שיחה א
799שיחה א
א. בין הענינים שדיבר כ"ק מו"ח אדמו"ר בקשר לי"ט כסלו, אמר1: "י' כסלו הוא זמן לידתו של חסיד, י"ט כסלו הוא הברית". ביאור השייכות של ברית מילה לי"ט כסלו, יובן על פי המוסבר* שבמצות מילה ישנן שלשה ענינים, א) פעולה של מילה, עצם המילה, ב) שהאדם נהיה ונשאר מהול, ג) נעשה אינו ערל, וכפי שנתבאר, ישנם אופנים בהם יש רק שנים מתוך שלושת הפרטים, וההלכה היא שאז יש לקיים גם את הפרט השלישי.
כמו כן נתבאר הרמז של שלושה פרטים אלו בעבודת האדם: "מהול" פירושו שהטוב שבנשמה נחשף ונתגלה – "ועשה טוב"; "אינו ערל" – לא להיות תחת שליטת הערל – יצר הרע2 – "סור מרע", ששני פרטים אלו באים דוקא על ידי עבודה – פעולת המילה.
על פי זה יובן פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר, שי"ט כסלו הוא ענין ברית מילה, כי י"ט כסלו הוא הזמן שבו נתגלה נצחונה ופדייתה בשלום של תורת חסידות חב"ד ויום זה הוא ראש השנה לחסידות3 – ושלשה הפרטים האמורים לעיל של מצות המילה בעבודה הם מן העיקרים בשיטת חסידות חב"ד:
חסידות חב"ד דורשת, שהאדם ישיג את כל עניני הטוב על ידי עבודה, ולא להסתפק בטוב שיש לו ממילא. כהסיפור הידוע4 על חסיד שביקש מהרבי בעל הצמח צדק, שיברך את נכדו בכח זכרון טוב: "שיזכור כל מה שיראה וישמע אצל הרבי ואצל חסידים, ובמילא יהיה ירא שמים". והשיבו אדמו"ר הצמח צדק: "זה למעלה מיובל שנים שהסבא (אדמו"ר הזקן), חותני (אדמו"ר האמצעי) ואני עמלים שחסידים יהיו יראי שמים מתוך עבודה ולא יראי שמים בדרך ממילא".
וזה מן ההבדלים העיקריים בין שיטת חב"ד לשיטת פולין5. חב"ד דורשת לא להסתמך על עבודת הצדיק, שבעבודתו ירומם את החסידים ובכך די, אלא כל אחד צריך וחייב להתייגע בעצמו בעבודת ה' 800ביגיעת בשר ויגיעת נפש, כמו שכתוב6: "כי אדם לעמל יולד" – וזוהי פעולת המילה בעבודה.
חסידות דורשת, להפיץ יהדות ותורה בכל מקום ולתור אחר עשיית טובה ליהודי אחר, כפתגם כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע7: "חסיד הוא זה המתמסר לדרוש טובת זולתו" וזהו הענין של להיות מהול בעבודה, לב (מקום כל המדות) מהול, לב טוב, שהטוב העצמי יתגלה, לעשות גם עבור הזולת.
ענין החסידות הוא לשנות את טבעיות המדות העצמיות, כלשון אדמו"ר הזקן8: "כל ענין החסידות לשנות טבעי' מדותיו" – וזהו פירוש "אינו ערל", להסיר את הטבע הבא בתולדתו.
ב. נקודה עיקרית נוספת במצות מילה – נתבארה*1 – שקדושת הנשמה, הקשר של יהודי עם הקב"ה, נכנסת אל הגוף בפנימיות על ידי מצות מילה. לפיכך פוסק אדמו"ר הזקן9, שמצות המילה היא תחילת "כניסת נפש הקדושה" בילד יהודי, ש"כניסה" משמעותה כניסה באופן פנימי. ומטעם זה מעת הברית הילד הוא בא לעולם הבא10.
