מנחם אב

229מנחם אב

ב"ה, מוצאי ת"ב, יהפך בקרוב ממש (וכל הצומות) לששון

ולשמחה¹ ולמועדים טובים²,

יום רביעי פ' פנים בפנים³ דבר הוי' עמכם,

שנת ה'תשד"מ. ברוקלין, נ. י.

שלום וברכה!

.. ע"פ מנהג ישראל אשר תורה היא⁴ לקדש הלבנה דוקא⁶ במוצאי ט"ב⁵,

ומפורש הטעם בכ"מ⁷, כי בשו"ט היא כי ישראל והשכינה עתידין להתחדש כמותה⁸, וגם כי במנחת ט"ב נולד⁹ המשיח,

הרי הזמ"ג לחדש ההתעוררות להחלטות טובות בכל עניני תשובה¹⁰ והתומ"צ¹¹, 230שהן המבטלות סיבת הגלות, אשר (רק) מפני חטאינו גלינו מארצנו¹², ובהבטל הסיבה מיד (בטל המסובב — הגלות ו)הן נגאלין¹³.

וכיון שגדול כח החלטות הנעשות בציבור¹⁴ — לקבלן בהתאסף רבים יחד בהתועדות¹⁵ שמחה, שמחה באמירת דברי תורה, שהיא המשמחת לב ועינים מאירה¹⁶, ושמחה פורצת גדר¹⁷ והגבלה בלימוד התורה והידור בקיום מצותי',

התועדויות בפרט ביומין זכאין הסמוכין לט"ב ועכ"פ: בחמשה עשר באב¹⁸, ובשבת "שלו"¹⁹ שלאחריו, ובשבת שלאחרי' שבת מברכים דחודש אלול²⁰, חודש החשבון (והתשלומין²¹) דימות שנה זו.

ובשלש פעמים הוי חזקה²² — חזקת תורה ומצוותי' ומתוך שמחה וטוב לבב תמיד כל הימים.

בברכה להצלחה רבה בכהנ"ל, והרי כ"ז גם ימהר ויחיש שבקרוב ממש יקויימו היעודיםההבטחות שיהפכו ימים דאזלינן מינייהו לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו²³ (אהבת ישראל²⁴) 231וידעו כי אתה שמך הוי' לבדך עליון על כל הארץ²⁵, בגאולה האמתית והשלימה ע"י משיח צדקנו

מ. שניאורסאהן

נ.ב.

הש"ק שלאחרי ט"ו במנ"א — הוא כ"ף במנ"א, יום היא"צ וההילולא של אאמו"ר לוי יצחק בן הרב אא"ז ברוך שניאור ז"ל — זה ארבעים שנה²⁶.

ועלי החוב והזכות גדול²⁷ להציע ולבקש וכו' — ללמוד בהתועדות מתורתו²⁸, ולנדב ביומא דין לז"נ,

שמסר נפשו²⁹ על הפצת היהדות בתוככי בנ"י "מאחורי מסך הברזל", ועי"ז הי' חבוש בבית האסורים ונשפט לגלות ומת בגולה ושם מ"כ,

זכותו יגן עלינו ועכ"י — שליט"א.

ב"ה, ראש חודש מנחם אב, ה'תש"ל

ברוקלין, נ.י.

כנס ארצי של נשי ובנות חב"ד בכפר חב"ד בארצנו הקדושה תבנה ותכונן על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו

ה' עליהן תחיינה

ברכה ושלום!

בנועם קבלתי הידיעה על דבר הכנס, ויהי רצון שיהי' בהצלחה רבה,

ובתוכן חודש זה, זכרון למאורעות החורבן והגלות וביחד עם זה חודש הנחמה, וכשמו מנחם אב,

והרי ענינו של זכרון הוא שיביא למעשים בפועל, מעשים מתאימים לתוכן הענינים הנזכרים, 232ובנידון חודש זה, שראשיתו מצער, הרי תוכן הענין הוא ברור ופשוט מנוסח התפלה המקובל והמסורתי: "ומפני חטאינו גלינו מארצנו". שמזה מובן שהתיקון והנחמה הוא בחלישת וגרעון ועד לביטול הסיבה (חטאינו), בסור מרע ועשה טוב, בהתחזקות בשמירת התורה והמצוות בחיי היוםיום.

