שיחה ב

99שיחה ב

משפטיםג

א עה"פי ,אם כסף תלוה וגו" מעתיק רש"י בפירושו את התיבות .אם כסף תלוה את עמי", ומפרש: .ר' ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות חוץ מג' וזה א' מהן".

כוונתו של רש"י, בפשטות, לבאר: הלא גמילות חסדים היא מצוה וחובה *, ולמה נאמר כאן ,אם כסף תלוה" דמשמע שהוא דבר התלוי ברצונו של האדם! ולזה מפרש רש"י שתיבת .אם" בכתוב זה אין פירושה ,,רשות", כמו בשאר המקומות, אלא שבהתאם לתוכן המדובר כאן -- הוא ענין של .חובה?. ומצד הדוחק לפרש מובנה של תיבה זו באופן היוצא מן הכלל, לכן ממשיך רש"י לומר ש,מצא לו חבר", כי בג' מקומות בתורה ,אם" פירושה .חובה", והם * (נוסף על פסוק זה): ,ואם מזבח אבנים גו'"*: ;ואם תקריב מנחת ביכורים גו"

וצריך להבין:

א) הרי בעוד כמה מקומות בתורה נאמר הל' ,אם" ואי אפשר לפרשה <רשות" -- ובכ'ז לא פירש רש"י שם שאינה ,רשות", אלא ,חובה". לדוגמא: ,אס תטיב שאת וגו'** (והכוונה היא ודאי, כי חובה על קין להטיב את

1) פרשתנו כב, כר.

02) וזה יודע התלמיךד מפרש'י כבר. ראה לקמן ס"ב.

3) כמו שפרש"י יתרו כ, כב.

64 יתוו שם.

5) ויקרא ב, יך.

66 בראשית 7 4

מעשיו'); ,ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וגו' **; ,אם בחוקותי תלכו וגו' * י. ולמה דוקא*י בפרשתנו (ובס"פ יתרו) הוכרח רש"י לפרש ש,אם* זה אינו ,רשות" אלא ,חובה".

ב) רש"י מעתיק הדיוק ש,כל אם ואם שבתורה רשות חוץ מג'? -- והרי רש"י בעצמו פי' באופן זה בה' מקומות בתורה (נוסף על ג' המקומות הנל -- הנזכרים במאמר ר' ישמעאל, פירש כן במש'נ): ,אם כופר יושת עליו וגו' "יי -- ,אם זה אינו תלוי וה"ה כמו אם כסף תלוהי, לשון

7) וכמפורש : ,ואם לא תטיב לפתף חטאת רובץ גו'". וראה פרש"י שם.

ואין לומר דכיון שנזכרה אפשריות אחרת - ,ואם לא תטיב גו'", גם אם הראשונה חובה מתאים לומר ,אם", דא"כ גם ב;ואם תקריב מנחת בכורים" מדובר לפנ"ז במנחות אחרות,

66) יתרו יט, ה. ראה פרש"י שם שמדבר בכללות ,שמירת התורה".

68 ר"פ בחקותי. וראה שתהיו עמלים בתורה.

0) וראה מלבייים ליתרו כ, כב. ויקרא בתחלתו סקי"ב.

1) משפטים כא, ל

2) ומזה מובן שאין לחלק בין ,ל' אשר" ל,כאשר" (ראה פרש"י יתרו שם) כברא"ם וגו"א, כי מפורש ברש"י: כמו אם כסף תלוה.

ומיש בשיח שכאן לא קאי לרלי אלא לרבנן, ולרבנן יש יותר מג' -- צעיג איך אפיל שרש"י מפרש כמקום א' כדיעה א (שיש ג' מקומות) ובמ"א כדיעה הפכית (שיש יותר מג') שהרי מפרש הוא פשש"מ - ואי אפשר שפשוטו של מקרא אחד - יסתור מקרא שני!

100100 לקוטי אשר, זה משפטו שישיתו עליו ב"ד בופר".

וכן עה'פ * ,ואם תקריב מנחת ביכורים וגו'": פרש"י ,הרי אם משמש בל' כי, שהרי אין זה רשות וכו וץ ואם יהי' היובל וגן" "+

ג) פירושו של רש"י שייך רק לה" תיבות .אם כסף תלוה" שבכתוב -- ולמה מעתיק גם ,את עמי"!

ד) ידוע הכלל, כמדובר כמ"פי שברובא דרובא אין רש"י מזפיר את שמו של התנא או אמורא שהוא בעל הפירוש שמביא. ובאם (חיפך ממנהגו בכ"מ) מביא דבר בשם אומרו -- עכצַ"ל שגם זח שייך להבנת פ" המקרא. וצלה"ב בנדו"ד מה מלמדנו זה שר' ישמעאל פי' כנ"ל1

ב. בפרשה הקודמת עה"פ+ ,ואם מזבח אבָנים וגו" מביא רש'י מאמר ר' ישמעאל בפעם הראשונה *:, וממד שיך ומפרט ואומר: ; .. אם זה משמש בל' כאשר .. שהרי חובַּה עליך לבנות מזבח אבנים שנָא'*י אבנים שלמות תבנה, וכן אם כסף תלוה חובה הוא שנאמר *י והעבט תעביטנָו . . וכן אם תקריב מנחת ביכורים, זו מנחת ה" עומר שהיא חובה כו'".