וגם נקודה זו היא מהעיקרים בחסידות חב"ד: "חב"ד דורשת פנימיות"11. היינו שכל שלושת הענינים האמורים לעיל הרמוזים במצות מילה, אינם צריכים להעשות באופן מקיף, באמונה בלבד, כי אם גם באופן פנימי, בחכמה בינה דעת (חב"ד) של נפש האלוקית, עד שיכללו גם את שכל נפש הבהמית והמוח הגשמי של הגוף – שזהו פירוש כניסה (בפנימיות) של נפש דקדושה בגוף הגשמי.
ג. על אף שבשעת ברית המילה היא רק התחלת הכניסה, הרי לפי מאמר רז"ל12: "שכל התחלות קשות", יש לומר, שבכניסת נפש דקדושה של שעת המילה ישנו כח ויתרון13 שאינם 801מצויים במדריגת הכניסה שבא על ידי חינוך של ילד לתורה ומצוות ואולי גם אינם נמצאים בגמר ועיקר הכניסה של נפש דקדושה בעת הבר מצוה.
ויהי רצון שבימים אלו לפני י"ט כסלו, שהם בדוגמת הלידה וימי הכנה לברית, תהיה ההכנה המתאימה לפעולות בנוגע ללימוד החסידות והתנהגות בדרכי החסידות, וכל זה – מתוך שמחה וטוב לבב.
(משיחת י"ט כסלו
ומכתב י"ב כסלו תשכ"ב)
כל ענין הוא בהשגחה פרטית. בשנה זו מלאו מאה וחמישים שנה14 להסתלקות אדמו"ר הזקן15 שהיה מייסד שיטת חב"ד וליובאוויטש. גם המסיבה לטובת ישיבות תומכי תמימים נקבעה בשנה זו ליום הסתלקותו – כ"ד טבת. ובודאי הוא ענין שאפשר ללמוד ממנו הוראה.
***
מכ"ק מו"ח אדמו"ר – שהעביר ונטע את ישיבות ליובאוויטש באמריקה – שמענו סיפורים רבים אודות אדמו"ר הזקן. מהסיפורים הרבים ברצוני לעמוד על אחד מהם, שנראה לי שהוא מתאים להזדמנות זו, סיפור המאפיין ופותח צוהר לשיטת ליובאוויטש וחב"ד.
היה זה בזמן שאדמו"ר האמצעי, שלימים היה לממלא מקומו של אביו אדמו"ר הזקן – התגורר יחד עם אביו. לאדמו"ר האמצעי היו כבר אז ילדים וביניהם ילד קטן מאוד. אדמו"ר הזקן דר בקומה השניה ואדמו"ר האמצעי בקומה התחתונה. פעם בעת שאדמו"ר האמצעי ישב ולמד, נפל ילד בשנתו מתוך עריסתו והחל לבכות. אדמו"ר האמצעי כה התעמק בלימודו עד שלא שמע מאומה והמשיך ללמוד. אדמו"ר הזקן אף שהיה בקומה העליונה, וגם התעמק בלימודו, עם כל זה שמע את בכיו של הילד, הפסיק לימודו, ירד לקומה התחתונה, הכניס את הילד לעריסה הרגיעו והרדימו.
אחר כך ביאר אדמו"ר הזקן לבנו, אדמו"ר האמצעי, שאי שמיעת בכי הילד, עד כמה שתהא ההתעמקות בלימוד גדולה, אינה דרך.
כ"ק מו"ח אדמו"ר הסביר זאת, שככל שיהא אדם שקוע בלימוד לעצמו או בתפילה או בעשיית מעשים טובים בכלל, עליו לשמוע בה בשעה ילד יהודי בוכה, ועליו להפסיק הלימוד 802והתפילה ולדאוג שהילד יפסיק את בכיו. ולמד מזה שככל שהאדם גדול והענינים שמתעסק עמהם גדולים, הרי מאחר שישנו ילד יהודי שדורש, וחסר לו, יש להקשיב לו, ולהניח את הדברים שלו הצידה, ולטכס עצות שהילד יחדול מלבכות
***
מכאן הוראה במיוחד לתקופתנו ועבודתנו:
בשנים האחרונות מורגשת התעוררות חזקה אצל יהודים בכלל ובקרב צעירים בפרט. החלו לחפש יהדות. כך הוא אפילו אצל בני גיל שמונה עשר ועשרים, ועוד יותר מזה אצל בני שלש עשרה ומטה. וכך גם אצל זוגות צעירים נשואים שלהם ילדים בני ארבע או חמש, גם אצלם חלה התעוררות להעניק לילדיהם יהדות.
