שיחה א
209שיחה א
במדבר 210(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
211(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
212(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
213(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
214(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
215(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
216(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
217(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
218(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
219(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
220(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
221(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
222(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
223(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
224(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
225(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
2263 בחוקותי (כו, יג) ובפרש"י (מתו"כ שם).
4 להעיר ממכילתא עֶה"פ וגוי קדוש (יתרו יט, ו). ויק"ר פ"ה, ה
5 בחוקותי כו, ה.
6 תהלים קכא, דזה (הובא במכילתא שם).
זג) משלי ג, כך.
227(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
2290) זח"א קכט, סע"א. 1 נצבים ל, יט.
2313 תהלים סט בסיומו. הו ל 232וצריך להבין: הפירוש ד,אוריאן תליתאי" ו,עם תליתאי" הוא שהתורה ועם ישראל הם משולשים [וכדפירש"י שם: אוריאן תליתאי -- תורה נביאים וכתובים. לעם תליתאי -- כהנים לויים וישראלים]. ואילו חודש סיון הוא לכאורה רק שלישי, אבל אינו משולש ?
הערות
עמוד 209
- 1. % + %
- 1. סה"ש תש"ב ע' 29.
- 2. ואף שהי' עדיין קודם חטא המרגלים שאז נגזר ,ובניכם יהיו רועים במדבר ארבעים שנה" (שלח יך, לג), הרי מבואר ברש"י שם ,שמשעשו את העגל עלתה גזירה זו במחשבה אלא שהמתין להם עד שתתמלא סאתם".
- 3. ראה של"ה חלק תושב"כ, שלשה מחנות (שמז, א), ד"יה צהר תעשה לתיבה תרע"ג (בהמשך תערי"ב).
- 5. ) רש"י שמות א, א. וראה רש"י תשא ל, טז: להודיע שהיא חביבה עליו,
- 65. ראה אבות פ"ג מי"ך : חיבה יתרה נודעת, ובפיה"מ וכו' שם.
- 66. דלא כבמשנה אבות שנאמר נודעת לו להם.
- 1. וכמש"נ : ופוקד כל יצורי קדם (ברכת זכרונות. ועדייז בכיימ).
עמוד 210
- 8. יתרו יט, ה.
- 69. אשר אמר ה' להם הוציאו את בנ"י מארמ"צ (וארא ו, כו), לקחת לו גוי מקרב גוי (ואתחנן ד, לד).
- 0. שעי"ז: א) מנהיגם בדרך החיים והטוב, ב) רועה ומפרנסם (בגלוי -- בעיקר) בכל צרכיהם הרוחניים (אף שלהיותו רועה גאמן -- לכל צרכיהם דואג ונמשכים על ידו. וראה בהעלותך יא, יא. תעגית ט, א, ובכ"מ).
- 1. בכלל -- כל צרכים הגשמיים (אף שגם למד תורה עם כל ישראל ותיכף לאחר לימוד משה (עירובין גדי ב) ומקרב את הבריות לתורה (אבות א, יב)).
- 2. במדבר א, ג. וראה גם שם -- ך, ה, יז יח.
- 3. א ב.
- 4. גור ארי' שם, וראה גם משכיל לדוד שם,
- 5. במדבר א, יח. ובפרט במטה לוי שנמנו על פתח אהליהם (תנחומא הובא בפירש"י במדבר ג, ט).
עמוד 211
- 6. ראה ב"ר בתחלתו. זח"ב קסא, א. וראה ג"כ זח"א קלד, א. זת"ג לה, ב.
- 7. יתרו יט; ג.
- 8. מכילתא שם, שמו"ר פכ"ח, ב. הובא בפירש"י שם.
- 9. ראה יומא בתחלתה. יבמות סב, ב. ובכ"מ.
- 0. כל' הכתוב ,איש וביתו" (שמות א, א)).
- 1. רש"י ורמב"ן בראשית א, א. וראה ב"ר פ"א, ד. ויקייר פלייו, די
- 2. בראשית ה, ב.
- 3. ראה וח"א נה, ב. קסה, א. וראה גם יבמות סב, ב. וראה מדבר קדמות להחיד"א מע' נשים אות יג.
עמוד 212
- 1. + + %
- 4. זח"ג / ב. קט, ב. רצו, א.
- 5. יבמות (סג, א): אינו אדם (פחות מ,פלג גופא").
- 6. יחזקאל לג, כד. וראה גם ויק"ר פכ"ט, ז: באחד זה אברהם.
- 7. הראשון ב,אבות" כל בנ"י. ואב לגרים (הרע"ב ביכורים פ"א. מ"ד. וראת שו"ע אדה"ז חאו"ח סנ"ג סכ"ב. שו"ע אה"ע סקכ"ט סיך).
- 8. כל העולם כולו מעבר אחד והוא (אברהם) מעבר אחד (ב"ר ספמיב).
- 9. רש"י לך טו, טו: למדןך שעשה תרח תשובה, תנחומא שמות יח:
- 0. יהושע כד, ב"ג.
- 1. לך "ב, ה,
- 2. להעיר ך,הנפש" דקרא -- ל' יחיד, אף ד עשו" לי רביםי
עמוד 213
- 3. זח"ג נג, ב. גו"א ר"פ בראשית בשם הרד"ק.
- 4. דזה בזה תלוי, כמובן.
- 5. וי"ל דמה שלפעמים גם שבט ואומה נקראים משפחה (יהושע ז, יז. זכרי' יד/ יח) -- הוא ע"ש התחלתם (המשפחה כפשוטה) וכמו בפרשתנו ,משפחת הלבגי" וכו'.
- 6. ואתחנן ד, לה.
- 7. אלקים -- בעל הכוחות כולם (טושו"ע או"ח ס"ה).
- 8. כי הנשמה . . לא הוצרכה להתלבש בעוה"ז . . רק להמשיך אור כו' (ע'"ח שכי"ו -- הובא ונתבאר בתניא פליז).
- 9. משלי , כב
עמוד 214
- 0. כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה, יד), ובשרה -- הראשונה באמהות ואם הגרים -- נאמר : הנה באוהל (וירא יח, ט).
- 1. בכללות -- יושבי אוהל או בעלי עסק: בפרטיות -- בכאו"א תורה וגם מלאכה.
