ביאורים לאגה"ת (א)

121ביאורים לאגה"ת (א)

הוספות

אגרת התשובה

א. באגרת התשובה ריש פרק ג' מביא אדמו"ר הזקן דיעה ד"מי שחטא חטא א' פעמים רבות. . צריך להתענות מספר הצומות לאותו חטא פעמים רבות כפי המספר אשר חטא (ומביא דוגמא) כגון המוציא זרע לבטלה שמספר הצומות המפורש בתיקוני תשובה מהאריז"ל¹ הן פ"ד תעניות ואם חטא בזה עשר או עשרים פעמים עד"מ צריך להתענות עשר או עשרים פעמים פ"ד, וכן לעולם".

ובהערות אאמו"ר² מבאר: "תפס הדוגמא עשר או עשרים. . כי בהוצאות ז"ל. . הפגם הוא במוח (כמ"ש לקמן בפ"ט³) דהיינו בחכמה, וחכמה היא אות י'⁴ דשם הוי' (כדלקמן פ"ד⁵). . זהו עשר דהיינו י'. . אך י' במילואו יו"ד הוא עשרים, זהו או עשרים".

וצריך ביאור: תוכן דברי אדה"ז כאן (שלפי דיעה זו "צריך להתענות. . פעמים רבות כפי המספר אשר חטא") שייך לכל חטא, והחטא ד"מוציא זרע לבטלה" הובא כאן רק כדוגמא ("כגון המוציא כו'"), וא"כ למאי נפק"מ כאן לרמז המקום הנפגם (מוח החכמה) ע"י חטא זה?

זאת ועוד: דיוקו של אאמו"ר שאדה"ז "תפס הדוגמא עשר או עשרים", אינו בכך שהו"ל לנקוט מספר אחר [שאז הי' מקום לתרץ (בדוחק עכ"פ) דכיון שבלאה"כ הוצרך לנקוט איזה מספר לדוגמא, לכן תפס המספר שבו נרמז הפגם של חטא זה], אלא הדיוק הוא, ל"ל להביא בכלל דוגמא למספר הפעמים, ומה הי' חסר אם אדה"ז הי' סותם "צריך להתענות פ"ד על כל פעם" (מבלי להביא מספר מסויים לדוגמא).

וכיון שכן, תמוה: מדוע מוסיף אדה"ז דוגמא למספר הפעמים שחטא (שמצד עצמה היא מיותרת) אך ורק לרמז מקומו של הפגם דחטא זה שהביא לדוגמא?

ב. ע"ד דיוק הנ"ל [למה הביא אדה"ז דוגמא למספר הפעמים שחטא ("עשר או עשרים")] — יש דיוק יותר כללי בדברי אדה"ז כאן (שאאמו"ר לא עמד ע"ז): למה הוצרך להביא בכלל דוגמא מחטא מסויים? והרי דבריו "במי שחטא חטא א' פעמים רבות כו' מספר הצומות לאותו חטא כו'" ברורים גם בלי דוגמא מחטא מסויים, ולמה הוסיף "כגון המוציא זרע לבטלה כו'"⁶?

122גם צריך להבין הוספת אדה"ז — לאחרי כתבו "ואם חטא בזה עשר או עשרים פעמים עד"מ צריך להתענות עשר או עשרים פעמים פ"ד" — "וכן לעולם" (היינו שאם חטא יותר מעשרים פעמים צריך להתענות פ"ד צומות לכל פעם) — דלכאורה, מאי קמ"ל? למה תיסק אדעתין דהא ש"צריך להתענות כו' כפי המספר אשר חטא" הוא רק עד עשרים פעמים, עד שצריך לשלול סברא זו בפירוש ע"י ההוספה "וכן לעולם"⁷?

