שיחה ז

155שיחה ז

חג הפפת

. . . ידוע ענין יציאת אבותינו ממצרים, אשר אז היתה יציאתם מכלל בני נח לקבל התורה ולקבל פני השכינהי, התחלת היציאה או היציאה לגמרי י, שלכן למדו רז"ל דיני גרות משם. מובן, אשר זה מורה גם כן על מצבם הרוחני שהרע שבנפשות ישראל עדיין הי' בתקפו בחלל השמאלי . , רק מגמתם וחפצם היתה לצאת נפשם האלהית מגלות הס"א היא טומאת מצרים ולדבקה בו ית''.

וכן הוא בכל יום ויום, שחייב אדם לראות עצמו כאלו יצא היום ממצרים -- וכמובא במאמר שבקונטרס * -- וביחוד בימי הפסח

שעניני כל חג ומועד מתעוררים בכל שנה ושנה בזמניהם שלהם כידוע +

צריך כל או"א, ובפרט אלו שלְא הגיעו עדיין למעלה ממדרי' הבינונים שהיא מדת כל אדם ואחרי' כל אדם. ימשוך

להוציא ולהעלות את נפשם האלקית מגלות הגוף ונפש הבהמית, ואדרבה להעלות הנפה"א על הגוף ונפה"ב מעלה מעלה, ולדבקה בו ית' ע"י תורה ומצות שלומד ומקיים.

ונשתנו למעליותא* כל ימי הפסח (וכ"ש ליל א' דפסח) משאר ימות השנה וגם משארי היו"ט, כי אז ניזונים ישראל מאכילת מצה, שבה מעין בחי' מהות גדלות אבא*, מהות האלקות, היינו שגופו הגשמי מתקשר בו חיות נפשו שיחי' גם חיים גשמיים מאכילת מזון שבו הוא מהות האלקות, ולכן מלבד שפועל בנפה'א פועל בנפה"ב שהוא היצה"ר שלא יסית כ"כ ושיתחיל להתברר ויניח הנפה"א להאמין באמונה שלימה גם במה שאינו משיג ע"פ השכל.

156. . . בשיחת אחרון של פסח המודפסת בסוף קונטרס זה * מכריז כ"ק מו"ח אדמו"ר, על דבר ההכרחיות לטהר את האויר, על ידי אותיות התורה, כי באויר תלוי' בריאותו של האדם. באויר של תורה ומצות -- החיים בריאים הם. באויר של כפירה, ר"ל -- ישנה סכנה י של חולי המתדבק מכמה סוגים. עכ"ל.

אם באיש הבריא כך, על אחת כמה וכמה באיש החלוש. וגדולה הסכנת עוד יותר בחולה אף אם רק בחולי קל, ומכל שכן בחולי שיש בו סכנה.

ארז"ל : חולי זה יצר הרע, אשר רק לעתיד לבוא* הקב"ה שוחטוה והוא המקור לחולה שיש בו סכנה -- תאות איסור -- ולחולה שאין בו סכנה -- תאות היתר *.

ומזכיר ומעורר ביחוד עד"ז -- ענין יציאת מצרים, אכילת מצה ואיסור חמץ בפסח, אשר ברח העם, כי הרע שבנפשות ישראל עדיין הי' בתקפו בחלל השמאלי: (כי לא פסקה זוהמתן עד מתן תורה ובחטא העגל חזרה .) ודמי ישראל אז, לבר יחידאי דמלכא דחלש, דאמרו ייכול מיכלא דאסוותא ולא ישתכח מיכלא ומזונא אחרא בביתא '.

ובמילא גם הכרח נחיצות טהרת האויר נזכר ומתעוררים על זה בתוקף,

*) קונטרס קב. המו"ל.

1) להעיר מרמב"ם הל' דעות רפ"ו.

2) ויקרא רבה פט"ז, ח. וראה סידור שמו"ע דתול ד"ה מי כמוך. ד"ה ויחל משה להצ"צ (נדפס בס' דרך מצותיך חב *). קונטרס עץ החיים פ"ג.

3) סוכה גב, א. וצדיקים שאין להם יצה"ר -- מועטים הם, וכמו שנתבאר בתניא פ"א ויייד.

64 יעויין המשך וככה -- תרל"ז פס"ג'

6 תניא פל"א.

