שיחה א

143שיחה א

האזינו

שבת תשובה

א. עה"פ ,האזינו השמים גו' ותשמע הארץ" אי' בספרי: ,לפי שהי' משה קרוב לשמים לפיכך אמר האזינו השמים, ולפי שהי' רחוק מן הארץ לפיכך אמר ותשמע הארץ".

והנה מובן, דכמו שבכל עניני התורה (מלשון הוראה :) ישנה הוראה לכל או"א מישראל, כן גם בדבר זה, ,שהי' משה קרוב לשמים" -- הוראה בזה לכאו"א בעבודתו, והינו כי כיון שב,כל י נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחי' משרע"ה כי הוא משבעה רועים כו' כללות כולם" לכן כאו"א יכול להגיע עכ"פ ,לאפס קצהו ושמץ מנהו"* מדרגות משה שהתורה הודיעה אודותם לנו, ובנדו"ד --- להיות .קרוב לשמים". וכיון שיכול להגיע - מובן שמחוייב להשתדל בזה שהרי עבודת האדם צ"ל ;כמאן דבעי למעבד" *.

וצלה"ב :+ איך הוא ביכולת כאו"א להגיע להיות .קרוב לשמים"! ולא עוד אלא שמחוייב להגיע לזה?!

גם צלה"ב : דובר כמ"פ י, אשר תובנה של כל סדרה שקוראים בתורה, שייך הוא להזמן שקוראים אותה. שמזה מובן בנדו"ד, כי הוראה האמורה -- שעל האדם להיות ,קרוב לשמים" -- שייכת במיוחד להזמן שקוראים פ' האזינו -- שבכו"כ שנים (כבשנה זו) קוראים אותה בעשי"ת (שבת תשו" בה)י. וצ"ל, מהי השייכות דהוראה זו -- להזמן דעשי"ת בכלל, ושבת תשובה בפרט1

ב. ויובן בהקדים שהשבת שבין ר"ה ליוהכ"פ נקרא בשם ,שבת תשובה" ועפ"י הידוע' דהשם של כל דבר מורה על תוכנו וחיותו של ה" דבר, מובן שתוכנו של שבת זה הו"ע התשובה.

ואף שבפשטות נקרא כן להיותו א' מעשרת ימי תשובה; אמנם, מכיון שכל עניני התורה הם בדיוק, הנה מזה שקבעו שמו של היום -- ,עובת תשובה", מובן כי שייכותו לענין ה- 14414 לקוטי תשובה היא לא רק בזה שהוא יום א' מעשרת ימי תשובה, אלא גם מצד ענין העובת שבו: להיותו השבת של העשי"ת, יש בו מעלה מיוחדת בעגין התשובה, יתירה על שאר הימים מ" עשי"ת.

וגם להדיעה י שהשם הוא ,שבת שובה" (ולא ,שבת תשובה") -- שלכאורה נקרא כן ע"ש ההפטרה המת" חלת ,שובה ישראל* *,

הרי מזה גופא שקבעו ההפטרה ,שובה ישראל" -- שתוכנה ענין התשובה -- לשבת זה, מובן ששבת זה שייך במיוחד לענין התשובה.

וכדמוכח גם מהמובא בפוסקים :3 ד,נוהגין שאין נער אומר ההפטרה שובה ישראל" -- אף שכל ימות השנה אומר גם קטן ההפטרה.

כי קביעות ההפטרה ד,שובה ישראל" בשבת זה אינה מצד שייכות

האזינוא

ההפטרה להפרשה שקוראים בתורה (כברוב ההפטורות). אלא מצד התוכן של הזמן שהוא ענין התשובה ::,

ומכיון שכן, הרי מובן שאין מקום לקטן -- שפטור מכל המצות *י ומד מילא אין שייך אצלו (שלימות) ענין התשובה:י -- שיאמר ההפטרה ד,שובה ישראל" *:.

ועפ"ז י"ל, שהשבת נקרא ,שבת

ואף בקטן שהגיע לחנוך -- הרי זה מצותי' דאב לחנך כנו, אבל הקטן עצמו פטור (הל' ת"ת לאדמוה"ז בתחלתו).

וגם לרעת התוס' (ברכות מח, א ר"ה עד שיאכל) דהקטן גקרא ,מחויב בדבר מדרבנן" -- מובן שאין לומר שבו החיוב בשלמותו.

4 המ"א או"ח סו"ס שמג שו"ע אדה"ז שם,

ומה ש,מ"מ טוב לו שיקבל ע"ע איזה דבר לתשובה ולכפרה" (רמ"א ואדמוה"ז שם) -- מובן שאי"ז שלימות ענין ה" תשובה (שלכן די ,איזה דבר") ובפרט שי"ל דאין ענינה של תשובה זו למנוע עונש (דכיון שעשה העבירה בעת קטנותו, הרי לאו בר עונשין הוא): אלא להסיר הלכלוך והפגם דמעשה החטא (גתבאר בארוכה בהתועדות דש"פ בלק תש"ל (נדפס בלקוטי ביאורים לתניא (להר"י שיי קאָרף) ח"יב ע' רסה ואילך)).