ג. והנה בהערת אאמו"ר מבאר (בסוגריים) עוד דיוק באגה"ת כאן:

לקמן בהפרק⁸ כ' אדה"ז, ד"כל בעל נפש כו' יחמיר על עצמו להשלים עכ"פ פעם א' כל ימי חייו מספר הצומות לכל עון ועון מעונות החמורים שחייבין עליהם מיתה עכ"פ ואפילו בידי שמים בלבד כגון להוצאות ז"ל פ"ד צומות פ"א בימי חייו. ויכול לדחותן. . ויתענה כעשר תעניות עד"מ בחורף א'", ומבאר אאמו"ר, ד"מה שנקט [גם כאן]. . כעשר תעניות" הוא לפי ש"כעשר הוא ג"כ י'".

וגם כאן יש לדייק בדברי אדה"ז (ואאמו"ר לא עמד ע"ז) — בשביל מה הוצרך להביא דוגמא ("כגון להוצאות ז"ל כו'"⁹)?

גם צריך להבין: כיון שאות יו"ד שייכת לא רק למספר עשר אלא גם למספר עשרים כנ"ל — מהו הטעם (בפנימיות הענינים¹⁰) שגבי "ויתענה. . בחורף א'" מביא רק מספר עשר ולא מספר עשרים?

ד. כבר נתבאר כמה פעמים אודות הערות אאמו"ר על זהר ותניא כו', שמחמת כמה טעמים (וגם מצד הצמצום בניר ודיו) נכתבו בקיצור נמרץ. וכשלומדים אותן בעיון הראוי, רואים, שנוסף על הדיוקים שמבאר בהערות אלו בפירוש, אפשר למצוא בהן יישוב לעוד כמה שאלות המתעוררות בהענין (ולפעמים גם שאלות במקומות אחרים).

זאת ועוד: אע"פ שברוב ההערות מתעכב (בגלוי) רק על דיוקי לשונות וכיו"ב — הנה לאחרי העיון כדבעי רואים, שבכו"כ מהם מבואר ומוסבר על ידן גם התוכן הכללי של הענין שעליו מתעכב.

וכ"ה גם בנדו"ד, דאע"פ שבגלוי מבאר רק הדיוק למה נקט אדה"ז הדוגמא ד"עשר או עשרים" (ו"כעשר תעניות") — הרי ע"י הערה זו מתורצים עוד כמה דיוקים, כולל גם הדיוקים הנ"ל (סעיף בג).

ועוד זאת — שבהערה זו מוסבר גם התוכן הכללי של דברי אדה"ז כאן, הן הטעם ש(לפי דיעה אחת) "צריך להתענות מספר הצומות לאותו חטא. . כפי המספר אשר חטא", והן הטעם ש"כל 123בעל נפש. . יחמיר על עצמו להשלים עכ"פ פעם א' כו'", כדלקמן.

ה. ויש לומר הביאור בכל הנ"ל:

בהפגם הנגרם ע"י חטא — ובמילא גם בתיקון הפגם (ע"י תשובה) — יש, בכלל, ג' ענינים:

א) כיון שע"י כל חטא עוברים על ציווי מלך מלכי המלכים הקב"ה (שזוהי הנקודה הכללית והצדהשוה שבכל עבירות) — הרי ע"י כל עבירה (כולל — ביטול מצות עשה) פורק האדם מעליו עול מלכות שמים¹¹ והוי רשע¹².

והתיקון על זה הוא ע"י "שיעזוב החוטא חטאו כו' ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד"¹³ [ובלשון אדמו"ר הזקן¹⁴: "שיגמור בלבו בלב שלם לבל ישוב עוד לכסלה למרוד במלכותו ית' ולא יעבור עוד מצות המלך ח"ו"]. שעל ידי ההחלטה והקבלה על להבא (שזוהי מהותה של תשובה¹⁵) נפקע ממנו (תיכף¹⁶) שם רשע. וזה יכול להיות אפילו ברגעא חדא¹⁷, כפסק דין הש"ס והפוסקים, שע"י הרהור תשובה מתהפך מרשע גמור לצדיק גמור¹⁸.

