שיחה א

799שיחה א

א. בין הענינים שדיבר כ"ק מו"ח אדמו"ר בקשר לי"ט כסלו, אמר¹: "י' כסלו הוא זמן לידתו של חסיד, י"ט כסלו הוא הברית". ביאור השייכות של ברית מילה לי"ט כסלו, יובן על פי המוסבר^* שבמצות מילה ישנן שלשה ענינים, א) פעולה של מילה, עצם המילה, ב) שהאדם נהיה ונשאר מהול, ג) נעשה אינו ערל, וכפי שנתבאר, ישנם אופנים בהם יש רק שנים מתוך שלושת הפרטים, וההלכה היא שאז יש לקיים גם את הפרט השלישי.

כמו כן נתבאר הרמז של שלושה פרטים אלו בעבודת האדם: "מהול" פירושו שהטוב שבנשמה נחשף ונתגלה – "ועשה טוב"; "אינו ערל" – לא להיות תחת שליטת הערל – יצר הרע² – "סור מרע", ששני פרטים אלו באים דוקא על ידי עבודה – פעולת המילה.

על פי זה יובן פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר, שי"ט כסלו הוא ענין ברית מילה, כי י"ט כסלו הוא הזמן שבו נתגלה נצחונה ופדייתה בשלום של תורת חסידות חב"ד ויום זה הוא ראש השנה לחסידות³ – ושלשה הפרטים האמורים לעיל של מצות המילה בעבודה הם מן העיקרים בשיטת חסידות חב"ד:

חסידות חב"ד דורשת, שהאדם ישיג את כל עניני הטוב על ידי עבודה, ולא להסתפק בטוב שיש לו ממילא. כהסיפור הידוע⁴ על חסיד שביקש מהרבי בעל הצמח צדק, שיברך את נכדו בכח זכרון טוב: "שיזכור כל מה שיראה וישמע אצל הרבי ואצל חסידים, ובמילא יהיה ירא שמים". והשיבו אדמו"ר הצמח צדק: "זה למעלה מיובל שנים שהסבא (אדמו"ר הזקן), חותני (אדמו"ר האמצעי) ואני עמלים שחסידים יהיו יראי שמים מתוך עבודה ולא יראי שמים בדרך ממילא".

וזה מן ההבדלים העיקריים בין שיטת חב"ד לשיטת פולין⁵. חב"ד דורשת לא להסתמך על עבודת הצדיק, שבעבודתו ירומם את החסידים ובכך די, אלא כל אחד צריך וחייב להתייגע בעצמו בעבודת ה' 800ביגיעת בשר ויגיעת נפש, כמו שכתוב⁶: "כי אדם לעמל יולד" – וזוהי פעולת המילה בעבודה.

חסידות דורשת, להפיץ יהדות ותורה בכל מקום ולתור אחר עשיית טובה ליהודי אחר, כפתגם כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע⁷: "חסיד הוא זה המתמסר לדרוש טובת זולתו" וזהו הענין של להיות מהול בעבודה, לב (מקום כל המדות) מהול, לב טוב, שהטוב העצמי יתגלה, לעשות גם עבור הזולת.

ענין החסידות הוא לשנות את טבעיות המדות העצמיות, כלשון אדמו"ר הזקן⁸: "כל ענין החסידות לשנות טבעי' מדותיו" – וזהו פירוש "אינו ערל", להסיר את הטבע הבא בתולדתו.

ב. נקודה עיקרית נוספת במצות מילה – נתבארה^*1 – שקדושת הנשמה, הקשר של יהודי עם הקב"ה, נכנסת אל הגוף בפנימיות על ידי מצות מילה. לפיכך פוסק אדמו"ר הזקן⁹, שמצות המילה היא תחילת "כניסת נפש הקדושה" בילד יהודי, ש"כניסה" משמעותה כניסה באופן פנימי. ומטעם זה מעת הברית הילד הוא בא לעולם הבא¹⁰.

וגם נקודה זו היא מהעיקרים בחסידות חב"ד: "חב"ד דורשת פנימיות"¹¹. היינו שכל שלושת הענינים האמורים לעיל הרמוזים במצות מילה, אינם צריכים להעשות באופן מקיף, באמונה בלבד, כי אם גם באופן פנימי, בחכמה בינה דעת (חב"ד) של נפש האלוקית, עד שיכללו גם את שכל נפש הבהמית והמוח הגשמי של הגוף – שזהו פירוש כניסה (בפנימיות) של נפש דקדושה בגוף הגשמי.

