שיחה א

64שיחה א

7 לקוטי

שופמים

א בפסוקי ,תמים תהי' עם ה' אלקיך* מעתיק רש'י כל הכתוםב וד מפרש : ,התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות וכו" (כדלקמן ס"ב).

וצריך להבין: א) כו"כ פעמים נאמר בתורה ,תמים": בגח -- ,תמים הי" בדורותיו?: ; אברהם -- +התהלך לפני והי' תמים" :; בדיני קרבנות -- פעד מים רבות+ שצ"ל ,תמים" -- ומה קשה בתיבת <תמים" . כאן שהוצרך רש"י לפרשה?

ב) פרטי פירושו -- ,התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות" -- מג"ל לרש"י דבפשוטו של מקרא ,תמים תהי'" כולל כל פרטים אלו?

ג) מהדיוקים בלשון פרש"י: בכתוב נאמר הל' ,שואל" ,דורש" -- אבל רש"י כותב ,תחקור".

ב. אח"כ מסיים רש"י*: שואז תהלי

עמו ולחלקו" -- שהשכר של ,התהלך עמו בתמימות וכו'" חוא ,תהי' עמו ולחלקו".

וצריך להבין: א) שכר מצוה זו -- בפשוטו ש"מ, מאן דכר שמי'? ב) מנ"ל בפשוטו * ש"מ עזהו השכר1

המפרשים פירשו', דכוונת רש"י היא: הפסוק ,תמים תהי' עם ה' אלקיך" נחלק לשנים: <תמים תהיי הוא הציווי להאדם -- ,התהלך עמו בתמימות . . . קבל בתמימות*: ,עם ה' אלקיך* הוא השכר על קיום הציווי - ,תהי' עמו ולחלקו**.

וההכרח לזה *: הול"ל ,תמים תהי"", כמו שנאמר באברהם ;והי' תמים", ותו לא. ,עם ה' אלקיך" מאי קמ"ל 1 לכן מפרש רש"י ש,עם ה' אלקיך" הוא ענין בפ"ע -- שכר קיום המצוה, וכההמשך באברהם שם: ואתנה בריתי ביני ובינך גו' -- ע"י מצוה ד;והי' תמים".

אבל א"א לפרש כן ברש"י, כי:

א) עפ'ז התחלת דברי רש"י ,התהלך עמו . . . בתמימות* וסיום דבריו ,ואז תהי' עמו ולחלקו" הו"ל לרש"י לד כותבם בב' ד"ה: בתחלה להעתיק

7 ראים, גו"א (האה לקמן הערה 11), באמ"ח, וש'יח כאן.

9 גו"א ובאמייח כאן.

65,תמים תהי'" ולפרש ,התהלך עמו . . בתמימות", ואח"כ להעתיק ,עם ה' אלקיך* ולפרש ,ואז תהי' עמו ולחלקו" *י.

ב) פשטות לשון רש"י .התהלך עמו בתמימות" משמע ד,עם ה' אלקיך* קאי אדלעיל, והוא חלק מהציווי +תמים תהי'", וכפשטות פי' הכתוב, ולא ענין בפ"ע (שכר על קיום הציווי) יי.

ג) עיד הפשט מש'"ג ,עם ה' אלקיךי אינו מיותר, כי בא בהמשך להאמור

0) בגו"א תירץ ,שזה הי' מקרא חסר כאשר נשאר עם ה"א בפ"ע, אבל השתא פי" תמים עם ה"א ואז תהי' עם ה"א" -- אבל אי"מ, דעדיין הי' מספיק להעתיק עוה"פ ,תמים תהי' עם ה"א" לפרש ,ואז תה" עמו ולחלקו", ולא לצרף אריכות הפי" דד ,תמים" -- .התהלך עמו . . קבל בתמ מות* להשכר ,ואז תהי' עמו ולחלקו* שהם ב' ענינים נפרדים.

