבדו עכ"ל, דרש הא' הוא מתני' בדף י"ג ע"א דמצות פדי' קודמת למצות עריפה והשני היינו מה דתני לוי בדף י' ע"ב הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יופסד ממונו, והיינו דעת הראב"ד והרמב"ם פסק כמתנ" בדף י"ג ע"א.

והנה רש"י פירש גבי תני לוי וזיל: לפיכך יופסד ממונו יכפוהו ב"ד לעורפו לאחר ל' יום כדמפורש בפרקא ויאסר בהנאה עכ"ל. והאחרונים הקשו מנא לן הא דב"ד כופין ואם הוא מדין מכין אותו עד שתצא נפשו ככל מצות עשה אמאי לא יכפוהו ב"ד על פדי': דפדי' קודמת לעריפה. ונראה דהוקשה לו לרש"י תני דלוי אמתניתין בדף י"ג ע'א דמתני' דלוי משמע דעריפה קנס הוא וממתניתן משמע דמצוה הוא לפיכך ס"ל לרש"י דשניהם אמת, כיצד, דעריפה היא מצוה על ב"ד לדון,: הקנס דעריפה ככל דיני קנסות דמצוה על ב"ד לדונם ואם הוא מצוה על ב"ד ע'כ אית דין דלאחר זמן קצוב יש להם לדון הקנס דאי לא תימא הכי אימתי ידונו הקנס הא יכול לפדותו כל שעה, וכן מדוייק לשון הגמר' הוא הפסיד ממונו של כהן, וקשה אמאי קרי ל" ,הפסיד', הא עדיין יכול לפדותו, אלא ע"כ דלאחר זמן מתחילה קנס דעריפה והיינו הלשון דהוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך פירש רש"י דב"ד יכפוהו לעורפו לאחר ל' וכמו שבארנו דמצוה הוא על ב"ד לדון הקנס דעריפה.

1) כן הקשה מהר"י קורקוס. -- מובן שאין קושיא כלל להכס"מ דמפרש ,מצות עיכוב" דהיינו -- עובר עליו.

2) אמאי לא יכפוהו ב"ד על פדי" -- א"א לכפותו על מה דבדידי' תל רחמנא (יבמות לט, ב): ואם לא תפדה -- וערפתו.

מצוה על ב"ד לדון עד"ז פי' בזה"ק להרשב"ץ מ"ע יט (בדרך אפשר). אבל דעת שלישית היא -- דלא כהראב"ד (שלדעתו אין מצות עריפה) וגם דלא כהרמב"ם (שסתם וכתב ביד"ו ובסהמ"צ מ"ע פב דהמצוה היא לערוף -- ולא לדון --. וב"ד, ועאכו"כ זה הדן קנסות -- מאן דכר שמיי).

*) הערות כ"ק אדמו"ר שליט"א לחד"ת של א' בענין פדיוז פטר חמור. המו"ל.

498אחר הדברים האלה נדקדק בלשון הרמב"ם דכתב בהל' ו' ומאחר שלשים יום אם רצה לעורפו עורפו ואם רצה לפדותו פודה ואין כאן אלא מצות עיכוב בלבד, עכ"ל וקשה הא פסק בהלי א' דמצות פדי' קודמת למצות עריפה ולמה כתב כאן עריפה קודם פדי'" אלא הן הן הדברים אשר כתבנו דמצות עריפה מתחלת אחר זמן קצוב (ושיערו חז"ל אחר ל') לפיכך כתב הרמב"ם דלאחר ל' עריפה קודם פדי'י ומקורו מתני' דלוי כדבארנו, ובהא מיהו פליג ארש"י וסבירא לי' דעריפה היא מצוה כמו פדי".

ולפי זה מיושבת קושית מהר"י קורקס ז"ל בטוב טעם דלשון הר"מ אינה לשון הברייתא דאיתותב מינה רב ששת דדקדק בלשונו וכתב דעריפה קודם פד" לומר דפדי' זמן אית לה ולאחר זמן מתחלת מצות עריפה והיינו ממש דברי רב ששת דאמר שעובר עליו לאחר שלשים

64 דלאחר ל -- עריפה קודם פדיי. אאפ"ל כן, שנאמר אם לא תפדה - וערפתו. ז. אַ. שתנאי לעריפה הוא אי הרצון לפדות.

6 דעובר עליו לאחר ל יום. -- עפ"ז עכצ"ל דל' ,מצות עיכוב" שברמב"ם, היינו -- עובר עליו (כפי' הכס"מ. ושהרי"ק אומר שאיץ לפרש כ). - וא"כ שוב א"צ לכל השקו"ט לתרץ קושית הרי"ק, כיון דקושיא מעיקרא ליתא. דהיינו התוספתא, וכר"ש, וכהכס"מ.