כמו כן חשים, – הגיעו סוף כל סוף אל האמת, – שרוצים יהדות אמיתית, לא נזילה, ללא פשרות. שלכן גוברת הדרישה, שיתנו לילדים חינוך המיוסד ובנוי כולו על תורת חיים שלנו, המביאה חיים אמיתיים בחיי היום יום.
זוהי ההוראה מהמסופר לעיל: במה שלא יעסקו יהודים – ובודאי עסוקים בדברים טובים ונחוצים, אם בעניני פרנסה או דברים אחרים חשובים, הרי כשמגיעים לבעיית הילדים הבוכים ושואפים לחינוך יהודי, יש לתת לבעיה זו ועבודה זו עדיפיות ראשונה והם עומדים לפני כל הדברים האחרים שעוסקים בהם.
יש לעשות את המאמץ הגדול ביותר כדי לתת את האפשרות למוסדות, ישיבות וחדרים, המחנכים את ילדי ישראל בחינוך יהודי אמיתי, שיוכלו לקלוט את המספר המקסימלי של ילדים שבאפשרותם לקלוט. לדאבוננו – המצב כעת הוא, שילדים רבים נותרים ברחובות משום שלישיבות אין את האמצעים לפתוח כתות נוספות, או לקלוט עוד ראשי ישיבות.
***
ישנם, לדאבון הלב, בתים כאלו שבהם לא חשים הילדים כלל שחסר להם משהו, ומשום כך אין הם בוכים. תפקידנו ומשימתינו בילדים אלו הוא גדול יותר. זה עצמו שאינם יודעים כלל שעליהם לבכות, זוהי ראיה שדרוש להם חינוך יהודי במדה רבה יותר.
זוהי גם אחת המשימות שהישיבות צריכות לקבוע לעצמן:
לקבל תלמידים מכל החוגים ללא כל הגבלות, ללא כל הבדל אם הם באים מחוג שיודע לפחות, שחסר לו 803דבר, או מחוג שבו כלל אין יודעים שעליהם לבכות; ולתת לכל אחד מהם חינוך יהודי מלא, שזה יצעידם בדרך האושר כל ימי חייהם, בין בגשמיות, בין ברוחניות.
***
ישנה גם הוראה מהמסופר לעיל בנוגע למצב העולם הכללי.
נכנסנו עתה לשנה חדשה. הילד החדש, העולם בשנתו החדשה – הוא לדאבוננו במצב של ילד קטן שנפל מעריסתו, סטה מן הדרך הנכונה ואינו יודע כיצד לשוב לדרך הראויה, בין ביחסים בין העמים ובין – ובין ביחסים שבין חוגים שונים; כיצד לנצל את האפשרויות שבידי האנושות, לבנות ולשפר ולא להיפך – להרוס ולקלקל.
ובזה יש לנו ההוראה מהמסופר לעיל – למנוע שתי טעויות מנוגדות: פעמים חושב אדם, שהוא טרוד בעסקיו, ומה אכפת לו מה קורה בעולם הכללי, מה נעשה סביבו, ובפרט – במדינה אחרת. עתה נראה בבירור, שאפילו דבר הנעשה בפינה נידחת בעולם, נוגע לכל אחד, ולעתים קרובות – בחייו הפרטיים; טענה מוטעית שניה: מי אני ומה אני, ומה ביכולתי לפעול. אבל האמת היא, שכל אחד יכול לפעול, וכמבואר בגמרא ורמב"ם16 ובספרי אחרונים, שבשעה שכל אחד יאיר את פינתו, באור האמיתי, אור התורה והמצוות, הקב"ה מבטיח, שעל ידי זה לא רק חייו הפרטיים יהיו טובים וקלים יותר אלא שעל ידי זה יתרום חלקו לחיים הכלליים של העולם כולו, לקרב את העולם לצדק ויושר, טוב וקדושה. והכוחות הדוחפים את העולם להיפך השלום, היפך הבנין והיפך הטוב, ייחלשו.