1) בגו"א כתב : ,כיון שלא הוי צריך למיכתב רק תמים תהי' הוי כאלו נכתב עֶם ה"א שתי פעמים תמים תהי'" עם ה"א ואתה מקבל כל דבריו בתמימות ראוי שתהי' עַמו לחלקו* -- אבל (נוסף לזה ש,עם ה"א" אינו מיותר כדלקמן בקושיא הג', הרי) אם זוהי כוונת רש"י -- הו"ל לפרשו ד,תהי'" קאי בין אלפניו בין אלאחריו, ולא לטתום,

ובפרט דָמפרש"י ב,מחר* (בשלח יז, ט) וב,,משוקדים" (תרומה כה, לד) משמע דאין לפרש כִן בָפשש"מ. וראה יומא (נב, ב) ובפרש"י ותוס' ומפרשים שם. בתו"ש (שם ובכ"מ) ועוך, ואכ"מ. ומובן דלומר ד,תהי' עם ה"א* בָאילו נכתב ב"פ -- רחוק עוד יותך מפשש"מו

במשכיל לדוד כ' ד,הך דהכא מאלקיך נפקא כלומר שאז יהי' שייך לומר אלקיך שתהי' חלקו* -- אבל (נוסף לזה שעדיין לֶא תתורצנה שאר הקושיות שבפנים, הנה) לא נרמז כלל בפרש"י.

שופטים א

לפנ"ז ,לא ימצא בך גו' מעונן גו' ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים" -- דורש עתידות וכו' ואתה <תמים תהי' (לא עם הנ"ל, כ"א) עם ה' אלקיך? 1

ד) מהו תוכן הענין שרש"י מוסיפו ,(עמו) ולחלקו"? -- ועוד: בכתוב הרי נאמר רק ,עם ה' אלקיך":3

ג. והביאור בזה:

פי' הפשוט של ,תמים? בכל מקום הוא ,שלם", ו,תמים הי'* -- דנח וכן ,והי' תמים" דאברהם פירושם -- שלם בקיום רצון הקב"ה [עד"ז פירשו רוב המפרשים *י גם בכתוב דילן, ד,תמים תהי' עם ה"א" פירושו, להיות ,שלם''י עם ה].

אבל ע"ד הפשט -- שיטת פירש"י - כאן א"א לפרש כן: תוכן הפרשה הוא שלא ,לעשות כתועבות הגוים גו מעביר בנו גו' קוסם קסמים גו' ודורש אל המתים" -- איסורים מתי מספר ובדיוקי וכאמרו ,עושה אלה ובגלל התועבות האלה" -- זה שהאדם צ"ל שלם עם ה"א היינו קיום כל התרי"ג מצות,

ואין מתאים לומר: לא תעשה עשר עברות, כ"א תזהר מעשיית שס"ה מל"ת ותקיים רמ"ח מ"ע!

ולכן מפרש הרמב"ן כוונת הכתוב 666 לקוטי

,שתהי' תמים עם השם בכל אלה כו'", שלם באמונת ה' בענינים אלה, שלא תשמע אל מעוננים וקוסמים כו" ,שַאין כל דבריהם אמת ולא יודיעו בכל הצריך", כי ,הכל בידי שמים כ" היכול בכל משנה מערכות הכוכבים והמזלות כרצונו כו'". ולכן ,ממנו לבדו נדרוש העתידות מנביאיו כו"".

אבל בפשוטו של מקרא קשה לפרש כן, דכיון שאומר <,תמים תהי' עם ה"א" סתם, ובפרט לאחרי ההדגשה פעמיים בכתוב שלפניו ,עושה אלה גוי האלה" -- פירושו הוא להיות שלם בכל, ,כל מום לא יהי' בו"

ד, ולתרץ זה מפרש רש"י דתמים כאן אין פירושו כבכל מקום, אלא -- ,התהלך עמו בתמימות", ע"ד מש"נ 5 ,ויעקב איש תם", שזהו היפך הענין דשלימות, וכפירש"י שם: תם, אינו בקי כו" אינו חריף כו

ועפ"ז מובן המשך הכתובים: הכתוב מתחיל ומזהיר ,לא תלמד לעשות גוי מעביר בנו גו' קוסם . . . ודורש אל חמתים (והטעם) כי תועבת ה' כל עשה אלה גו' " (לא מפני שאין דבריהם אמיתיים). ועד"ז נאמר אח"כ <כי הגוים האלה גו' אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה"א נביא מקרבך גו'" (לא מפני שהמעוננים וקוסמים אין דבריהם אמיתיים (וכפירש"י ; ,לא כן נתן לך -- הקב"ה לשמוע אל מעוננים ואל קוסמים שהרי השרה שכינה על הנביאים ואורים ותומים"* -- אבל לא מטעם שכתב

שופטים א

הרמב"ן, כנ"ל ,שאין כל דבריהם אמת")).

