שיחה א

127שיחה א

לקומי

א בענין .הקהל" שבפרשתנו \, אי בתוספתא :: ;אותו היום כהנים עומדים בגדרים ופרצות וחצוצרות של זהב בידיהם, תוקעין ומריעין ותוקעין [להקהיל את העם אל ביהמ"ק]. כל בהן שאין בידו חצוצרות אומרין דומה זה שאין כהן הוא'".

וצריך להבין:

עיקר ענין הכהנים הרי הוא לעמוד לשרת בביהמ"ק, וכמבואר ברמבים : ש,הכהנים הובדלו כו' לעבודת הקר" בנות", וא"כ מהי שייכותם המיוחדת של הכהנים למצות הקהל [ובפרט לתקיעת חצוצרות בחוצות ירושלים שהיתה רק הכשר למצות הקהל] לתקוע בחצוצרות להקהיל העם; ועד כדי כך, שזו היתה הוכחה על עצם הכהונה, עד ש,כל כהן שאין בידו חצוצרות אומרין דומה זה שאין כהן הוא" 1

ב. ויובן בהקדים ביאור כללות ענין הכהונה. דהנה בכהנים כתיב ** ;ישימו קטורה באפיך וכליל על מזבחיך". ומדמפרט הכתוב כאן עבודת הקטורת בפ"ע, מובן שחשיבות מיוחדת בעבודת הקטורת הנעשית ט"י הכהנים, ובה מתבטא תוכן עבודתם.

והגה בספרי עה"פ מפרש : ,ישימו קטורה זו קטורת ש(היו מכניסים ביוהכ"פ) לפני ולפנים" -- ומוכח מזה כי (אף שבכללות, כל ענין הקטורת מורה על תוכן עבודת הכהנים+ ואדרבא קטורת דיוהכ"פ -- ה"ה רק בכה"ג, בכ"ז בפרטיות) בקטורת דיוהכ"פ ישנו ענין מיוחד (שבו חלוקה היא מקטורת דכל השנה) ובו בא לידי ביטוי תוכן מיוחד בעבודת הכהונה בכלל (אלא שבפועל נעשית ע*י המיוחד* שבכהנים -- כה"ג: כמו שהכה"ג מוציא בזה כל הכהנים כי הוא הגדול מאחיו -- ע"ד שמצינויי במצות התלויות במלך).

מן החילוקים: שבין קטורת דכל השנה ודיוהכ"פ: לדעת הרמב"ם*,

6 כדמוכח ממה שארז"ל (יומא כו, א -- הובא ברמבין עִה*פ) שהקטורת (בכלל) מעשות .משום דכתיב ישימו קטורה באפיך וכתיב בתרי" כרך ה' חילו", הרי שקאי כתוב זה גם על קטוהת דכל השנה. וגם ע"פ פשוטו של מקרא קאי על כללות ענין הקטורת, וכדמשמע מוה שרש"י אין מפרש דקאי על קטורת יוהכ"פ (ראה לקמן הערה 2. וכן הוא לפי הפיי (ראה לקמן בהערה 0) שב;אפיך" פירושו רוגז -- שהקטרת משכך האף וכו' -- ה"ז בקטורת דכל השגה.

6 עדיז יש ליישב משינ : וללוי אמר (כל השבט) תומיך ואוריך לאיש חסירך (רק הכה"ג),

*5) אגה"ק רסכ"ט.

6 אלא שהמשנה (יומא מג, ב) לא חשיב אלא ענינים שבפועל.

"6) ראה מל"מ הל' כלי המקדש פ"ב ה"ג. מראה הפנים לירוש' יומא פ"ד ה"ה.

128אם לא נתן בקטורת דיוהכ"פ, את העשב ששמו (וענינו) ,מעלה עשן" -- חייב מיתה', משא"כ בקטורת * דכל השנה..

