שיחה ב

103שיחה ב

שוחות 13

א מורגנ

א. מן הפסוק בפרשתנו : ,דבר אל בניי לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהי' לכם שבתון זכרון תרועה גו' " מעתיק רש"י התיבות ,זכרון תרועה" ומפרש : ;זכרו * פסוקי זכרונות ופסוקי שופרות* לזכור* לכם עקידת יצחק שקרב תחתיו איל".

וצלה"ב: תיבות *זכרון תרועה" ה"ה רגילות בלה"ק ואינן זקוקות לפירוש * ?

6 ואף שכן דרז"ל בגמרא ובתו"כ (נסמן לעיל הערה 3) הרי אין ענינו של רש"י להעתיק זרשות רז"ל על הכתובים. וכמו שלא הביא בענין זה עצמו -- דרשת הגמרא (רייה כט, ב) ,כאן ביו"ט כו' * (וראה ראיים) ולא הביא דרשת התו"כ על .שבתון* ו,מקרא קדש" שבכתוב זה עצמ

יש מפרשים* דקשה לי' לרש"י בתיבות אלו (שלכן מפרשם): להלן בפ' פינחסי' נאמר ,יום תרועה* וכאן שינה הכתוב וכתב ,זכרון תרועה"י? ולכן מפרש רש"י, שכוונת הכתוב כאן היא לפסוקי זכרונות ופסוקי שופרות *.

אבל קשה לפרש כן, שהרי [נוסף לזה שלפ"ז הו"ל לרש"י לפרט הקושיא בפירושו: זכרון תרועה ובפ' פינחס נאמר יום תרועה כו', מכיון שעדיין לא למדנו הפסוק דפ' פינחס, הנה] כמדובר כמה פעמים -- דרכו של רשיי לפרש קושי' המתעוררת בלימוד פשטות הכתוב על אתר, או ליישב סתירה המתעוררת אצל הלומד מפסוק שלמדו כבר לפנ"ז -- ובנדו"ד,

66 רא"ם, דבק טוב, ועוד. וראה גו"א. רמב'ין בדרשה לר"ה (כתבי רמבין (שעועל) עִ' ריטס).

7 כט, א

6 נכקושיית הגמרא ר"ה כט, ב.

-- אבל מפשטות לשון רש"י משמע דמפרש את הכתוב (בפשש"מ) שזהו ציוי (מפורש) שיאמרו פסוקי כו'. וראה דברי דוד שתירץ הקושיא (גם ע"ד ההלכה): .דודאי דאו' שצריך לזכור עכ"פ קצת מאלו 10414 לקוטי אם כוונתו של רש"י לתרץ קושיא מהנאמר בפ' פינחס הו"ל לפרשו שם, שהרי אז דוקא תתעורר הסתירה ממה שנאמר לעיל (בפרשתנו) יי.

לאידך צלה'ב: בפשוטו של מקרא מנ"ל לרש"י שהזכרון תרועה הוא ע"י שיאמרויי פסוקי זכרונות ושופרות וכו" ?

ב. בעצם פירושו של רש"י צלהיב :

פי' הפשוט ברש"י הוא ש,זכרון" פירושו ,פסוקי זכרונות" ו,תרועה" פירושו ,פסוקי שופרות" *י, ואי"מ: א) פשטות הלשון *זכרון (הכ"ף בנקוד

שבא -- סמיכות ל)תרועה?" משמע שזכ" :

רון" של תרועה, והיינו ש;זכרון" סמוך ושייך ל,תרועה", ואין כאן אלא ציווי להזכיר ,תרועה" -- פסוקי שופרות, ורש"י מפרש ש,זכרון" הוא ציווי אחד בפ"ע -- ,פסוקי זכרונות*, וד שתרועה" ציווי בפ"ע -- ,פסוקי שופרות".

ב) לאחרי שמעתיק מהכתוב התיבות זכרון תרועה למה מעתיק רש"י עוה"פ

0) ואין לפרש דהוקשה לו לרש"י דהול"ל ,יום תרועה* (וכהלשון בפרשה זו עצמה (כג, כה) בעשור לחדש הזה יום כפורים גו' *) -- כי עדיין לא למדנו הציוי דתקיעת שופר בר"ה, והו"ל לרש"י להקדים ולהודיע עד"ז.

1) ענין הזכירה הוא (גם) במחשבה ובלב -- ראה רשיי יתרו (כ, ח -- הובא לקמן בפנים) .תנו לב לזכור". ולהעיר ע"ד ההלכה -- מרמב"ם בסה"מ (מ*ע קפט): זכור את אשר עשה גו' יכול בלבבך, כשהוא אומר לא תשכח כו

2) ראה רמב"ן (בדרשה שם) : והזכיר זכרונות לזכרון ושופרות לתרועה.

אמור ג

(בפנים פירושו) תיבת .זכרון", לפרש שזהו .פסוקי זכרונות" ואם מעתיקה להודיע שנלמד זה מתיבת ,כרון* הו"ל להעתיק לאח"ז תיבת ,תרועהי להודיע שממנה נלמד ,פסוקי שופרות*?

ג) רש"י ממשיך ומבאר טעם::י אמירת פסוקים אלו ,לזכור לכם עקידת יצחק שקרב תחתיו איל" -- ולכאורה אין דרכו של רש"י בפשש'מ לבאר טעמי דיני וציוויי התורה (-- כי בדרך הפשט אין הכרח שיהי' טעם לציווי התורה +:) ?