ג. על אף שבשעת ברית המילה היא רק התחלת הכניסה, הרי לפי מאמר רז"ל¹²: "שכל התחלות קשות", יש לומר, שבכניסת נפש דקדושה של שעת המילה ישנו כח ויתרון¹³ שאינם 801מצויים במדריגת הכניסה שבא על ידי חינוך של ילד לתורה ומצוות ואולי גם אינם נמצאים בגמר ועיקר הכניסה של נפש דקדושה בעת הבר מצוה.

ויהי רצון שבימים אלו לפני י"ט כסלו, שהם בדוגמת הלידה וימי הכנה לברית, תהיה ההכנה המתאימה לפעולות בנוגע ללימוד החסידות והתנהגות בדרכי החסידות, וכל זה – מתוך שמחה וטוב לבב.

(משיחת י"ט כסלו

ומכתב י"ב כסלו תשכ"ב)

כל ענין הוא בהשגחה פרטית. בשנה זו מלאו מאה וחמישים שנה¹⁴ להסתלקות אדמו"ר הזקן¹⁵ שהיה מייסד שיטת חב"ד וליובאוויטש. גם המסיבה לטובת ישיבות תומכי תמימים נקבעה בשנה זו ליום הסתלקותו – כ"ד טבת. ובודאי הוא ענין שאפשר ללמוד ממנו הוראה.

***

מכ"ק מו"ח אדמו"ר – שהעביר ונטע את ישיבות ליובאוויטש באמריקה – שמענו סיפורים רבים אודות אדמו"ר הזקן. מהסיפורים הרבים ברצוני לעמוד על אחד מהם, שנראה לי שהוא מתאים להזדמנות זו, סיפור המאפיין ופותח צוהר לשיטת ליובאוויטש וחב"ד.

היה זה בזמן שאדמו"ר האמצעי, שלימים היה לממלא מקומו של אביו אדמו"ר הזקן – התגורר יחד עם אביו. לאדמו"ר האמצעי היו כבר אז ילדים וביניהם ילד קטן מאוד. אדמו"ר הזקן דר בקומה השניה ואדמו"ר האמצעי בקומה התחתונה. פעם בעת שאדמו"ר האמצעי ישב ולמד, נפל ילד בשנתו מתוך עריסתו והחל לבכות. אדמו"ר האמצעי כה התעמק בלימודו עד שלא שמע מאומה והמשיך ללמוד. אדמו"ר הזקן אף שהיה בקומה העליונה, וגם התעמק בלימודו, עם כל זה שמע את בכיו של הילד, הפסיק לימודו, ירד לקומה התחתונה, הכניס את הילד לעריסה הרגיעו והרדימו.

אחר כך ביאר אדמו"ר הזקן לבנו, אדמו"ר האמצעי, שאי שמיעת בכי הילד, עד כמה שתהא ההתעמקות בלימוד גדולה, אינה דרך.

כ"ק מו"ח אדמו"ר הסביר זאת, שככל שיהא אדם שקוע בלימוד לעצמו או בתפילה או בעשיית מעשים טובים בכלל, עליו לשמוע בה בשעה ילד יהודי בוכה, ועליו להפסיק הלימוד 802והתפילה ולדאוג שהילד יפסיק את בכיו. ולמד מזה שככל שהאדם גדול והענינים שמתעסק עמהם גדולים, הרי מאחר שישנו ילד יהודי שדורש, וחסר לו, יש להקשיב לו, ולהניח את הדברים שלו הצידה, ולטכס עצות שהילד יחדול מלבכות

***

מכאן הוראה במיוחד לתקופתנו ועבודתנו:

בשנים האחרונות מורגשת התעוררות חזקה אצל יהודים בכלל ובקרב צעירים בפרט. החלו לחפש יהדות. כך הוא אפילו אצל בני גיל שמונה עשר ועשרים, ועוד יותר מזה אצל בני שלש עשרה ומטה. וכך גם אצל זוגות צעירים נשואים שלהם ילדים בני ארבע או חמש, גם אצלם חלה התעוררות להעניק לילדיהם יהדות.

כמו כן חשים, – הגיעו סוף כל סוף אל האמת, – שרוצים יהדות אמיתית, לא נזילה, ללא פשרות. שלכן גוברת הדרישה, שיתנו לילדים חינוך המיוסד ובנוי כולו על תורת חיים שלנו, המביאה חיים אמיתיים בחיי היום יום.