במסגרת פעילות זו יש לכל לראש, כמדובר לעיל, לחזק את החינוך היהודי־אמיתי של ילדי ישראל בכל מקום שהם, שבכך מפיצים את אור התורה ומצוות – נר מצוה ותורה אור. ויש לנו ההבטחה מהקב"ה, שהדבר יביא אושר לכל המתעסקים בזה, ויחזק את כוחות הטוב בעולם, עד שסוף כל סוף הם ינצחו, ונזכה בתוך כלל ישראל, שמשיח צדקנו יבוא ויוציא את בני ישראל ואת כל העולם כולו מהגלות, ויביא הגאולה האמיתית והשלימה.
***
הקב"ה יעזור שיעשו כל זה מתוך בריאות טובה, בשמחה ובטוב לבב, דבר שיוסיף בפעילות שתיעשה בהיקף גדול יותר.
804וזה יוסיף גם בהצלחה ובברכת ה'.
(קטע משיחה לעסקני ישיבות
הערות
עמוד 799
- 1. לקו"ד ע' 976.
- *. ראה לעיל פ' לך ובהמצוין שם.
- 2. סוכה נב, א.
- 3. אגה"ק של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, ד' ט"ז כסלו תרס"ב. פאקסמיליא מהאגרת נדפסה בקונטרס ומעין ע' 17.
- 4. ספר השיחות קייץ ה'ת"ש ע' 57.
- 5. לקו"ד ע' 282.
עמוד 800
- 6. איוב ה, ז.
- 7. ספר השיחות קייץ ה'ש"ת ע' 32 וע' 33. וראה ג"כ פתגם כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (הובא בשיחת ג' תמוז תש"א ונתבאר בשיחת י"ג תמוז תשכ"ב): א חסיד אין א לאמטערנשטשיק (=חסיד הוא פנסאי).
- 8. לקו"ד ע' נו.
- *.
- 1.
- 9. סוף סימן ד' במהדו"ב.
- 10. סנהדרין קי, ב. וכן משמע בשו"ע יו"ד סי' רס"ג. ואף שהרמ"א ואדמוה"ז באו"ח (סי' קכ"ד) פסקו כהדעה (סנהדרין שם) משהתחיל לענות אמן, י"ל, שהדעות שבגמרא שם, אף שנאמרו בלשון מחלוקת, לא פליגי, (וע"ד שמצינו בלקו"ת ס"פ קרח ובקונטרס ומעין מאמר כב, פ"ג) כי מדברים במדריגות שונות בעוה"ב.
- 11. לק"ד ע' 546.
- 12. מכילתא יתרו יט, ה. הובא ברש"י שם. תוס' ד"ה פסיעה תענית י, ב.
- 13. ראה לקו"ת נשא, כט, א. נדרים לא, ב. ושם. לקו"ת עקב טו, ב־ג.
עמוד 801
- 14. להעיר גם ממחז"ל: חמשים שנה נקרא עולם (תדבא"ר פ"ו), וראה בחיי וציוני למשפטים (כא, ו).
- 15. להעיר אשר היתה אז הקביעות – כמו בשנה זו. אחר שהתפלל תפלת ערבית והבדלה בחונן הדעת בדעה צלולה ומיושבת ובדבקות נפלאה (כחצות שעה יא') במוצש"ק (דשמות) כ"ד טבת תקע"ג (הקדמת השו"ע דאדה"ז).
