שיחה יח

682שיחה יח

מסתירות לפעמים את ההתקשרות הפנימית של בני ישראל אל התורה ומצוותי'.

היהודי

לפיכך נחוץ מפעם לפעם לעורר את ("לב ישראל ער הוא").

התורה אומרת (בפרשת השבוע): "אמור

שהוא, לאמתו של דבר ער תמיד אל הכוהנים גו' ואמרת", אמור פעם

לצוות

ופעמיים – "הזהיר גדולים על הקטנים", יותר.

הרי כל ישראל הם ככוהנים ("ממלכת

על הגדולים להשפיע על הקטנים כהנים"), ואף ש"כוהנים זריזים הם" ולא

והעיקר

רדומים, יש לעורר גם אותם תמיד, אם גם יניעו אחרים לקיים חובתם. – שיזכרו לא רק את חובתם הם, כי

הכשרון,

יש כאלה שגדולתם היא בשטח היא בשטח הממון, על כל אחד לעשות העליונה. מובן שחובתו של מי שגדול והדרישה שימלא תפקידו – גדולה יותר

* *

העמל וההשפעה, וכאלה שגדולתם

בשטח שבו העמידה אותו ההשגחה

בכל השטחים – גדולה באופן יחסי, וחזקה יותר...

בכבוד ובברכה

*

בחוקותי

ב"ה, י"ז כסלו ה'תשי"א

ברוקלין נ.י. שלום וברכה!

...ידוע המקרא אם בחוקותי תלכו ואת גשמיכם בעתם וגו', פירש"י ואת מצותי מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי

תשמרו

מו"ח אדמו"ר הכ"מ אשר העיקר הוא העמל את שכלו לעמול בתורת ה', ואף אם מפני

– הוו עמלים בתורה, וביאר כ"ק בתורה, היינו שמקדיש מזמנו ומייגע עניניו – מפני דוחק הפרנסה וכו' –

רוב

על פי דינה של תורה אין בידו ללמוד יתברך ויתעלה אשר עמל הוא בתורה, אזי

שעות היום, בכל זאת בראות השם נותן לו ברכתו ונתתי גשמיכם בעתם

וטוב,

וכו', ומזמן לזמן הולכת פרנסתו הלוך ובמילא מזמן לזמן יש בידו להוסיף

מחיל

בלימוד התורה וקיום המצות והולך הוא אל חיל, הן בגשמיות הן ברוחניות, 682ומשתדלים

בטח עיניהם טובה גם בשל אחרים ואשמח להוודע ממנו מהטבת מצבו בכלל, התלמידים הלוקחים חלק בשיעוריהם.

לצרף אותם בלימודי הקדש, מעשותו חיל בלימודיו ומהגדלת מספר

בברכת

המצות

* *

[תרגום ב"ה, ל"ג בעומר, ה' תשכ"ב

ברוקלין נ.י. ברכה ושלום!

סיום ספר ויקרא, הנקרא: "תורת כהנים

...הרעיון שבדבר הוא:

הצלחה בלימודו בתורה ובקיום

והבנה טובה בתורת החסידות

המברכו

* חפשי]

" וספר הקרבנות...

להיות כ"כהן", כפי שציוה הקב"ה:

צריך

בני ישראל בכלל, וכל יהודי בפרט,

שהכהן

"ואתם תהיו לי ממלכת כהנים". כשם נבחר כדי להתמסר לעבודת הקדש,

עבור

לא עבורו בלבד, כי אם גם עבור אחיו, ישראל לעבוד את ה' ויש לו גם אחריות

כל עם ישראל – כך נבחר כל איש לגבי סביבתו.

ופרישות

עבודת ה' – אין פירושה הינזרות בתוך העולם ועם העולם – כשהפתיחה היא

מן העולם, כי פירושה עבודת ה' בבית העצמי, המתנהג כך שהשכינה

מקדש

תשרה בו, כמאמר הכתוב: "ועשו לי

דבר זה מושג בהתנהגות שהיא דומה

תוכנם של הקרבנות היה : אדם לקח וכד' – והקריב קרבן: קרבן עולה, כליל

ושכנתי בתוכם". לקרבנות. מרכושו – כבש, קמח, שמן, יין, מלח

לה', או קרבן שלמים, שלאחר שחלק

שהקריב

ממנו הוקרב על גבי המזבח – הכהן וזה

בדרך זו צריך להתנהג בית יהודי בכל מבורך בגשמיות וברוחניות.

הגשמת דבר זה בחיים – תלויה בחלקה האשה היהודית, עקרת הבית: להביא את ולחנך את הילדים ברוח זו.

הקרבן, אכלוהו בטהרה. פרטיו, ואז שורה שם השכינה, והבית

הגדול ומהוה משימתה העיקרית של השכינה אל הבית ואל חיי המשפחה, 683המדה,

יעזור ה' שתבצעו תפקידכן במלוא ובחמימות וחיוניות חסידית,

המקדש

ובכך לקרב את הזמן בו יבנה בית שוב והעבודה תשוב למכונה, בבוא

צדקנו,

הגאולה האמתית והשלמה ע"י משיח

* *

במהרה בימינו... *

במדבר

[תרגום ב"ה, ראשון לפ' במדבר, ה'תשי"ט

ברוקלין נ.י. ברכה ושלום! חפשי]

ובלמודה

...בקריאת התורה בבית־הכנסת, בבית ובכל מקום – אנו מתחילים עתה את

מיד בראשיתה מסופר לנו על הציווי

השבועי, שינונה והרגשת חויתה

פרשת וספר במדבר. למנות את בני ישראל (כן ירבו), גם

מיפקדי

בפרשיות הבאות של הספר מסופר על מעניקה לדבר חשיבות מיוחדת, במדה כזו הפקודים".

* *

מה באפשרותנו ללמוד מן האמור – ביחס וחום החסידות?

– אחד מרעיונות היסוד שבדברים הוא:

בני ישראל בימים ההם. התורה שספר במדבר כולו נקרא בשם "חומש *

לעבודתנו להפיץ יהדות חדורה באור

המנויים,

במיפקד, בספירה, הרי כל אחד מן אלא אחד, ואף מצד שני: ככל שיהא קטן

מן ההפרעות היסודיות לעשייה חמימה "מה נוגע הדבר לי?!", וכלפי נחיתותו של

ככל שיהא גדול וחשוב, אינו

ופחות, אינו נחשב לפחות מאחד. ומסורה עבור הזולת – היא המחשבה:

הזולת: "מה אפשר כאן לתקן?".

לכשעצמו

אלא שבהתבוננות באמור – שהאדם הכח והחשיבות של "רבים" הכרח אינו אלא אחד ושלשם קבלת

להתקשך

עם יהודי נוסף.

באותה

בהתבוננות שכשם שהשני הוא אחד מאד שבעזרה מתאימה ישתוה הלה אליו

מדה כשלו – כך שעשוי ואפשרי בכל הבחינות –