שיחה ט

175שיחה ט

שמיני

. . . הנני מאשר קבלת מכתבו מי*ג סיון והקודם לו, ונתעכב המענה כי קשה לי לכתוב לאחרי המאורע בכפר חב"ד, אשר אחדים רצו להסבירו עפ"י הכתוב בקרובי אקדש. אבל גם שם הענין סתום, ורק שלמדנו משם שיש לפעמים הנהגה כזו וכיוז שגם שם אינו מובן הרי אינו ענין של ביאור אלא גזירה שוה, ולכן בא הזמן של וידום אהרן.

במה דברים אמורים בהנוגע להסברת המאורע, אבל בהתוצאות שהמאורע מכריחן אין מקום לספק, וכמו שאירע לאבותינו על ידי המצריים כמה אלפים שנה לפני זה, אשר כל ענין של עינוי וגזרה תשובתו בצדו: וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.

-- ולהעיר בהמובא בספרי קבלה, אשר הדור דעקבתא דמשיחא הוא גלגול דור יוצאי מצרים שזכו לגאולה הראשונה על ידי גואל ראשון הוא משה רבינו, ויזכו כלשון רז"ל על ידי תשובה לגאולה האחרונה האמתית על ידי גואל אחרון הוא משה רבינו -

ותקותי חזקה אשר לא רק אנשי חב"ד במובן המצומצם יגיבו כך וישתתפו במענה הג"ל, אלא שגם אלו שרעיונות חסידות חב"ד יקרים להם וקרובים לרוחם ואפילו כל אלה שרק לפעמים משתתפים בעניני חב"ד, גם הם יתנו יד לביסוס פעולות חב"ד באה"ק ת"ו על ידי משיח צדקנו, ולהת-

פשטותן והרחבתן ... (ממכתב ד' תמוז ה'תשט"*ז)

עתיד חזיר ליטהר

מרז"ל בלשון זה הובא: בשל"ה פ' חיי שרה. מדרש תלפיות ענף חזיר בשם ר' בחיי. ס' הקנה (?). לקו"ת ד"ה וכל בניך ס"ג. קהלת יעקב מע' חזיר. בס' הברית ח"א מ"כ דרך אמונה פל"א בשם מדרש תנחומא (כ"כ בס' נפש חיים). -- (וראה ג"כ עשרה מאמרות מאמר חקור דין ח"ד פי"ג. אור החיים פ' שמיני); -

בלשון : שעתיד הקב"ה להחזירו לישראל (לנו) : בחיי שמיני י"א, ז' (לנו). שו"ת הרדב"ז ח"ב תתכ"ח ומגן דוד להרדב"ז ט' (לישראל). אור יקרות (לישראל להיתרו הראשון). ראש אמנה למהר"י אברבנאל פי"ג. ריטב"א קידושין מט, א. רקנטי פ' שמיני. ישועות משיחו בשם בראשית רבה (כ"כ בשד"ח). תורת משה להחת"ס פ' שמיני.

כמה פי' במרז'יל אלו נקבצו בשדי חמד : כללים אות ג' עו'. פאת השדה 176ג' זי ואות ח' ח' שיורי הפאה ג' ז/

ואחרי שכל הנ"ל שקו"ט במאמר זה -- תמוה דעת היפ"ת ויק"ר פי'ג ג' -- הובא בס' ערה"כ לבעהמ"ס סהיד -- שמאמר זה לא הי' ולא נברא !

(מרשימת שנת ה'תש") 7

. . . במה שהעיר כת"ר בשו"ע לרבנו הזקן סי' קנ'ח סוף סעיף ז'*, והקשה בזה כמבואר במכתב כת"ר, הנה לדעתי הפירוש הוא:

וז'יל רבנו הזקן שם: ויש חולקין בזה ולכן יש להקל כו'. שמזה מובן אשר היש חולקין -- מקיל לגבי הדיעה שלפני זה, היעו דעת המגן אברהם כפי שמפרשו רבנו הזקן. ונמצאת דיעה זו בט"ז, וכמצוין במראה-מקומות. והוא כי לדעת המג"א צריכה להיות מחשבה לאוכלין בשעת יציאת הדבש מהשעוה. ושתי דיעות חולקות על זה: דיעה אחת המקילה ביותר, והיא שהובאה בט"ז בשם ,שמעתי" שאפילו אם חשב למשקין יכול לשנות אח"כ לאוכלין ע"י מעשה. ודעת שני' שעכ"פ כשרודה הדבש סתם -- מעשה שאח"כ משוהו למאכל, וא"צ להיות מחשבה לאוכלין בפירוש דוקא בתחלת הרדי' וזוהי דעת הט"ז עצמו. וכיון שדעת השמעתי דחה הט"ז בשתי ידים וכדי שלא לאפושי פלוגתא -- קרוב לודאי לומר שכוונת רבנו הזקן הוא לדעת הט"ז עצמו. ולכאורה, יש מקום גם לסברא דשמעתי באם בעל הכוורת הוא עכו"ם, שאז י"ל שמחשבתו אין פועלת לקביעות הדבש למשקה או לאוכלין. ואפילו אם בעל הכוורת הוא ישראל -- הרי אם רודה למכירה י"ל שקובע מעשה הקונה, ובפרט כשהמוכר עצמו יודע בעת הרדי' שימכרנו לאחר זמן ויש דוגמאות רבות לזה בש"ס, ואכ"מ.

