שיחה ב

452שיחה ב

א. בפרשת נח מסופר אודות המבול הנקרא "מי נח". לכאורה בלתי מובן: מדוע נקרא המבול מי נח, הרי נח לא היה אשם כלל בהבאת המבול, הרי היה צדיק תמים?

נאמר על כך בזוהר¹ – שהואיל ונח לא התפלל על דורו, נקרא המבול על שמו.

כלומר, למרות שנח לא היה אשם בהבאת המבול ואף ניצול ממנו, הוא ואשתו ובניו ונשי בניו – היה עליו להתפלל ולהשתדל שאנשי אותו דור יחזרו בתשובה, ולא להיות פרוש מהעולם ומתבודד בתיבה. משפרש לעצמו בתיבה, למרות שעשה זאת לפי ציוויו של הקב"ה שאמר לו: "בוא אל התיבה" – הרי משום שלא התפלל ולא השתדל למען אנשי הדור – נאמר לגביו ביטוי קשה כזה, שמי המבול נקראים על שמו – מי נח.

ב. מכאן הוראה לכל אחד ואחד, שאף בהיותו צדיק תמים, הרי אם הוא מבודד את עצמו, ואפילו לפי ציווי הקב"ה, ואינו חושב על הדור, הרי אם אף על נח שהיה צדיק תמים וזה אירע לפני מתן תורה – אומרים עליו מלה קשה כזו, כל־שכן לאחר מתן־תורה, שכל ישראל חברים וישראל ערבים זה לזה² – על כל אחד לחשוב אדות הדור כולו, "לאצלי ולאגנא" לפני היותם בעלי־תשובה, ולאחר מכן "לאתבא בתשובה".

אל לו לאדם להסתפק בפעולותיו למען עצמו, אלא עליו לפעול גם עם הזולת.

אין זה מענינו אם יצליח בפעילותו או לא, עליו לעבוד ולהשתדל במה שנדרש ממנו, "ובהדי כבשי דרחמנא למה לך³".

ובדרך כלל: בשעה שעושים – מצליחים, וביחוד חסידים יש להם פסק דינו והבטחתו של רבנו הזקן⁴, שבכל מה שיפעלו ויעשו בעניני תורה ומצוות – תהיה ידם על העליונה.

(משיחת ש"פ בראשית, ה'תשי"ז)