ב) כיון שהתמימות והשלימות של אברי הנפש תלוי' במצות — הרי ע"י ביטול מצות עשה, או עבירה על מצות לא תעשה, נעשה פגם וחסרון באבר הפרטי השייך למצוה פרטית זו.

וכדי לתקן הפגם הפרטי צריך האדם לעשות תיקוני תשובה השייכים לעבירה פרטית זו, כולל גם מספר הצומות שנקבע לעבירה זו¹⁹.

ג) היות וקלקול באבר פרטי גורם גם (מעין) קלקול (זה) בכל אברי האדם, נמצא, שע"י כל עבירה נעשה פגם בכל הכחות והאברים (במכש"כ מהא דמצינו שכל פעולה משפיעה גם בכללות העולם שמחוץ להאדם²⁰).

124ולכן, "מדרכי התשובה" היא לא רק שהאדם "מתרחק מן הדבר שחטא כו'" אלא גם ש"משנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה"²¹.

ו. תורה הרי "כללות ופרטות נאמרה"²². ומזה מובן, שבכל אחד משלשת הענינים הנ"ל (סעיף ה), יש בפרטיות (דוגמת) כל שלשת הענינים.

ובנוגע לעניננו — מספר הצומות שנקבע על כל עבירה פרטית, הקשור עם הפגם הפרטי הנגרם על ידי חטא זה (הענין השני דלעיל) — הרי בפגם זה גופא יש דוגמת שלשת ענינים הנ"ל.

וביאור הדבר:

כיון שכל אברי הגוף כלולים זה מזה, הרי נמצא, שבכל אבר יש ג' ענינים: א) עצם מהותו. ב) שאר האברים כפי שהם כלולים בו. ג) כפי שאבר זה נכלל בשאר האברים²³.

ומזה מובן, שהפגם שבאבר פרטי זה (הנגרם על ידי עבירה פרטית) הוא בכל ג' ענינים אלה.

ז. ויש לומר, שבנוגע להפגם בעצם מהות האבר, הרי תיכף ע"י מעשה העבירה בפעם הראשונה, נפגם (עצם מהות) האבר לגמרי, באופן, שאח"כ שוב לא יתוסף בפגם זה²⁴ (בענין עיקרי, עכ"פ) גם אם יכשל עוד פעם בחטא זה;

הפגם בפרטי האבר (היינו בה"אברים" הכלולים בו וכיו"ב) נגמר רק בעשיית החטא בפעם הג', כפי שמביא אדמו"ר הזקן²⁵ מהזהר²⁶ "זמנא תליתאה אתפשט ההוא כתמא מסטרא דא לסטרא דא", שבפעם השלישית חודר הכתם בכל פרטי האבר (השייך לחטא זה) לגמרי.

ואילו בנוגע להפגם הנגרם בשאר אברי הגוף (היינו באבר זה כפי שהוא כלול בשאר האברים), מסתבר לומר, שבכל פעם שעושה חטא זה נתוסף בהפגם. כי מאחר שלא עבר על העבירות השייכות לאברים אלו, א"כ לא שייך שפגם זה יתפשט בהם "מסטרא דא לסטרא דא".

וזהו הביאור בג' הדיעות (שהביא אדה"ז בפרק זה) ב"מי שחטא חטא א' פעמים רבות" — כמה פעמים צריך להתענות מספר הצומות לאותו חטא (והרי אלו ואלו דברי אלקים חיים²⁷) — א) כפי מספר הפעמים אשר חטא, ב) די להתענות מספר הצומות פעם א', ג) ה"הכרעה המקובלת. . להתענות ג' פעמים כפי מספר הצומות דחטא זה":

בשביל תיקון הפגם שבעצם מהות האבר — מספיק מספר הצומות פעם אחת (כנגד הפעם האחת שעל ידה נפגם 125מהות האבר); בשביל תיקון הפגם שבשאר האברים — צריכים להתענות על כל פעם ופעם; ובשביל תיקון הפגם בהאברים כפי שהם כלולים באבר זה — צריכים להתענות ג' פעמים.