(ממכתב ו' אייר תשטיו)

*) כשריסק החלות של דבש כו" וחישב עליו לאוכלין בלבד כו' אם געשה אוכל ע'יי מחשבה זו כו'. ראה פרשתנו יא, לד. המו"ל.

.. . במש"כ במכתבי הקודם, ע"ד מש"כ שו"ע או"ח סקנ"ה: א) שהטיז (ולא רק ה,שמעתי אומרים" שבט"ז) מקיל יותר מהמג"א (כפי שמפרש דעתו אדה"ז -- שם בשו"ע שלו ס"ז) -- מוכח ממה שמדגיש וכ"פ -- כיון דעביד מעשה למשקין כו' נעשה מעשה שהוא משקה כו' -- משא'כ להמג"א שציל +כשריסק . . חישב עליו לאוכלין בלבדי.

וא"כ מחולקים הט"ז ומג'א בכל האופנים שבין ב' קצוות אלן, 177"וכמו כשחישב לאוכלין וגם למשקין (שעי"ז אין כאן מעשה מוכיח, ובמילא תלוי בהמעשה שאח"כ) ועוד.

ב) מנא ליה לאדמו"ר הזקן לפרש כן דברי המגן אברהם - אין זה נוגע להנ"ל, כי איך שיהי' דעת הט"ז, פליג המגן אברהם -- לפי פי' אדה"ז -- על השמעתי אומרים. ועכצ"ל שיש לאדה"ז ראי' לפי' זה ולא מפני שא"א לומר אחרת. -- ואפ"ל ראיתו מפני שהמג'א מביא סיוע לפסקו כאן בנט"י משבת יט: דבש מעיקרא אוכלא והשתא אוכלא. ג) מה שהעיר בל' אדה"ז ,להקל גם בזה" -- פשוט שקאי על מש"כ קודם לזה ,ומ"מ כו' יכול לאכול בכף או בסכין" ומסיים באותו ל' ממש ,יש להקל גם בזה ע"י כף או סכין*. ד) הסברא שלא תועיל מח' עכו"ם בשעת הרסיקה (ולא הבאתי' אלא לסניף) -- הוא משום שאין בזה -- שיהי' בעתיד אוכל או משקה -- כל נפק"מ להעכו"ם. משא"כ בכ"א שציין כת"ר. וכאלו עדיין אין מציאות להשאלה והספק, ובמילא אין עדיין מקום לקבוע ולהחליט. וכמה דוגמאות יש עד"ז.

כן ייל -- דמח' מועלת כתוצאה מהבעלות של החושב, ולכן בכמה ענינים אין מח' לעכו"ם, וע"פ מש"כ בצפע"נ השלמה לח"ד ע' יד. ואכי'מי

.. . מ"ש במכ' ע"ד האמור בלקו"ת שמיני ד"ה לויתן זה, שרוצה ללמוד הפשט ששחיטה בסכין פסולה מפני ההפסק, ובמילא קשה ע"ז שהרי פסול סכין הפגום הוא משום דנקיב, כדאי' בחולין די"ז ע"ב (הובא ג"כ בשו"ית צ"צ יו"ד סימן ט"ז שער המלואים סי' ס"ג. עיין שם),

הנה זה לשון הלקו"ת : שחיטה כזו פגומה גמורה היא מחמת ההפסק כו'. ולדידי הפירוש מתאים לשטחיות הלשון, שאף שבענין הפגימה יש כמה חילוקים כמובא בגמרא שם, אוגרת, מסוכסכת, עולה ויורד וכו -- ולזה אומר בלקו"ת אשר השחיטה בסנפיריו היא פגומה גמורה מחמת ההפסק (שיש בין חלקי הסנפירים), ואינו מדבר מטעם פסול הפגימה אלא באיכות הפגימח.

הערה דא"ג, מרז"ל דעשיית קניגיא מבואר ג"כ בתו"ח 5' תולדות ד"ה ויתן לך, והוא באופן אחר ממ"ש בלקו"ת. כן מובא מאמר זה -- בקצור הביאור -- בס' שני המאורות עמוד יו"ד, (שכתוב על השער שזהו מאדמו"ר האמצעי, -- וכן גרשם ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר בשלשלת החסידות שנדפס בתחלת הלוח היום יום -- אבל כנראה מסגנון המאמרים -- זהו מאמרים קצרים

של רבינו הזקן שרשמם אדהאמ"צ). (ממכתב "" אייר, תשי*ב)