וגם בפירוש דבריו אלו להבין :

א) מדוע אינו מפרט ההובחה שמנחת העומר היא חובַה, כמו שמפרש גבי מזבח אבנים והלואה ?

3) מסעי לו, ך.

4) שלכן מאויך יותר בפירושו שם, בפירוט הג' מקומות, בהוכחות וכו' משא"פ בפרשתינו שרק מעורר על הענין בכללות וסומך עמ"ש לפנ"ז.

5) תבא כ

6 ראה טו, ת.

משפטיםב

ב) למה בחר רש"י להוכיח שמזבח אבנים הוא ,חובה", מהכתוב ,אבנים שלמות תבנה וגו'* -- ולא ממש"נ קודם לכן"י: ובנית שם גו' מזבח אָבנים" 1

ג) מהו הטְעם שם -- שמביא רש"י גם שם בעל המאמר (ר' ישמעאל)1

ג. והביאור בכ"ז:

כלל זה שאמרו ר' ישמעאל אינו כולל אלא אותם מקומות בתורה שתוכן ענינם הוא בגדר ,רשות" ו;חובה"י דאז יש לפרש ,אם" הנאמר בהם בא' משתי הפגים: רשות (,אם" כמשמעו), או חובה (,אם?+ משמש בלי כאשר), ולהם כיוון ר' ישמעאל באמרו שכולם רשות חוץ מג',

משא"כ במקום שה,אם" מדבר ב" ענין שאינו בגדר רשות או חובהי אלא שזהו סיפור דברים ותנאי: או אפילו בדבר שיש בו חיוב, אבל מוכחא מילתא שלא נאמר בתור ציווי וחובה -- הרי כל כגון אלו מלכתחלה אינם נכנסים בכללו של ר' ישמעאל, שאינו אלא ב,אם" המתפרש לרשות או לחובה 5.

וכמו שמובן זה בפשטות בפסוקים : ,כי אם הלחם אשר הוא אוכל וגו' * יי ; ,אס בהמח אם איש לא יחלי וגו' "* (שכבר למד אותם התלמיד), ועוד רבים ביוצָא בהם -- דמוכח מתופם ותוכנם, שהל' ,אם" הנאמר

7) תבא שם, ה.

8 וכמו שמשמע מל' ר"י עצמ ) כל אם ואֶם שבתורה רשות כו" חובה וכו ולא ,תלוי" אן ,סְפק" וכיו"בָ

- כי לא בא לפרש אלא אלו שֶהם בגר רשות וחובה -- לָאיזָה סוג הם שייכִים,

9) וישב לט, 4

כתרו יט, גי 101בהם אינו משמש כלל ל,רשות" או ,חובה" (אלא במובן אחר לגמרי: ,אך", ,רק", ,או").

וכן הוא הדבר בל' .אם" בהכתובים דלהלן (אף שהם מסוג שונה): ,הלא אם תטיב שאת וגו'"' -- דודאי שדבר זה אמרו הקב"ה לקין (לא בדרך ציווי וחובה להטיב מעשיו -- כי פשוט הוא), אלא בתור טעם והסברה למה שאמר קודם לכן: ;למה נפלו פניך"? -- ,הלא (בידך הדבר) אם תטיב, שאת" (-- ,ישתביק חו" בתך"). הרי ש,אם" זה אינו מענין ,חובה* או ,רשות".

ועד"ז בכתובים: ,אם שמוע תשמעו בקולי וגו' "* או: ,אם בחקותי תלכו וגו' "י, שאין כוונתם להודיע עצם החיוב לשמוע בקול ה' וללכת בחוקותיו, כי חובה זו כבר יהועה ממקומות רבים בתורה ; ולא באו הכתובים אלא להתנות ולתלות בהם את השכר הנאמר לאחר זה: ,אם שמוע וגו" (אז) והייתם לי סגולה":; .אם בחקותי תלכו" -- .ונתתי גשמיכם בעתם".

ז. א. שבפסוקים אלו (וכיו"ב). שהד סברא נותנת שאין כוונתם ציווי על ענין ה;חובה" שבתוכנם, הרי ,אם" שבהם הוא במובנו הפשוט (תנאי וכו'), ואין לו שייכות ל,רשות" ו,חובה* שבדברי ר' ישמעאל.

