שיחה יג

674שיחה יג

בטהרה וקדושה, שהרי הי' זה למחרת כדברך. יום הכפורים שאמר הקב"ה, סלחתי

ואחת

עד"ז יהי' גם עתה בהנוגע לכל אחד

ומתוך אור וחיות והתלהבות מתאימים מ'דארף לעבען מיט דער צייט (=שצריכים השבוע,

* *

בכל הפרטים האמורים,

וכפתגם הוראת כ"ק אדמו"ך הזקן,

לחיות עם הזמן), הם הוראת פרשת

בברכה לבשו"ט בכל האמור *

תצוה

ב"ה, יום ב' ר"ח אדר שני תשג"ה

ברוקלין, נ. י. שלום וברכה!

בתשובה על מכ'... במש"כ בענין דלא נזכר שם מרע"ה בפ' תצוה – ובהוספה

כללות

למענה הנדפס – הנני בזה להציע בספרים על בעה"ט וגם מה שהעיר כת"ר

וז"ל בעה"ט ר"פ תצוה: לא הזכיר

הדבר, ובמילא יתורץ מה שהקשו

במכתבו. משה בזה הסדר משא"כ בכל החומש

הוזכר

שמשעה שנולד משה אין סדר שלא מספרך אשר כתבת, וקללת חכם אפי' ע"ת

בה והטעם משום שאמר מחני נא באה ונתקיים בזה עכ"ל.

ראה

והנה הקשו על בעה"ט דבסדר עקב נצבים – ג"כ לא נזכר שם מרע"ה –. וי" הדברים אשר דבר משה, וזה קאי על כל

שופטים – ויש להוסיף עליהם תצא

ל בפשיטות דס' דברים מתחיל ואלה הספר, ועיין מגילה (לא. א) רש"י ד"ה

והפקדתי

משה : (שבת"כ) אמורין בל' ונתתי אבל במשנה תורה כתיב יככה השם כו', כתב... כשלישי המדבר... ומפני שהענין

ושלחתי מי שהיכולת בידו לעשות וברמב"ן עה"ת בתחלתו: משה רבינו כן ל"נ משה בתורה עד שנולד... ואל

תחלת

יקשה עליך ענין משנה התורה... כי משה... כמספר דברים בל' אומרם עכ"ל. שיטעום ס"ב וס"פ ואתחנן. הספר ההוא אלה הדברים אשר דבר ויעויין ג"כ לקו"ת ד"ה אסור לאדם

דהנה

ויש עוד להוסיף בי' בשאלת בעה"ט, כבר במציאות), וכשינוי ל' הכתוב (תהלים

ל' מחי' שייך כדבר שנכתב (שישנו סט. כט) ימחו.. אל יכתבו. ועיין ר"ה 675(טז סע"ב) – וגדולה מזה מצינו דגם אופן המציאות נוגע, והוא פסה"ד (רמב"ם

שימחוק

הל' שבת יא. טו) אין המוחק חייב עד וצע"ק מהא (שם ה"ט) דהמוחק אות א ע"

כתב העומד מעל דבר העומד. – מ לכתוב ב חייב –

פועל,

– אלא משום דלמעלה אין הכח חסר בדבר שלא נכתב עדיין אבל צריך להכתב

אולי י"ל מחי' – בידי שמים – גם עכ"פ. –

אינה,

ומהתשובה יובן להשאלה, שגם היא (אף של' בעה"ט ק"ק לפ"ז), דמשו"ז ל" הסדרות, – ומלבד טעם הנ"ל –, גם משום

אלא משום שצ"ל נזכר שם משה ק אבראשית ומשו"ז ל"ק ג"כ אשאר

דאין הכרח שיזכר שם שם משה, –

בהמשך

אבל בפ' תצוה – אף שראשיתה בא תרומה, אבל סופה ועשית מזבח מקטר גו' ביאר כלי המשכן ובגדי הכהנים, שכ"ז הי' (כמ"ש בתנחומא ס"פ פקודי ויל"ש מ"א בסוף חדש אדר, וחזר וציוה על מזה"פ,

אחד לוידבר ד' אל משה דר"פ הנה ציווי זה הוא ענין בפ"ע: דבתחלה

מן המוכן לכ"ה בכסלו או לר"ח אדר וא"ו) אח"כ באה פ' המילואים שענינה

שנעשה

לכאורה הי' צ"ל דבור מיוחד ע"ז – ונפק"מ אף בהפסק בינתיים, הוא שצ"ל קריאה (דבצד השוה יש ללמוד שגם בדברות

ביחד עם שאר כלי המשכן! וא"כ

בין דבור מיוחד להמשך דבור הקודם, קודם לזה, וכמ"ש בספרא ר"פ ויקרא שקדמו לאוה"מ היתה קריאה קודמת

ויאמר

לדיבור) – ובדוגמת שמות (לג יט־כא) ג' ענינים נבדלים. גו' ויאמר גו' ויאמר גו' מפני שהם

מחני

וע"ז בא התירוץ שזהו בקיום מ"ש שמפ"ז לא נתייחד הדבור, ועדיין צ"ע.