[ובזה יומתק פי' הספרי ש,ישימו קטורה באפיך" מיירי בקטורת דיום הכיפורים, כי הפסוק מדבר בשימת היינו בעליית הקטורת ,באפיך"*, ועליית עשן הקטורת נעשית ע"י ה,מעלה עשן"יי שעיקרו הוא (כנ"ל)

משא"כ לדעת הר' אלחנן בתו"י יומא נג, א דיה ותיפוק. וראה כית יוסף אוייח סי' קלג ד*ה וכתב רבינו. וראה מנ*ח מצוה קג.

7' ראה יומא שם, ירוש' שם. המב"ם הל' עבודת יוהכ"ם פ"ה הכ"ה.

8 ודלא כבדין ,אם חיסר א' מכל סממני חייב מיתה* (יומא שם. כריתות ו, א. ירוש' שם. רמב"ם הל' כלה"מ פ"ב ה"ת) שזהו בכל השגה (ראה מל"מ, מראה הפנים ומנ"ח שם).

09 וראה צפע"נ ברכה שם דמעלה עשן ביוהכ"פ הוה זה מציאות גמור. משא"כ בכל השנה הוה רק הכשר (ומציין לירושי יומא פייג ה"ה).

0) בתרגום יונתן ותרגום ירושלמי הבינו בחיי תצוה ל, א (ועוד) פירשו .באפיך" מלי רוגז, אבל ראה פרש"י בשלח (טו, ח) שגם כש,אף" מלשון רוגז, הרי בשרשו שייך ללשון חוטם (וראה גם מלבי*ם לספרי ברכה שם). ובפרט שבנדו"ד הרי בפשוטו של מקרא משמע שפירושו של ,באפיך* הוא החוטם.

1 והעלי' ברוחניות קשורה בהעליי בגשמיות, ובדוגמת מה שאמרו (ברכות לד, סע"ב. וש"נ) ,אל יתפלל אדם אלא בבית שיש שם חלונות* [שאי"ז רק .שגורמין לו שיכוין לבו שהוא מסתכל כלפי שמים ולבו נכנע" (פרש"י שם. שו"ע אדה"ז ס"צ ס"ך) אלא גם] כדי שדרך שם יעברו התפלות לירושלים (דדרך שם עוברים התפלות, שלכן מתפללים לרוח א"י וירושלים (שו"ע אדה"ז סצ"ד ס"א)) פדמוכח מזה שהחלונות צ"ל ,כנגד ירושלים*

ביום הכיפורים יי, שאז הוא לעיכו" בא יי ובחיוב מיתה].

ולכאורה צ"ל, מה בין קטורת דיוהכ"פ לקטורת דכל השנה, שדוקא ביוהכ"פ חמור כ*כ חסרונו של ה" ,מעלה עשן*יי1

(רמב"ם הל' תפלה פ"ה ה"ו. וראה כס"מ שם. שו"ע או"ח ס"צ ס"ד. והאה מחה"ש שם סק"ך. שו"ע אדה"ז ס"ר שם. וראה ט"ז לאו"יח קנא, סק"ד. שו"ת אבני נזר. או"ח סל"ב)

2) ומה שלא פרש"י שקאי על קטורת דיוהכ*ם (וראה הערה 4) -- כי כפשוטו של מקרא אולי ,מעלה עשן* מעכב כל השנה, או שגם ביוהכ*פ אינו מעכב. ולהעיר שבפרש"י תשא (ל, לד) אינו מזכיר ,מעלה עשני כלל, אף שהזכיר ,בורית כרשינה", שגם זה אינו מהי"א סממנים. ולהעיר שגם בפרש"י אחרי (טז, יג) משנה מלי הגמ' (,הא לא גתן בה מעלה עשן או שחיסר אחד מכל סמנ" חייב מיתה") וכותב .הא אם לא עשאה כתקונה חייב מיתה".

3 ראה צפע"נ שם: מעלה עשן לפני ולפנים הוה מציאות גמור .זה קטורה באפיך*.