עמוד 803
- 16. קידושין מ, רע"ב. רמב"ם פ"ג מהלכות תשובה ה"ד. כי לפי המצב הנראה עתה, הרי ככל שרק יגדילו הישיבות, ימצאו ילדים שימלאו החדרים, וכל הכתות. תומכי־תמימים ליובאוויטש, ה' פ' נח, תשכ"ג)
שולחן ערוך, יורה דעה רס״ג - הטקסט מספריא
קָטָן שֶׁהוּא יָרֹק, סִימָן שֶׁלֹּא נָפַל בּוֹ דָּמוֹ, וְאֵין מָלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ דָּמוֹ וְיַחֲזֹר מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה שְׁאָר הַקְּטַנִּים. וְכֵן אִם נִמְצָא אָדֹם, סִימָן שֶׁלֹּא נִבְלַע דָּמוֹ בְּאֵבָרָיו, אֶלָּא בֵּין עוֹר לַבָּשָׂר, וְאֵין מָלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּבָּלַע בּוֹ דָּמוֹ. וְצָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים, שֶׁאֵין מֵלִין וָלָד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲשַׁשׁ חֹלִי, דְּסַכָּנַת נְפָשׁוֹת דּוֹחָה אֶת הַכֹּל, שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לָמוּל לְאַחַר זְמַן, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַחֲזִיר נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, לַעוֹלָם.
אִשָּׁה שֶׁמָּלָה בְּנָהּ רִאשׁוֹן וּמֵת מֵחֲמַת מִילָה שֶׁהִכְשִׁיל כֹּחוֹ, וּמָלָה גַּם הַשֵּׁנִי וּמֵת מֵחֲמַת מִילָה, הֲרֵי הֻחְזְקָה שֶׁבָּנֶיהָ מֵתִים מֵחֲמַת מִילָה, לֹא שְׁנָא מִבַּעַל אֶחָד אוֹ מִשְּׁנַיִם, וְלֹא תָּמוּל הַשְּׁלִישִׁי, אֶלָּא תַּמְתִּין לוֹ עַד שֶׁיַּגְדִּיל וְיִתְחַזֵּק כֹּחוֹ, וְהוּא הַדִּין אִם אִישׁ אֶחָד מָל בְּנוֹ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, וּמֵתוּ מֵחֲמַת מִילָה, לֹא יָמוּל הַשְּׁלִישִׁי, בֵּין שֶׁהָיוּ לוֹ מֵאִשָּׁה אַחַת בֵּין מִשְּׁתַּיִם. וְיֵשׁ חוֹלְקִין וּסְבִירָא לְהוּ דְּלֹא שַׁיָּךְ בְּאִישׁ רַק בְּאִשָּׁה (חִדּוּשֵׁי אֲגֻדָּה פר"א דְּמִילָה), וְנִרְאֶה דִּסְפֵק נְפָשׁוֹת לְהָקֵל.
וְהוּא הַדִּין אִם אִשָּׁה מָלָה בְּנָהּ וּמֵת מֵחֲמַת מִילָה, וְגַם אֲחוֹתָהּ מָלָה בְּנָהּ וּמֵת מֵחֲמַת מִילָה, שְׁאָר הָאֲחָיוֹת לֹא יָמוּלוּ בְּנֵיהֶן אֶלָּא יַמְתִּינוּ עַד שֶׁיִּגְדְּלוּ וְיִתְחַזֵּק כֹּחָם.
נוֹלַד כְּשֶׁהוּא מָהוּל, צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית. וּמִיהוּ בְּנַחַת. וּצְרִיכָה מִלְּתָא לְמִבְדְּקֵהּ יָפֶה יָפֶה בַּיָּדַיִם וּבְמַרְאִית עֵינַיִם, וְלֹא בְּפַרְזְלָא, דְּלֹא לְעַיֵּק לֵיהּ, וְרוֹאִים וְנִזְהָרִים הֵיאָךְ מָלִין אוֹתוֹ. וּמַמְתִּינִים לוֹ הַרְבֵּה וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְיוֹם שְׁמִינִי, שֶׁלֹּא יְבִיאוּהוּ לִידֵי סַכָּנָה.