- 2. כ, ב. רסת, ב. שא, ב. וראה עשרה מאמרות מאמר אכ"ח ח"ב סל"ג
- 3. ראה דחז"ל עה"פ הנ"ל אשר עשו: אם מתכנסים כו' (ב"ר פל"ט, יך).
- 4. בראשית א, כח. ואף ש,האיש מצווה על פו"ר אבל לא האשה" (יבמות סה, ב. שו"ע אה"ע סו"ס א) -- הרי ,מ"מ יש לה מצוה מפני שהיא מסייעת לבעל לקיים מצותו" (ר"ן ריש פ"ב דקידושין. וראה קרבן נתנאל על הרא"ש (שם). ובג"כ שו"ע אה"עץ ריש סימן א). וע'*יפ הפס"ד (הובא בהל' ת"ת ספ"א -- לאדה"ז) בנוגע לתיית -- מובן שהאשה חולקת שכר עם הבעל וכו'. וראה לקוש חי"ד ע' 41 ואילך.
- 5. שם א, לא.
- 6. ראה קידושין מ, א. פיה"מ פאה בתחלתה.
עמוד 215
- 1. * + %*
- 2. זו שזהו כל התורה כולה (קדושים יט, יח. שבת לא, א. תגא פ' לב).
- 8. ראה היום יום ע' עח, ועָ' פא.
- 9. ראה סה"ש ש"ת ע' 2 ואילך. לקו"ש חב עי 499.
- 0. ואה רמב"ם סוף הל' לולב ובמ"מ שם.
- 1. ראה רמב"ם הל' תשובה פ"י. זחי< קכח, א.
- 2. ראה רמב"ם סוף הל' חנוכה.
- 3. סהמ"צ להרמב"ם מל"ת שס'ב. פיה'"מ ריפ חלק יסוד יב. אגרת תימן (ע"פ תנחומא ס"פ תולדות. אגדת בראשית פמ"ד). וראה מפרשי הזהר ח"א (קי, ב) ושיב
- 4. דה"א כב, ט,
- 5. בדברי הנביאים בכ"מ, רמב"ם הלי תשובה פ"ט, ה"ב. הל' מלכים פיייב.
עמוד 216
- 6. ראה רמבים הל' מלכים ספי"א. וראה לקו"ש ח'"ה ע' 149.
- 7. קץ הגלות; קץ שם לחושך.
- 8. שאין אחרי' גלות. ראה מכילתא עה"פ אז ישיר: התשועה העתידה להיות אין אחרי' שעבוד (הובאה תוד"ה ונאמר פסחים קטז ב). ועדי"יז שמוייר פכייג, יא (ראה רש"י ערכין (יג, ב) ד"ה בנבל). וראה שמו"ר (ספייח) ,גס עובר אבל לעת"ל כו" ושם (פי"ט, וא'ו) ,לשעבר כו' אבל לעת'"ל אני לבדי כו' * (נתבאר באוה'"ת בא ע' רחץ).
- 9. כ,נודע פיי האריויל על פסוק כו'", ראה תניא פכ"ר ובכימ.
- 0. להעיר ממענה מלך המשית להבעש"ט, שיבוא ,לכשיפוצו מעינותיך חוצה" (הבעש"ט באגרתו הידועה על דבר עליית הגשמה שלו בראש השנה שנת תק"ז (נדהפסה בסוף הספר בן פורת יוסף. כתר שם טוב (הוצאת קה"ת). ובכ"מ).
עמוד 217
- 1. (שיחת יום א' פ' במזבר, כ"ח אייר, ה'תשל"א -- בהכינוס הט"ז של אגודת נשי ובנות חב"ד)
- 2. =
- 1. ראה ב"ר פס"א, ד. ילקו"ש ח"ש רמז קט, וראה דייה כה תברכו באוהית (פי גשא ע' ער ואילך) ותרכ"ו, דייה אריב"ל תרכיט,
- 1. שבת פת, א.
- 6. יתרור יט, הזו, ובמכילתא שם.
עמוד 218
- 3. דה"א יז, כא (לפי גרסתנו במכילתא כעמך ישראל. וכן בברכות (ו, סע'א) ובחגיגה (ג, ב). אבל ראה רשימות הצ"צ לש"ב ז. ושער הכולל פכ"ט, ו).
- 4. אסתר ג;: ח.
- 5. סגולה מכל העמים (יתרו יט ה).
- 66. דברים 4, ה
עמוד 219
- 7. -
- 7. מה ש,עשו שונא ליעקב" (ספרי בהעלותך (ט, *י). הובא בפרש"י וישלח (לג, ד)) -- הוא לא מטעם זה כלל, כמפורש בכתוב שם. כן טענת המן ודתיהם שונות גו' הוא -- כהסיום, שלכן -- למלך אין שווה להניחם.
- 3. 8] מה שלא נמנה שבט לוי -- הוא מפני שאינם ,יוצאי צבא בישראל" כ"א לצבא לעשות מלאכה באהל מועד (במדבר ד, ג) ,לגיונו של מלך" (רש"י במדבר א, מט. וראה פסיקתא דר"כ שקלים בסופה). וכמו שלא לקחו חלק בארץ (עקב י, ט).
עמוד 220
- 09. במדבר א, ג. א, יח. וראה ג"כ תשא ל, יד ובפרש"י שם.
- 0. ספרי (ופרש"י) לשופטים כ, א (לע"ע לא מצאתיו ברמב"ם וצ"ע) -- נוסף על שלילת הירא ורך הלבב (שם כ, ת).
עמוד 221
- 1. עקב ת, טו.
- 2. במדבר א, יח. אור החיים שם.
עמוד 222
- 1. ==
- 3. שהשיר (ד, יב) הובא בפרש"י פינחס כו, ה.
עמוד 223
- 4. יוגש מו, ד.
- 5. בא י ט.
- 6. וארא ו, ו. תבא כו, ה. וראה ג"כ מפרשי ההגדה עה"פ מצוינים שם. וצע"ג בשו"ת הצ"צ חיו"ד סציא ובהשמטות לש' המלואים.
עמוד 224
- 1. ד תנחומא הובא ברשיי שמות ב, יא, 8 רש"י אמור כד, יא. וראה כתובות עב, ב.
עמוד 225
- 9. מיכה ז, טו, 2) בשלת יך, ח.
- 1. בא ה כף
- 2. שמות ג, ח.