והנה י"א שפרשת תצוה נאמרה לפני וראב"ע ר"פ תרומה ג"כ משמע כן) וא"כ אחרי מעשה העגל (תנחומא תרומה ח. רש" שהי' צריך להכתב, אף שהי' עדיין בכח.

נא גו', שלכן לא נכתב הדבור או מעשה העגל (זח"ב קצ"ה, א. וברמב"ן הוי המחי' בדבר שבפועל. וי"א שנאמרה

י שמות לא. יח) וא"כ הוי מחני בדבר

כבר

הערות: א) מה שנאמר מזה"פ לבסוף, ספורנו במקומו), וע"פ דא"ח אואפ"ל,

עמדו ע"ז מפרשי התורה ועי' רמב"ן דמזה"פ עניני פנימיות הלב (לקו"ת

מהמוחין

ושאבתם הא' ס"א) שהוא למעלה גם ועוד) אף שנמצא הוא בגוף – היכל דמשכן וביהמ"ק – והעבודה בזה יחידה שבנפש, ובפרט ע"פ מש"כ בד"ה מזבח אדמה – ובד"ה זה יתנו רנ"ח דמזבח אדמה ואבנים הלב, ומזה"פ היינו עצמיות פנימיות הלב בלקו"ת ד"ה כי תצא השני ס"ב – ג.

(לקו"ת והי' ביום ההוא יתקע ס"ג

וביהמ"ק – ולא בראש – קה"ק דמשכן

ואינו מענין שאר עניני המקדש, – רשימות על ס' שמות כנראה להצ"צ –

היינו חיצוניות הלב והארת פנימיות ולא רק הארת הנקודה. וכמשנ"ת ענינם 676לכאורה,

ב) מתי נאמרה פ' תרומה ותצוה, תנאי היא בזבחים (קטו, ב) ריב"ק

המשכן

אומר זו פרישת בכורות, וא"כ פרשת אהרן אחיך גו' נאמרה אחר מעשה העגל, דאמר זו פרישת נו"א אצ"ל דהפרשיות שמענו דעת הזהר (ח"ב רכד, א) דגם פ' מעשה העגל, וקשה ממש"כ שם (קצה, א) מפרשי הזהר תח"י.

ג) לפרש הטעם דנתקיים מחני נא דוקא

שנאמר בה ואתה הקרב אליך את ועכצ"ל דבזה אין מוקדם ומאוחר, ורבי

נכתבו שלא כסדרן, והנה גדולה מזו ויקהל והבאת הנדבות למשכן הי' קודם

לבתר סטא כו' מיד ויקהל גו', ואין

בפ' תצוה מפני שחל תמיד ז' באדר

הדבר

בשבוע זה כל' מכתבו, א"א, כי אין שעל הרוב יהי' כן. עוי"ל מפני שבה לבד

כן. ושנה זו תוכיח. ואואפ"ל מפני נרמז משה בראשיתה ממש, להורות

גו'...

שאין המחי' אלא משום שגגה שיצאה

לאלתר

בברכת

* * ב"ה. יום ו'. יד אדר א'. תשג"ה

לתשובה לאלתר לגאולה *

תצוה

...וידוע בדיני פרשת שבוע זה ואתה להדליק הנרות עד שתהא שלהבת עולה אלה – הנה אמרו (פסיקתא הובאה בילקוט ישראל שנאמר כולך יפה רעיתי, והכהן, בקדש (יעוין רמב"ם סוף הלכות שמיטה להדליק את הנר ה' נשמת אדם של מכיריו שלהבת י' של אור תורה ומצות עולה כבר ומעורר, ושיעור הדלקה הוא עד בוקר – חגיגה פ"ב ה"א),

גו' להעלות נר תמיד, שהכהן צריך מאלי', וענין זה בעבודת האדם בימינו

שמעוני זכרי' ד') מנורת זהב כלה אלו היינו מי שחננו ה' ובחר בו לשרת לפניו ויובל) עליו להשתדל בהדלקת הנרות,

ומיודעיו – ולחזור ולהדליקו עד שתהא

בהם מאלי', ולא יצטרכו עוד למוכיח

זה עולם הבא שכולו בוקר (ירושלמי

בברכה

לאלתר

* *

לתשובה לאלתר לגאולה *