שיחה ב

44שיחה ב

4 לקוטי

א. בפירושו עה"פ : ,והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ וישבו וילינו עליו את כל העדה להוציא דבה על הארץ" מעתיק רש"י את התיבות ,וישבו ויליגו עליו" ומפרש : +וכששבו מתור הארץ הרעימו עליו את כל העדה בהוצאת דבה אותם אנשים וימותו* (כדלקמן טס"ב).

ופירשו המפרשים: שרש"י בא

לשלול שלא נפרש ,וישובו" :+ שהמרגד לים חזרו עוה"פ -- פעם שני'! - להרעים את בנ"י על משה, אלא שפי? הוא ,וכשאשבו מתור הארץ הרעימו עליו את כל העדה בהוצאת דבה": שמ"ש צוישבו" פירושו ,כששבו מתור הארץ", וכל הפסוק הוא חזרה על מיש כבר, בתור הקדמה למ"ש אח"כ ,וימו"תו וגו * -- היינו ש,והאנשים אשר שלח משה גו' (הם) וימותו גו *.

והכרחו של רש"י לפרש כןי: באם עיקר חידוש הכתוב הוא שהלינו את בנ"י שנית, הו"ל להתחיל בזה ולכתוב .וישובו האנשים גו' וילינו עליו גו'" : וכיון דמתחיל ,והאנשים אשר שלח משה גו' וישובו וילינו גו' " משמע שעיקר חידוש הכתוב הוא בנוגע ל<האנשים" -- ולא בשאר הענינים שבפסוק זה, ולכן מפרשו: שהאנשים (ובתור מאמר המוסגר -- מבאר עוונם) -- אשר שלח משה לתור את הארץ,

1) פרשתנר יה לו

2) גו"א עה"פ. ספר הזכרון (להר"א בקראט הלוי) עה"ם.

3 וכמו שפי' בחוקוני עה"פ.

6 וכ"פ כס' הזכרון. וראה לקמן הערה 46

וכששבו הרעימו עליו את כל העדה -- ,וימותו גו * 5

אבל עפי"ז צלה"ב :

א) כל המסופר כאן כבר ידוע ממ"ש לפנ"זי. [באם נפרש ששבו פעם שניי והרעימו, ה"ז חידוש פסוק זה. אבל לפי פרש"י שהמדובר בההרעימו שלפנ'ז] הרי כל הכתוב מיותר. וכהקדמה להפסוק שלאחריו -- לספר עוונם שהוא הסיבה ד,וימותו"? -- הרי כ"ז מובן מהקודם.

ב) לפי"ז הו"ל לרש"י להעתיק רק תיבת ,וישבו" ולפרש ,וכששבו מתור הארץ* ולא יותר.

ג) מאי קמ"ל רש"י במ"ש ,הרעימו עליו את כל העדה בהוצאת דבה" - הרי זה נאמר בפירוש בהפסוק.

ד) מה מוסיף רש"י בסיומו ,אותם אנשים וימותו" ?

אין לומר דבא לשלול ,כל העדה" שהזכיר לפנ"ז -- כי זה מפורעו בכתוב +וימותו האנשים מוציאי גו'". גם דוחק גדול לומר -- שכיון שארך מאמר המוסגר הנ"ל -- ,חוזר על הראשונות* ' ומבאר שכ"ז הקדמה ל,וימותו", כי לפירושו ,כששבו מתור הארץ כן'*

6 וראה בס' הזכרון שמתרץ את הואיו ד,וימותו".

6 וכקושיית האוה"ח, אלשיך, ועוד. ומה שתירץ האוה"ח שהכתוב בא להשמיענו הטעם למה מתו תומי (אף שבכלל הקב"ה מאויך אף), כי הי' אצלם ה' פברים המרומזים בהכתוב -- הרי: א) אין מזה (אפילו) רמז בפרש"י. ב) אי"ז ע"ד הפשט, כ"א ע"ד הרמז וכו'.

7 ע"ד פרשיי וארא ו, ל 45-- כ"ז מובן ואין רש"י צריך לכותבו בפירוש '.

ב. אח"כ ממשיך רש"י (באותו הדיבור): ,כל הוצאת דבה לשון חנוך דברים שמלקיחים לשונם לאדם לדבר בו כמו' דובב שפתי ישנים וישנה לטובה יי וישנה לרעה. לכך נאמר כאן מוציאי דבת הארץ רעה שיש דבה שהיא לטובה" ::.