עמוד 226
- 8. תצא כג, טו. ובראב"ע שם: ערות דבר, במעשה או דבור. יתרה מז בתיב'"ע : קלנא דמדעם.
עמוד 227
- 9. משלי טז, זז ולהעיר מדחז"ל : זה הנחש (ב"ר ר"פ נד. נתבאר באוה"ת בראשית ע' 94).
עמוד 231
- 1. (שיחת יום א' פ' במדבר, כ"ה אייך, ה'תש"ל - בהכינוס הט"ו של אגודת נשי ובנות חב"ד)
עמוד 232
- 1. (ממכתב א' במדבר, ה'תשכ"ו)
- 2. א. השייכות דחודש סיון למתן תורה הוא מצד זה שהוא חודש השלישי, וכמו שארז"ל (בהסוגיא דמ"תי) ,בריך רחמנא דיהיב אוריאן תליתאי לעם תליתאי . . . בירחא תליתאי".
- 1. במס' שבת* פח, א. וראה גם תנחומא יתרו יו"ד.
- 4. *) ולהעיך, שגם בזה רואים איך שכל עניני התורה הם בתכלית הזיוק -- שהרי (אף שבנוגע ליום החודש ישנה פלוגתא, בנוגע ליום השבוע) ,דכולי עלמא -- בשבת ניתנה תורה לישראל" (שבת פג( ב).
רש"י על שמות א׳:א׳ - הטקסט מספריא
ואלה שמות בני ישראל. אַעַ"פִּ שֶׁמְּנָאָן בְּחַיֵּיהֶם בִּשְׁמוֹתָם, חָזַר וּמְנָאָם בְּמִיתָתָם, לְהוֹדִיעַ חִבָּתָם, שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְכוֹכָבִים, שֶׁמּוֹצִיאָם וּמַכְנִיסָם בְּמִסְפַּר וּבִשְׁמוֹתָם (שמות רבה), שֶׁנֶּ' "הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא" (ישעיהו מ'):
ואלה שמות בני ישראל NOW THESE ARE THE NAMES OF THE CHILDREN OF ISRAEL — Although scripture has already enumerated them by name whilst they were living, when they went down into Egypt (Genesis 46:8-27), it again enumerates them when it tells us of their death, thus showing how dear they were to God — that they are compared to the stars which also God brings out and brings in by number and name when they cease to shine, as it is said, (Isaiah 40:26) “He bringeth out their host by number, He calleth them all by name” (Exodus Rabbah 1:3; Tanchuma Yashan 1:1:2).
רש"י על במדבר ג׳:ט׳ - הטקסט מספריא
נתונם המה לו. לְעֶזְרָה:
מאת בני ישראל. כְּמוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשׂרָאֵל, כְּלוֹמַר מִשְּׁאָר כָּל הָעֵדָה נִבְדְּלוּ לְכָךְ בִּגְזֵרַת הַמָּקוֹם וְהוּא נְתָנָם לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים" וְגוֹ' (במדבר ח'):
נתונים המה לו THEY ARE GIVEN UNTO HIM as a help.
מאת בני ישראל has the same meaning as FROM AMONG THE MIDST OF (מתוך) THE CHILDREN OF ISRAEL, that is to say, they have been set aside from among the rest of the congregation for this purpose by a decree of the Omnipresent, and it is He who gave them (the Levites) to him, as it is said (Numbers 8:19) “And “I” have given the Levites as a gift [to Aaron]”.
שמות רבה כ״ח:ב׳ - הטקסט מספריא
וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר, בִּזְכוּת הָהָר, וְאֵין הָהָר אֶלָּא אָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו, ב): שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה'. וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים, עָלָה בֶּעָנָן וְיָרַד בֶּעָנָן וּזְכוּת אָבוֹת עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת עִמּוֹ. כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, אֵלּוּ הַנָּשִׁים, אָמַר לוֹ אֱמֹר לָהֶם רָאשֵׁי דְבָרִים שֶׁהֵם יְכוֹלוֹת לִשְׁמֹעַ, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים, אָמַר לוֹ אֱמֹר לָהֶם דִּקְדּוּקֵי דְּבָרִים שֶׁהֵם יְכוֹלִים לִשְׁמֹעַ. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה לַנָּשִׁים תְּחִלָּה, שֶׁהֵן מִזְדָּרְזוֹת בְּמִצְווֹת. דָּבָר אַחֵר, כְּדֵי שֶׁיְהוּ מַנְהִיגוֹת אֶת בְּנֵיהֶן לַתּוֹרָה. אָמַר רַבִּי תַּחְלִיפָא דְּקֵיסָרִין, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁבָּרָאתִי אֶת הָעוֹלָם, לֹא צִוִּיתִי אֶלָּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, וְאַחַר כָּךְ נִצְטַוֵּית חַוָּה וְעָבְרָה וְקִלְקְלָה אֶת הָעוֹלָם, עַכְשָׁיו אִם אֵינִי קוֹרֵא לַנָּשִׁים תְּחִלָּה, הֵן מְבַטְּלוֹת אֶת הַתּוֹרָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, אֵלּוּ סַנְהֶדְּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ב, ה): בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'. וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר, בְּטַכְסִיס שֶׁל מְלָכִים נָהַג הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד, ח): אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, לָמָּה כָּךְ בִּזְכוּת שֶׁאָמְרוּ (שמות כד, ז): נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.
בראשית רבה א׳:ד׳ - הטקסט מספריא
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, שִׁשָּׁה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁנִּבְרְאוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. הַתּוֹרָה וְהַכִּסֵּא הַכָּבוֹד, נִבְרְאוּ. תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז וגו'. הָאָבוֹת וְיִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, הָאָבוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר וגו'. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עד, ב): זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶדֶם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן וגו'. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עב, יז): יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם וגו'. רַבִּי אַהֲבָה בְּרַבִּי זְעִירָא אָמַר אַף הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ב): בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וגו', אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶם קֹדֶם, אִם הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד וְאִם כִּסֵּא הַכָּבוֹד קֹדֶם לַתּוֹרָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וגו', קוֹדֵם לְאוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ, מַחְשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְמַטְרוֹנָה אַחַת, וְלֹא הָיָה לוֹ מִמֶּנָּה בֵּן, פַּעַם אַחַת נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר בַּשּׁוּק, אָמַר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, וְהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִין, בֵּן אֵין לוֹ וְהוּא אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, חָזְרוּ וְאָמְרוּ הַמֶּלֶךְ אַסְטְרוֹלוֹגוּס גָּדוֹל הוּא, אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד מִמֶּנָּה בֵּן לֹא הָיָה אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין לִבְנִי. כָּךְ אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה כּוֹתֵב בַּתּוֹרָה צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי בַּנָאי, הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ וגו'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַה טַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר (דברים יח, ד): רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו'.