-- אבל הרי זוהי החשיבות (ע"ד חשיבות התשובה על שאר המצוה. להעיר מ" לקו"ת ד"ה כי המצוה הזאת).

145שובה" לא רק ע"ש תחלת ההפטרה, אלא (גם, ובעיקר) מצד תוכנו של השבת, שהו"ע התשובה (שבסיבתה קוראין הפטרה ז).

ונמצא, דגם לדיעה זו הרי השם ,שבת שובה" מורה על שיכותו המיוחדת של שבת זה לענין התשובה.

וצ'ל: מהי השייכות המיוחדת בין שבת זה (מצד ענין השבת שבו) לענין התשובה?

ג והביאור בכ"ז:

ידוע פירוש אדמוה"ז'י על מאמר רז"ל יי (בהחילוק שבין התשובה דכל השנה להתשובה דעשי"ת) ,הא (בעשי"ת) ביחיד הא (כל השנה) בציבור" -- שהתשובה דעשי"ת היא מצד בחי' ע כאן לצבור לבחי" הג' קחין דמדות עכ"ל. -- ולהעיר דאף דמפרש שם ,והמדות נק' צבור ורבים כי רבים ג' היינו ג' קווין דמדות"

בנדו"ד הרי הכוונה (כפשוטה) לעשרה (מישראל). ומש"כ ,דמדות" -- עידיש שהכוונה מוחין דגדלות הנמשכים במדות עליונות.

7 ר"ה יח, א. יכמות מט, ב. קה, א.

האזינ\א

ענינה לתקן עוונותיו של האדם, ב) תשובה עילאה -- שענינה *: בכללות ,והרוח תשוב אל האלקים אשר גתנה":י, דביקות הנשמה בשרשה ומד קורה 55

והביאור בזה :

כללות העבודה דתומ"צ היא התקשרות האדם לאלקות מצד כחות ה" פנימיים שלו יי. וכשעובר ר"ל עַל א ממצות התורה, נעשה עי"ז חסרון ופגם בהתקשרות הכחות שלו להקב"ה. ומכיון שמצד הכחות פנימיים שלן נעשה נפרד מאלקות, לכן בכדי לחזור ולקשרם לאלקות, צריך לעורר עצם נפשו שלמעלה מהכחות פנימיים; כי החטאים אינם פועלים חלישות בהתקשרות עצם נפשו לאלקות ::, ולכן ביכולתו לחזור ולקשר גם את הכחות שלו להקב"ה יי.

8) אגה"ת פ"ח ואילך, לקו"ת ר"פ

ממלא וסובב שבנפש. ובלקו"ת ראה (כז, א) ושה"ש (מט, סע"ב. נא, א) דתשובה עילאה הוא גילוי בחיי יחילה.

3 ועד"ז למעלה (ראה לעיל הערה 1), ד,מאחר שפגם בשם הוי' עַ"י שחיסר מצוה כו" והתשובה היא באה לתקן ול" המשיך הוי, לכך צ"ל התשובה מגעת למעלה מעלה לבח" אנכי הוא עצמותו ית' להמשיך בחי" הו" משם למלאות 14616 לקוטי

אמנם, מניון שענינה של תשובה זו הוא למלאות הפגם והחסרון של הכחות פגימיים, הרי בהכרח לומר שהיא ממדריגה בנפש שיש לה שייכות להכחות, והחסרון בהם -- על ידי עוונות -- ,תופס מקום אצלה": 1 א. דתשובה זו, אף שגם היא באה מצד עצם נפשו שלמעלה מהכחות פנימיים, אבל היא ממדרי' בנפש שכבר נמשכה להיות בחי' שרש ומקור אל הכחות, ולא עצם הנפש ממש 43

אבל בחי' יחידה -- עצם הנפש שלמעלה מלהיות שרש ומקור אל הכחות -- היא למעלה לגמרי מענין החטאים יי. והתשובה מצד בת" זו אינה על חטאים ועוונות, אלא עניגה העלי' מחיל אל חיל בדביקות הנשמה בשרשה ומקורה.

וזוהי מעלתה של התשובה דעשי"ת על התשובה של כל השנה - הד עבודה דתשובה עילאה, מצד בתי' יחידה שבנפש.

ד. והנה, דוגמת ב' בחי' אלו בתשובה, הם בכללות ב' אופני העבודה דימות החול ודיום השבת :

בימות החול הרי עיקר עבודת האדם היא עבודת הבירורים, ע"י הל"ט

האוינ\א

מלאכות ועובדין דחול, שעניגם לברר עניני רשות ולהעלותם לקדושה**.

ודוגמתה בעבודת התשובה היא בחי' תשו"ת -- העבודה עִם הכתות פנימיים שלו, שהיו נפרדים מאלקות, לחזור ולקשרם לקדושה.

אבל ביום השבת המלאכה אסורה: כי מצד עליית העולמות ביום השבת, הרי האדם הוא למעלה מעניני העולם (ועבודת הבירורים); ועבודתו אז היא העלי' מדרגא לדרגא בקדושה גופא **.