בפשטות קשה לרש"י מש"כ אח"כ ,(מוציאי) דבת (הארץ) רעה". וכאן כתוב ,(להוציא) דבה (על הארץ)" בלי הוספת ,רעה" -- וע"ז מתרץ ש,דבה* כל דבור במשמע .וישנה לטובה וישנה לרעה, לכך נאמר מוציאי דבת הארץ רעה שיש דבה שהיא טובה".

אבל עפ"ז אינו מובן :

א) מקום פי' זה הי' צ"ל בפסוק הבא, כי שם מתעוררת הקושיא: למה מוסיף ,רעה".

ב) גם את"ל (מאיזה טעם) ששייך הוא לתיבה ,דבה" שבפסוק דילן -- הרי בפשטות אין קשר בין פי' ,דבה עם מש"כ רש"י בתחלת דיבור זה -- וא"כ הי' צריך רשי לפרשו בדיבור בפ"ע -- להעתיק תיבת ,דבה* ולפרשה: כל הוצאת דיבה כו'.

ג) למה כופל רש"י עוה"פ בסיום פירושו ,שיש דבה שהיא לטובה", הרי כבר כתב ,וישנה לטובה וישנה לרעה" ?

ג, הביאור בכ"ז:

נוסף על הנ"ל, שכוונת רש"י לשלול שלא נפרש ,וישבו וילינו", שהלינו שנית -- הנה בעיקר בא לתרץ הקושיא האמורה: כל הכתוב מיותר, בי אין בו חידוש.

ועוד בא לתרץ קושיא נוספת בפסוק דילן : בדברי הקב"ה למשה בפרשה זו מדגיש שהתלונה שהלינו המרגלים היתה על הקב"ה, וכמפורש :: ,עד מתי לעדה הרעה הזאת [המרגלים :י] אשר המה מלינים עלי גו'", וכן מפורש 4646 לקוטי

בנוגע לשאר בנ"י*' ,אם גו' לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי גף * -- ובפסוק זה נאמר ;וישבו וילינו עליו גו' *. על משה?

ואף שבפועל הלינו גם על משה, כמ"ש" ,וילנו על משה ועל אהרן כל בני ישראל גו'" -- הרי: א) גם אהרן בכלל (ובשוה, לכאורה, למשה), וכאן מזכיר רק את משה. ב) ועיקר: פשוט שעון התלונה על הקב"ה חמור יותר מהתלונה על משה. ומדוע מדגיש הכתוב שחלינו את כל העדה עליו -- על משה :1

ומכיון שרש"י בא לתרץ (גם) קושיא זו לכן מעתיק גם התיבות ,וילינו עלין" *י.

ועוד: נקודת התירוץ בפרש"י בכוונת כל הכתוב -- מבוארת ע"י התיבות ,וילינו עליו" (כדלקמן). ולכן מעתיק רש"י גם תיבות אלו.

ד והביאור בזה: כתוב זה בא לתרץ קושיא פשוטה: בהפסוקים שלפנ"ז מבואר איך שחרה אף ה' בבנ"י, עד שאמר ,אכנו בדבר ואורשנו" יי, ואעפי"כ פעל משה ע"י תפלתו ש-

4 יה לה.

5) שם, ב.

6 וגם קושיא זו -- ראי' (לרשיי) שאין פי' הכתוב שהלינו עוה"פ את בנ"י - דהוי שינה הכתוב וכתב כאן עליו.

זו ומעתיק תיבת ,וישובו" -- לפרשה ולשלול הפי' ,וישובו* הלינו עוה"פ, וכנייל.

ואף שב' ענינים אלו [(א) ש;וישבו" אין פי' --- עוה"פ, ב) לתרץ ה,עליו" (וכוונת כל הכתוב)] הם ב' ענינים נפרדיםי והו"ל לרש"י לפרשם בב' דבורים נפרדים, כידוע - מ"מ היה תלויים זב'"ז (כבהערה הקודמת).

8 יכב

הקב"ה אמר ,סלחתי כדבריך" *י, שלא ימותו תיכף, אלא במשך הארבעים שנה, ועד ש,לא מת אחד מהם פחות מבן ששים וכו'"*י -- וא'כ למה לא הועילה תפלתו של משה גם בנוגע להמרגלים שלא ימותו תומ"ייי עוד באותו יום (וכדמוכח ממ"ש אח'"כ :9 ,וישכימו בבקר וגו'" -- דע"פ פש"מ כל הכתוב קודם לזה (כולל ;וימותו האנשים וגו'" יי) אירע באותו יום).

9) ש, ₪

0) פרש"י שם, לב

1) ומה שתי' האוה"ח הוא ע"ד הרמז כו' (ראה לעיל הערה 6).