ויקרא רבה כ״ט:ז׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בֶּן רַבִּי חֲנִינָא פָּתַח (ישעיה מח, יז): כֹּה אָמַר ה' גֹּאַלְךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל, מְסַקֵּד לָךְ כְּמָה דְהָדֵין מְסָאסָא מְסַקֵּד לַהֲדָא פָּרָתָא, שָׁלשׁ שֵׁמוֹת נִקְרָא לוֹ, מַלְמַד, מַרְדֵּעַ, דָּרְבָן. מַלְמַד, שֶׁמְלַמֵּד הַפָּרָה לַחֲרשׁ כְּדֵי שֶׁתִּתֵּן חַיִּים לִבְעָלֶיהָ. מַרְדֵּעַ, שֶׁמּוֹרֶה דַּעַת לַפָּרָה. דָּרְבָן, שֶׁמּוֹרֶה בִּינָה לַפָּרָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמָה אִם לְפָרָתוֹ עוֹשֶׂה אָדָם דָּרְבָן, לְיִצְרוֹ הָרַע שֶׁמּוֹצִיאוֹ מֵחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וְהַבָּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. (ישעיה מח, יז): מַדְרִיכְךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ, רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר מָשָׁל לְבֶן מְלָכִים שֶׁהָיָה לוֹ דִּין בִּפְנֵי אָבִיו, אָמַר לוֹ אָבִיו וְאִם אַתָּה מְבַקֵּשׁ לִזְכּוֹת לְפָנַי בַּדִּין בַּיּוֹם הַזֶּה מַנֵּי נִקּוֹלוֹגוֹס פְּלוֹנִי וְאַתְּ זָכֵי לְפָנַי בַּדִּין. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי, אִם אַתֶּם מְבַקְּשִׁים לִזְכּוֹת לְפָנַי בַּדִּין בַּיּוֹם הַזֶּה, תִּהְיוּ מַזְכִּירִין זְכוּת אָבוֹת וְאַתֶּם זוֹכִין לְפָנַי בַּדִּין. בְּאֶחָד זֶה אַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לג, כד): אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם. (ויקרא כג, כד): זִכְרוֹן תְּרוּעָה, זֶה יִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב, כג): וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל, (ויקרא כג, כד): מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֶה יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מח, יב): שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל מְקֹרָאִי. וְאֵימָתַי תִּהְיוּ מַזְכִּירִין זְכוּת אָבוֹת וְאַתֶּם זוֹכִין לְפָנַי בַּדִּין, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.
מדרש תנחומא, שמות י״ח - הטקסט מספריא
וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ (איוב כג, יג). דָּרַשׁ רַבִּי פַּפּוֹס, לְפִי שֶׁהוּא יָחִיד בָּעוֹלָם וְאֵין מִי שֶׁיִּמְחֶה בְּיָדוֹ, כָל מַה שֶּׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת עוֹשֶׂה, וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, חַיֶּיךָ פַּפּוֹס, אֵין דּוֹרְשִׁין כֵּן. אָמַר לוֹ: וּמַהוּ וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ? אָמַר לוֹ: כְּשֵׁם שֶׁהַשּׁוֹאֵל שׁוֹאֵל לְמַטָּן, כָּךְ לְמַעְלָן. מִנַּיִן? דִּכְתִיב: בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא עַד דִבְרַת דִּי יִנְדְּעוּן חַיַּיָּא דִּי שַׁלִּיט עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יְקִים עֲלַהּ (דניאל ד, יד). כְּשֵׁם שֶׁנּוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּהֲלָכָה לְמַטָּן, כָּךְ נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּהֲלָכָה לְמַעְלָן, וְהַכֹּל בְּמִשְׁפָּט, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת (דניאל י, כא).
וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּמִשְׁפָּט וְאוֹמֵר: הֵיאַךְ יָצָא מִשְׁפַּט פְּלוֹנִי. וְהֵם אוֹמְרִים: כָּךְ וְכָךְ יָצָא. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַסְכִּים עִמָּהֶן. מִמִּי אַתָּה לָמֵד? מִמִּיכָה. רְאֵה מַה כְּתִיב וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ לָכֵן שְׁמַע דְּבַר ה' רָאִיתִי אֶת ה' ישֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ (מלכים א כב, יט). וְכִי יֵשׁ שְׂמֹאל לְמַעְלָן? אֶלָּא אֵלּוּ מַיְמִינִים, מַטִּין לְכַף זְכוּת. וְאֵלּוּ מַשְׂמְאִילִים, מַטִּין לְכַף חוֹבָה. וַיֹּאמֶר ה' מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה אֹמַר בְּכֹה. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁהַכֹּל בְּמִשְׁפָּט, שֶׁנּוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדִּין. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן עִמָּהֶן.
וּמַה הוּא וְהוּא בְּאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ. שֶׁמִּשֶׁנִּגְמַר הַדִּין, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִכְנָס לְמָקוֹם שֶׁאֵין לָהֶם רְשׁוּת לִכָּנֵס וְחוֹתֵם אֶת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ, וְהוּא יוֹדֵעַ דַּעַת כָּל בְּרִיּוֹתָיו וְאֵין מִי שֶׁיָּשִׁיב עַל דְּבָרָיו.
דָּבָר אַחֵר, וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ, עַל שֶׁהוּא יְחִידִי בְּעוֹלָמוֹ. רְאֵה, שֶׁאֵין מֵשִׁיב עַל דְבָרָיו. תֵּדַע לְךָ, כַּמָּה נִתְקַשָּׁה יוֹנָה שֶׁלֹּא לֵילֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה (יונה א, ג). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: נִרְאֶה שֶׁל מִי עוֹמֵד. לֹא זָז עַד שֶׁהָלַךְ. וַיָּקָם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל נִינְוֵה כִּדְבַר ה'.
