264
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ב) "וזהו שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך" – וכי ענינו של רש"י בפירושו על התורה להסביר פסוקים מהנ"ך?
ג) בפירוש השני22 מוסיף רש"י לאחר המילים "ומה פעל א־ל" את המילים "ומה גזרותיו במרום" – מהו הקשר בין הדברים? יותר מכך: בהמשך דבריו הוא מזכיר רק את הענין "אלא נמסר להם על־פי נביאיהם מה היא גזירת המקום", ואינו מזכיר "מה פעל א־ל".
ה. בלעם רצה לרמוז למעלת ישראל באמרו
"כעת יאמר..."
ההסבר לכך הוא:
בלק "שכר" את בלעם לצורך – לכה נא ארה לי את העם הזה23. ובקשר לכך היתה התשובה "וישא משלו" בפעם הראשונה, מדוע אין הוא יכול לעשות זאת – "מה אקוב..." – "כי מראש צורים אראנו..."24 – עקב המעלות המיוחדות של ישראל, כפי שמפרש רש"י בפירושו על פסוקים אלו.
בדומה לכך בפעם השניה של "וישא משלו" הוא מתחיל ב"לא איש א־ל ויכזב", שאי אפשר לבצע את רצון בלק "להמיתם במדבר"25, ובהמשך הוא מציין את מעלות ישראל וחיבתם, שהקדוש־ברוך־הוא מתעלם מעבירות ישראל, ואדרבה "תרועת מלך בו – לשון חיבה ורעות..."26.
ועל כך הוא מוסיף אחר כך, שלא זו בלבד שלא ייתכן לבצע את "ארה לי את העם", אלא בדיוק ההיפך – "כי לא נחש ביעקב" – "כי ראויים הם לברכה (מצד מעלתם) שאין בהם מנחשים וקוסמים"27.
אך כיון שהעובדה שכיון ש"אין בהם מנחשים וקוסמים" גורמת ברכה, מורה על פגם בבלעם, בהיותו קוסם28 – לכן ממשיך בלעם אודות מעלת ישראל ומדגיש בכך, שהסיבה לאי־יכולתו לבצע "ארה לי את העם" אינה נעוצה בחסרון בו, אלא במעלת ישראל, שאליה רמז ב"משלו" במילים "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א־ל".
ו. חיבת ה' לישראל מתבטאת בלימוד התורה בהשוואה
למלאכים
הסבר הדברים הוא: "כעת" בכ"ף
הערות
- 22. ב' הענינים דנביאים ואורים ותומים י"ל שהם לנגד "נחש" ו"קוסם". ובפרט כפי שמשמע מפרש"י שופטים יח, יוד ש"נחש" שייך לפעולה משא"כ "קוסם". ולהעיר מפרש"י שם, יד. וראה לקו"ש חי"ד ע' 66 הערה 16.
- 23. כב, ואו.
- 24. כג, ח ואילך ובפרש"י.
- 25. שם, יט בפרש"י.
- 26. שם, כא ובפרש"י.
- 27. פרש"י בתחלת הכתוב כאן (כג).
- 28. ראה פרש"י כב, ז. יהושע יג, כב (הובא בפרש"י כאן פסוק הבא (כג, כד)). וראה רד"ק יהושע שם. פרש"י מטות לא, ו. רמב"ן שופטים יח, ט.