ד. אמנם בד"א (שה,אם" פירושו בל' תנאי כו') כשהכתוב אומרו בענין שציוויו וחיובו כבר ידוע ופשוט (מהכתובים הקודמים או שמובן מאלי). אבל כאשר הנידון הוא בדבר שחיובו

1 ומזה מובן שאף שאמר ר"י: כל אם ואם כו', עכצ"ל שאין כונתו לכל מקום ממש כ"א לסוג מיוחד. ומה שאמר .כל* כוונתו לכל המקומות שבסוג זה.

משפטיםג

אין ידוע עד הנה -- הרי לא יתכן לומר ש,אם" נאמר בו בתור תנאי (לדבר שטרם נודע עיקר ענינו - ציוויו וחיובו).

וכמו בכתוב דפרשתנו ;אם כסף תלוה את עמי וגו' " [אף שמצד המשך הלשון אפשר לפרשו בל' תנאי כנ"ל, ש,אם" תקיים מצות גמ"ח אז ,לא תהי' לו כנושה וגו?", בכ"], מכיון שעד פסוק זה לא נכתב הציווי על גמ"ח, הרי א"א לומר שכוונת הכתוב להתנות בו (ב,אם כסף תלוה") ציווי אחר, בעוד שלא נאמר עדיין ציוויו וחיובו הוא.

ולכן מפרש רש"י ש,אם" זה חובה הוא (ומשמש בל' ,כאשר" -- ודלא כ,כל אם ואם שבתורה", היינו כל ,אם" שבגדר רשות וחובה, שפירושן ,רשות") ושישנם עוד ב' מקומות בתורה שה,אם" הכתוב בהם הוא שחובה" :

גם בפסוק ,ואם מזבח אבנים תעשה לי וגו'" א"א לומר שהמכוון הוא הקדמת תנאי למ"ש אח"כ ,לא תבנה אתהן גזית" -- כיוון שטרם יודעים החובה לבנות מזבח אבנים. וכן אין שייך לפרש כזאת בפסוק ,ואם תקריב מנחת ביכורים וגו' * דכיון שעד עתה לא ידענו ע"ד מצוות מנחת העומר -- אין לפרשו במובן של תנאי לה" נאמר לאח"ז שיהי' ,אביב קלוי באש וגו ".

נמצא שבכל ג' פסוקים אלו הרי עכצ"ל ד,אם" הנאמר בהם אינו כמשמעו (,רשות" או ע"ד תנאי) אלא משמש לי כאשר לחובה.

ה ועפ"ז יובן מה שרש"י (בפ' יתרו) מביא כתובים בהם מפורש שגמ"ח ומזבח אבנים הם חובה, ואינו 10212 לקוטי מביא כתוב דחיוב זה בנוגע למנחת העומר (כנ"ל ס"ב) -- כי בהבאת פסוקים אלו בנוגע לגמ''ח ומזבח אבנים אינו מתכוון (לההוכחה, שהם חובה) אלא להדגיש ולהודיע, שהציווים שבהם -- נאמרו להלן, ושמצוותם טרם ידועה (מכתובים שנאמרו לפני ,אם כסף תלוה" ו,אם מזבח וגו' "; ואשר לכן א"א לפרש ,אם" -- תנאי כו', כנ"ל) -- והיינו משום שבנוגע להם (גמ'ח ומזבח אבנים) -- אפשר לטעות ולומר שידענו כבר שמחוייב בהם מהנאמר לפנ"ז:

גמ"ח -- כבר נאמר באברהם ** ,כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו גו' לעשות צדקה ומשפט גו'":

מזבח אבנים -- כבר נאמר ביעקב ,ויקח את האבן גו' וישם אותה מצבה גו'"" -

משא"כ במנחת העומר שאין מקום לטעות זו, לא הוצרך רש"י להביא הכתוב שבו נאמר חיובה.

עפ"י הסברה זו, שדברי ך' ישמעאל אמורים רק כשתוכן הכתוב הוא בגדר רשות וחובה, יובן גם זה שאין הפסוק ,ואם יהי' היובל וג 3 בכלל אלו ש,אם" הוא ל,חובה" -- כי ,היותו" של יובל (בזמן שנוהג)

ושפטיםג

הוא ענין הבא ממילא (בהגיע זמנו), ואינו תלוי כלל בבחירתו ופעולתו של האדם, ולכן גם בזה לא שייך לומר ש,אם" כוונתו לרשות או לחובה.