וְיִרְמְיָה אָמַר: לֹא יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי נַעַר אָנֹכִי (ירמיה א, ו). אָמַר לוֹ: אַל תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי כִּי עַל כָּל אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ תֵּלֵךְ. לֹא זָז עַד שֶׁהָלַךְ. הֱוֵי וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ. מֹשֶׁה, אָמַר לוֹ: וְעַתָּה לְכָה וְגוֹ'. אָמַר לוֹ: שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח. לֹא זָז עַד שֶׁהָלַךְ.
וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ וְגוֹ'. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר: כָּל מִי שֶׁנִּכְפַּל שְׁמוֹ, הוּא בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת. נֹחַ נֹחַ (בראשית ז, ט). אַבְרָהָם אַבְרָהָם (בראשית כב, יב). יַעֲקֹב יַעֲקֹב (בראשית מו, ב). מֹשֶׁה מֹשֶׁה, שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל (ש״א ג, ו). פֶּרֶץ פֶּרֶץ (רות ז, יח). אָמְרוּ לוֹ: וַהֲרֵי כְּתִיב אֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח. אָמַר לָהֶם: אַף הוּא יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת. וְלֹא נֶאֱסַף אָבִינוּ אַבְרָהָם, עַד שֶׁנִּתְבַּשֵּׂר שֶׁעָשָׂה תֶּרַח אָבִיו תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם (בראשית טו, טו). אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּל מַה שֶּׁסִּגַּלְתִּי מַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲנִי הוֹלֵךְ אֵצֶל אֲבוֹתַי. בִּשְּׂרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךָ, שֶׁעָשָׂה אָבִיךָ תְּשׁוּבָה. לְפִיכָךְ נִכְפַּל שְׁמוֹ.
שולחן ערוך, אורח חיים ה׳ - הטקסט מספריא
יְכַוֵּן בַּבְּרָכוֹת פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, כְּשֶׁיַּזְכִּיר הַשֵּׁם יְכַוֵּן פֵּרוּשׁ קְרִיאָתוֹ בְּאַדְנוּת, שֶׁהוּא אֲדוֹן הַכֹּל וִיכַוֵּן בִּכְתִיבָתוֹ בְּיוֹ"ד הֵ " א שֶׁהָיָה וְהֹוֶה וְיִהְיֶה. וּבְהַזְכִּירוֹ אֱלֹהִים יְכַוֵּן שֶׁהוּא תַּקִּיף בַּעַל הַיְכֹלֶת, וּבַעַל הַכֹּחוֹת כֻּלָּם:
משנה תורה, הלכות תשובה י׳ - הטקסט מספריא
אל יאמר אדם הריני עושה מצות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה או כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא אין ראוי לעבוד את ה' על הדרך הזה שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים ואין עובדים ה' על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים שמחנכין אותן לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה.
העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבא בגללה ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד ואין כל חכם זוכה לה והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה והיא המעלה שצונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה שנאמר ואהבת את ה' אלהיך ובזמן שיאהוב אדם את ה' אהבה הראויה מיד יעשה כל המצות מאהבה.
וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד כמו שצונו בכל לבבך ובכל נפשך והוא ששלמה אמר דרך משל כי חולת אהבה אני וכל שיר השירים משל הוא לענין זה.
אמרו חכמים הראשונים שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאהיה עשיר בשביל שאקרא רבי בשביל שאקבל שכר בעולם הבא תלמוד לומר לאהבה את ה' כל מה שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה ועוד אמרו חכמים במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו וכן היו גדולי החכמים מצוים לנבוני תלמידיהם ומשכיליהם ביחוד אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב וכו' אלא מפני שהוא הרב ראוי לשמשו כלומר עבדו מאהבה.
כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר או כדי שלא תגיע עליו פורענות הרי זה עוסק שלא לשמה וכל העוסק בה לא ליראה ולא לקבל שכר אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שצוה בה הרי זה עוסק בה לשמה ואמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לענין זה בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה.
דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה כמו שצוה ואמר בכל לבבך ובכל נפשך אינו אוהב הקדוש ברוך הוא אלא בדעת שידעהו ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג כמו שבארנו בהלכות יסודי התורה:
(נגמר ספר ראשון והוא ספר המדע.)
ספר המצוות, מצוות לא תעשה ש״ס - הטקסט מספריא
הזהיר מי שנפסדו ממנו כלי המשגל שאי אפשר לו שיוליד שלא לבא על בת ישראל. והוא אמרו לא יבא פצוע דכה וגו'. וכל זמן שבעל בת ישראל אחר קדושין לוקה. והתבארו משפטי מצוה זו בשמיני מיבמות. (שם, קדושה הלכות איסורי ביאה פט"ז):
מדרש תנחומא, תולדות י״ד - הטקסט מספריא
שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים וְגוֹ' (תהלים קכא, א). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר (זכריה ד, ז), זֶה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ הַר הַגָּדוֹל. שֶׁהוּא גָדוֹל מִן הָאָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד (ישעיה נב, יג). יָרוּם מֵאַבְרָהָם, וְנִשָּׂא מִיִּצְחָק, וְגָבַהּ מִיַּעֲקֹב. יָרוּם מֵאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' (בראשית חד, כב). וְנִשָּׂא מִמֹּשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ (במדבר יא, יב). וְגָבַהּ מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַבֹּתֶם מְלֵאֹת עֵינַיִם (יחזקאל א, יח). לְכָךְ נֶאֱמַר: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל.
וּמִמִּי הוּא יוֹצֵא, מִזְּרֻבָּבֶל. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ זְרֻבָּבֶל, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹלַד בְּבָבֶל. וּמִי הוּא מִדָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבֶן שְׁלֹמֹה רְחַבְעָם, אֲבִיָּה בְנוֹ וְגוֹ', עַד וּדְלָיָה וַעֲנָנִי שִׁבְעָה (דה״א ג, י-כד). וּמַהוּ עֲנָנִי, זֶה מָשִׁיחַ. כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת שִׁבְעָה אֵלֶּה (זכריה ד, י). שֶׁנֶּאֱמַר: חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָא (דניאל ז, יג).