+ + +

והנה הצ"ע ברמב"ם ה"ו הוא מה שהקדים עריפה לפדי'. וייל בשנים: א)

לדעת הרמב"ם עריפה מתחלת ,מאחר ל' יום",

[אולי מקורו מתוספתא הנ"ל. ואף שמקשה בש"ס דאינה כר"ש -- ס"ל להרמב"ם דאף הפוסקים כר"ש -- לא ידחו התוספתא מהלכתא מפני קושיא זו. וכ"פ נמצא עד"ז ברמב"ם]. ובכל אופן -- הוא דלא כמכילתא דרשב"י הובאה בתורה שלימה: את שלא בא לכלל עריפה לא בא לכלל פדיי. ועייג"כ במנ"ח סוף מ"ע כג.

ולכן פתח בעריפה -- שכולו מחודש לאחר ל' יום.

ב) כיון דתיכף לאח"ז בא הדין ,לא רצה לפדותו" סמכו ענין לו לפדיי. ובמילא הוקדמה עריפה. וידועה דייקנותו של הרמב"ם גם בסידור הענינים. ובפרט בפרק זה עצמו מוכרח לבאר באופן זה סידור דברי הרמב"ם - בהט"ז. וק"ל.

(ממכתב א' טיון תשי"זז 499... במש"כ עיד שיעור דאצבעים בתפילין בלי התיתורא -- עיין שו"ע אדה"ז סל"ב סע' סג: הבתים כו' אבל עור התיתורא כו' שהבתים כו' צ"ל אצבעים כו'. פרמ"ג א"א סקנ"ו (והקשה עליו באות חיים סקי"ט). רא"ש הובא בטור: יקח דפוס כו' אצבעים (כהערת האות חיים שם סוס"ק כ'). שו"ת בית

שערים חאו"ח סכ"ח (ואינו תח"י). (ממכתב כזו אלול תשי"ז)

... בענין חציצת אויר שבין התש"ר והראש * שי"ל שלא הקפידה התורה בזה דהוי דרך הנחה כו' וא"כ עכ"פ יש למעט בחציצה זו כמה שאפשר - לפענ"ד לא נ"ל, כי אדרבה -- הקפידה תורה שתהי' תחתיתה של תש"ר שטוחה (ועי' מנחות ל"ה ע"א ובהקדמת פיה"מ להרמב"ם מיהושע וע"ע כוי) וא"כ אדרבה צ"ל ההנחה באופן שרק מיעוטו נוגע, ולולי כובד התש"ר שממעך את עור הראש -- נגיעת שטח ישר בשטח כדורי -- הוא רק

בנקודה אחת. (ממכתב י"א ניסן תשט"ח

6-9

... ות"ח על ההערה-הארה מס' אלה המצות מהר"מ חאגיז מצוה שע"ח בנוגע למצות תפלין ואין הס' תחיי עתה.

וע"פ כתבו דכת"ר הל' דהנ"ל -- קדמו הסמ"ג בספרו (מ"ע ג') ובדברים זהים כמעט (ואולי העתיק משם) ובאריכות, והעיקר -- במעשה רב. ועייג'כ ס' החינוך מצוה תכ"א דברים נמרצים.

תיח גם על ההערה ממדרש שוח"ט בתחלתו: אר"א כו' קיימו מצות תפלין כו -

ונהוג אצל כו"כ מאנ"ש שי' לומר (לחזור) בסעודת בר מצוה מאמר דא"ח המתחיל ומבאר מאמר ר"א הנ"ל.

זיץ* ראיתי בס' אהמ"צ בפנים, ונראה ברור שבהתחלתו שם: אמרו כי בשעת כו' -- כוונתו להסמ"ג. (ממכתב ייב אדיר תשל"ח)

₪ שורות אלו הוסיף בכי*ק בסיום המכתב. המו"ל. 9 500אבל* 1) צבא השונאים עומדים על גבולם מכל הרוחות הכן כו' היליית, ורק היראה מעכבת, וד"ל.

2) הסכנה דמצפון תפתח גו' ר"ל -- גדלה יותר מאז ובהרבה, אלא שאינו ענין להפחיד את בנ"י שליט"א -- כ'א לעוררם ולעודדם אשר הכל תלוי בתשובה ומעש"ט שביד כאו"א -- ובפרט מצוה המטלת יראה ופחד וכו'.

-- [הקושיא מעיקרא תמוה 1) לכאורה צ"ל הקושיא באה מאלו שיגעו וביותר במבצע תפילין בעת המלחמה ובמילא שאלתם -- האפשר עתה לנוח קצת בזה, ובאה דוקא מאלו שאז לא פעלו מאומה בזה ולא בשאר התרי"ג מצוות

2) ומבואר שברכת ה' (ופס"ד ב"ד שלמעלה) באה על יסוד המעש"ט שעתידים לעשות ולא רק מפני המעש"ט שבעבר. ובנ"י המאמינים - מאמינים ג"כ שהנהגת או"ה למטה תלוי' בהנהגת השר שלהם למעלה והוא העיקר ובזה נוגע פס"ד שלמעלה ופועל]...