רש"י על במדבר ל״א:ו׳ - הטקסט מספריא
אתם ואת פינחס. מַגִּיד שֶׁהָיָה פִינְחָס שָׁקוּל כְּנֶגֶד כֻּלָּם (ספרי); וּמִפְּנֵי מָה הָלַךְ פִּינְחָס וְלֹא הָלַךְ אֶלְעָזָר? אָמַר הַקָּבָּ"ה מִי שֶׁהִתְחִיל בַּמִּצְוָה, שֶׁהָרַג כָּזְבִּי בַת צוּר, יִגְמֹר; דָּ"אַ — שֶׁהָלַךְ לִנְקֹם נִקְמַת יוֹסֵף אֲבִי אִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ" (בראשית ל"ז); וּמִנַּיִן שֶׁהָיְתָה אִמּוֹ שֶׁל פִּינְחָס מִשֶּׁל יוֹסֵף? שֶׁנֶּאֱמַר "מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל" (שמות ו') — מִזֶּרַע יִתְרוֹ שֶׁפִּטֵּם עֲגָלִים לַעֲ"זָ, וּמִזֶּרַע יוֹסֵף שֶׁפִּטְפֵּט בְּיִצְרוֹ (סוטה מ"ג); דָּבָר אַחֵר — שֶׁהָיָה מְשׁוּחַ מִלְחָמָה (שם):
וכלי הקדש. זֶה הָאָרוֹן וְהַצִּיץ, שֶׁהָיָה בִּלְעָם עִמָּהֶם וּמַפְרִיחַ מַלְכֵי מִדְיָן בִּכְשָׁפִים וְהוּא עַצְמוֹ פוֹרֵחַ עִמָּהֶם, הֶרְאָה לָהֶם אֶת הַצִּיץ שֶׁהַשֵּׁם חָקוּק בּוֹ וְהֵם נוֹפְלִים, לְכָךְ נֶאֱמַר "עַל חַלְלֵיהֶם" בְּמַלְכֵי מִדְיָן — שֶׁנּוֹפְלִים עַל הַחֲלָלִים מִן הָאֲוִיר, וְכֵן בְּבִלְעָם כָּתוּב "עַל חַלְלֵיהֶם" בְּסֵ' יְהוֹשֻׁעַ (תנחומא):
בידו. בִּרְשׁוּתוֹ, וְכֵן (במדבר כ"א) "וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ" (ספרי):
אתם ואת פינחס [MOSES SENT THEM … TO THE WAR], THEM AND PHINEAS — The repetition of the word אתם, “them”, in association with Phineas’ name tells us that Phineas was regarded as equal to all of them together. — But why did Phineas go and Eleazar did not go? The Holy One, blessed be He, said, “He who made a beginning with this meritorious work, in that he slew Kozbi the daughter of Zur (who was a Midianitess), let him complete it”. — Another explanation why Phineas and not Eleazar went is that he went to take vengeance for Joseph, his mother’s ancestor, as it is said, (Genesis 37:36) “And the Midianites sold him [unto Egypt]”. And from where do we know that Phineas’ mother was of the family of Joseph? Because it is said, (Exodus 6:25) that she was “one of the daughters of Putiel” (see Rashi on that verse) — which is explained to mean that she was of the seed of Jethro who used to fatten (פטם) calves for idolatrous worship, and of the seed of Joseph who overcame (שפטפט, who talked or argued with) his passions (cf. Sifrei Bamidbar 157:4; Sotah 43a). — Another explanation: Phineas went because he was the high priest anointed for war purposes (cf. Deuteronomy 20:2 and Rashi thereon) (Sotah 43a).
וכלי הקדש AND THE VESSELS OF HOLINESS … [WERE WITH THEM] — these were the Ark and the Golden Plate (which are termed קדש, “holiness”, in Numbers 4:20 and Leviticus 8:9 respectively) (cf. Sifrei Bamidbar 157:4; Sotah 43a). — Because Balaam was with them (the Midianites) and through enchantment he made the kings of Midian float in the air and he himself floated with them, he (Phineas) showed them (held up to them) the Golden Plato upon which the Divine Name was engraved and they immediately fell to the ground. On this account it is said (v. 8) of the Kings of Midian that they were killed “upon those belonging to them who had been killed”, meaning that they fell from the air upon those who had already been killed; and similarly of Balaam it is written in the book of Joshua (13:22): “[And Balaam the son of Beor did the children of Israel slay] upon those who were slain by them” (Midrash Tanchuma, Matot 2; Talmud Yerushalmi Sanhedrin 10:2).
בידו means IN HIS POSSESSION (not actually “in his hand”, for it was impossible for him to hold these sacred objects in his hand), similar to (21:26) “And he took all his land from his possession (מידו)” (Sifrei Bamidbar 157:4).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.