וַעֲנָנִי שִׁבְעָה, מַהוּ שִׁבְעָה. מַה שֶּׁכָּתוּב בְּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת שִׁבְעָה אֵלֶּה. לְכָךְ נֶאֱמַר: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל, זֶה שֶׁכָּתוּב בּוֹ, וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְגוֹ' (ישעיה יא, ד). וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה וְגוֹ' (זכריה ד, ז), מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, בֵּאדַיִן דָּקוּ כַחֲדָה וְגוֹ', וּכְתִיב: וְאַבְנָא דִּי מְחָת לְצַלְמָא הֲוַת לְטוּר רַב וּמְלָאת כָּל אַרְעָא (דניאל ב, לה). לְכָךְ נֶאֱמַר: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל. וְהֵיכָן הוּא בָא, דֶּרֶךְ הֶהָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר וְגוֹ' (ישעיה נב, ז). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין וְאוֹמְרִים: אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי, עֶזְרִי מֵעִם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ (תהלים קכא, א). אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א - הטקסט מספריא
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם מקריבין קרבנות ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'. ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים. אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשיו. ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח דרך כוכב מיעקב זה דוד וקם שבט מישראל זה מלך המשיח ומחץ פאתי מואב זה דוד וכן הוא אומר ויך את מואב וימדדם בחבל וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים והיה אדום ירשה זה דוד שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו' והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו'.
אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו' ומעולם לא היה דבר זה ולא צוה הקדוש ברוך הוא לתוהו אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראייה שכל הספרים מלאים בדבר זה.
ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו אין הדבר כך שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות כיון שנהרג נודע להם שאינו ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת ועיקר הדברים ככה הן שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן.
ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה ויילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי
ואם לא הצליח עד כה, או נהרג--בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דויד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר "ומן המשכילים ייכשלו, לצרוף בהן ולברר וללבן--עד עת קץ: כי עוד, למועד"
אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח, ונהרג בבית דין--כבר נתנבא בו דנייאל, שנאמר "ובני פריצי עמך, יינשאו להעמיד חזון--ונכשלו" (דניאל יא,יד). וכי יש מכשול גדול מזה: שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'.
אבל מחשבות בורא עולם--אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו--אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד" (ראה צפניה ג,ט).
כיצד: כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח, ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, ובעמים רבים ערלי לב; והם נושאים ונותנים בדברים אלו, ובמצוות התורה--אלו אומרים מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה, ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם, ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח, וגילה נסתריהם.
וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא--מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
בראשית רבה ס״א:ד׳ - הטקסט מספריא
וּשְׁמָהּ קְטוּרָה (בראשית כה, א), רַב אָמַר זוֹ הָגָר, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי נְחֶמְיָה וְהָכְתִיב (בראשית כה, א): וַיֹּסֶף, אֲמַר לֵיהּ עַל פִּי הַדִּבּוּר נְשָׂאָהּ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה ח, ה): וַיֹּסֶף ה' דַּבֵּר אֵלַי עוֹד. אֲמַר לֵיהּ וְהָכְתִיב: וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. אֲמַר לֵיהּ שֶׁמְקֻטֶּרֶת מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. אֲמַר לֵיהּ וְהָכְתִיב (בראשית כה, ו): וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם, אֲמַר לֵיהּ פִּלַגְשָׁם כְּתִיב. (בראשית כה, ו): בְּעוֹדֶנּוּ חַי, אוֹתָהּ שֶׁיָּשְׁבָה עַל הַבְּאֵר וְאָמְרָה לְחַי הָעוֹלָמִים רְאֵה בְּעֶלְבּוֹנִי. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אַף עַל גַּב דְּאַתְּ אָמַר (בראשית כא, יד): וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר וגו', תֹּאמַר שֶׁנֶּחְשַׁד עָלֶיהָ בִּרְיָה, תַּלְמוּד לוֹמַר (בראשית כה, א): וּשְׁמָהּ קְטוּרָה, מִן קְטַר, כָּזֶה שֶׁהוּא חוֹתֵם גַּנְזַכָּה וּמוֹצִיאָהּ בְּחוֹתֶמֶת קְשׁוּרָה וַחֲתוּמָה. בַּר קַפָּרָא אָמַר תּוֹסַפְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרֻבָּה עַל הָעִקָּר, קַיִן עִקָּר וְהֶבֶל עַל יְדֵי שֶׁהוּא תּוֹסֶפֶת, דִּכְתִיב (בראשית ד, ב): וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, נוֹלַד הוּא וּשְׁתֵּי תְּאוֹמוֹתָיו. יוֹסֵף עִקָּר, וּבִנְיָמִין עַל יְדֵי שֶׁכָּתוּב בּוֹ תּוֹסֶפֶת הוּא מַעֲמִיד עֲשָׂרָה, דִּכְתִיב (בראשית מו, כא): וּבְנֵי בִנְיָמִין בֶּלַע וָבֶכֶר וגו'. עֵר עִקָּר, וְשֵׁלָה עַל יְדֵי שֶׁהוּא לְשׁוֹן תּוֹסֶפֶת הוּא מַעֲמִיד עֲשָׂרָה בָּתֵּי דִּינִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (דברי הימים א ד, כא כג): בְּנֵי שֵׁלָּה בֶן יְהוּדָה עֵר אֲבִי לֵכָה וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה וּמִשְׁפְּחוֹת בֵּית עֲבֹדַת הַבֻּץ לְבֵית אַשְׁבֵּעַ וגו'. עִקַּר שָׁנָיו שֶׁל אִיּוֹב לֹא הָיוּ אֶלָּא שִׁבְעִים שָׁנָה, נִתּוֹסַף לוֹ מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה, דִּכְתִיב (איוב מב, טז): וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי זֹאת מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה. עִקַּר מַלְכוּתוֹ שֶׁל יְחִזְקִיָּהוּ לֹא הָיוּ אֶלָּא אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְנִתּוֹסַף לוֹ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לח, ה): הִנְנִי יוֹסִף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. יִשְׁמָעֵאל עִקָּר וּבְנֵי קְטוּרָה עַל יְדֵי שֶׁהֵן לְשׁוֹן תּוֹסֶפֶת (בראשית כה, ב): וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וגו'.