אמנם, עם היות ש,אם" שביובל אינו דומה -- מצד פעולות האדם כו -- להג' ,אם" שבמאמר ר' ישמעאל, בכ"ז בפירוש התיבה הרי הוא דומה להם: גם ,אם" שביובל משמש בלי ,כאשר", והיינו מפני הצד השוה שבהם, דבכולן אין המדובר ב(.אם") ספק, אלא ענין של ,ודאי" (אם מטעם שחובה" שעל האדם, שהוא הסוג שבמאמר ר' ישמעאל, או מטעם שאינו ביד האדם ויבוא במילא ובודאי -- היובל) י:. ולכן כשרש"י מפרש שימושה של חיבת ,.אם" בפסוק .ואם תקריב מנחת

4 ומ"ש רש"י בפ" עה"פ ,ואם יהה היובל גו'": מכאן ה" ר"י אומר עתיד היובל שיפסוק. אין כוונתו בוה לפרש ,אם" בל' תנאי

(ראה ברא'"ם וגו"א ויקרא ב, יד, שפירשו דברי רש"י כן, ואע"פ שלכאורה הוא בסתירה למייש ברש"י (ויקרא) שם, כ' שבויקרא מפרש רשיי בפשש"מ ובפסוק ,ואם יהי' היובל" מפרש הוא (לפי שיטת ר' ישמעאל שיש רק ג' מקומות ש,אם" הוא חובה, והוא) לפי דרשת חז"ל, אבל מובן שאאפ"ל שרש"י בפשטות פירושו יפרש במקום א' בסתירה למקום אחר, כדלעיל הערה 12, וגם מובן שכל דברי רש"י הם לפי פשש"מ)

שהרי כי להדיא בויקרא (שם) : וכן ואם יהיי היובל וגו', אלא כוונתו דאף שפירושו ,כאשר", הרי לכאורה כל הענין מיותר, דהול"ל : .ובשנת היובל* וכיו"ב (משא"ב ב,ואם מזבה אבנים" ו,אם כסף תלוה", .ואם תקריב מנחת ביכורים" הרי לאחרי שרש"י מפרש שפירושם ,כאשר", הרי פי' הכתוב שמשמיענו החובה לעשותם).

ולכן מפרש רש"י שהכתוב משמיענו ב,ואם (-- כאשר) יהי' היובל" שעתיד היובל שיפסוק.

103ביכורים גו' *, וכותב ,הרי אם משמש בל כי כו' ", והיינו -- ,כאשך"5, הביא דוגמא מ,אם יהי' היובל גו' ", לפי שגם שם משמש בל' ,כאשר"**, כנ"ל. (אבל ודאי שאין כוונתו להשוותן גם בענין של ,חובה', שהרי .אם יהי' היובל" לא ניתן להתפרש לא לרשות ולא לחובה, וכנ"ל).

וכן בפסוק ,אם כופר יושת עליו גו' * יי, שאין ;אם" שבו נכלל בין המנויים דר' ישמעאל. אעפ"י ש;זה משפטו שישיתו עליו ב"ד כופר" - מ"מ לא שייך לומר שהוא ,חובה":

הגדר ד,חובה" שייך רק בדבר הבא במצב רגיל ובתנאים מצויים, שאז מתאים לומר שעל האדם מוטל חיוב

66 ומה שוש מביא דוגמא מפסוק זה דוקא (ולא מפסוקים ,ואם מזבח אבנים", .אם כסף הלוה" שכבר למדם התלמין) י"ל

א) בפסוק זה מוכַח מתוכו שפירושו .כי", שהרי היובל בא ממילא בהגיע הומן, (משא"כ בפסוקים הנ"ל שצריך הוכחה ממק"א שהם חובה).

ב) הצד השווה שבפסוקים ,ואם תקריב גו'י, ,ואם יהי" היובל גו'" שבשניהם בא הפועל מיד אחוי מלת ,ואם", משא"כ במקומות הנ"ל, ראה לעיל הערה 25,

משפטים ב

לעשות דבר מסויים; אבל בנדו"ד הרי כל ענין הכופר הוא בנוגע למציאות של מקרה (בלתי מצוי, ויתרה מזו -- היפך סדרו של עולם), שכאשר ,יגח שור גו' והמית איש גו' (א) זה משפטו כו'" -- ולכן אין שייך לומר שמשפט זה לחייבו כופר הוא בגדר הטלת ,חובה" על הב"ד, ובפרט זה -- אינו דומה להג' שבמאמר ר"י.

אמנם בפירושו של תיבת ,אם" הנאמר בכופר, היינו לענין הוודאות שבו (לאחרי שכבר המית שורו כו), אינו שונה מאלו שבמאמר ר"י - ולכן פירש רש"י שם: ,אם זה אינו תלוי וה"ה כמו ,אם כסף תלוה" לשון אשר כן'"*

זו ומעתה יש לבאר הטעם שרש"י מעתיק מהכתוב גם את המלים ;את עמי":

דהנה אף שגמ"ח היא מצוה וחובה, עדיין הי' אפשר לומר ש,אם" זה פירושו רשות -- היינו אם נאמר (בכדי ליישב את הל' ,אם") שהכתוב מיירי גם בהלואה לנכרי, ושהיא אינה

זג) ומ"ש הרא"ם ש,אם" זה אנו בין הג' המנויין לפי שהיא חובה התלוי' בדבר (,כי יגח גו' "), ואיגה ענין שיבוא בהכרח, ולכן אינה כהוודאות של הג, לבד זאת שצע'ג איך אפשר לחלק בהודאות שבהם כולעיל הערה 12, הרי אין זה מספיק שהרי גם ,אם כסף תלוה* תלוי בזה שיהי' ענ', ואינו ענין שיבוא בהכרח (וכמו שהקשה במשפול לדוד -- ודוחק לחלק בין עגין הקרוב יותר לודאי לזה שאיגו קרוב כ"כ לודאי).

