שיחה ה
הערות
עמוד 465
- 1. עשרת ימי תחשובה: ר"ה, יח, א. רמבים הל' תשובה פ"ב, ה"ו. ובשו"ע אדה"ז חאו"ח רסתקפ"ב (מרש"י ברכות יב, ב): בימים הללו הקב"ה מראה מלכותו לשפוט את העולם. ובכתהאריז"ל (פע"ח וכו') שאז הוא בנין המלכות ובעשר מידות שלה.
- 2. תשובה: ואי לך דבר עומד בפני בעלי תשובה (ירוש' פאה א, א).
- 3. מחי" חיים: ראה מכתב דימי הסליחות ה'תשל"ו בארוכה. וראה לקו"ת ריש פרשתנו (האזינו).
- 4. נאַך מער: כי תמיד בנ"י הם ,גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו" (ואתחנז ד, ז). ובמד"ר שם: בכל מקום שאתה (יהודי) הולך אלקיך עמך.
- 5. חכמינו.. דעס פסוק: ישעי' נה, ו. ריה שם. יבמות מט, ב.
- 6. בהמצאו: לבחי' מהותו ועצמותו דווקא (סידור ש' ריה רלד, ג ואילך. עט"ר דרוש לעשי"ית ס, א
- 7. קראוהו בהיותו קרוב: בכו"כ כת"י הרמב"ם שם נעתק ג"ז (ועפ"ז תובז ראייתו במילואה: יפה ביותר -- ממש"נ בהמצאו, מתקבלת מיד -- ממשינ בהיותו קרוב). וכז הוא בזח'א קה, ב. וראה אוה"ת לשבת שובה (דברים א'תסא ואילך).
- 8. שויתי. . תמיד: תהלים טז, ח. וראה רמ"א ושו"ע אדהזז חאו"ח רס"א (ממו"נ ח"ג פניב, והכתוב -- הביאו בפנ"א). ועייג'כ צוואת הריב"ש בתחלתה, ואו"ת להה"מ תהלים עה"פ (באופן אחר קצת).
- 9. וברכך.. תעשה: ראה טו, יח ובספרי שם.
עמוד 466
- 1. - - +
- 2. בציבור. . ביחיד: -ר"ה ויבמות שם.
- 3. אין די.. מער בציבור: ראה אוה"ת לש"ש שם (ע' א'תסב).
- 4. ,יסוד..איין ציבור: תניא פ' לב. וראה קונטרס ,אהבת ישראל".
- 5. ואהבת לרעך כמוך: קדושים יט, יח. ובפרש"י שם: א"ר עקיבא זה כלל גדול בתורה (וי"ל דמדייק להעתיק שרע"ק אמרו -- שאמר משה שתנתן התורה על ידו (מנחות כט, ב)). ראה שיחת ליג בעומר ה'תש"ח (לקו"ד כרך ג' תקיד, ב) מהבעש"ט הה"מ ואדה"ז בזה,
- 6. דריי עמודים: אבות פ"א מ"ב.
- 7. כולל אלע מצות: ראה תניא פל"ז (מח, ב). אגה"ק סל"ב.
- 8. שול. תורה: ובפרט לאחר התפלה (ראה שו"ע או"ח ר"ס קנה. ובבאה"ט שם: והמנהג בכ"מ שקובעים ללמוד אחר התפלה בביהכנ"ס). וראה אגה"ק סכיג שם.
- 9. און צדקה: נוסף על צדקה-פושקע (בכדי לקיים בקל נתינת צדקה לפני התפלה -- שו"ע או*ח סוסצ'יב) -- גם קרן קבוע דגמ"ח, צדקה וכו'.
עמוד 467
- 1. לקוטי הוספות / מכתבים כלליים לויה שיחות 27
- 2. . . -
- 3. ישיבות .. אין זיי גופא (אין צוגאָב .. תפלה: ראה שו"ע או"ח ס"צ סי"ח ובשו"ע אדה"ז סי"ז. ובנ*כ שם.
- 4. די הוראה: מ"ע מה"ת (שו"ע אדה"ז חאו"ח סי' קניו סיג בארוכה. רמב"*ם הל' דעות פ"א ה"היו (ובסהמ"צ מ"ע ח' בשינוי הסדר). וראה" גם מו"נ ח'א פנ"ד).
- 5. פעולה נמשכת: ע"פ מרז"ל כל ימיו בתשובה (שבת קנג, א). וראה אגה"ת ספייא: תמיד כו' כל ימיו בתשובה עילאה כו'. וראה ג'כ רמב"ם הל' תשובה פ"ב סוף ח"ת. -- ולהעיר דכל חטא ה"ז שופך דם האדם דקדושה (לקו"ת במדבר יג, ג) ושופ"ד נקרא בספרי ס"פ שופטים חוטא (לא שכבר חטא) ונמשך (צפע"נ למכות ה, ב).
- 6. צוגעבן און פאַרשטאַרקן: ע'ד שיוהכ"פ מוסיף על ימים הקודמים, ולאח"ז ,,מתודה עליהן ביוהכ"פ אחר אע'פ שהוא עומד בתשובתו" (רמב'ם הל' תשובה פ"ב ה"ח). וראה תורת שמואל, תר"ל (ע' שט).