(ממכתב ט"ו טבת תשכ"ח)

6-9

בנועם ובקורת רוח מיוחדת קבלתי מכתבם מיום ה' לחדש זה מבשר טוב בנוגע מבצע תפלין והצלחתו בעירם אשר בארצנו הק' תבנה ותכונן ע"י משיח צדקנו במהרה בימינו.

ובודאי לא יסתפקו בהישגים עד עתה ויוסיפו במבצע האמור ובדומה לו בהחזקת מצוות תורתנו הק' תורת חיים (כולל הפירוש הוראה בחיים, חיי היום-יום בעולמנו זה).

ויהי רצון שמהם יראו וגם יעשו ערי ומושבות בני ישראל בכל מקום שהם, ועל אחת כמה וכמה ערי ארצנו הקדושה, ובפרט אשר בני ישראל בכל מקום שהם הרי הם -- כסגנון חכמינו זיל -- כבשה אחת בין שבעים זאבים, אלא שהו" צלך על יד ימינך מגן ומחסה, ועוד יתרה מזה אשר בסגנון הכתוב -- נפל פחד היהודים עליהם, עד אשר וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד גו' וחרב לא תעבור בארצכם, שפרשו חכמינו ז"ל אפילו חרב של שלום.

והרי זוהי סגולה מיוחדת דמצות תפלין, וככתוב (והועתק גם בסיום מכתבם) וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך ויראו ממך, ותניא - אלו תפלין שבראש. ויהי רצון שיקויים גם הדיוק בלשון חכמינו ז"ל האמור, . שפרשו אדמו"ר הזקן בעל התניא והשלחן ערוך מייסד שיטת חב"ד -- שיום ההילולא יארצייט שלו הוא בימים אלו, כ"ד בטבת -- שתכלית ענין התפלין ושלמותו הוא שיהי' הכתוב בתפלין שעל הראש (ועל היד) -- גם בראש.

501והשם יתברך יצליחם לנהל העיר ועניני' כפי הוראות התורה ומצות", תורת חיים וחי בהם, ולזכות גם אחרים, עיירות ומושבות, בזה, ואין לך השפעה גדולה יותר מאשר דוגמא חי.

(ממכתב כ"ב טבת, היתשכ"ט)

6-9

מאשר הנני קבלת מכ' ובו בקשת ברכה -- פ"נ, ובעת רצון יקרא על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

ובודאי מדייק ככל הדרוש במצות תפלין. ובפרט שעלי' נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. ובמקומו ובסביבתו עתה בטת מוסיף ומשתדל ככל התלוי בו -- שכל חבריו שליט"א יעשו ככה. והרי זה טובת היחיד וטובת הרבים וטובת הכלל. ונאמר והי' מחנך קדוש -- אשר אז (ככתוב בתחלת הפסוק) ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך.

...זה מזמן שעניתי ... בהנוגע לציור אותיות כתב חב"ד ששלח לי אז, ובקשתיו אפשר ימצא מקבל איש מפי איש בציור אותיות הנ"ל ולא רק ממה שמצא בפרשיות, שאָז לא תמיד ברור מהו בדיוק ובדוקא ומהו באקראי, או רק לשם הידור. והנה עתה אתא לידי ענין שנוגע לי לברר אודות אותיות חי"ת וטי"ת בתפילין, ובמילא נתעוררה אצלי השאלה בכלל, אם יש חילוק בין פסק רבינו הזקן בשו"ע בציור האותיות -- למנהג סופר חב"ד, ובציור האותיות ששלח הנ"ל מכבר, נמצא שם הטי"ת בשני אופנים. כן נוגע לדעת אודות ציור יו"ד הימני של הצדי"ק *. ואפשר יש אצל הנ"ל איזה מסורה בזה, או אפשר יודע מי שיש תחת ידו מסורה. ואולי יתדבר עם ... ויודיע דעת שניהם, ות"ח מראש.

(ממכתב כ"א תמוז תשילד)

6-9

,.,. במ"ש בהנוגע לפב"פ שבדקו תפיליו ונמצאו הפרשיות כשרות ומהודרות; -- הנה מובן ופשוט, שבדיקת התפילין בוללת הפרשיות וגם הבתים והרצועות. ועוד זאת, אשר אף שתמיהני בדבר, הנה כבר כ"פ בכגון דא, שהודיעוני מאה"ק ת"ו בנתינת התפילין לבדיקה לסופר אחד והכשירם, ואח"ז מצא סופר שני לאחריו חסרון אות וכיו"ב. ז.א. פסול לכל הדיעות... (ממכתב כ' מ"ח תשי"ז) 5023 ראה עירובין (סג, סע"א): כל כו' קמי' רבי' כו' שנאמר כו' משה.

*) השיחה נדפסה בלקו"ש ח"ד ע' 1263 ואילך. המו"ל.