וגם מ"ש במשכיל לדוד שחובה שייכת רק כבשעליו לחזור אחר איזה ענין, משאיכ כאן שאדרבה עליו לשמור שורו -- אינו מובן שהרי אין המדובר בחובת האדם ששורו הזיק, אלא בחובת ב"ד לחייבו לשלם כופר. ועכצ"ל כבפנים שאעו נק' חובת ביד כיון שבא רק במקרה בלתי רגיל כו 10414 לקוטי אלא רשות, ומשו"ז נאמרה בל' ,אם כסף תלוה גו' *, שבפשטות משמעותה .רשות".

ולכן מעתיק רש"י ,את עמי" שעי"ז שולל הפירוש הנ"ל, וכמו שמפרש אח'כ ,וזה משמעו, אם כסף תלוה -- את עמי תלוהו ולא לנכרי כו' ", והיינו שהמדובר בכתוב זה הוא רק בהלואה לבן ישראל *:, ולכן עכצ'יל ש,אם" האמור כאן חובה הוא ולא רשות.

אמנם לאחרי כל זה, יש עדיין טעם אחר (כדלהלן) יי לפרש ש,אם" האמור כאן הוא ,רשות" ולא ,חובה" -- ולשלול זה באה הוספת רש"י: ,ר' ישמעאל אומר כן'"", היינו שא"א לומר כן כיון שהמדובר בר' ישמעאל (ושיטתו) -- וכפי שית' להלן.

חי בפ' המן" (שכבר למדה התלמיד) מסופר, שמשה רבינו ציוה לבנ"י שיניחו מהמן +מלא העומר ממנו למשמרת לדורותיכם גו' ". ופירש"י (לדורותיכם): ,בימי ירמי', כשהי' ירמיי מוכיחם למה אין אתם עוסקים בתורה, והם אומרים נניח מלאכתנו ונעסוק בתורה -- מהיכן נתפרנס, הוציא להם צנצנת המן, אמר להם כו' בזה נתפר-

8 ומ"ש ברש"י לפג'ז ,עמי ונכרי עמי קודם" עכצ"ל שאין כוונתו של רש"י שהלוואת הנכרי הוא בכלל ,אם כסף תלוה" (שהרי כתב אח"כ ,ולא לנכרי") אלא שלהיות ש,לעמי" חובה להלוות מ,אם כסף תלוה" ולנכרי -- רק רשות, הרי מובן ש,,עמי קודם", ואינו דומה ל,עני ועשיר -- נֶני קודם", וכמו שחילקם רש"י אח"כ, אלא שבתחילה מפרש הענין בכללות, ואח"כ מפרט ומחלק בין עשיר לנכרי.

9) אלא שאינו פשוט כ"כ (לבן חמש למקרא) -- ולכן גם שלילה שלו באה ברמז -- וכמשנ"ת כמה פעמים.

9 בשלח ט, לב.

משפטיםג

נסו אבותיכם. הרבה שלוחים יש לו למקום להכין מזון ליריאיו".

ולכאורה מוכח מפירושו זה, כי כל איש מישראל אין לו להתעסק בעניני העולם בשביל פרנסתו:; כ"א יעסוק בתורה והקב"ה יזמין לו פרנסתו בדוגמת המן. ומובן, שכאשר הנהגתו היא כהוראת התורה -- בהתמסרות שלמה ואמתית לתורה ומצותי' -- הרי גם פרנסתו המזומנת לו מהקב"ה היא שלמה, בכל צרכיו, ובמילא לא יצטרך גם לגמ'ח -- ובדוגמת אוכלי המן. ואם אין פרנסתו מצוי' בשלימות וזקוק ללוות, הרי זה גופא מוכיח שלא התנהג כדרישת התורה (אלא עסק בעניני העולם והשתדל בפרנסתו בדרך טבעי).

לפ"ז הי' אפ"ל ש,אם כסף תלוה גו' " אינו ,חובה": המקיים ציווי והוראת התורה -- לא יצטרך לגמ'ח ולא משתעי בי' קרא; ועכצ"ל שהמדובר הוא בזה שאינו מתנהג ע"פ ציווי התורה, וא"כ

א) ה"ז בלתי רגיל שבן-ישראל יתנהג היפך מהוראת התורה (בכללות סדר והנהגת חייו) -- ובמציאות בלתי רגילה אין מתאים הל' של ,חובה", כג"ל סיון

ב) מכיון שהוא חטא ופגם וכו' ייל שאין חובה להלוות לו, כ'א רשות וכו'.