ובהקבץ נשי ובנות חב"ד בכינוסן השנתי — בודאי ינצלו במילואה הזדמנות זו להדגיש התפקיד הכי חשוב של האשה הישראלית בכל הענינים הרציניים והחיוניים בדברי ימי עמנו, מתחיל בנשים צדקניות שבזכותן נגאלו אבותינו ממצרים גלות הראשון והכללי, ואשר אליהן בא הדיבור תחילה בנתינת התורה ("בית יעקב" תחילה ואחר כך "בני ישראל"), וכן מזמן לזמן חזרה ונתחדשה צדקתן ומעלתן של נשי ובנות ישראל בכמה מאורעות חשובים וגורליים בדברי ימי עמנו.

ובנוגע לחודש זה בפרט הורונו חכמינו זכרונם לברכה במשנתם, אשר "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב כו' שבהן בנות ישראל (ירושלים) יוצאות כו' ומה היו אומרות כו' (אשר יסוד משפחה ובית בישראל שיהי' בנין עדי עד — הוא כשמיוסדים על התורה והמצוה בכלל, ובעיקר —) שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל".

וגם להגרסא בנות ירושלים, הרי ירושלים היא עיר הבירה של כל ארץ ישראל ושל כל עם ישראל בכל מקום שהם, וביחוד — בהוראת דרך חיים ודוגמא חי', ומקרא מלא דבר הכתוב: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".

ויהי רצון שהכנס יצליח למלא תפקידו במילואו, במעשה בפועל, לביסוס בית ישראל בחיים מיוסדים על יראת ה' ואהבת ה', ובהבלטה — מתאים לדרישת השעה — בשטח הצניעות בפרט.

בברכה להצלחה בכל האמור ולבשורות טובות,

ות"ח על הערה היפה^*

וצ"ע אם הנ"ל מוסיף על קידוש הלבנה (בנ"א — חידוש הלבנה היינו לידה). ולהעיר שכשנולד דוד הי' בר נפלא ורק לאח"ז — חיים נתת לו כו'.

(ממענה כ"ק אדמו"ר שליט"א) 233... מצאתי מקום להביע כאן רעיון, שזה מכבר עומד הנני עליו, ומזמן לזמן מתגברת הפליאה והתמי' על שאינו בא לפועל, והוא:

עריכת דברי ימי הגזירות וההשמדות מתאים להמציאות גם בהנוגע להיראים וחרדים לדבר ה',

אשר אף שכמה פרסומים הופיעו במשך שנים אלו, בם מתוארים תקופות שונות מימי הגזירות וההשמדות, הרי מלבד מספר הכי קטן, אשר נער יספרם, או שמעלימים בכלל חלק השייך ליראי ה' ומוסדות שלהם, או שעכ"פ מקציבים להם חלק קטן ביותר בערך הנדרש, או, מה שגרוע עוד יותר, מסלפים את הענינים.

והנה במספר הפרסומים בודדים הנ"ל, מובן שהקובצים דאלה אזכרה וכיו"ב בולטים, אבל בודאי לדכוותי' ההדגשה למותר, שאין זה מספיק כלל, ובפרט בהשוואה להפרסומים דהצד שכנגד, בם נרשמו הדברים באופן מסולף.

נתעוררתי ביחוד לכתוב זה לכ' בראותי גם בספרו שקבלתי ז"ע מאמרים שתוכנם במסגרת האמורה.

כמדומה שלפני איזה שנים היתה שקו"ט באיזה המכ"ע החרדים עד"ז, כן בשיחותי עם אנשי מערבא מארץ ישראל שבקרו כאן, נגעו ג"כ ברעיון האמור, אבל לע"ע לא נראו הפירות ועכ"פ לא נודע לי מהפירות, והרי כטבע בנ"א הולכים כמה פרטים ונשכחים, ואת"ל לא רק פרטים כ"א גם ענינים עיקרים, ובפרט שבתקופתנו בכל יום מתחדשים דברים ובעיות התופסים שימת לב ודורשים עיון, וגוזלים עתות הפנויות אפילו כשישנם.

וינעם לי לדעת אשר ישנם מתעסקים ברשימת תקופה האמורה, ומתקדם המפעל בקצב הדרוש.

ויהי רצון שבקרוב ישתנה המצב שיוכלו להעלות על ספר דברי הימים, פרקים מלאים תוכן משמח, בטוב הנראה והנגלה.

בכבוד ובברכה,

(ממכתב ג' כסלו תשכ"א)