4 אף שי"ל שהוא לפי שביוהכ"פ צריך שענן הקטורת יחשיך את הבית בעננו, כדי שהכהן לא יראה הכבוד שנראה על הכפורת (רשב"ם, ראב"ע ורבינו בח" - אחרי טז, ב), וכשאין בזה ,מעלה עשן* ה"ז ,מפציע לכאן ולכאן" (יומא לח, א וראה רשיי שם נג, א ד"ה מעלה עשן), ולא יחשיך את הכפורת (מיד), ולכן גם מעכב או

-- אבל עדיין צריך ביאור, דהרי לפי"ז אין זה דין בהקטורת, כ"א דין בקזה"ק, שהוא צריך להתמלאות עשן, ולפי"ו היי צ"ל לשון הגמ' (יומא נג, א) ש,אם לא נתמלא עשן כו' ח"יב מיתה", ולא .הא לא גתן בה מעלה עשן כו' חייב מיתה", עד שבשביל זה ג"כ נק' שם ,קטרת חסירה* -- ומזה משמע ש,מעלה עשן" הוא תגאי בהקטורת. וכדלקמן בפנים.

129ג והביאור בזה:

הרמב"ם במורה נבוכים *י מבאר טעם מצות הקטורת, שהיא להטבת הריח בביהמ"ק (בו געשו עבודות שחיטה, חתוך בשר, רחיצת אברים הפנימיים, שריפה וכו', לכן צריכים לקטורת להטיב ריח ביהמ"ק) וריח העובדים בו.

אמנם מובן שאין כוונת הרמב"ם שהעברת ריח הרע כפשוטה היא כל הטעם לעבודה גדולה הלזו*:, ובודאי מרומז בזה גופא גם טעם פנימי יותר'י. וי"ל שהוא הטעם המבואר בזהר *י שעבודת הקטורת היא להעביר הזוהמא וטינופא דיצה"ר.

דהנה הקטורת היתה מסממנים שאינם ראויים למאכל אדם [ולא כקרבנות אשר תנאי בהקרבתם הוא שיהיו ראויים למאכל אדם, ומן המובחר והשמן דוקא *י, ו,עשיר שהביא קרבן עגי לא יצא* "]. ומזה מובן שבתוכנם הרוחני מרמזים הסממנים על ענינים שבדרגא תחתונה:; נוסף לזה: בין הסממנים היתה גם ,החלבנה" שריחה רע יי, ומרמזת על ענין

\ילך א

שבדרגא נמוכה עוד יותר -- וע"י שהקטירום לה', ובאופן של <ריח ניחוח לה'", פעלו שגם הענינים שבמדריגה נמוכה נהפכו ונתעלו לקדושה ::.

ד אלא שעפי"ז אינו מובן כלל: מכיון שכל ענין הקטורת הוא להעביר הזוהמא דלעו"ז (דהיצה"ר) -- מהו הצורך ומהי התועלת שבהקטרת הקטורת בקדה"ק ביוהכ"פ שאז אין לשטן שליטה, כמבואר בכ"מ יי ,ביומא דכפורי לית לי' רשותא לאסטוני" י: - וא"כ מהו ענין הקטורת דיוהכ"פ *יי

מזה מוכח כי עבודת הקטורת ביוהכ"פ שונה היא, ואינה בדומה לעבודת הקטורת דכל השנה.

ה. והענין יובן עפ"י המבואר 5, ------

2 ראה ך"ה והוא כחתן תרנ"ז פט"ו ואילך (וראה ג"כ תו"א צט, א) ובכ"מ, שענין הקטורת הוא בירור גקה"ט לגמרי.

4 כי אז יתענו בניי וישובו בתשובה לכן נקיים הם מעוון ולא ישמע ה' לקטרוגו (יפה תואר בויק"ר שם), אף שבדוחק ייל (ול' ,ל"ל רשות* משמע כן) שאינם נקיים אלא שאין לו רשות לאסטוגי ע"ו.