ולכן צריך הכתוב להזהיר *תמים תהי' עם ה' אלקיך", כלומר: אף שעל ידם תדע העתידות, בכ"ז ,לא תלמד לעשות גו'" כ"א +תמים תהי' עם ה' אלקיך" -- ,התהלך עמו בתמימות (ובמילא) ותצפה לו", ולא תשאל אצל מעונן וקוסם וכו'.

ה. אבל מקום לשאול: בזה ש,תצפה לו" לא יגיע ולא ישיג התועלת שע"י עשיית התועבות גו' ודורש אל המתים -- ידיעת העתידות ובמילא -- איך להתנהג וכו'.

לכן ממשיך רש"י ,ולא תחקור אחרי העתידות*: ההנהגה ד,התהלך עמו בתמימות" היא שיצפה להקב"ה ולא יחקור מה יקרהו בעתיד.

אבל עדיין אינו מובן: מאחר שלא יחקור אחר העתידות הרי יהי' בדאגה תמידית -- מה יולד יום (וכנראה במוחש) -- (וה"ז גם -- היפך הנהגה של תמימות)?

ולכן ממשיך רש'י .אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות": הליכה 67בתמימות עִם ה"א כוללת גם זה לקבל כל מה שיבוא עליו מאת הקב"ה -- בין לטובה בין כו''י -- (במנוחה ו)בתמימות, ובמילא לא ידאוג כלל.

ו לכאו' מקום לומר דבהמשך לזה כותב רש"י ,ואז תהי' עמו ולחלקו", לא לפרש פשש"מ. כ"א להסביר להתלמיד איך אפשר שיהי' בתמימות :

ידיעה זו שוללת כל דאגה ולכן יהי בתמימות אמתית -- כי ,תהי' עמו ולחלקו", טוב יהי' לו גם בגשמיות.

אבל אא"פ לומר כן בכוונת רש*י, כי עפ"ז: א) מנ"ל לרש"י דיהי' עמו ולחלקו, ב) הו"ל לרש"י לומר <+שהרי תהי' עמו ולחלקו" ולא ,אז תהי' כו"

והביאור בזה:

פסוק זה בא בהמשך לתוכן כללות הפרשה, כנ"ל. מזה מובן, דכשם ש<בגלל התועבות האלה ה"א מוריש אותם (מן הארץ) מפניך"*. כז -- במדה טובה עאכו"כ. שצ'"ל שכר על ההנהגה ד,תמים תהי' עם ה'א" -- ירושת הארץ.

ולכן ממשיך י: רש"י ,אז תהי' עמו

זג) כמש"ג (ואתחנן ו, ה): ואהבת את ה"א . . בכל מאודך ופרש*י : ד"א כו' בכל מדה ומדה שמודד לך. ובל' רז"ל (ברכות ס, ב) ,לקבולינהו בשמחה".

8 אבל לא שזה פ' ,עם ה' אלקיך". וי"ל שלכן מעתיק רש"י בתחלת פירושו כל הכתוב -- אף שלגוף פירושו נוגע רק תיבת ,תמים גו'" -- להדגיש ד,עם ה"א* מחובר ל,תמים תהי'* כפשטות פירוש הד כתוב, דלא כפי" המפרשים (דלעיל הערה 1), משא"כ אם ה" מעתיק רק ,תמים תהי' וגו'" הרי אז הי" משמע כמפרשים הנ"ל דהתיבות ,עם ה"א" שרק מרמזן

שופטים א

ולחלקו", ,חלקו" של הקב"ה, וכיון ש,חלק הוי' עִמו" לכן ** ,ירכיבהו על במתי ארץ* -- ארץ ישראל יי, ארצו של הקב"ה, במש"נ לעיל יי ,ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה וגו'", משל למלך :: שהיו לו בנים ויש לו שדות, אשר לבן שהוא אוהב נותן שדה הכי טובה. -- וכהתחלת פרשה זו ,הארץ אשר ה'א נותן לך" וכן לפני ובתכיפות לפסוק זה ,מוריש אותם (מארץ ישראל) מפניך" -- וע"ד משינ מכבר "*: עם זו קנית (חבבת משאר אומות) תביאמו ותטעמו בהר נחלתך.

