800
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ביגיעת בשר ויגיעת נפש, כמו שכתוב6: "כי אדם לעמל יולד" – וזוהי פעולת המילה בעבודה.
חסידות דורשת, להפיץ יהדות ותורה בכל מקום ולתור אחר עשיית טובה ליהודי אחר, כפתגם כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע7: "חסיד הוא זה המתמסר לדרוש טובת זולתו" וזהו הענין של להיות מהול בעבודה, לב (מקום כל המדות) מהול, לב טוב, שהטוב העצמי יתגלה, לעשות גם עבור הזולת.
ענין החסידות הוא לשנות את טבעיות המדות העצמיות, כלשון אדמו"ר הזקן8: "כל ענין החסידות לשנות טבעי' מדותיו" – וזהו פירוש "אינו ערל", להסיר את הטבע הבא בתולדתו.
ב. נקודה עיקרית נוספת במצות מילה – נתבארה*1 – שקדושת הנשמה, הקשר של יהודי עם הקב"ה, נכנסת אל הגוף בפנימיות על ידי מצות מילה. לפיכך פוסק אדמו"ר הזקן9, שמצות המילה היא תחילת "כניסת נפש הקדושה" בילד יהודי, ש"כניסה" משמעותה כניסה באופן פנימי. ומטעם זה מעת הברית הילד הוא בא לעולם הבא10.
וגם נקודה זו היא מהעיקרים בחסידות חב"ד: "חב"ד דורשת פנימיות"11. היינו שכל שלושת הענינים האמורים לעיל הרמוזים במצות מילה, אינם צריכים להעשות באופן מקיף, באמונה בלבד, כי אם גם באופן פנימי, בחכמה בינה דעת (חב"ד) של נפש האלוקית, עד שיכללו גם את שכל נפש הבהמית והמוח הגשמי של הגוף – שזהו פירוש כניסה (בפנימיות) של נפש דקדושה בגוף הגשמי.
ג. על אף שבשעת ברית המילה היא רק התחלת הכניסה, הרי לפי מאמר רז"ל12: "שכל התחלות קשות", יש לומר, שבכניסת נפש דקדושה של שעת המילה ישנו כח ויתרון13 שאינם
הערות
- 6. איוב ה, ז.
- 7. ספר השיחות קייץ ה'ש"ת ע' 32 וע' 33. וראה ג"כ פתגם כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (הובא בשיחת ג' תמוז תש"א ונתבאר בשיחת י"ג תמוז תשכ"ב): א חסיד אין א לאמטערנשטשיק (=חסיד הוא פנסאי).
- 8. לקו"ד ע' נו.
- *.
- 1.
- 9. סוף סימן ד' במהדו"ב.
- 10. סנהדרין קי, ב. וכן משמע בשו"ע יו"ד סי' רס"ג. ואף שהרמ"א ואדמוה"ז באו"ח (סי' קכ"ד) פסקו כהדעה (סנהדרין שם) משהתחיל לענות אמן, י"ל, שהדעות שבגמרא שם, אף שנאמרו בלשון מחלוקת, לא פליגי, (וע"ד שמצינו בלקו"ת ס"פ קרח ובקונטרס ומעין מאמר כב, פ"ג) כי מדברים במדריגות שונות בעוה"ב.
- 11. לק"ד ע' 546.
- 12. מכילתא יתרו יט, ה. הובא ברש"י שם. תוס' ד"ה פסיעה תענית י, ב.
- 13. ראה לקו"ת נשא, כט, א. נדרים לא, ב. ושם. לקו"ת עקב טו, ב־ג.
שולחן ערוך, יורה דעה רס״ג - הטקסט מספריא
קָטָן שֶׁהוּא יָרֹק, סִימָן שֶׁלֹּא נָפַל בּוֹ דָּמוֹ, וְאֵין מָלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ דָּמוֹ וְיַחֲזֹר מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה שְׁאָר הַקְּטַנִּים. וְכֵן אִם נִמְצָא אָדֹם, סִימָן שֶׁלֹּא נִבְלַע דָּמוֹ בְּאֵבָרָיו, אֶלָּא בֵּין עוֹר לַבָּשָׂר, וְאֵין מָלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּבָּלַע בּוֹ דָּמוֹ. וְצָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים, שֶׁאֵין מֵלִין וָלָד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲשַׁשׁ חֹלִי, דְּסַכָּנַת נְפָשׁוֹת דּוֹחָה אֶת הַכֹּל, שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לָמוּל לְאַחַר זְמַן, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַחֲזִיר נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, לַעוֹלָם.
אִשָּׁה שֶׁמָּלָה בְּנָהּ רִאשׁוֹן וּמֵת מֵחֲמַת מִילָה שֶׁהִכְשִׁיל כֹּחוֹ, וּמָלָה גַּם הַשֵּׁנִי וּמֵת מֵחֲמַת מִילָה, הֲרֵי הֻחְזְקָה שֶׁבָּנֶיהָ מֵתִים מֵחֲמַת מִילָה, לֹא שְׁנָא מִבַּעַל אֶחָד אוֹ מִשְּׁנַיִם, וְלֹא תָּמוּל הַשְּׁלִישִׁי, אֶלָּא תַּמְתִּין לוֹ עַד שֶׁיַּגְדִּיל וְיִתְחַזֵּק כֹּחוֹ, וְהוּא הַדִּין אִם אִישׁ אֶחָד מָל בְּנוֹ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, וּמֵתוּ מֵחֲמַת מִילָה, לֹא יָמוּל הַשְּׁלִישִׁי, בֵּין שֶׁהָיוּ לוֹ מֵאִשָּׁה אַחַת בֵּין מִשְּׁתַּיִם. וְיֵשׁ חוֹלְקִין וּסְבִירָא לְהוּ דְּלֹא שַׁיָּךְ בְּאִישׁ רַק בְּאִשָּׁה (חִדּוּשֵׁי אֲגֻדָּה פר"א דְּמִילָה), וְנִרְאֶה דִּסְפֵק נְפָשׁוֹת לְהָקֵל.
