197

(וגם רבינו יונה בשערי תשובה³¹ מונה את שלושת הדברים כ"יסודות התשובה", ועשרים ענינים כ"עיקרי התשובה"³²);

אך מכך שאדמו"ר הזקן אומר שמצות התשובה היא "עזיבת החטא בלבד" מוכח, כי דעתו היא: הגם שחרטה ווידוי הנם מ"גדרי התשובה" ו"יסודות התשובה" – עם זאת אינם עצם^* התשובה. עצם התשובה הוא "עזיבת החטא בלבד"³³, ולכן על־ידי עזיבת החטא בלבד יוצאים ידי חובת מצות התשובה.

ו. תיקון העבר אינו מעצם התשובה

הטעם מדוע מצות התשובה היא בעיקר (לא החרטה על העבר כו', אלא) ההחלטה גמורה בלב על להבא, לא לעבור יותר על שום חטא – הוא לפי שמצות התשובה צריכה להתבטא בכך שתפעל על האדם מכאן ולהבא: שיחדל מלהיות רשע ויהיה צדיק גמור; אך לא בנוגע לעבר, שיימחל ויתכפר לו החטא שעשה בעבר.

זאת אומרת: בפועל באה על־ידי התשובה (גם) כפרה על העבר, אך אין זה חלק מעצם התשובה. ויתירה מזו יש לומר: אין זאת אלא שרצה הקדוש־ברוך־הוא שבשעה שהאדם יעשה תשובה – יכפר לו.

[ולכן, אפילו רבינו יונה, הכולל ב"יסודות התשובה" חרטה על העבר ווידוי (כנ"ל סעיף ה') – עם זאת אין הוא מונה³⁴ ביניהם בקשת כפרה. מכיוון שבקשת כפרה היא ענין של תפלה, בעשיית תשובה גם מבקשים מהקדוש־ברוך־הוא שיכפר על החטאים³⁵; אך אין היא מגדרי התשובה].

יתירה מזו: כפרה אינה אפילו תוצאה הכרחית מהתשובה – ועל אחת כמה וכמה שלגמרי אינה מעכבת בתשובה³⁶; כמוכח מזה, שישנם עבירות כמו "בא על הערוה והוליד ממנה ממזר" – שאינו מתכפר אפילו על־ידי יום־הכפורים ויסורים כו'³⁷, ואף על פי כן, מיד כאשר עושה תשובה הוא מפסיק להיות רשע, ונחשב "עושה מעשה עמך"^*.