6) כן הוא בזהר ח"א גב, ב. קכו, ב. שם ח"ג קצג ב ועוד. ומה דמשמע בשבת (קמו, א) ובע"ז (כב, ב) דלא חזרה וכן הוא בזח"ג (יד, ב) -- מבואר בניצוצי אורות שם דלא כל הזוהמא חזרה. ועיין ג"כ חדא*ג מהרש"א יבמות קג, ב. תורה אור משפטים רדיה ויראו גו' לבנת הספיר. ואכמ"ל.

7', זהר ח*ב קפג, ב ובמקדש מלך שם.

*) נדפס ג"כ באוה"ת תשא ע' ב'י ואילך. המו"ל.

157טהרה על ידי מחשבה, ודבור באותיות החומש, תהלים משניות ותניא -- כמבואר בארוכה בהשיחה.

ועל ידי כל זה מקרבין ג"כ קץ הגאולה, דאז חמץ לא יכיל לשלטאה ולנזקא לון לישראל, ויותר מזה -- יצה"ר הנקרא חמץ נשרף בכח הארת המל'י ואז יקויים היעוד : לא י בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם הוי"

-- במהרה בימינו ממש. (ממכתב יא ניסן, ה'תשילב)

8) ראה של"ה מס' פסחים דרוש שלישי. וככה הניל בתחילתו. 4%

. . . כותב אודות התעסקותו בשדה חינוך הכשר על טהרת הקדש נוסף על התעסקותו בתור מלמד בת"ת . . . הרי ערך ג"כ חוברות עזר ללימוד ספר ויקרא מיוסד על הנסיונות שהיו לו בעבודתו בקדש הנ"ל. והשי"ת יזכהו ויצליחו לקרב לבן של בני ישראל לאבינו שבשמים ברוח ישראל סבא לימוד התורה וקיום המצות מיוסדים על אהבת השם ויראת השם וגדול זכות זה להמשיך ברכות השי"ת לו ולב"ב שיחיו בהמצטרך להם. ומסוגלים להנ"ל ימים אלו דקודם חג המצות וימי חג המצות שהתחלתם הוא בהענין דוהגדת לבנך כל הארבעה בנים שכנגדם דברה תורה אשר סו"ס מקבצים אותם אל הסדר המתחיל בהא לחמא עניא ומסיימים בלשנה הבאה בירושלים (יראה שלם שלימות היראה כמבואר בכ"מ) ת"ו במהרה בימינו ע"י משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלמה.

(ממכתב ו' ניסן תשילד)

. . . בודאי מתכוננים למבצע חלוקת מצה שמורה, ולא כבכל שנה אלא בהוספה, שהרי נתרבה מספר אלה שמכירים בהם ונתוסף ג"כ בההתעוררות דלבן של ישראל, אשר גם בגלותא כשישנה היא -- בכ"ז הלב ער להקב"ה ולגאולה, וגאולה ענינה לכל לראש מיצר הרע ...

(ממכתב ו' ניסן, תשי"ז) 6/7 .. . נעם לי לקרות במכתבו אודות חלוקת השמורה, אף שלפלא קצת

שלא חלקו כמות יותר גדולה. ואף שבפנימיות הדברים הכמות בכגון דא אינה נוגעת כ"כ, ובפרט בעניני פסח, אשר מרובה מדה טובה וכו' שהחמץ הוא 158במשהו, ומזה מובן שאפילו משהו טוב מועיל. בכ"ז בהנוגע להסדרים, הרי השיעור הוא עכ"פ כזית, ובפרט כשהמקבל עדיין אינו יודע ע"ד האיכות הבלתי תלוי בכמות.

לפלא מש שכיון שזהו בין הזמנים בישיבות לכן נתמעט מספר המשתתפים בשיעורי דא"ח. כי הרי אדרבה, כשהוא בין הזמנים פנוים הם יותר, וביכולתם להרבות בשיעורים אלו, אם במקום דעד עתה או במקום שלשם נוסעים -- ע"י שיקשרום שם עם אנשים המתאימים. והרי כמו דמשהו דימים אלו נוגע ביותר. שכן הוא בגשמיות מפני שכן הוא בעגינים הרוחנים. במילא מובן עד כמה נוגע הנ"ל, היינו שינצלו ימי הפסח בלימוד המחזק את כח האמונה, ואף שלכאורה אין הענין נוגע עתה, בכ"ז יש עד"ז מזמן לזמן ביומא דפגרא וכו'. והדברים האמורים הנ"ל יכולים לשמש לימוד גם אז, אפילו קודם חג הפסה הבע"ל.