זוהי ההוראה מהמסופר לעיל: במה שלא יעסקו יהודים – ובודאי עסוקים בדברים טובים ונחוצים, אם בעניני פרנסה או דברים אחרים חשובים, הרי כשמגיעים לבעיית הילדים הבוכים ושואפים לחינוך יהודי, יש לתת לבעיה זו ועבודה זו עדיפיות ראשונה והם עומדים לפני כל הדברים האחרים שעוסקים בהם.

יש לעשות את המאמץ הגדול ביותר כדי לתת את האפשרות למוסדות, ישיבות וחדרים, המחנכים את ילדי ישראל בחינוך יהודי אמיתי, שיוכלו לקלוט את המספר המקסימלי של ילדים שבאפשרותם לקלוט. לדאבוננו – המצב כעת הוא, שילדים רבים נותרים ברחובות משום שלישיבות אין את האמצעים לפתוח כתות נוספות, או לקלוט עוד ראשי ישיבות.

***

ישנם, לדאבון הלב, בתים כאלו שבהם לא חשים הילדים כלל שחסר להם משהו, ומשום כך אין הם בוכים. תפקידנו ומשימתינו בילדים אלו הוא גדול יותר. זה עצמו שאינם יודעים כלל שעליהם לבכות, זוהי ראיה שדרוש להם חינוך יהודי במדה רבה יותר.

זוהי גם אחת המשימות שהישיבות צריכות לקבוע לעצמן:

לקבל תלמידים מכל החוגים ללא כל הגבלות, ללא כל הבדל אם הם באים מחוג שיודע לפחות, שחסר לו 803דבר, או מחוג שבו כלל אין יודעים שעליהם לבכות; ולתת לכל אחד מהם חינוך יהודי מלא, שזה יצעידם בדרך האושר כל ימי חייהם, בין בגשמיות, בין ברוחניות.

***

ישנה גם הוראה מהמסופר לעיל בנוגע למצב העולם הכללי.

נכנסנו עתה לשנה חדשה. הילד החדש, העולם בשנתו החדשה – הוא לדאבוננו במצב של ילד קטן שנפל מעריסתו, סטה מן הדרך הנכונה ואינו יודע כיצד לשוב לדרך הראויה, בין ביחסים בין העמים ובין – ובין ביחסים שבין חוגים שונים; כיצד לנצל את האפשרויות שבידי האנושות, לבנות ולשפר ולא להיפך – להרוס ולקלקל.

ובזה יש לנו ההוראה מהמסופר לעיל – למנוע שתי טעויות מנוגדות: פעמים חושב אדם, שהוא טרוד בעסקיו, ומה אכפת לו מה קורה בעולם הכללי, מה נעשה סביבו, ובפרט – במדינה אחרת. עתה נראה בבירור, שאפילו דבר הנעשה בפינה נידחת בעולם, נוגע לכל אחד, ולעתים קרובות – בחייו הפרטיים; טענה מוטעית שניה: מי אני ומה אני, ומה ביכולתי לפעול. אבל האמת היא, שכל אחד יכול לפעול, וכמבואר בגמרא ורמב"ם¹⁶ ובספרי אחרונים, שבשעה שכל אחד יאיר את פינתו, באור האמיתי, אור התורה והמצוות, הקב"ה מבטיח, שעל ידי זה לא רק חייו הפרטיים יהיו טובים וקלים יותר אלא שעל ידי זה יתרום חלקו לחיים הכלליים של העולם כולו, לקרב את העולם לצדק ויושר, טוב וקדושה. והכוחות הדוחפים את העולם להיפך השלום, היפך הבנין והיפך הטוב, ייחלשו.

במסגרת פעילות זו יש לכל לראש, כמדובר לעיל, לחזק את החינוך היהודי־אמיתי של ילדי ישראל בכל מקום שהם, שבכך מפיצים את אור התורה ומצוות – נר מצוה ותורה אור. ויש לנו ההבטחה מהקב"ה, שהדבר יביא אושר לכל המתעסקים בזה, ויחזק את כוחות הטוב בעולם, עד שסוף כל סוף הם ינצחו, ונזכה בתוך כלל ישראל, שמשיח צדקנו יבוא ויוציא את בני ישראל ואת כל העולם כולו מהגלות, ויביא הגאולה האמיתית והשלימה.

***

הקב"ה יעזור שיעשו כל זה מתוך בריאות טובה, בשמחה ובטוב לבב, דבר שיוסיף בפעילות שתיעשה בהיקף גדול יותר.

804וזה יוסיף גם בהצלחה ובברכת ה'.

(קטע משיחה לעסקני ישיבות