זה אבל ע"פ הנ"ל קשה: אחרי הכתוב ,תמים תהי' עם היא" ממשיך בפרשה: ,בי הגוים האלה . . אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה"א. נביא מקרבך כמוני יקים גו' אליו תשמעון? --

בשלמא לפי' הרמב"ן וכו' ד;תמים תהי'" פירושו להיות ;שלם" עם הקב"ה ולא לשמוע אל ,קוסם .. הד מתים", מובן המשך הפרשה: הכתוב מבאר טעם הדבר שלא לדרוש אל מעוננים וכו', לפי ש,אתה לא כן נתן לך ה'א, נביא מקרבך גו'", דבנ"י ידרשו העתידות ע"י הנביא, כי רק ממנו ישמעו דברי אמת.

אבל לפירש"י, הרי זה בסתירה 688 לקוטי

למש"נ קודם: ,תמים תהי'* פירושו, כנ"ל, דאף שהם אומרים דברי אמת, בכ"ז ,לא תלמד גו'", כ"א ,תמים תהי' עם ה"א . . לא תחקור אחר הד עתידות כו'"; ותיכף לאח"ז +כי הגוים האלה גו' אל מעוננים גו' ואתה גו נביא מקרבך גו' אליו תשמען" -- שמותר לחקור אחר העתידות (ע"י נביא) ?

ח. והביאור בזה:

לפירש"י, מה שנאמר ,כי הגוים האלה גו' ואתה לא כן גו' נביא מקרבך גו'" אינו המשך (וטעם) לפרשה שלפניו, אלא -- התחלת ענין חדעא שהקב"ה יקים נביא וגו'.

ומה שנאמר ,כי הגוים האלה ובו'*י הוא לא נתינת טעם (,דהא') על הנאמר לפנ"ז, אלא פירושו ,כאשר" **. ועד"ז מצינו התחלת כמה .פרשיות בתורה **.

והנה כ"ז לפירש"י, שהוא ע"ד הפשט, ולכן אא"פ לפרש ,תמים תהילי כבכ"מ -- שלם, כג"ל (ס"ג), אלא מפרשו תמימות, ולפי"ז מש*נ ,כי הגוים האלה גו'" היא פרשה חדשה*.

4 ראה לקמן ע' 78 ובהערות שם.

5) וכמו התחלת פרשה זו עצמה ,כי אתה בא אל הארץ גו"".

6 ולהעיר שלפי' זה (שכאן -- התחלת עגין החדש) מובן מה שמפסיקים כאן ב" חלוקת קה"ת (,חמישי") ; משא"כ לפ" הרמב"ן ש,כי הגוים גו'" הוא נתינת טעם על הנאמר לפנ"ז צ"ע למה מפסיקים באמצע ההמשך (ועד"ז צ"ע -- לכ"ע -- בההפסק דרביעי. ובכ"מ). וראה ס' מאו"א (להר"א וירמש), ,סור סיום הפרשיות" בס' דרכי חיים ושלום (מנהגי הרה"ג וכו' ממונקאטש -- בעהמ"ס מנח"א).

ובלאה"כ מוכרח זה ע"פ פשש"מ:; אם נאמר דפרשת ;כי הגוים האלה" היא המשך לפרשה הקודמת -- למה לי' להכפיל עוה"פ באותו ההמשך דהגוים .קוסם קסמים ומעונן" גו' +

אבל כיון שעכ"פ מפורש שע"י נביא מותר לשאול עתידות (וגם בכתובים דידן משמע -- דעיקר האיסור הוא מפני שבא ע"י קוסם וגו') בסתירה לפרשה הקודמת -- מתרץ זה רש"י ע'י הדיוק (השינוי) לא תחקור דוקא -- השתדלות יתרה יי המורה על דאגה יתרה, משא"כ שאלה בעלמא ואפילו דרישה.