2) י, מ

3) כן הוא ע"פ פששיימ (ראה תשובות הרא"ש -- הובא בביי ובייח או"ח סתק"פ).

אבל ע"פ ההלכה מפורש בטושו"ע (שם ס"ב, וכייה בסוף מגלת תענית) שמתו בייז באלול (וראה ב"י שם -- ובאה"ט שם סקייג שמתו בז' באלול, וכן מפורש בתיב"ע), ועפ"ז הפסוקים לו"לח הם מאמר המוסגר (כדי לסיים ספור הנעשה במרגלים עצמם).

-- וראה לקו"ש כרך ח' ע' 298 שעפ"ז מובן מ"ש בתניא ספכ"ט ,לא הראה להם מרע"ה שום אות ומופת כו'י, עייייש. ולהעיר שלא קאי אדה"ז בשיטת הב"י (,;שמיד נשתרבב לשונם כו' והיו מתמצים בחולאים רעים עד ז' באלול"), כי א"כ ראו מיך אין נשתרבב לשונם והתחילו החולאים --. וגיז הוא אות ומופת.

ופי" הב"י הוא עפ"י המכילתא (בשלח (טז, יג) שהובא בפרש"י בהעלותך יא, כ) ש+הרשעים אוכלין ומצטערין שלשים יום והז כשרים כו'", אבל לפי הספרי (שם. פרש"י שם) ,הכשרים מתמצים על מטותיהם משא"פ הרשעים" -- אין לומר שהמרגלים יהיו מתמצין בו

ולפי הספרי צ"ל שכאן מתו מיד - או שגם לשונם לא נשתובב מיד*. וגם זהו -- בדא"פ -- יסוד אדה*ז בתגיא.

47לכן מוסיף הכתוב כהקדמה למ"ש שוימותו גו' ", ש,והאנשים אשר שלח משה וגו' וישבו וילינו עליו את כל העדה גו' *, היינו שהם נתכוונו לחלוק על משה עצמו", ולכן לא הועיל משה בתפלתו לפעול בעדם יי, וכהכלל שכבר כתבו רש"י לפנ"ז*: ,אין קטי-

4 כדמוכח מכתוב זה עצמו, שאינו כותב שהלינו על הקב"ה. ועפ"ז יומתק מייש רשיי (ריש פרשתנו) ,שלקתה על כוי שדברה באחי" ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר* -- ולכאורה מאי נפק"מ כאן במי דברה, והרי העיקר שדברה דברים בלתי רצויים, ונענשה, והם לא לקחו מוסר! אלא שרש"י מדייק להגדיל חטאם * : מרים דברה באחי', במשה, הנה לא זה בלבד שלא לקחו מוסר בכללות הענין שאין לדבר דבורים כאלו, כ"א שגם דברו באותו אדם שדברה היא, כי כנ"ל, גם הם הלענו על משה. [ואעפ"כ הועילה תפלתו של משה על מרים כי היא ,לא נתכוונה לגנותו" של משה, כ"א טעתה בסיבת הנהגתו, וכלעִיל הערה 11, משא"כ המרגלים].

5) וי"ל שלכן מתחיל הכתוב ,וה" אנשים אשר שלח משה", אף שכבר ידוע שמשה שלחם -- להדגיש שהשליחות היתה ע'יי משה (ולא ע"י הקב"ה (פרש"י ריש פרשתנו)), ובמילא כשמעלו בשליחותם מעלו במשה.

6 אחרי טז, 7 וראה ברכות נט, א. ושיינ. ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ב. יומא פ"ז

גור נעשה סניגור" י, וגם, דנים לאדם <מדה כנגד מדת" *5.

וזהו שפרש"י על התיבות ,וישבו וילינו עליו" -- ,הרעימו עליו את כל העדה בהוצאת דבה, אותם אנשים וימותו" -- היינו שכל הכתוב בא להגיד ש(רק) האנשים האלו הרעימו עליו, ולכן, הם שמתו תומ"י, כי עבורם לא הועילה תפלת משה.

ואף שגם בנ"י הלינו על משה, במ"ש *5 ,וילנו על משה גו' כל בג'י גו' * -- הרי לא נתכוונו בזה לחלוק על משה עצמו, כ'א רק שחששו שמביאם ,לנפול בחרב וגו ", משא'"כ המרגלים, שנתכוונו לחלוק על משחפיי, בג"ל.