*24) אבל אין להקשות למה הקטירו קטורת ביוהכ"פ על המזבח הפנימי כבכל יום, כי מובן שביוהכ"פ לא נתבטלה אלא שלימת השטן (הלעו"ז), אבל לא נתבטל לגמרי, עד לע"ל ,כי יבא יומם ויבולע המות לנצח כמייש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (תגיא פ"ז), והקושיא (בפנים) היא רק למה מה" עקריים בעבודת יוהכ"ם (שביום זה מצ"ע -- הוא ביטול הלעו"ז עד כמה שאפשר בזה*ז) הוא ענין הקטורת (שענעה -- להעביר הזוהמא דהיצה"ר).

5 ראה בהבא לקמן : לקוית תצא לט, 13010 לקוטי שעבודת התשובה דיוהכ"פ ועבודת ה" תשובה דכל השנה -- הם -- בכללות -- ב' האופגים שבתשובה: תשובה מאהבה ותשובה מיראה. עבודת התשובה דכל השנה היא תשובה מיראה שעל ידה דונות נעשות לו כשגד גות"** ; ותשובת יוהכ"פ היא תשובהת מאהבה, שע"י ,דונות נעשות לו כזכיות". ויתירה מזו: עבודת התשובה דיוהכ"פ היא תשובה עילאה מעומקא דליבא -- פנימיות הלב -- עבודה למע' מטו"ד, שמצד בחי' היחידה המתגלה אצלו, שבכללות זהו"ע תשובה הבאה מהאהבה דבכל מאדך.

וה גופא טעם החילוק דפעולת התשובה בהזדונות -- שהיא לפי אופן ביטולו ; בתשובה מיראה אינו בטל במציאות לגמרי, והביטול הוא כמו בע"כ מפני אימת האדון, ועבודתו היא בתנועה של שלילה -- להעביר כל הענינים המנגדים, ולכן פעולת עבודה זו ג'כ רק ענין באופן שלילי -- שהזדונות אינן זדונות עוד (כ"א כשגגות -- ו,אין נחכירין לו דבר וחצי = דבר ביום הדין" יי, אבל מ"מ נשאר רושם),. אבל אינן נעשות מציאות חדרשה של זכיות :

משא"כ בתשובה מאהבה (ובפרט אהבה דבכל מאדך), שהעבודה והביטול הן בתנועה חיובית, שמוסר

עצמו אל האהוב, (ובפרט כשהיא אהבה.

וילך א

שלמע' מטו"ד, למעלה מהגבלות) -- שרוצה לדבקה בו ית' ממש, ונעשה מציאות חדשה -- מציאות הדבוקה בו ית' -- הנה ע"י עבודה זו ;זדונות נעשות לו כזכיות", בחי' ,ויהפוך היא לך את הקללה לברכה"* -- הינו שפועל בהזדונות שנעשים מציאות חדשה -- זכיות (בדוגמת עבודתו). וכשהתשובה היא למעלה מהגבלות (בכל מאדך) יש בזה עוד ענין: שע'י עבודת התשובה שלמע' ממדידה והגבלה מתעלים לבחי' שלמע' ממדידה והגבלה, ומצד דרגה זו <זדונות נעשים כזכיות" **.

ו עפ"ז מובן גם ההבדל שבין קטורת דכל השנה ודיוחכ"פ: כללות עבודת הקטורת היא לפעול בענינים נמוכים ולהעלותם לקדושה, כנ"ל -- הנה החילוק הוא באופן ודרגת פעולה ובירור זה (והוא כאופן החילוק שבין ב' אופני עבודת התשובה הנ"ל)'':

קטורת דכל השנה היא ע"ד עבודת התשובה דכל השנה -- תשובה מד יראה שהוא באופן של שלילה, להע- 131ביר הזוהמא; קטורת דיוהכ"פ היא ע'יד התשובה דיוהכ"פ -- תשובה מאהבה, שהיא אמנם עבודה בהדברים תחתונים (זוהמא), אך היא עבודה חיובית, לפעול מציאות חדשה בעולם, שהדברים התחתונים (הזדונות) ייעשו ויתהפכו לקדושה (זכיות).