ועפ"ז מנ"ל ש,אם כסף תלוה גו * הוא ,חובה" שלא כבכל (לבד ב) המקומות בתורה +

ולכן מקדים רש"י שמאמר זה -- ר' ישמעאל אמרו :

במס' ברכות :3 מצינו מחלוקת בין ריי ורשב"י: שאספת דגנך*י מה

1) לה, ב. 2) עקב 6 יק 105ת"ל לפי שנאמר*:י לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, יכול דברים ככתבם, ת"ל ואספת דגנך -- הנהג בהם מנהג דרך ארץ, דברי ר' ישמעאל. רשב"י אומר אפשר אדם חורש כו' תורה מה תהא עלי', אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ג"י אחרים כו', ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן, שנאמר ואספת דגנך כו'".

הרי שלשיטת ר"י על האדם להתעסק בעניגי העולם בשביל פרנסתו -- ,הנהג בהם מנהג דרך ארץ". ואף שגם באופן זה, אם הוא מתנהג בעניני העסק כראוי, בזהירות מכל איסור וכו' ובקביעת עתים לתורה וכו', יזמין לו הקב'"ה פרנסתו הנחוצה לו מבלי שיצטרך ?הלואה %. -- בכ"ז מכיון שצריך הוא להשתדל בפרנסתו בדרכי הטבע, הרי בנקל יוכל ליכשל במדת (כמותה ואיכותה של) ההשתדלות ולבוא למצב שיהי' זקוק להלואה ; ופשוט שבאופן כזה ובמציאות רגילה כזו, שנכשל בדבר שקשה ליזהר בו, יש ,חובה* להלוות ל3

נמצא, איפוא, שלשיטת ר"י א"א לומר ש,אם כסף תלוה גו'" פירושו ,רשות". ולכן הביא רש"י ענין זה בשם ר' ישמעאל, בכדי לרמז לשיטתו שבה ההכרח לפירוש זה*

*30) יהושע א, ת,

3) שהרי עני הוא (באותה שעה עכ"פ) ועבד לוה לאיש מלוה.

4 ומה שרש"י בוחר לפרש המקרא עיפ שיטת ר"י -- הוא לפי שבפשטות ועל הווב צ"ל הנהגת האדם באופן זה - בהשתדלות בדרך הטבע וכו' וכראי" בגמי שם : הרבה עשו כר"י ועלתה בידן, כרשביי ולא עלתה בידן. -- שהנהגת רשב"י היא

משפטים ג

ט. והנה לכאורה הי' אפ"ל שאין דברי ר"י (ש,אם" יתכן להיות גם חובה) אמורים אלא במקום שנאמר ,אם", אבל במקום שנאמר ,ואם" (בתוס' וא"ו, המחברו למש"ג לפנ"ז) דאז פירושו (לכאו'): ואם תעשה באופן שונה ממש'נ קודם לכן, הרי מוכח ביותר שהוא (;ואם") תלוי ורשות -- א"כ מסתבר לכאו' שא"א לפרש שהוא חובה.

אמנם מזה שרובם (ב' מג') מהיוצאים מן הכלל דרשות הם במקום שנאמר ,ואם" -- ,ואם מזבח אבנים גוי*; ,ואם תקריב מנחת ביכורים גו'" -- מוכח שגם כשנאמר ,ואם" יתכן שיהי' חובה (אלא שהכלל מחדש שאינו כן). וזהו שדייק רש"י בלשוגו ;כל אם (ולא מסתפק בזה, אלא ממשיך ולא בתור וא"ו המוסיף כמו בל' הרגיל ,כל צדיק וצדיק") ואם כו'*, כי כוונתו בזה [לא רק להדגיש שבכ"מ (חוץ מג') רשות הוא, אלא] 106106 לקוטי להדגיש שבין שנא' ,אם" בין שנאמר ,ואם" -- בשניהם חל ומחדש כללן של ר"י.

ורש"י, לשיטתו, מוכרח לומר כן:

בפסוק ,מזבח אדמה תעשה לי גו'*"" (שלפני פסוק ,ואם מזבח אבנים גו'"), שהמדובר בו במזבח שבנו ישראל במדבר, מביא רש"י בי פירושים : ,מחובר באדמה שלא יבננו ע'ג עמודים. ד"א, שהי' ממלא את חלל מזבה הנחושת אדמה בשעת חנייתן".