ויש לומר, שמטעם זה, הגם שאדה"ז נקט כה"הכרעה המקובלת. . להתענות ג"פ כפי מספר הצומות דחטא זה", מ"מ פסק שיש להחמיר יותר בפעם הראשונה שמתענים "מספר הצומות", מאשר בפעם שני' ושלישית [שבהן "יתענה עוד ד' פעמים. . עד אחר חצות היום בלבד. . וב' חצאי יום נחשבים לו ליום א'", משא"כ בפעם הראשונה שצריך להתענות תעניות שלמות]²⁸ — כי²⁹ הפגם שבעצם מהות האבר (שתיקון פגם זה הוא ע"י מספר הצומות פעם אחת) הוא פגם חמור יותר מהפגם שבאברים הכלולים בו (שתיקונו הוא ע"י שמתענה עוד ב' פעמים).

ח. ויש לומר, שזהו אחד מהטעמים לכך שאדמו"ר הזקן מוסיף הדוגמא [בהביאו הדיעה הא' "שצריך להתענות כו' כפי המספר אשר חטא"] "כגון המוציא זרע לבטלה כו'":

בנוגע לשכבת זרע כתב הרמב"ם³⁰: "כל שתצא ביותר הגוף כלה וכחו כלה³¹ וחייו אובדים". ומזה מובן, שבחטא הוצאת זרע לבטלה, בגלוי יותר כיצד (א) החטא פועל גם בשאר כל אברי הגוף³², (ב) בכל פעם נתוסף בהפגם.

ולכן מוסיף אדמו"ר הזקן "כגון המוציא זרע לבטלה כו'" — כי בדוגמא זו מוסבר הטעם של דיעה זו (בנוגע לכל חטאים) שצריך להתענות מספר הצומות על כל פעם ופעם שחטא.

ט. והנה ברמב"ם שם, לפני דבריו הנ"ל "וכל שתצא ביותר הגוף כלה כו' וחייו אובדים", כתב³⁰ "שכבת זרע היא כח הגוף וחייו כו'". זאת אומרת, דזה ששכבת זרע פועלת בכל הגוף הרי זו תוצאה ומסובב מזה שהיא "כח הגוף".

ויש לומר, דזה ש"שכבת זרע היא כח הגוף" (שזהו מה שהיא כוללת בתוכה הכח של כל הגוף³³) אינו עצם מהותה אלא רק ענין נוסף בה, ועצם מהותה היא טיפה (נקודה) שלמעלה מציור.

ויתירה מזו: הנקודה של טיפת הזרע קשורה עם נקודת הנפש³⁴.

ודבר זה, שמהותה היא נקודה (טיפה), הקשורה עם נקודת הנפש — היא הסיבה שהיא כוללת גם את כח הגוף.

יו"ד. מזה מובן בנוגע להחטא דהוצאות ז"ל, שחומר הפגם שבחטא זה הוא בכל שלשת ענינים הנ"ל (סעיף ו):

מצד זה שטיפת הזרע היא (כוללת) "כח הגוף" ופועלת בכל הגוף — הרי הפגם הנגרם על ידי חטא זה בכל שאר 126האברים (הן כפי שהם כלולים באבר זה והן כפי שהם במקומם), חמור יותר משאר חטאים;

ומצד עצם מהותה (טיפה), הרי גם הפגם הנגרם על ידי חטא זה בעצם מהות האבר, חמור יותר משאר החטאים — כיון שהחטא פוגם (לא רק בעצם מהותו של אבר פרטי, אלא) בעצם מהות של ענין הקשור עם נקודת הנפש.