וע"פ הנ"ל שבתשובה מאהבה דבכל מאדך מגיעים לבחי' שלמע' מהגבלות, יובן גם הטעם להקטרת הקטורת ד" יוהכ"פ בקדה"ק דוקא: אין בקדה"ק רק הארון, ו,אין בארון רק שני לוחות וגו' "::, וכנ"ל, הרי עבודת התשובה -- והקטורת -- דיוהכ"פ חיא מאהבה דבכל מאדך", בל"ג -- היז מגיע עד למדריגת הארון:י, מדריגה שלמעלה ממדידה והגבלה:י, ופועלים עי"ז מציאות חדשה, היינו המשכת אור חדש מבחי' ,קודש הקדשים?* שלמעלה גם מבחי' סוכ"ע -- שהיא ,קדשים":*.

זה ועפ"ז מובן גם כן הטעם מדוע ,מעלה עשן" הוא תנאי עיקרי ב" קטורת דיוהכ"פ: יוהכ"פ -- עניגו שעולה למעלה מסדר ההשתל' למקום שלמע' ממדידה והגבלה (ופועל מציאות חדשה) -- מוכרח אז להיות ה,מעלה עשן" **. דבר המורה על נקודה זו -- עליית הקטורת למעלה מעלה.

משא"כ בכל השנה שהקטורת אינה

\וילךא

אלא לשלילת הזוהמא, אין חסרונו של ,מעלה עשן" מעכב (כ"כ).

ולכן ,מעלה עשן" שיעורו (ביוהכ"פ -- ובמילא וכש"כ בכל השנה) ,כל שהוא"יי, כי אין הדבר קשור עם ענינים של מדידה והגבלה -- כ"א ככללות עבודת יוהכ"פ שהיא בבחיי יחידה שלמעלה מהגבלה (וע"ד ,מקום ארון אינו מן המדה") יי

ח. ע"פ כהנ"ל (שבפסוק ,ישימו קטורה באפיך וכליל על מזבחיך* מרומז תוכן כללות ענין הכהונה -- לפעול בעולם התחתון וכו'*י, ובב' אופני העבודה דקטורת : להעביר ה" זוהמא ולפעול מציאות חדשה בעולם), יש לבאר פי' התוספתא, שעבודת הח

כהנים היא להקהיל את העם להש-

תתף במצות הקהל:

מכיון שעיקר ענין הכהנים הוא לפעול יי עליית ענינים התחתונים,

6 כריתות ו, א, ירושלמי שם,

9 ומ"ש הרמב"ם (סוף הל' שמיטה ויובל) שענינם ,להבדל לעמוד כו' לשרתו 13212 לקוטי ועד לעילוי הכי נעלה", לכן בשבא זמן ,הקהל", שכל ישראל (גם הנשים והטף יי -- שאינם מחוייבים לעלות לרגל") נקהלים ובאים לביהמ"ק לשמוע תורה מפי המלך [שזו כשמיעה מפי הגבורה יי], וזאת ,למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה'", הינו לפעול בכאו"א מישראל גם מי שהוא בדרגה נמוכה, שיתעלה בעבודתו וקירובו לה' -- הנה עבודת הכהנים אז היא לעורר ולסייעם בזה, בהתאם ל-

כו' * ובהל' כלי המקדש (רפ"ד) ש,,הכהנים הובדלו מכלל הלוים כו' שנאמר ויבדל אהרן כו' קוש קדשים" -- זוהי הכנה לעגין הכהונה, וכיה במי"ש (ברכה לג, ט) ,האומר לאביו וגו" (שתוכנו הבדלה וכו' -- ראה מושב זקנים עה"ת ,שמקטנותם היו הולכים ללמוד כו' וכשהיו חוזרים לבתיהן לא היו מכירים אמם ואבותם כו'") -- זוהי ההכנה, ו,ישימו קטורה וגו'* -- העבודה בפוגל.