רש"י על בראשית ל״ג:ד׳ - הטקסט מספריא
ויחבקהו. נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו, כְּשֶׁרָאָהוּ מִשְׁתַּחֲוֶה כָּל הִשְׁתַּחֲוָאוֹת הַלָּלוּ:
וישקהו. נָקוּד עָלָיו; וְיֵשׁ חוֹלְקִין בַּדָּבָר הַזֶּה בַּבָּרַיְתָא דְּסִפְרֵי, יֵשׁ שֶׁדָּרְשׁוּ נְקֻדָּה זוֹ שֶׁלֹּא נְשָׁקוֹ בְּכָל לִבּוֹ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, הֲלָכָה הִיא בְּיָדוּעַ שֶׁעֵשָׂו שׂוֹנֵא לְיַעֲקֹב, אֶלָּא שֶׁנִּכְמְרוּ רַחֲמָיו בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וּנְשָׁקוֹ בְּכָל לִבּוֹ (ספרי במדבר):
ויחבקהו AND EMBRACED HIM — His pity was aroused when he saw him prostrating himself so many times (Genesis Rabbah 78:8).
וישקהו AND HE KISSED HIM — Dots are placed above the letters of this word, and a difference of opinion is expressed in the Baraitha of Sifré (בהעלותך) as to what these dots are intended to suggest: some explain the dotting as meaning that he did not kiss him with his whole heart, whereas R Simeon the son of Johai said: Is it not well-known that Esau hated Jacob? But at that moment his pity was really aroused and he kissed him with his whole heart. (Sifrei Bamidbar 69.2)
רש"י על במדבר א׳:מ״ט - הטקסט מספריא
אך את מטה לוי לא תפקד. כְּדַאי הוּא לִגְיוֹן שֶׁל מֶלֶךְ לִהְיוֹת נִמְנֶה לְבַדּוֹ (תנחומא); דָּ"אַ, צָפָה הַקָּבָּ"ה שֶׁעֲתִידָה לַעֲמֹד גְּזֵרָה עַל כָּל הַנִּמְנִין מִבֶּן עֶשְֹרִים שָׁנָה וָמַעְלָה שֶׁיָּמוּתוּ בַמִּדְבָּר, אָמַר אַל יִהְיוּ אֵלּוּ בִכְלָל, לְפִי שֶׁהֵם שֶׁלִּי, שֶׁלֹּא טָעוּ בָעֵגֶל (שם; בבא בתרא קכ"א):
אך את מטה לוי לא תפקד ONLY THOU SHALT NOT NUMBER THE TRIBE OF LEVI — The legion of the King is worthy to be numbered by itself (cf. Midrash Tanchuma, Bamidbar 15). — Another explanation is: The Holy One, blessed be He, foresaw that a decree would once be made against all those that had been numbered from twenty years and upwards, viz., that they should die in the wilderness (Numbers 14:29). He therefore said: Let these (the Levites) not be included amongst those now counted, in which case they must die, because they are Mine, since they did not sin by worshipping the golden calf (cf. Numbers Rabbah 3:7; Bava Batra 121b).
אור החיים על במדבר א׳:י״ח - הטקסט מספריא
וְאֵת כָּל הָעֵדָה וְגוֹ׳ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ. יוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי בַּיּוֹם עַצְמוֹ נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים עַל הַדָּבָר, וְהַדָּבָר יַגִּיד שֶׁכָּל אֶחָד הָיָה לוֹ יִחוּסוֹ אֶצְלוֹ בְּלֹא טֹרַח הָרְאָיָה וְהָעֵדֻיּוֹת. גַּם שֶׁבּוֹ בַיּוֹם הֻכְּרוּ הַיִּחוּסִין שֶׁל כֻּלָּן, וְהוּא אָמְרוֹ וַיִּתְיַלְדוּ סָמוּךְ לְמַאֲמַר ״בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ״ וְגוֹ׳:
וַיִּתְיַלְדוּ וְגוֹ׳. כָּתַב רַשִׁ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: הֵבִיאוּ סֵפֶר יִחוּסֵיהֶן וְעֵדֵי חֶזְקַת לֵידָתָן כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהִתְיַחֵס עַל הַשֵּׁבֶט. וְהִשִּׂיג רַמְבַּ״ן כִּי לֹא הָיוּ צְרִיכִין לְכָל זֶה, עַד כָּאן. וְאוּלַי כִּי הֻצְרְכוּ לְחֶזְקַת לֵידָה לְמֵיחוּשׁ מַמְזֵר שֶׁמַּכִּיר אָבִיו, וְהַכָּרַת מַמְזֵרוּתוֹ תִּהְיֶה מֵהַלֵּידָה, וְצָרִיךְ לְהָבִיא חֶזְקַת לֵידָה, פֵּרוּשׁ שֶׁנּוֹלַד בְּכַשְׁרוּת, וְזוּלַת זֶה יוּכַל הַמַּמְזֵר לוֹמַר סֵפֶר יוֹחֲסִין עַד יַעֲקֹב אֲשֶׁר הוֹדִיעַתּוּ אִמּוֹ.