הנה לפי פי' הב' הי' אפייל לכאורה שפסוק ,ואם מזבח אבנים גו'" בא בהמשך לפסוק שלפניו והוא רשות, ופירושו : שאם תמלא את המזבחה שבמדבר (לא באדמה אלא) באבנים, ,לא תבנה אתהן גזית גו'". אבל לפי' הא' הרי א"א לפרשם כהמשך אחד, כי אין ענינם שוה: +ואם מזבח אבנים גו'" מיירי בהמזבח עצמו, משא"כ בפסוק שלפניו (,מזבת אדמה") שלפי פי' הא' המדובר באופן בנייתו של המזבח, והיות שפירושו זה הוא הראשון ( = העיקרי), הרי מובן שרש"י (לשיטתו) מוכרח לפרש את הכתוב .ואם מזבח אבנים גו'" בתור חובה וציווי חדש, היינו שיבנו מזבת לאחרי שיעברו את הירדן (ולא קאי על וה שבנו במדבר).

וזהו הטעם (נוסף על הנ"ל -- שנוגע לפי' ,אם כסף") שרש"י מביא דברי ר'י בשם אומרם בפ' יתרו: לרמז דפירושו בפסוק דיתרו ,ואם מזבח אבנים גו' " (שה,ואם" לא בא כהמשך להפסוק שלפניו, וכי אין ענינו רשות, אלא חובה) יתבאר בזה שר' ישמעאל

5 יתרו כ, כא,

נושפטים ג

אמרו, כי ר"י הוא הסובר ש,מזבח אדמה" פירושו ,שלא יבננו ע"ג עמו" דים"*. ולכן לשיטתו א"א לפרש ש" .אם מזבח אבנים גו'" בא בהמשך ל,מזבח אדמה גו' * שלפניו כנ"ל (ושהוא רשות), ולכן עכצ''ל שאין המדובר בו במזבח הנחושת שבנו במדבר אלא בחובת עשיית מזבח אבנים בכניסתם לארץ.

י. אמנם עדיין הי' מקום לדתוק ולומר שאף שעשיית מזבח אבנים חובה היא בכ"ז ,ואם מזבח אבנים וגו' * רשות הוא:

אם נאמר ש(לפעמים) הלבינה היא ג'כ בכלל ,אבן"'י, הי' אפ"ל שה" חובה (האמורה במקום אחר) לעשות מזבח אבנים אינה שוללת מזבת של לבנים. היינו שהרשות לעשות המזבת של אבן או של לבינה. ולפי זה יש מקום לפרש ה,אם" כמשמעו (רשות): ,ואם מזבח אבנים (ולא של לבנים) תעשה לךי, לא תבנה אתהן

6 מכילתא עְה"פ.

זב3) ואף שע"ד ההלכה אין הלבינה בכלל אבן (ראה מג"א סי' קלא, סק"כ וראה במכילתא שהובא בהערה שלאח"ז) הרי מזה שלא פרש'"י עֶה"פ ,ותהי להם הלבגה לאבן גו'" (נח יא, 2) שהלבינה הי' תחת האבן (כראב"ע, ועוד (שם). וכן במ"ש ,(והחמר הי' להם) לחמר" פרש"י לטוח הקיר, ולא ,תחת טיט* כבראב"ע, ועוד שם) מוכח שמפרש ,ותהי להם הלבנה לאבן" כפשוטו שהלבינה (היינו החומר שממנו נעשה) נת" קשה ונעשה אבן (ראה בפי' הר"ן עה"ת : ותהי להם הלבנה לאבן, כלומר, שמצאוה חזקה ומקשית). והיינו שבפשש"מ הלבנה ג"כ נקי אבן:

68 ואה במכילתא עה"פ ,ואם מזבה אבנים גו'": ומה ת"ל ואם מזבח אבנים אלא רצה של אבנים יעשה, של לבנים יעשהי 107גזית" (כי ענין ;גזית" יתכן רק במזבח של אבנים ממש *6).

ולכן מביא רש"י הוכחתו על חובת עשיית מזבח אבנים ממ"ש .אבנים שלמות תבנה גו'" (ולא מפסוק הקודם: ,ובנית שם גו' מזבח אבנים'"), כי אבן שלימה (ע"ד הפשט) תתכן באבן שאינה עשוי' בידי אדם, והיא שלימה בטבעה ומשעת בריאתה (בידי שמים) **, ומכאן, שהחובה לעשות מזבח אבנים היא בשל אבנים ממש (ע"פ פשוטו של מקרא), וא"כ עכצ"ל ש,ואם מזבח אבנים וגו' * אינו רשות

אלא חובה. יא. טעם נוסף לזה שרשי מביא דברי ר"י בשם אומרם:

מצינו פלוגתא בגמ' יי בין ר"י ור"ע בכמה דברים:י אם הם רשות או חובה, היינו בענינים שאין בהם הכרע אם פירושם רשות או חובה -- שיטתו של ר"י היא שיש לפרשם ,רשות"י ושיטתו של ר"ע -- שהם ,חובה".