0) ובדוגמת כללות ענין הביהמי"ק, ש מעיקר עניניו שממגו אורה יוצא לכל העולם כולו להמשיך שם אלקות (ראה פרשיי ר*ה שקופים מנחות פו, ב), ולכן עיקר טעם שמצות עשה לעשות בית לה'" הוא שיהי +מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות" (רמב"ם ריש הל' בית הבחיהה. ספהמ"צ מצוה כ. ודלא כהרמב"ן ר"פ תרומה ועוד. וראה לקויש ח"ד ע' 1346), מתאים עם הנת' לעיל (הערה 38) שזהו גם תוכן עבודת הקרבנות.

וע"פ הנ"ל שעיקר עבודת הכהנים (בביז המ"ק) מתבטא בעבודת הקטורת, יומתק מ"ש במו"ע (שם) ,וזה (עבודת הקטורת) ג"כ ממה שמעמיד יראת המקדש וכן", וכיכ החנון (מצוה קג) שהוא ,להגדיל כבוד הבית, ולהיות מעלתו ומוראו ע"פ כל אדם".

1 פרשתנו לא, יב.

2) רמב*ם הל' חגיגה פ"ג ה"ב.

3) רהמב"ם שם ה"ו.

וילך א

כללות עבודתם שהיא לפעול בירור ועלי' בהענינים התחתונים.

והו גם הטעם שיצאו ל,גדרים ופרצות", כי עבודת הכהנים היא לפעול גם על חוצות ירושלים -- חוץ מביהמ"ק -- לתקוע שם בחצוצרות ולהשפיע גם על העם הנמצאים שם עד שגם הם יקהלו לביהמ"ק, ,למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו גו ".

ולכן זוהי ה,בחינה" אם הוא כהן כדבעי: אם הוא מרגיש אשר זהו ענינו, והוא יוצא להקהיל את העם, ה"ז מוכיח למפרע שעבודתו במשך כל ז' השנים היתה כדבעי; ובא"ל -- ,דומה זה שאין כהן הוא".

וע"פ כהנ"ל יש לבאר גם הדיוק שהתקיעות היו דוקא בחצוצרות : ידוע מאמר הה"מ*י עה"פ**+ ,ועשית שתי חצוצרות וגו' " שפירושו שתי חצאי צורות, שקאי על ישראל וקובה - שישראל הם חצי צורה., וקוב"ה כביי חצי צורה, ושניהם ביחד נעשים צורה

שלימה. וע"ד דרשת חז"ל* על הפסוק'י תמתי (ל' תמים) ,תאו" מתי".

ומובן שע"י יחוד זה נעשית מציאות חדשה. כי הרי בלא"ה אין האדם מציאות שלימה + -- והרי נת"ל ש" 133עבודת הכהנים היא לפעול מציאות חדשה, לכן צריך הכהן לצאת מביהמ"ק ולתקוע בחצוצרות, דבר המורה על עבודתו לחבר ב' חצאי הצורות -- ישראל וקוב"ה -- ולאחדם שיהיו צורה שלימה כביכול.

ט. ההוראה מכל הנ"ל :

ידוע> שגם המצות אשר קיומן תלוי בזמן ומקום -- קיימות הן בענינן הרוחני בכ"מ ולעולם *, והוראתן בעבודת האדם היא גם בזמן שא"א לקיימן בפועל '*.

מזה מובן בנדו"ד, שמצות ,הקהל* (אף שבפועל נוהגת רק בזמן שישראל על אדמתם :") -- בתוכנה הרוחנל , שייכת גם עכשיו* :

כאו"א מישראל נקרא בשם כהן, כמ"ש *' ,ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". הנה צריך כאו"א להתנהג בכו"כ מהנהגות הכהנים '':

9) ראה לקו"ש ח"ב ע' 411 ואילך.

₪6 וע"ד ,כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב כו"* (מנחות קי, א).

1) ולהעיר מהמאמר הידוע (סה"מ קונד טרסים חא ע' 350. לקוייד ח"ד תרצ"ב, א), שהנשמות לא הלכו בגלות, שמזה מובן שלגבי עבודת האדם לקונו, הבאה מצד נשמתו, אין הליכה בגלות מעכבת (אף שמובן שמכיון שבפועל עובד ע"י הגוף, נעשה עבודתו קשה יותר מצד הגלות של הגוף).