רש"י על במדבר כ״ו:ה׳ - הטקסט מספריא
משפחת החנכי. לְפִי שֶׁהָיוּ הָאֻמּוֹת מְבַזִּין אוֹתָם וְאוֹמְרִים מָה אֵלּוּ מִתְיַחֲסִין עַל שִׁבְטֵיהֶם? סְבוּרִים הֵם שֶׁלֹּא שָׁלְטוּ הַמִּצְרִיִּים בְּאִמּוֹתֵיהֶם? אִם בְּגוּפָם הָיוּ מוֹשְׁלִים, קַל וָחֹמֶר בִּנְשׁוֹתֵיהֶם, לְפִיכָךְ הִטִּיל הַקָּבָּ"ה שְׁמוֹ עֲלֵיהֶם — ה"א מִצַּד זֶה וְיוֹ"ד מִצַּד זֶה — לוֹמַר, מֵעִיד אֲנִי עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם בְּנֵי אֲבוֹתֵיהֶם, וְזֶה הוּא שֶׁמְּפֹרָשׁ עַל יְדֵי דָוִד (תהילים קכ"ב) "שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל" — הַשֵּׁם הַזֶּה מֵעִיד עֲלֵיהֶם לְשִׁבְטֵיהֶם, לְפִיכָךְ בְּכֻלָּם כָּתַב הַחֲנֹכִי, הַפַּלֻּאִי, אֲבָל בְּיִמְנָה לֹא הֻצְרַךְ לוֹמַר "מִשְׁפַּחַת הַיִּמְנִי" לְפִי שֶׁהַשֵּׁם קָבוּעַ בּוֹ — יוֹ"ד בָּרֹאשׁ וה"א בַּסּוֹף (ילקוט שמעוני):
משפחת החנכי THE FAMILY OF THE HANOCHITES — Because the heathen nations spoke slightingly of Israel, saying, “How can these trace their descent by their tribes? Do they think that the Egyptians did not overmaster their mothers? If they showed themselves master of their bodies, it is quite certain that they did so over those of their wives!”. On this account the Holy One, blessed be He, set His name upon them: the letter ה on one side of their name and the letter י on the other side (חנכיה), to intimate: I bear testimony for them that they are the sons of their reputed fathers (and not of the Egyptians) (Shir HaShirim Rabbah 4:12). This it is that is expressed by David, (Psalms 122:4) שבטי יה עדות לישראל: “that the tribes bear the name of the Lord (יה) is a testimony regarding Israel” — this Divine Name (יה) bears testimony regarding their tribes (i.e. that they rightly attach themselves to those tribes to which they claim to belong). On this account in the case of all of them it is written החנכי and הפלואי but in the case of ימנה (v. 44) it was not felt necessary to state “of the family of הימני”, because the Divine Name is already attached to it — the י at the beginning and the ה at the end (ימנה) (Yalkut Shimoni on Torah 773).
מדרש תנחומא, יתרו י׳ - הטקסט מספריא
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִשִׁים בְּמֹעֵצוֹת וָדָעַת (משלי כב, כ). אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרַבִּי נְחֶמְיָה: זוֹ תּוֹרָה שֶׁאוֹתִיּוֹתֶיהָ מְשֻׁלָּשִׁים, אָלֶ״ף בֵּי״ת גִּימֶ״ל. וְהַכֹּל הָיָה מְשֻׁלָּשׁ: תּוֹרָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים. מִשְׁנָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, תַּלְמוּד הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת. הַסַּרְסוּר מְשֻׁלָּשׁ, מִרְיָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה. תְּפִלָּה מְשֻׁלֶּשֶׁת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם. קְדֻשָׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת, קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ. יִשְׂרָאֵל מְשֻׁלָּשִׁין, כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים. מֹשֶׁה, אוֹתִיּוֹתָיו מְשֻׁלָּשִׁין. מִשֵּׁבֶט לֵוִי, שֶׁאוֹתִיּוֹתָיו מְשֻׁלָּשִׁים. מִזֶּרַע מְשֻׁלָּשׁ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. בְּחֹדֶשׁ מְשֻׁלָּשׁ, נִיסָן אִיָּר וְסִיוָן. עַל הַר סִין שֶׁאוֹתִיּוֹתָיו מְשֻׁלָּשִׁים שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִין. לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים נִתְקַדְּשׁוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶת יָמִים.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה: לְעוֹלָם הַשְּׁלִישִׁי חָבִיב, אָדָם הוֹלִיד שְׁלֹשָׁה בָּנִים, קַיִן הֶבֶל שֵׁת. שֵׁת חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם (בראשית ה, א). וּכְתִיב: וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ (בראשית ה, ג) לְנֹחַ שְׁלֹשָׁה בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת (בראשית ו, י). אַף עַל פִּי שֶׁיֶּפֶת הַגָּדוֹל, לֹא זָכָה לִגְדֻלָּה אֶלָּא שֵׁם. שְׁלֹשָׁה בָּנִים לְעַמְרָם, מִרְיָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה, וּכְתִיב: לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ (תהלים קו, כג). בַּשְּׁבָטִים, רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי, לֵוִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל ה' אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי (דברים י, ח). בַּמְּלָכִים, שָׁאוּל דָּוִד שְׁלֹמֹה, שְׁלֹמֹה חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ (דה״א כט, כג). בֶּחֳדָשִׁים, הַשְּׁלִישִׁי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי.
וְלָמָּה לֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם? לֹא כָּךְ אָמַר לְמֹשֶׁה, בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה (שמות ג, יב). אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שַׁלּוּם: מָשָׁל לְבֶן מְלָכִים שֶׁעָמַד מֵחָלְיוֹ. אָמַר אָבִיו: נַמְתִּין לוֹ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים עַד שֶׁתָּשׁוּב נַפְשׁוֹ מִן הַחֹלִי, וְאַחֲרֵי כֵן אוֹלִיכֶנּוּ לְבֵית הָרַב לִלְמֹד תּוֹרָה. אַף כָּךְ, כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הָיוּ בָּהֶן בַּעֲלֵי מוּמִין מִן הַשִּׁעְבּוּד. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַמְתִּין לָהֶם עַד שֶׁיִּתְרַפְּאוּ, וְאַחֲרֵי כֵן אֶתֵּן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה.
מצוטט ב־8 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך כד ‹ ט'קמג לקו"ש ח"ח ע' 231
לקוטי שיחות 2
- כרך יד ‹ עקב ‹ שיחה א ‹ 42 לקו"ש ח"ח ע' 214
- כרך כט ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה טז ‹ 481 לקו"ש ח"ח ע' 225
תורת מנחם 1
- סד - שנת תשל"א - חלק שלישי ‹ שיחת יום א' פ' במדבר, כ"ח אייר, ה'תשל"א לקו"ש ח"ח ע' 209
מאמרים מלוקטים 3
- חלק א ‹ בס"ד. יום שמחת תורה ה'תשמ"א לקו"ש ח"ח ע' 215
- חלק ב ‹ בס"ד. מוצאי ש"פ ויצא, ט' כסלו, אור ליו"ד כסלו - בחדרו - ה'תשל"ח לקו"ש ח"ח ע' 215
- חלק ב ‹ בס"ד. אור ליום ג' פ' ויחי, עשרה בטבת, יהפך לשמחה לקו"ש ח"ח ע' 215
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- יורה דעה ‹ הלכות תלמוד תורה ‹ הלכות ת"ת פרק ראשון ‹ יד לקו"ש ח"ח ע' 214