נשא ה, כד. ועוד. ₪9 יה ב. *29) ועד"ז ה" ג"כ במחלוקת קורח 4888 לקוטי

ע"פ הנ"ל יובן בטוב טעם המשךי

בי הכתובים (וגם -- למה כופל בפסוק השני ,מוציאי דבת הארץ רעה". אף שבפסוק הראשון כתוב כבר ,להוציא דבה על הארץ"): בפסוק הראשון לא איירי בהסיבה שגרמה מיתת המרגלים, כ"א -- למה לא הועילה תפלת משה (ומש"כ ,להוציא דבה על הארץ", הרי זהו רק סיפור המציאות, איך שוילינו" ע'י שהוציאו דבה על הארץ). ובהמשך לזה, בפסוק השני, בו מפרש ,וימותו האנשים", מבאר מה היתה הסיבה שגרמה למיתתם -- ,מוציאי דבת הארץ רעה", וכאן הכוונה יי -- שבזה התנגדו להקב"ה, וכנ'יל דחטא ההתנגדות להקב"ה חמור יותר מההתנגדות למשה יי (אף שרק ע"י התנגדותם למשה לא הי' יכול משה להתפלל עליהם) -- ולכן כופלו עוה"פ בפסוק חב'.

ה. אבל צלהיב:

מכיון שכל כוונת הכתוב היא לבאר ש,וילינו עליו", כנ'"ל, ולא לבאר טיבת מיתתם, הרי הי' מתאים יותר, שלא להזכיר בפסוק הא' את העון שבשבילו מתו, דהרי זה באלו הכתוב מדגיש (גם) כאן סיבת מיתתם דוימותו --

ועדתו שלאח"ז ,ויקהל עליהם קורח את כל העדה* (קורח טז, יט).

0) עפיז יומתק מה שפסוק הא' ה"ה בסגנון של סיפור, שהלינו את בנ"י על משה ,להוציא דבה על הארץ", ובפסוק הב' הייה בסגנון תואר המרגלים, שהם היו ,מו" ציאי דבת הארץ רעה" -- כי בפסוק הא' רק מבאר איך ,וילינו עליו", משאייכ בפסוק הב' שמבאר טעם מיתת המרגלים -- מתאר מהותם, שלכן נתחייבו מיתה.

1) ולכן כסיבת מיתתם נאמר ,מוציאי דבת הארץ רעה* -- התנגדות ל,(ציוי) הקב"ה (ולא על משה). :

שבא תיכף לאח"ז, היפך כוונת הכתוב [ואף שבפועל ,הרעימו עליו" ג"י .להוציא דבה על הארץ". ודרך המקראות בכ"מ לפרש גם במקום שמובן מעצמו -- מ"מ מאחר שע"י הוספת תיבות אלו יש מקום לטעות, ה מתאים יותר שלא להזכירו].

לכן מוסיף רש"י תומ"י (באותו הדיבור): ,כל הוצאת דבה לשון חנוך דברים כו' וישנה לטובה וישנה לרעה* - היינו שאין מוזכר בהכתוב ענין דעון, כ"א סיפור דברים: איך ,וילינו" - ע"י דיבור (סתם); בסגנון אחר: בכוונה דייקה התורה וכתבה דיבה (סתם) -- שישנה לטובה כו' -- כי בתוכן כתוב זה אף אם היו מלינים עליו ע"י דבור טוב, ג"כ הי' מבואר למה לא תועיל תפלת משה עליהם; כי ,אין קטיגור נעשה סניגור", כו כג'יל.

ומביא רש"י ראי' ע"זיי: ,לכך נאמר כאן מוציאי דבת הארץ רעה", היינו שמזה שבפסוק שלאח"ז מפורש ,רעה*, ושם הרי כוונתו, כנ"ל, להגיד סיבת מיתתם לכן הוצרך לכתוב <רעה"יי -- הרי מזה ראי' שבכתוב זה שאין כתוב ,רעה", אין בזה משמעות של העון שעשו, ומובן שאין כוונתו להגיד סיבת מיתתם, כ"א למה לא הועילה תפלת משה. וזהו שכפל 49רש"י ומסיים ,שיש דבה שהיא לטובה*, כוונתו בזה לכתוב הא' - שאין מודגש בו טיב הדבור, וגם אם היתה דבה לטובה הי' מובן למה לא הועילה תפלתו.

ו הוראה בעבודה:

אי' בתקוני זהר+*י ,אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא", ואמרז"ל 5 שאין דור שאין בו כמשה? -- ומובן שכמו שהי' משה רבינו מתפלל בעד כאו"א מבג"י, ודאג עבור כאו"א** (עד שהקב"ה בחנו בזה בהיותו <רועה את צאן גו' "") -- כן הוא באתפשטותא דמשה שבכל דורי, שדואגים ומתפללים יי עבור כאו"א מבני ישראל שבדורם.