עמוד 468
- 1. וירם קרן משיחו: ש"א ב, י (סיום הפטורת יום ראשון דעשי"ת). חרוממנה קרנות צדיק: תהלים עה, יא. ועמך כולם צדיקים: ישעי' ס, כא. וראה לקוטי לוי"צ לזח"ב (ע' מח)
משנה תורה, הלכות תשובה ב׳:ו׳ - הטקסט מספריא
אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד, שנאמר: "דרשו ה' בהמצאו" (ישעיהו נה, ו). במה דברים אמורים? ביחיד. אבל צבור, כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין, שנאמר: "כה' אלהינו בכל קראנו אליו" (דברים ד, ז).
משנה אבות א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד. על התורה. ועל העבודה. ועל גמילות חסדים:
שולחן ערוך, אורח חיים קנ״ה - הטקסט מספריא
אַחַר שֶׁיֵּצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, יֵלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ; וְיִקְבַּע עֵת לִלְמֹד, וְצָרִיךְ שֶׁאוֹתוֹ עֵת יִהְיֶה קָבוּעַ שֶׁלֹּא יַעֲבִירֶנּוּ אַף אִם הוּא סָבוּר לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה. הַגָּה: וְאַף מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִלְמֹד יֵלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּשְׂכַר הֲלִיכָה בְּיָדוֹ, אוֹ יִקְבַּע לוֹ מָקוֹם וְיִלְמֹד מְעַט בְּמַה שֶּׁיּוֹדֵעַ וְיַחֲשֹׁב בְּעִנְיָנָיו וְיִכָּנֵס בְּלִבּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם (הר"י פ"ק דִּבְרָכוֹת).
קֹדֶם שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ יוּכַל לֶאֱכֹל פַּת שַׁחֲרִית אִם הוּא רָגִיל בּוֹ, וְטוֹב שֶׁיַּרְגִּיל בּוֹ.
שולחן ערוך, אורח חיים צ׳:י״ח - הטקסט מספריא
בֵּית הַמִּדְרָשׁ קָבוּעַ קָדוֹשׁ יוֹתֵר מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, וּמִצְוָה לְהִתְפַּלֵּל בּוֹ יוֹתֵר מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, וְהוּא שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּי': הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִילוּ בְּלֹא י' עָדִיף לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַקָּבוּעַ לוֹ, וְדַוְקָא מִי שֶׁתּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ וְאֵינוֹ מִתְבַּטֵּל בְּלָאו הָכֵי (תר"י פֶּרֶק קַמָּא דִּבְרָכוֹת) וַאֲפִלּוּ הָכֵי לֹא יַרְגִּיל עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ עַמֵּי הָאָרֶץ מִמֶּנּוּ, וְיִתְבַּטְּלוּ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת (תְּשׁוּבַת הָרֹא"שׁ כְּלָל ד' וְהַטּוּר) וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּזְמַן שֶׁהַצִּבּוּר אוֹמְרִים סְלִיחוֹת וּתְחִנּוֹת (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי הַחֲדָשִׁים).
משנה תורה, הלכות דעות א׳:ה׳ - הטקסט מספריא
ומי שהוא מדקדק על עצמו ביותר ויתרחק מדעה בינונית מעט לצד זה או לצד זה נקרא חסיד כיצד מי שיתרחק מגובה הלב עד הקצה האחרון ויהיה שפל רוח ביותר נקרא חסיד וזו היא מדת חסידות ואם נתרחק עד האמצע בלבד ויהיה עניו נקרא חכם וזו היא מדת חכמה ועל דרך זו שאר כל הדעות וחסידים הראשונים היו מטין דעות שלהן מדרך האמצעית כנגד שתי הקצוות יש דעה שמטין אותה כנגד הקצה האחרון ויש דעה שמטין אותה כנגד הקצה הראשון וזהו לפנים משורת הדין ומצווין אנו ללכת בדרכים האלו הבינונים והם הדרכים הטובים והישרים שנאמר והלכת בדרכיו.
ספר המצוות, מצוות עשה ח׳ - הטקסט מספריא
היא שצונו להדמות בו יתעלה כפי היכולת והוא אמרו והלכת בדרכיו. וכבר נכפל זה הצווי ואמר ללכת בכל דרכיו ובא בפירוש (סוטה י"ד) מה הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון מה הקב"ה נקרא רחום אף אתה היה רחום מה הקב"ה נקרא חסיד אף אתה היה חסיד. וכבר נכפל זה הענין בלשון אחר ואמר אחרי ה' תלכו ובא בפירוש שרצה לומר ההדמות בפעולותיו הטובות והמדות הנכבדות שיתואר בהם האל יתעלה על צד המשל. יתעלה על הכל עילוי רב. (בפרשת והיה כי תבא, מדע הלכות דעות):
משנה תורה, הלכות תשובה ב׳ - הטקסט מספריא
אי זו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשותו, ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח. כיצד? הרי שבא על אשה בעבירה, ולאחר זמן נתייחד עמה, והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו, ובמדינה שעבר בה, ופירש ולא עבר, זהו בעל תשובה גמורה. הוא ששלמה אמר: "וזכור את בוראיך בימי בחורותיך" (קהלת יב, א). ואם לא שב אלא בימי זקנותו, ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה, אף על פי שאינה תשובה מעולה, מועלת היא לו ובעל תשובה הוא. אפילו עבר כל ימיו, ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו, כל עונותיו נמחלין, שנאמר: "עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם" (קהלת יב, ב) שהוא יום המיתה, מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות, נסלח לו.
ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר: "יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו" (ישעיהו נה, ז). וכן יתנחם על שעבר, שנאמר: "כי אחרי שובי נחמתי" (ירמיהו לא, יט), ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר: "ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו" (הושע יד, ד). וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו.
כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב, הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו, שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ, וכן הוא אומר: "ומודה ועוזב ירוחם" (משלי כח, יג). וצריך לפרוט את החטא, שנאמר: "אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב" (שמות לב, לא).
מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים, ועושה צדקה כפי כחו, ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו. ומשנה שמו, כלומר: אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים, ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה, וגולה ממקומו, שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח.
ושבח גדול לשב שיתודה ברבים ויודיע פשעיו להם, ומגלה עבירות שבינו לבין חבירו לאחרים ואומר, להם: 'אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך והריני היום שב ומתנחם'. וכל המתגאה ואינו מודיע, אלא מכסה פשעיו, אין תשובתו גמורה, שנאמר: "מכסה פשעיו לא יצליח" (משלי כח, יג). במה דברים אמורים? בעבירות שבין אדם לחבירו. אבל בעבירות שבין אדם למקום, אינו צריך לפרסם עצמו, ועזות פנים היא לו אם גילם. אלא שב לפני האל ברוך הוא, ופורט חטאיו לפניו, ומתודה עליהם לפני רבים, סתם. וטובה היא לו שלא נתגלה עונו, שנאמר: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" (תהלים לב, א).
אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד, שנאמר: "דרשו ה' בהמצאו" (ישעיהו נה, ו). במה דברים אמורים? ביחיד. אבל צבור, כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין, שנאמר: "כה' אלהינו בכל קראנו אליו" (דברים ד, ז).
יוה"כ הוא זמן תשובה לכל, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל. לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים.ומצות וידוי יום הכפורים, שיתחיל מערב היום קודם שיאכל שמא יחנק בסעודה קודם שיתודה. ואף על פי שהתודה קודם שיאכל, חוזר ומתודה בלילי יוה"כ ערבית, וחוזר ומתודה בשחרית, ובמוסף, ובמנחה, ובנעילה.והיכן מתודה? יחיד אחר תפלתו, ושליח צבור באמצע תפלתו בברכה רביעית.
הוידוי שנהגו בו כל ישראל, "אבל אנחנו חטאנו", והוא עיקר הוידוי.עבירות שהתודה עליהם ביום הכפורים זה, חוזר ומתודה עליהן ביוה"כ אחר, אע"פ שהוא עומד בתשובתו, שנאמר: "כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד" (תהלים נא, ה).
אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום, כגון מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן.אבל עבירות שבין אדם לחבירו, כגון החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן, אינו נמחל לו לעולם, עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו.אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו, צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו. אפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים, צריך לפייסו ולפגע בו עד שימחול לו.לא רצה חבירו למחול לו, מביא לו שורה של שלשה בני אדם מריעיו ופוגעין בו ומבקשין ממנו. לא נתרצה להן, מביא לו שניה ושלישית. לא רצה, מניחו והולך לו וזה שלא מחל, הוא החוטא. ואם היה רבו, הולך ובא אפילו אלף פעמים עד שימחול לו.
אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס, אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס. ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלב שלם ובנפש חפיצה, ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה, לא יקום ולא יטור.וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון. אבל העובדי כוכבים ערלי לב אינן כן, אלא "ועברתן שמרה נצח" (עמוס א, יא). וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו, "והגבעונים לא מבני ישראל המה" (שמואל ב כא, ב).
החוטא לחבירו, ומת חבירו קודם שיבקש מחילה, מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ויאמר בפניהם: "חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני זה שכך וכך עשיתי לו".ואם היה חייב לו ממון, יחזירו ליורשים. לא היה יודע לו יורשין, יניחנו בבית דין ויתודה.
משנה תורה, הלכות תשובה ב׳:ח׳ - הטקסט מספריא
הוידוי שנהגו בו כל ישראל, "אבל אנחנו חטאנו", והוא עיקר הוידוי.עבירות שהתודה עליהם ביום הכפורים זה, חוזר ומתודה עליהן ביוה"כ אחר, אע"פ שהוא עומד בתשובתו, שנאמר: "כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד" (תהלים נא, ה).
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך לד ‹ עשרת ימי תשובה ‹ שיחה א ‹ 200 לקו"ש חי"ד ע' 465