משא"כ להרמב"ן *י, שאין פירושו פשש"מ דוקא, פי' ,תמים" -- שלם (ולכן מוסיף ,תמים כו' בכל אלה" כנ"ל ס"ג), ולכן מפרש ד,כי הגוים גו'" הוא טעם אלפניו, ש,יקים בקרבך נביא ויתן דבריו בפיו ואתה תשמע ממנו מה יפעל א-ל ולא תצטרך אתה בעתידות אל קוסם ומנחש כו' שאין כל דבריהם אמת ולא יודיעו בכל הצריך אבל בנבואה תודיע חפץ השם ולא יפול דבר".

ט. מענינים ע"ד ההלכה שבפרש"י:

בציווי +תמים תהי' גו'" -- פלוגתא דהרמב"ם והרמב"ן אם גמנה במגין המצות : הרמב"ם לא הביאו בסהמ"צ שלו, והרמב"ן בהשגותיו י: מנאו (,ש- 69נצטווינו להיות לבבנו תמים עמו ית' וכו' *) -- ומסיים ,ואולי חשב הרב שהיא צוואה כוללת המצות וללכת בדרכי התורה כז' ולכן לא הביא בחשבונו".

וי"ל דאזלי בפלוגתא זו לפי שיטתם בפי' הכתוב <תמים תהי' גו'".

כתב הרמב"ם 5 בטעם כל איסורים אלו: ודברים אלו כולן דברי שקר זכזב הן . . ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו . . בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלה הדברים כו' תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו תמים תהי' עם הוי' אלקיך.

היינו, שהרמב"ם מפרש דתמים תהי' גו' ענינו תמימות ושלימות הדעת. ובמילא מובן שהוא ציווי כולל :י, שהרי תוכנו -- להיות תמים (ושלם) בדעת עם ה"א -- שזהו כולל קיום כל ציוויי הקב*ה. ולכן עַם היות שקבעוהו לציווי זה בפרשה זו דוקא ,כשהזהירה על כל אלו ההבלים*, בכ"ז תוכנו שייך לקיום כל המצות, והוי ציווי כולל יי.

0) הל' ע"ז ספי"א. וראה פיה"מ ע"ז פ"ד מלו,

1 במג"א (ספהמיצ שם) תי' ך,מאד חר שמנה כאו"א מהם לאו בפ"ע א"צ להביא אזהרה אחרת על אלו הדברים כו"" -- אבל ראה בכיאור הרי"פ פערלא (לסהמ"צ רס"ג) מל"ת יח -- שהשג עליה ולכאורה ורק ע"פ מש"כ הרמב"ן (דהרמד בים סיל והוי מצוה כוללת) יובנו דברי הרמב"ם (הל' ע*ז שם) ,ונסשו כל דרכי האמת בגללן* [וסיומו (שההיפך מן הקצה אל הקצה הוא) תמים תהי']. וזהו פי' הרגיל בתמים, שאף מום אחד אין בו.

2) ואף אם נאמר שהאיסור לשאול

שופטים א

אבל הרמב"ן שמפרש ,שנייחד לבבנו אליו לבדו ית' ושנאמין שהוא לבדו עושה כל כו' וממנו לבדו נדרוש הבאות כו' כי הוא משנה מערכות ה" כוכבים והמזלות כרצונו כו", אינו ציווי כולל: עַ"ה שכללות הענין דאמונה הוא בכל התומ"צ, הרי הציווי כאן ד,תמים תהי' גו'" שייך רק לפרטים מסויימים באמונתו ית' (לא לכל התומ"צ), אשר ביכלתו לשנות מערכות הכוכבים כו' שלכן אין לחקור אצלם דברי עתידות.

אולם לפרש"י, פשש"מ, ד,תמים" הוא (לא לשון ,שלם", אלא) מלשון תמימות -- הרי פשוט שזוהי מצוה פרטית (,התהלך עמו בתמימות') - ונמנית במנין מ"צ.

נוסף על המל"ת שלפני זה ;לא ימצא בך גו' קוסם גו" (כל מיני חוקרי עתידות).

ואז תהי' עמו ולחלקו.

ואולי י"ל דע"י קיום לא ימצא בך גו' תועבת הוי' -- תהי' עמו, וכשהוא גם מצפה לו כו" וכל מה שיבוא מקבל בתמימות יהי' גם לחלקו.