ג. והביאור בכ"ז:

עיקר כוונת רש"י אינו לפרש התיבות ,זכרון תרועה", אלא לבאר ולהבהיר תוכן וענין ד,יהי? לכם גו' זכר תרועה" הדורש ביאור:

לשון הכתוב ,יהי' לכם (שבתון) זכרון תרועה (מקרא קודש)" משמע שזהו ציווי לבנ"י שיהי' אצלם ,(שבתון) זכרון תרועה וגו'" -- שהם יזכרו תרועה *י. ובפשטות -- ציווי זה סתום הוא, דהרי אינו מבאר מהו תוכנה וענינה של זכירה זאת *י?

ולכן מבאר רש"י: זכרון (פסוקי 105זכרונות) ופסוקי שופרות כו'. וכוונתו: ציווי זה אינו ציווי זכרון בעלמא, כ"א ציווי על ענין מסוים אמירת פסוקי (זכרונות ו)שופרות. ומרומז זה בפיי תיבות ,זכרון תרועה"; ד,זכרון" ענינו שימת לב מיוחדת, וכפרש"י עַה"פ זג ,זכור את יום השבת" ,תנו לב לזכור תמידיי את יום השבת שאם נזדמן לך כו' * -- היינו שאי"ז ציווי זכרון בעלמא, שיהי' זכרון יום השבת בלבו, ב"א ציווי לנתיגת לב לזכירת יום השבת המתבטאת בענין מיוחד, בפעולה מסויימת -- ,אם נזדמן לך כו ", ועד'ז הוא בנדו"ד ,יהי' לכם גו' זכרון תרועה גו' " פירושו שתהי' נתינת לב בוכירת ה,תרועה" -- שתביא לפעולה -- אמירת פסוקי שופרות.

ד. אבל עדיין צריך ביאור למה כתבה תורה הציווי דאמירת פסוקי שופרות בל' זכירה, זכרון תרועה:

ציווי על ,זכרון" יתכן במקום ששייך הפכו -- שכחה, ולכן צריכים אזהרה שיתנו לב לזכור הענין.

ולכן צ"ל הציווי ,זכור את יום השבת": מכיון שתוכן ציווי זה הוא .לזכור תמיד (גם בימי החול) את יום

אטור ג

השבת שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו לשבת", הרי אפשר שבימי החול ישכח האדם ע"ז, ולכן הזהירה התורה ,זכור את יום השבת" (ואלל תשכחהו) גם בימי החול, ,שאם נזדמן לך כו" ".

[ועד"ז בבקשתו של יוסף לשר המשקים (שכבר למדה התלמיד) '': ;כי אם זכרתני אתך גו'* -- מכיון שהבקשה היא על לאחר זמן (לאחרי שיצא מבית האסורים וכשתהי' לו הזדמנות מתאימה לדבר עם המלך ) לאחרי מאורע ושינוי גדול בחייו :', שכיז מטריד את האדם וגורם לו שישכח; -- לכן צריך .שיזרזוהו לזכירה, לנתינת לב מיוחדת ;כי אם זכרתני"]).

(מהתיבות ,,כאשר ייטב לך") להמבואר בפנים

אלא כוונת רש"י היא לתרץ דלכאוי הו' צריך לכתוב בכתוב ,(כי אם זכרתני) אז* -- בהמשך למ"ש לפנ"ז (בפסוק הקודם) <בשישא פרעה את ראשך", וע" מתרץ רש"י ד,כאשר ייטב לך" זהו טעם לבקשת יוסף ,מאחר שייטב לך כפתרוני".

106106 לקוטי אבל בנדו"ד הרי אין צורך כלל לזכרון ונתינת לב מיוחדת דהרי אין הציווי אלא למשך יום אחד (,בחדש השביעי באחד לחדש") -- ועפ"ז הו"ל לכתוב בפירוש ,אמירת תהועה" ?

ה ולתרץ זה פרש"י דדיוק הכתוב ,זכרון תרועה" הוא להדגיש ולרבות (נוסף על ענין השופרות) גם ענין של ,זברון" -- .זכרונות" ; היינו, +זכרון" (אינה רק סמיכות -- וביאור ל,תרועה" שלאחריי, ב"א -- השינוי מ,אמירת" ל,זכרון") יש בו לימוד בפ"ע, שצריך להיות גם ,זכרון" -- ,פסוקי זכרו" נות* **.

ועדיין חסר ביאור: פסוקי זב" רונות כו' " -- דמלמדנו בזה, דההכרח לפירושו ד,זכרון" הוא ענין בפ"ע ואינו רק מוסב ל;תרועה" שלאחריו, הוא 107מדיוק לשון הכתוב ;זכרון" ולא ;אמירת" (כנ"ל ס"ד) ולכן צריך לפרש <פסוקי זכרונות". [משא"כ פסוקי שופרות -- נלמדו מפי' הפשוט של תיבת <(זכרון) תרועה", וא"צ להעתיקה עוה"פ בפירושו].

וממשיך רש"י: ,(פסוקי זכרונות) ופסוקי שופרות לזכור לכם כן'*: דמזה שנאמר ,זכרון תרועה" מוכח דגם בתרועה יש ענין של כרון* (כנ"ל ס"ו), ומזה מובן דשניהם -- פסוקי זכרונות ופסוקי שופרות -- נאמרים לתכלית אחת -- ,לזכור לכם עקידת יצחק שקרב תחתיו איל".

אטור ג

ועפ"ז י"ל ביאור נוסף ע"ז שהקדים רש"י לפירושו תיבת .זכרון" וממשיך ,פסוקי זכרונות ופסוקי שופרות" ולא הפסיק להעתיק תיבת ,תרועה" ביניהם, דבזה מדגיש דגם אמירת פסוקי שופרות הם לתכלית ד;זכרון" -- <שיזכור לכם עקידת יצחק שהקריב תחתיו איל" :.