בודאי עושים הכנות הכי נמרצות ליום ל"ג בעומר הבע"ל, לנצלו במדה המקסימלית. ואעורר את אנ"ש להשתתף בהוצאות הכרוכות בזה במדה מסוימת.

ב"ה, ערב שבת הגדול, ה'תשל*ו ברוקלין, נ.י.

שלום וברכה!

בנועם קבלתי מכתבו, ות"ח על הבשורה הטובה מפעולותיו למען אחינו בני ישראל שי' הנמצאים בבתי האסורים, בקשר עם מבצע משלוח מנות ומתנות לאביונים, ובחיזוק היהדות בכלל.

וגודל הזכות שבזה -- בודאי לדכותי' אין צריך ביאור.

ואביע תקותי חזקה שהצלחתו בעבר תעודד אותו להרבות בפעולות כיוצא בהן בימים יבואו.

שהרי אחב"י יהודים הם בכל יום ובכל מקום, והיהדות היא העצם שלהם והחיות שלהם, לימוד התורה וקיום מצוותי' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, מתאים להוראות השם בתורתו, תורת חיים, הוראה בחיי היום"יום.

והוראות אלו בתקפן הן בכל זמן ובכל מקום, גם לאלו הנמצאים בגלות בתוך גלות, הנמצאים בבית האסורים.

ושייכות מיוחדת להאמור -- לימִים אלו הסמוכים לחג המצות, שהוא 159,זמן חרותנו" -- על פי נוסח המקודש בתפלות ובברכות דמועד זה.

ומההוראות האמורות בקשר עם חג המצות היא ההדגשה ,זמן חרותנו", שמזכירים וחוזרים על נוסח זה כמה פעמים בכל יום מימי הפסת. ולא עוד אלא שמקדימים לזה ,מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון" --

אף שנמצאים אנו בגלות המר אשר סיבת מציאות זו היא. בנוסת התפלה, ,מפני חטאינו גלינו מארצנו". ואף על פי כן, גם בתוך הגלות, עת שמרצה החטא, אפשר ליהודי לחוג באמתיות ,זמן חרותנו", חרות אמתית, בפרט בשטח הרוחני, שהוא עיקר מציאות ומהות האדם -- מלשון ,אדמה לעליון", ולא עוד אלא שחוגג הוא אותו מתוך שמחה וששון, כאמור לעיל.

ומן הכלל. אל הפרט: אדם פרטי הנמצא בבית האסורים בתור עונש פרטי על חטאו הפרטי -- גם בו כל הדברים אמורים כפשוטם וכמשמעם, כלומר, אשר יכול הוא להיות במצב של חרות רוחנית על ידי שיתקשר עם תורתנו ומצוותי', שהם הנותנים לאדם חרות אמתית -- אפילו בשעה שבגופו כלוא הוא בבית האסורים. ולא עוד אלא שההתבוננות בזה יש בה לעורר שמחה . אמתית, לקיים מה שנאמר ,עבדו את ה' בשמחה".

על פי מאמר חכמינו ז"ל אשר מעשה הוא העיקר, הרי עיקר כוונת מכתבי זה -- מבצעי פסח, להביאם למעשה בפועל, וביתר שאת וביתר עוזי לחוגים הכי רחבים של בני ובנות ישראל בכלל, ובפרט לאלו הנמצאים, לעת עתה, בבית האסורים, אשר במדה גדולה וחשובה תלויים הם בעזרת הנמצאים מבחוץ. לאפשר להם לקיים מצוות חג הפסח -- כולל ימי חול המועד -- במילואן ומתוך שמחה.

ובודאי אשר בכל בגון זה ישנה ההבטחה יגעת ומצאת, ולא עוד אלא שבמדתו של הקב"ה, מדה כנגד מדה, הרי על ידי העזר המוגש במיוחד לאלו הנמצאים בגלות בתוך גלות, בבית האסורים, להעמידם במצב של חרות (במדה האפשרית, גם בתוך כותלי בית מאסרם),

ממשיכים ברכות ה' וכמה פעמים ככה -- בגאולה הפרטית של כל אחד ואחת מאחינו בני ישראל העושים והמעשים במבצע זה, במדת חרות האפשרית בתוך הגלות,

ומגאולה הפרטית לגאולה הכללית -- לקרב הגאולה האמתית והשלימה של כל אחינו עם בני ישראל בכל מקום שהם, על ידי משיח צדקנו, בקרוב ממש.