ובדרגות התשובה, עבודת יום הד שבת היא תשויע יי -- דביקות ועליית הנשמה לשרשה ומקורה.

ובזה יש לבאר העילוי בעבודת התשובה של שבת תשובה על עבודת התשובה דשאר הימים מעשי"ת :

כמדובר כמ"פ, הנה הז' ימים שבין ר"ה ויוהכ"פ הם כנגד ז' ימי השבוע של כל השנה, דבכל יום מז' ימים אלו בו התשובה והתיקון על אותו היום בשבוע של בל שבועות השנת (דהיינו, ביום א' התשובה והתיקון על כל יום א' דכל השנה, ביום ב' על כל יום ב' דכל השנה וכו 5

ועפ"ז מובן, דאף שבכללות הרי כל עשי"ת ענינם תשו"ע, בנ"ל, בכיזי מאחר שימי החול דעשי"ת ענינם הד תיקון על העבודה דימות החול של כל השנה, אין זו אמיתית ושלימות העבודה דתשו"ע.

147משא"כ ביום השבת דז' ימים אלו, שבו התשובה והתיקון על העבודה דיום השבת של כל השנה, הרי עבודת יום זה היא השלימות בהעבודה דתשו"ע.

ה עפ"י כהנ"ל יש לבאר השייכות של דרשת הספרי -- משה ה" .קרוב לשמים* (כנ"ל ס"א) -- לשבת תשובה :

ב' הבחינות -- ,ארץ" ועשמיםי בנפש האדם, הם בכלל -- הכחות פנימיים ועצם הנשמה: הכחות פניד מיים, שבאים בהתלבשות באברי הגוף,י הם בחי' ,ארץ" שבאדם; ועצם הנשמה, בחי' יחידה, שבבחי' מקיף על הגוף, היא בחי' ,שמים" שבאדם**.

ולכן ב' הבחינות שבתשובה [א) תשו"ית -- מצד הכחות פנימיים, ב) תשו*ע -- מצד בחי' יחידה] מתאימות לב' הבחינות ;ארץ* (תשו"ת) ו,שמים" (תשו"ט) 3

ועפ"י המבואר לעיל (ס"ג) אשר התשובה דעשי"ת בכלל ושבת תשובה בפרט היא העבודה דתשו"ע, הנה מובן כי בימים אלו על האדם להיות ,קרוב לשמים" -- העבודה דתשו"ע :י.

ובזה יובן איך שביכולת כל אדם להגיע למדריגה זו ד;קרוב לשמים". והביאור: זה שעבודת עשי*ת היא

תשו"ע, אינו בא מצד האדם העובד, אלא מצד הכח שנותנים מלמעלה.

9) לקו"ת שה"ש ד"ה כי כאשר ה" שמים החדשים (מט ג

0) לקו"ת שם (שם, בזג) וביאורו (; ג ואילך).

1) ראה לקו"ת שם (נ, סע"ב"ג).

ועד"ז בד' ימים שבין יוהכ"פ לסוכות

האזינ\א

וכדרשת חז"ל זי עה"פ:י ,דרשו הוי' בהמצאו גו' בהיותו קרוב" -- ,אלו עשרה ימים שבין ר*ה ליוהכ5"ם", דבימים אלו הרי הקב"ה ,קרוב" -- ,קירוב המאור אל הניצוץ" יי, שזה פועל על ה,ניצוץ" שיימשך (זאָל זיך ציען) למקורו -- המאור.

ולכן אף שבכל ימות השנה צ"ל העבודה בסדר והדרגה -- מקודם תשו"ת, ורק אח"כ להגיע לתשו"עי הרי בעשי"ת יש נתינת כח מלמעלה לכאו"א שיוכל להגיע להיות ,קרוב לשמים? -- תשו"ע.

ומעלה מיוחדת בקביעות אשר שבת תשובה בא תיכף אחרי ר"ה, ושבוע הימים בין ר"ה ליוהכ"פ מתחיל ביום השבת -- דכיון דשבת *מיני' מתברכין כולא יומין"+י, ה*ז נתינת כח מיוחד שגם העבודה דכל שאר העשיית תהי' במדריגת תשו"ע דיום הטזבת.

(ראה לעיל הערה 7), הרי מובן שהתשובה היא באופן נעלה עוד יותר (שהרי מעלין בקודש). ולכאו' חידוש גדול הוא לומר שהיא למע' מהתשובה דעשי"ת ויוהכ"פ, וכהלשון (ראה הערה הנ"ל): ,איצטער ערשט דארפן תשובה טאֶן". וצ"ע בכ"ז. [מה שלא נתבארה מעלה זו* הד' ימים אלו בפירוש בש"ס ופוסקים -- י*ל שהוא ע"ד המבואר בנוגע להקפות שלא נזכרו בתושב"כ ולא בש"ס כו' (לקו"ת סוכות פ, ג. סידור אדה"ז רסט, ב)]. 2 ישעי' נה, ה 3 ד"ח יג, הע"ד. כא, א קונטרס העבודה ספ"ה. 4 זח"ב סג, ב. פה, א.

סע"ב. צאו