תִּינוֹק שֶׁמֵּת קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ לִהְיוֹת בֶּן שְׁמוֹנָה, מָלִין אוֹתוֹ עַל קִבְרוֹ בְּצֹר אוֹ בְּקָנֶה, וְאֵין מְבָרְכִין עַל הַמִּילָה. אֲבָל מְשִׂימִים לוֹ שֵׁם, לְזֵכֶר שֶׁיְּרַחֲמוּהוּ מִן הַשָּׁמַיִם וְיִחְיֶה בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים. הַגָּה: וְאֵין עוֹשִׂין כֵּן אֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלֻיּוֹת, דְּאָסוּר לִקְבֹּר בְּיוֹם טוֹב הַנְּפָלִים, דַּאֲפִילוּ לְטַלְטְלוֹ אָסוּר. (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי פר"א דְּמִילָה וְהג"א פֶּרֶק א'). וְאָסוּר לָמוּל עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁלֹּא לְשֵׁם גֵּרוּת, אֲפִלּוּ בְּחֹל. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַבֵּנוּ יְרוּחָם סוֹף סִימָן רס"ו).
רש"י על שמות י״ט:ה׳ - הטקסט מספריא
ועתה. אִם עַתָּה תְקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם, יֶעֱרַב לָכֶם מִכָּאן וָאֵילָךְ, שֶׁכָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת (מכילתא):
ושמרתם את בריתי. שֶׁאֶכְרֹת עִמָּכֶם עַל שְׁמִירַת הַתּוֹרָה:
סגלה. אוֹצָר חָבִיב, כְּמוֹ "וּסְגֻלַּת מְלָכִים" (קהלת ב') – כְּלֵי יְקָר וַאֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁהַמְּלָכִים גּוֹנְזִים אוֹתָם, כָּךְ אַתֶּם תִּהְיוּ לִי סְגֻלָּה מִשְּׁאָר אֻמּוֹת; וְלֹא תֹאמְרוּ אַתֶּם לְבַדְּכֶם שֶׁלִּי וְאֵין לִי אֲחֵרִים עִמָּכֶם וּמַה יֵּשׁ לִי עוֹד שֶׁתְּהֵא חִבַּתְכֶם נִכֶּרֶת:
כי לי כל הארץ וְהֵם בְּעֵינַי וּלְפָנַי לִכְלוּם:
ועתה AND NOW — if you will now take upon yourselves the observance of My commandments, it will be pleasant (easy) to you from now and henceforth, for every beginning is difficult (Mekhilta).
ושמרתם את בריתי AND KEEP MY COVENANT which I shall make with you regarding the observance of the Torah (cf. (Mekhilta).
סגלה means a cherished treasure, the same as (Ecclesiastes 2:8) “and treasures (וסגלת) of kings” — costly vessels and precious stones which kings store up. In the same manner shall ye be unto Me a cherished treasure more than other peoples (Mekhilta) . Now do not say that ye alone belong to Me and that I have no other peoples together with (besides) you, and what else, therefore, have I by which the special love I bear you can be made evident; this is not so,
כי לי כל הארץ FOR ALL THE EARTH IS MINE, but in My eyes and before Me they are as nought.
מצוטט ב־7 עמודים
אגרות קודש 2
- כרך כב ‹ ח'רס לקו"ש ח"ג ע' 800
- כרך כב ‹ ח'תקנז לקו"ש ח"ג ע' 802
לקוטי שיחות 1
- כרך כד ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה יא ‹ 494 לקו"ש ח"ג ע' 802
תורת מנחם 2
- כח - שנת תש"כ - חלק שני ‹ בס"ד. רשימת כ"ק אדמו"ר שליט"א לקו"ש ח"ג ע' 802
- לה - שנת תשכ"ג - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת יום ה', ד' מרחשון, ה'תשכ"ג לקו"ש ח"ג ע' 801
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
ספר השיחות ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 1
- תש"ו-ה'שי"ת ‹ ספר השיחות - תש"ז ‹ יו"ד כסלו תש"ז ‹ 87 לקו"ש ח"ג ע' 799