2 חנוך מצוה תריב.

3 ראה ג"כ לקוש ח"ז ע' 332 ואילך.

4) בנוגע לעשיית זכר לענין ההקהל, כבר שקו"ט בזה (ראה ,לאור ההלכה* ע' קמה).

5 שמות יט, ו (וראה בעה"ט עה"פ. ועוד).

6 ראה גם רמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל.

\וילך א

על כאו"א (ובפרט על אלו שמכהנים בתור רב וכו' ולהם השפעה פֶּסביבתםזי) מוטל החוב לעמוד בחוצות בגדרים ופרצות ולתקוע' בחצוצרות להקהיל את הקהל, אנשים נשים וטף"י, ללמוד ולשמוע תורה, ולקרבן אל מאור שבתורה ** היא" פנימיות התורה ", עד שיפעול בהם ש;ישמעו גו' ילמדו גו' ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת" -- קיום התורה ומצותי' ביראת שמים.

ז5) שוה בדוגמת ה,הקהל* שהגדול (המלך) הי' קורא (ראה מנ"ח שם. ביאור הריייפ פערלא לסהמ"צ רס"ג ח*א עשה טו ועוד). ולהעיר שכמה ממוני המצות מנו קריאת המלך כמצוה בפ"ע (בה"ג מ"ע קסב. וראה בארוכה בביאור הרי"פ פערלא שם, וח"ג פרשה ').

8 ומזה הוראה נוספת בגודל ענין הד חנוך,. וכמרז"ל (חגיגה ג, א. רש"י עה"ם) .טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהן" -- היינו שלאחר שמקבלים שכר עבור שבאו לשמוע תורה מפי המלך שהוא כשומע מפי הגבורה וכו', מוסיפים שאי"ז מספיק עדייןי אלא שמקבלים עוד שכר על הבאת (החנוך) הטף. וראה פירוש רבינו מיוחס ירושלים, תשכייח (בהמשך לדרשת רז"ל): מכאן שמצוה להוליך אדם את בנו לבית הספר ולביהכ"נ כדי להתחנך בכך. ולהעיר שלכמה דעות היו צריכים להביא גם יונקי-שדים (ראה רמב"ן ואוה'"ח עה"פ (לא, יג). כלי יקר (לא, יב). חדא'"ג מהרש'א חגיגה שם. משכיל לדוד על פרש"י שם. ועוד. וראה מנ"ח שם).

9) וראה איכ"ר (בתחלתו). וראה גם ירוש' (חגיגה פ"א סה"ז -- לגירסת המ"כ באיכ"ר שם): המאור שבה ה" מחזירן למוטב. וראה לקו"ש ח"ד ע' 1118 ואילך.

0 קה"ע בירושלמי שם,

1 ולהעיר מהנת"ל שמעיקר עבודת הכהנים היא עבודת הקטורת דכל השנה ודיום הכפורים -- הנה דוגמתם בתורה הו"ע נגלה דתורה ופנימיות התורה : נגלה דתורה ה- 13414 לקוטי וע"י קיום מצות הקהל בזמה"ז בענינה הרוחני, נזכה לקיים מצות הקהל כפשוטה בביהמ"ק השלישי, עיי שהשי"ת יקהיל את כל ישראל, .בם עיור ופסח יי הרה ויולדת יחדיו

שייכת לעירוב טו"ר, ה"ה בדוגמת הקטורת וכל השנה שענינה בירור הרע: ופנימיות התורה, דלית תמן לא קושיא ולא מחלוקת (אגה"ק סכ"ו, וראה בארוכה קונטרס עץ החיים פי"גיד), ה"ה כמו קטורת זיוהכ"ם שאין ענעה כ"כ בירור הרע, כ"א בעיקר עשיית מציאות חדשה, כדלעיל כפנים. 2 להעיר שמהקהל -- פטורין (רמב"ם

וילךְא

(באופן של) קהל גדול ישובו הנה" 'י, ,ובאו גו' והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים*", בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.