שיחה ח

167שיחה ח

ימי הספירה

*) ליג בעומר, ה'תש"ד. -- נדפס בסה"ש ה'תש"ד ע' 116 ואילך. המו"ל.

2) וע קונטרס לימוד החסידות פי"א.

\ זע זוהר חלג קנב, 4

4 זוהר ח"ג רפז, ב.

168(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

169זאֶל ער טאַן מיט ספירה.

. . . ויהי רצון -- שכיון שנמצאים אנו בימי הספירה. וכמבואר בדא'ח שסופרים לא במספר סדורי, יום ראשון ושני אלא יום אחד ושני ימים, זא. שגם העבודה דאתמול בשלימותה היא אלא שנתוסף עוד עבודה נוספת על הענינים דיום אחד וכו' -- הרי יתעורר כאו"א מאתגו בתכ"י, אַז עם אַליין מינט מען טאקע, און ניט נאָר דעם אַנדערן, והדרישה היא באופן דחרמש בקמה, וכלשון הלקו"ת (במדבר טו', ד) : המדות הטבעיות הן חזקות בגוף בטבען ובתולדותן וצריך להכניען ולהשפילן בבחי' אתכפיא ואתהפכא ולהניף עליהם חרמש להכריתן ולכלותן ולהפכן ממש לאין וכו' שתהיינה בטלות ונכללות במדות עליונות, עיי"ש. ובאו הדברים בדרוש המתחיל בעגין נתינת התורה 170עשה"ד ואלו אשר מפי הגבורה שמענום עיי"ש. אלא שיפה ירושתנו, שעתה קלה היא עבודה זו יותר מאשר בפעם הראשונה -- ע"ד המבואר במעלת מצה דעתה שלפני חצות -- לאחר מ"ת -- לגבי מצה דלפני חצות שלפני מ"ת. שמזה מובן ג"כ החילוק לפני התגלות תורת החסידות ולאחרי התגלות תורה זו -- בהנוגע לבירור וזיכוך המדות בדרכי החסידות .. .

171(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

172. . . כותב אודות פעולותיו בקדש ובנקודה הפנימית הפצת המעינות חוצה דעי"ז קאֶתי מר, ויהי רצון שמזמן לזמן יתוסף בפעולותיו אלה ובהצלחתן, ויבשר טוב בטוב הנראה והנגלה מתוך הרחבת הדעת אמיתית.

וכיון שנכנסנו לחדש זיו, שכל יום ויום מצוה מיוחדת בו, מצות הספירה, וענין המצות ה"ה כלשון הכתוב כי נר מצוה, להאיר חשך העולם, הנה יגביר האור דתורה ומצות על חשכת העולם, להביא הגאולה האמיתית והשלימה בעגלא דידן עד כי לילה כיום יאיר. (ממכתב ד' אייר תשי"ח) ".6

לפעמים העדר הכַּתִיבַה בא מפני חוסר השלימות בהענין דשמחה וטוב לבב שצ'ל כל משך חיי האדם. וכמדובר זה כמה פעמים, שהציווי בכל דרכיך דעהו הוא על כל כ"ד שעות היום, ובמילא חלים על כל הכ"ד שעות היום דברי הרמב"ם סוף הל' לולב, שהענינים צריכים להעשות מתוך שמחה, וק*ל.

וביחוד עתה, שנמצאים אנו בין ימי הפסח זמן חירותנו, ושבועות קבלת התורה בשמחה, חל ציווי האמור עוד ביותר, ואף שלפעמים מצדיקים 173עצמם על חסרון שלימות השמחה בכו"כ טעמים, ומהם גם כאלו שיש להם אחיזה לא רק בשכל סתם אלא גם בשכל דקדושה, הנה, סו"ס -- ע"'י העדר השמחה לא יעשה דבר ולא יתוקן דבר, משא'"כ בהנהגה ההפכית, וכידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר חיל היוצא למלחמה, תחלת יציאתו הוא בשיר (מאַרש) של נצחון, וזה עצמו מקרב הנצחון ומגדילו. והרי כל אחד מאתנו, לא בודד הוא (ניט עלענד) ועזרתו של הקב"ה אתו. והבא לטהר מסייעין אותו, לשון רבים הרבה מסייעים . . .

הנה ברוב המכריע של דרושי דא"'ח שראיתי, מפרשים הוד ל' הודאה ולא מלי הוד והדר, ורק במקומות ספורים הובא פי' האחרון, ומהם באגה"ק סט"ו שהובאו ב' הפי' ומשם מובן החילוק בין השבח דתפארת והשבח דהוד. שבתפארת הוא יופי המובן ומושג בשכל (שרואה שיש כאן תערובות כמה גוונים ומדות וכיו"ב), משא"כ בהוד, שמבין שיש בזה איזה ענין של נוי אבל אינו מבין מהו הנוי, כי הוא למעלה מערכו והבנתו כלל,

ולא מצאתי לע"ע שישתמשו במדת ההוד בל' תפארת ויופי, כי לכאורה אין יופי שייך אלא בהתכללות גוונים ומדות. עיין באגה"ק שם, בד קדש פיג, ועוד.

וגם זה גופא נוי הוא, אשר ענין עמוק ביותר ובכ"ז מתגלה להמקבל (אף שהמקבל אינו מבינו גם אחרי שנתגלה לו), מובן שבאופן כזה יכול להתגלות להמקבל גם ענין פנימי יותר של המשפיע, כיון שאין הענין מתלבש בהבנתו של המקבל, אבל כיון שהענין הוא פנימי ביותר, אין יכולה להתגלות אלא המדרי' התחתונה ביותר שבו והעיקר הנוי הוא בזה שמסדר הענין באופן כזה שגם מקבל תחתון ביותר יוכל לקבלו (כליות יועצות) אף שאינו משיגו, (דלא כתפארת). ולפעמים גם אין לו שייכות כלל להענין עד שאינו מעורר בו אפילו מדת ההודאה אלא רק שמודה שצריך להודות (הוד שבהוד). וייל דוגמא לזה: איש כפרי שאין לו הבנה כלל במהות המלך, אלא שרואה שראש הכפר שלו, שגדולתו משיג איש הכפרי, משתחוה לשר המלוכה, במילא נתעורר אצל הכפרי הודאה להשר, כי איש מופלא הוא בעיניו כיון שראש הכפר משתחוה לפניו, ושוב כשיראה את שר המלוכה משתחוה לפני המלך, חרי מעלת המלך נתגלית בהודאה שבהודאה של הכפרי, ויעויין בדרושי ל"ג בעומר (בסידור, ועוד) ע"ד הוד שבהוד, שהג"ל מיוסד ע"ז, ובפי' תהלים 174להציצ קאַפ' ק'יד סק"ז שכתב וז"ל: יש עצם החכמה שהוא משכיל השכל בפ"ע ואינו מגלהו . . ויש כשיבאר לזולתו השכל . . זהו הנק' הוד, משא"כ כשאינו משפיע אין בהשכל בחי' הוד, וכמו השמש כשלא יאיר . . א"כ לפי"ז בחי' נו"ה אין הפי' . . לשון הודאה . . הגם שבחי' זו היא נק' ג"כ הוד, אמנם ל' הוד הוא הזיו שהוא מה שמאירים כו', עכ"ל בהנוגע לענינינו. ויש להאריך בכ"ז .. .

(ממכתב ב' דר*ח אד"ך, תש"ח)

. . . נתקבל מכתבו מי"ט לעומר (שכן הוא הנוסחא של רבנו הזקן בסידורו הק'. וידועה השקו"ט בזה. ויעוין ג''כ אגה"ק סו"ס י"ג) . ..