ודברי ר"י בעניננו ש,כל אם ואם רשות חוץ מג' כו'", מתאימים לשיטתו שבאם אין הכרע צ"ל שהוא רשות -- ולכן ,כל אם ואם" (גם אם יש מקום לומר שהוא חובה) פי* רושה רשות -- ובמילא מובן, לאידך גיסא, שאלו הג' היוצאים מן הכלל יש בהם הוכחה ברורה המכריחה לפרש את ה,אם" שבהם שהוא חובה.

מושפטים ב

וזהו גם הטעם (הנוסף) שרש"י מביא מאמר זה בשמו של ר"י, בכדי לרמז שבאלו הג' מקומות יש הכרח גמור לפרש שהוא חובה (שהרי גם ריי, שבכל מקום שאין בו הכרע סובר שאינו אלא רשות, סובר כאן שהוא חובה) -- וכמו שמוכיח רש"י מהכתובים -- שבע'כ צ"ל שענינם חובה.

יב. מ,יינה של תורה" בפרש"י זה:

מחלוקת זו שבין ר"י ור"ע - ב" כתוב שאין לו הכרע אם לפרשו כ" רשות או כחובה + -- יסודו בההפרש שבין אופני עבודתם :

ר"י הי' כהן י+ (גדול יי). ענינו של בהן הוא שמצד תולדתו (בטבעו) .קדוש הוא לאלקיו", והיינו שאופן עבודתו הוא עבודת הצדיקים. ר"ע הי' בן גרים*י, התחיל ללמוד תורה בהיותו בן ארבעים שנה'י, ומזה - שעבודתו היתה בקו התשובה ".

3 ראה ביאור שיטתם בהגש"פ -- ביאורים בסופו -- בהדרן למס' פסחים (י"א ניסן, תשלייב).

4 חולין מט, סע"א (ומיירי הבירו ובר פלוגתי" דר"ע).

5 בשטמ"ק חולין שם אות ט (הובא בסה"ד מע' ר"י סעי' ח בשם ,קצת פירושים של רש""): ,והוא ר"י בן אלישע כהיג'. אבל ראה סה"ד שם. וראה שם גם מע' ך"י בן אלישע סעי" ג.

10818 לקוטי ידועה תורת הה"מ ממעזריטש יי על מארז"ל * ,שלא יאמר אדם אי אפשי לאכל בשר חזיר כו' אבל אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך* -- שכן צריך לומר מי שלא חטא מעולם. אבל הבע"ת -- להיות ש,סורו רע" יי, שבו עלולה יותר ההשתייכות לרע -- צריך הוא לומר ;אי אפשי -

ועד"ז הוא גם בענין רשות וחובה : בשהנידון הוא בצדיק, שמופרך אצלו בטבעו כל דבר שהוא היפך הקדושה -- די לו בעבודתו בשאר הדברים -- גם אם לא יתעסק לברר ולזכך את הדבר שאין לו הכרע, ועבודתו בדבר הזה היא בבחי' ,,רשות" (וגם אם יהי' רק רשות -- קרוב שיעשנו שהרי

והי" ,צנוע ומעלי" גם מקודם, אבל בח" הריטב"א שם כתב כי מקודם לא ה" צנוע ומעלי ,אבל אחרי כן חזר למוטב שה" צנוע ומעלי" (כ"ה בשיט"מ בשמו וכצ"ל גם בחי' הריטב"א שם). ולפי"ז הרי הל בע"ת ממש (עכ"פ בענינים אלו).

9) הובא בלקו"ת ואתחנן (ט, ד). וראה עדי בכתר ש"ט (הוצאת קה"ת סי' שצח).

0) ספרא ס"פ קדושים.

בושפטים ב

צדיק הוא ובדבר הזה:* יש קס"ד שיהי' חובה); משא"כ הבע'ית, שזקוק לזריזות ולזהירות יתירה, ואם 8" רגיל לקרות דף א' צריך לקרות ב' דפים " -- צ"ל חובה,

ולכן ר"י, שעבודתו היא עבודת הצדיקים, סובר שבמקום שאין הכרע, רשות הוא: משא"כ ר"ע שעבודתו היא בקו התשובה, סובר שחובה הוא.

יג. ומזה מענה ברור לאלו השוד אלים ותמהים, ביחס להתגלותה של תורת החסידות בדורותינו אלו: וכי ,אכשור דרא"1 -- כי, אדרבא, דוקא בזמנים אלו, מחמת החושך הכפול ומכופל שבהם, יש צורך בחיזוק רב יותר ולנתינת כחות מיוחדים בכדי לעמוד נגד כל מונע כו'.

וע"י עבודתנו בהפצת המעינות חוצה -- קאתי מר, דא מלכא משיחאי ובקרובם ממש.

3 אגה"ת ספ"ט, ושם שצ"ל ,כפול ומכופלי.