יא. עפ"ז יש לבאר גם הטעם שאדה"ז מביא הדוגמא מהוצאת ז"ל ג' פעמים בפרק זה: א) גבי הדיעה "שצריך להתענות. . כפי המספר אשר חטא" מוסיף "כגון המוציא זרע לבטלה כו'"; אצל ה"הכרעה המקובלת. . להתענות ג"פ" מוסיף "דהיינו רנ"ב צומות על הוצאות שז"ל"; ובכתבו ש"כל בעל נפש כו' יחמיר על עצמו להשלים עכ"פ פעם א' כו'" מוסיף "כגון להוצאות ז"ל פ"ד צומות פ"א כו'":

הטעם ש"צריך להתענות. . כפי המספר אשר חטא" הוא מצד הפגם הנגרם ע"י חטא זה בשאר האברים כפי שהם במקומם; הטעם "להתענות ג"פ" הוא לתקן הפגם בהאברים כפי שהם כלולים באבר זה (השייך לחטא זה); והטעם "להשלים עכ"פ פעם א'" מספר הצומות תענית שלם (ולא "ב' חצאי יום") הוא מצד החומר בהפגם הנגרם בעצם מהות האבר (כנ"ל בארוכה ס"ז) —

וג' ענינים אלו מוסברים ע"י הדוגמא דהוצאת ז"ל, כיון שג' ענינים אלו מודגשים יותר בחטא זה.

יב. ע"פ כל הנ"ל יובן הטעם שבהביאו דוגמא זו גבי הדיעה "שצריך להתענות כו' כפי המספר אשר חטא", לא כתב (סתם) "צריך להתענות פ"ד על כל פעם" (או לשון כיו"ב) אלא מפרט "עשר או עשרים כו' וכן לעולם":

ע"י התענית "פעמים רבות כפי המספר אשר חטא" מתקנים כל שלשת הענינים שבהפגם: ע"י הצום הראשון מתקנים הפגם שבעצם מהות האבר; ע"י שמתענים עוד ב' פעמים מתקנים גם הפגם שבאברים הכלולים בו; וע"י שאר התעניות (שלאחרי ג' הפעמים הראשונות) מתקנים גם הפגם שבהאברים כפי שהם במקומם.

ולכן מפרט אדה"ז ג' האופנים: "עשר", "עשרים" ו"לעולם" — כי ג' אופנים אלו מדגישים ג' ענינים הנ"ל, כדלקמן.

יג. מבואר בחסידות³⁵ בענין מילוי האותיות, שהמילוי דכל אות הוא רק "כדי לפרש לזולתו". וכפי שהובאה הדוגמא לזה מאות יו"ד, שבמחשבה (וכן בכתב) אפשר לחשוב (וכן לכתוב) האות יו"ד כשלעצמה; משא"כ כשמבטאים אות יו"ד בדיבור לזולת, צריכים להוסיף גם המילוי שלה, האותיות ו' ד'.

אעפ"כ, הרי גם המילוי (ו' ד') כלול באות י' גופא, אלא שגם כפי שהוא נכלל בהאות עצמה, כיון שאינו אלא "כדי לפרש לזולתו", לא "נחשב מבחי' עצמות אלא רק דבר נוסף על העצמות".

ועפ"ז מובן איך שג' האופנים — "עשר" עשרים" ו"לעולם" — שייכים לג' ענינים הנ"ל: "עשר", שהוא המספר של אות י' עצמה [שהיא "כדמות טיפה"³⁶] — קשור עם הפגם (ותיקונו) בהמוח גופא; "עשרים", המספר של אות יו"ד במילואה — עם הפגם (והתיקון) באברי הגוף כפי 127שהם כלולים במוח; ו"לעולם", הפעמים שיותר מעשרים — עם הפגם (ותיקונו) בהגוף (עולם קטן³⁷).

ועפ"ז מובן גם הטעם שגבי "ויתענה. . בחורף א'" מביא אדה"ז רק מספר עשר, ולא עשרים: "ויתענה. . בחורף א'" קאי בהתעניות ד"פ"ד צומות פעם אחת", ולכן ה"ז שייך רק למספר עשר.

(משיחת ש"פ עקב תש"ל)