וְהוּא הַדִּין אִם אִשָּׁה מָלָה בְּנָהּ וּמֵת מֵחֲמַת מִילָה, וְגַם אֲחוֹתָהּ מָלָה בְּנָהּ וּמֵת מֵחֲמַת מִילָה, שְׁאָר הָאֲחָיוֹת לֹא יָמוּלוּ בְּנֵיהֶן אֶלָּא יַמְתִּינוּ עַד שֶׁיִּגְדְּלוּ וְיִתְחַזֵּק כֹּחָם.
נוֹלַד כְּשֶׁהוּא מָהוּל, צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית. וּמִיהוּ בְּנַחַת. וּצְרִיכָה מִלְּתָא לְמִבְדְּקֵהּ יָפֶה יָפֶה בַּיָּדַיִם וּבְמַרְאִית עֵינַיִם, וְלֹא בְּפַרְזְלָא, דְּלֹא לְעַיֵּק לֵיהּ, וְרוֹאִים וְנִזְהָרִים הֵיאָךְ מָלִין אוֹתוֹ. וּמַמְתִּינִים לוֹ הַרְבֵּה וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְיוֹם שְׁמִינִי, שֶׁלֹּא יְבִיאוּהוּ לִידֵי סַכָּנָה.
תִּינוֹק שֶׁמֵּת קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ לִהְיוֹת בֶּן שְׁמוֹנָה, מָלִין אוֹתוֹ עַל קִבְרוֹ בְּצֹר אוֹ בְּקָנֶה, וְאֵין מְבָרְכִין עַל הַמִּילָה. אֲבָל מְשִׂימִים לוֹ שֵׁם, לְזֵכֶר שֶׁיְּרַחֲמוּהוּ מִן הַשָּׁמַיִם וְיִחְיֶה בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים. הַגָּה: וְאֵין עוֹשִׂין כֵּן אֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלֻיּוֹת, דְּאָסוּר לִקְבֹּר בְּיוֹם טוֹב הַנְּפָלִים, דַּאֲפִילוּ לְטַלְטְלוֹ אָסוּר. (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי פר"א דְּמִילָה וְהג"א פֶּרֶק א'). וְאָסוּר לָמוּל עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁלֹּא לְשֵׁם גֵּרוּת, אֲפִלּוּ בְּחֹל. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַבֵּנוּ יְרוּחָם סוֹף סִימָן רס"ו).
רש"י על שמות י״ט:ה׳ - הטקסט מספריא
ועתה. אִם עַתָּה תְקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם, יֶעֱרַב לָכֶם מִכָּאן וָאֵילָךְ, שֶׁכָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת (מכילתא):
ושמרתם את בריתי. שֶׁאֶכְרֹת עִמָּכֶם עַל שְׁמִירַת הַתּוֹרָה:
סגלה. אוֹצָר חָבִיב, כְּמוֹ "וּסְגֻלַּת מְלָכִים" (קהלת ב') – כְּלֵי יְקָר וַאֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁהַמְּלָכִים גּוֹנְזִים אוֹתָם, כָּךְ אַתֶּם תִּהְיוּ לִי סְגֻלָּה מִשְּׁאָר אֻמּוֹת; וְלֹא תֹאמְרוּ אַתֶּם לְבַדְּכֶם שֶׁלִּי וְאֵין לִי אֲחֵרִים עִמָּכֶם וּמַה יֵּשׁ לִי עוֹד שֶׁתְּהֵא חִבַּתְכֶם נִכֶּרֶת:
כי לי כל הארץ וְהֵם בְּעֵינַי וּלְפָנַי לִכְלוּם:
ועתה AND NOW — if you will now take upon yourselves the observance of My commandments, it will be pleasant (easy) to you from now and henceforth, for every beginning is difficult (Mekhilta).
ושמרתם את בריתי AND KEEP MY COVENANT which I shall make with you regarding the observance of the Torah (cf. (Mekhilta).
סגלה means a cherished treasure, the same as (Ecclesiastes 2:8) “and treasures (וסגלת) of kings” — costly vessels and precious stones which kings store up. In the same manner shall ye be unto Me a cherished treasure more than other peoples (Mekhilta) . Now do not say that ye alone belong to Me and that I have no other peoples together with (besides) you, and what else, therefore, have I by which the special love I bear you can be made evident; this is not so,
כי לי כל הארץ FOR ALL THE EARTH IS MINE, but in My eyes and before Me they are as nought.
מצוטט בעמוד אחד
אגרות קודש 1
- כרך כב ‹ ח'רס לקו"ש ח"ג ע' 800
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.