בכבוד ובברכה להצלחה רבה במבצע פסח ובכל האמור ולחג הפסח כשר ושמח

/ מקום החתימה / 6 160ב*"ה, ראש חודש ניסן, ה'תשליו ברוקלין, נ.י. אל בני ובנות ישראל אשר בכל מקום ומקום ה' עליהם יחיו שלום וברכה !

זאך, ווי ערקלערט אין מערערע ערטער, 161(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

162(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

163(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

164(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

165הוספות/ חגה"ם שוחות 165

, . . ומה דשאילנא קדמיכון, מהו החילוק במדרי' חגילוי דיצי"מ וקרייס -- מבואר הענין בד"ה וספרתם לכם, תער"ג ובאשר אינו מצוי -- העתקתי בזה השייך לנדו"ז. וז"ל .המניח" את המאמר (כתי"ק לא מצאתי, ואולי גם לא נכתב מעיקרא): ביצי"מ עיקר הגילוי מבחי' מל' וכמ"ש עד שנגלה עליהם מלך מה"מ כו', הגם שהי' בחי' גילוי דז'א ג"פּ שזהו בחי' הקב"ה, ועל הפתח הוא בחי' מל' וכה"א ובמורא גדול זו גילוי שכינה כו'. בקי"ס הי' עיקר הגילוי מבחי' ז"א כו' היד הגדולה כו' בחי' ז'א. דביצ"מ הוא אומר אצבע אלקים, שהוא בחי' מל' עכ"ל.

.. . ת"ח ת*ח בעד האי מרגניתא ע"ד אָפמינטערן ע"י האר"י ג"כ. וי"ל עפמשנ"ת בדא"ח שבכתובים, דבהתעלפות קלה לפי ערך מעוררים ע"י 166ויח חזק, בהתעלפות קשה אינו מספיק, וצ"ל לחישת השם באניו. וגילוי תורת האריז"ל -- הז כמו ריח חזק. ואף שתורה בכלל נק' לחם, הנה פנימיות התורה, שאין משיגין מהות הענינים שבהם דנים (יעויין קונטרס לימוד החסידות פי"א ואילך), ובפרט קודם שנתגלו ההסברים שבתורת החסידות,

הרי בתורה גופא ה"ז בדוגמת ריח וק"ל. (ממכתב כ"ק אדמו"ר שליט*א)

וי )

. . . ומזכירני זה פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר -- שסיפר שבעת התחילו בעניני מסחר, בקש -- בתור פ"נ -- מכ"ק אביו אדמו"ר ,ער זאֶל ניט האָבען די בעלי בתעשע הנחות", והוסיף בסיפורו לי, בע"ב-הנחות מזוהמות הן, נמובן בדקות, שהרי הדברים אמורים בבע"ב שומרי תורה ומצוה במילואם, אלא שכביאור החסידות -- נמצאים במצרים, מצרים וגבולים. כל משך חייהם, דכל משך חייהם היום הוא כהאתמול, והמחר -- כהיום, ואפילו המחר שלאחר זמן, ולא עוד אלא ששאיפה לשינוי -- הרי זה ענינו של משוגע בעיניהם, ז.א. חוץ למסגרת שכל הבריא.

וכמה מאירים דברי רבנו הזקן בספר התניא שלו, שבלשון המשנה בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, הוסיף רבנו הוקן המלות ,ובכל יום ויום".

(ממכתב צום העשירי יהפך בקרוב לששון ולשמחה, ה'תשכ"א)

-י)

. . . שביעי של פסח, יום קריעת ים סוף, שסגולה יום זה הוא לחזק בכל אחד. בתוך כללות עמנו, ההכרח שיהודים אינם מתרשמים ממניעות ועכובים גשמיים טבעיים, כשהולכים לקבל התורה, וכמו אז, גם עתה ימים

נבקעים לפניהם. (ממכתב י"א אייך תשי"ז])