והנה אף שבודאי ישנם כו"כ שיכולים להתפלל בעצמם תפלה שלימהיי וכו', ואדרבא כאו"א מ"ע מה"ת ש-

4 תס"ט (קיד, א). וראה תניא פמ"ב. ועוד.

5 ב"ר פנ"ה

6 וראה מנחות (סה, א) : +,משה רבינו אוהב ישראל הי"".

1 ראה שמו"ר פ"ב, ב. וראה לקו"ש כרך ח ע' 250 ואילך.

8 וראה פרש"י פנחס (כז, טז. שם, יח) -- אודות יהושע: ,סובל כאו"א לפי רעֶתו*, ,שיוכל להלוך נגד רוחו של כאו"א".

9) ולהעיר ממרז"ל (ב"ב קטז, א): כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים. וראה תענית (ח, א): אם ראית זור שהשמים משתכין כ" נחשת מלהוריד טל ומטר כו" ילך אצל חסידר שבדור וירבה עליו בתפלה כו

0) להעיר מברכות (יד, סע"ב) עומייש שלימה. טור ושו"ע אדה"ז (מהד"ק) סיב (והשמיט תפלין). פע"ח וסי' האריז"ל בתחלתו, ועוד.

(:.

יתפלל פ"ע יי, מ"מ גם הם זקוקים לתפלת ,משה" שבדורם. והטעם: .ראשי אלפי ישראל כו' הם בח" ראש ומוח כו' "**, ולכן מובן שכמו שהוא בגשמיות, דכשיש חסרון וכאב בא' מאברי הגוף נרגש הוא בראש ומוח דוקא, כן הוא ברוחניות, שהתפלה עבור הקומה שלימה דבנ"י לכל הד אברים שלה הוא ע"י המוח והראש *'* -- משה שבדור. ועוד זאת: תפלת היחיד מתעלית ע"י המשה שבדור, להיותו ממוצע המחבר ** בג"י להקב"הי וכמש"נ + ,אנכי עומד בין ה' וביד ניכם".

ולמדים דבר זה מאופן ההנהגה דמשה רבינו: בנ"י נטו מדרך הישרה עד שנגזרה עליהם הגזירה ד;אכנו גו'", ומכיון שהי' ,דור דיעה" + -- שייכים למדריגת מרע"ה + -- בודאי שהיו גדולים בעבודת ה' -- כולל בעבודת התפלה, מ"מ רק משה רבינו ע"י תפלתו הוא שפעל שלא זו בלבד שלא מתו תיכף, אלא עוד שחיו כולם עד ס' שנה -- היינו שכמה מהם חיו עוד קרוב לארבעים שנה לאחר חטא ה" מרגלים -- 500 לקוטי

[ולא חיי צער, כ"א חיים טובים בגשמיות וברוחניות -- שהרי במשך כל השנים הי' להם לחם מן השמים*י, ומים מבארה של מרים *, וענני הכבוד שהלכו עמהם להרוג את הנחשים ועקרבים ולגהץ בגדיהם" -- וגם ברוחניות היו במדרי' נעלית ביותר יי].

8 בשלח טו, לה.:

9 פרש"י חקת כ, ב.

0 פרשיי בהעלותך י, לד. עקב ח, ד

1 ראה לקוטי לוי יצחק (אגרות ע' שנח ואילך) בפיי מרז"ל (ב"ב עג, סעייב) .אחוי לך מתי מדבר כו' ודמו כמאן דמיבסמי" : וכידוע הפי' (עשרה מאמרות מאמר חקו"ד ה"ב פ"ח) במרז"ל (סנה' קח, א) ,דור המדבר אין להם חלק לעוה"ב" -- ,שאין להם צורך לעוה"ב".

עד"ז הוא בנוגע למשה שבכל דור, שהוא הוא הדואג עבור כאו"א והוא הוא המתפלל ופועל ע"י תפלתו -- המשכת כל טוב" בגשמיות * וב" רוחניות.

2 להעיר מתורת הבעש"ט במרז"ל (ברכות יז ב. וש":) ,כל העולם ניזון בשביל חנינא בני" -- כי שביל הוא צינור שפתח צנור ושביל השפע (כתר שם טוב ח"א סי' ה'*. וראה אור תורה נח (ה, 0 בחקתי מג, ב ואילך). י

3 לקו"ת ד"ה בהעלותך עה"פ מאין לי בשר (לא, ד)