שיחה ב

89שיחה ב

א. "ואברהם זקן בא בימים"¹. וכתב הכלי יקר, "הרבה מפרשים תמהו והלא כבר נאמר [לעיל בפ' וירא²] ואברהם ושרה זקנים באים בימים והי' כמו ל"ז³ שנים בין שני זמנים אלו" — ומהו שנאמר כאן "ואברהם זקן בא בימים", שרק עתה נזדקן כו'?

והנה תמי' זו היא (גם) לפי פשוטו של מקרא, וצ"ע למה לא מצינו יישוב עלי' בפירוש רש"י על התורה [וכמשנ"ת כמ"פ, שבפירושו על התורה מיישב רש"י כל דבר הקשה בפשוטו של מקרא, ובמקום שלא מצא רש"י פירוש (מספיק) ליישב המקראות ע"פ פשוטם, כ' רש"י⁴ "איני יודע" וכיו"ב].

והנה במדרש⁵ איתא "כבר כתיב ואברהם ושרה זקנים, מה ת"ל ואברהם זקן, אלא שהחזירו הקב"ה לימי נערותיו צריך לכתוב פעם שני' ואברהם זקן". ולכאורה אפשר לומר שתירוץ זה יש לו מקום גם לפי פשוטו של מקרא⁶, וכמפורש בפרש"י⁷ בנוגע לשרה שהקב"ה בירכה "שחזרה לנערותה" [וכפשטות הכתובים דפ' וירא, דאע"פ ש"(ואברהם ושרה זקנים גו') חדל להיות לשרה אורח גו' אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן"⁸, מ"מ נולד לשרה בן ו"היניקה בנים שרה"⁹], ומזה מובן, לכאורה, גם בנוגע לאברהם, דאע"פ שמלכתחילה "ואברהם ושרה זקנים באים בימים" (וכדברי שרה "אחרי בלותי גו' ואדוני זקן", שגם אצל אברהם כבר עבר הזמן שיוכל להוליד בנים¹⁰), מ"מ חזר לנערותו. ולכן הוצרך הכתוב להודיע, שאחרי שעברו (כמו) ל"ז³ שנה מלידת יצחק, שוב "ואברהם זקן בא בימים".

אבל, אי אפשר לתרץ כן בדרך הפשט, כי מצינו אח"כ (בסוף הפרשה¹¹) שאברהם נשא אשה אחרת והוליד ממנה כמה בנים (בני קטורה)¹².

ב. עוד תירוץ מצינו במדרש⁵, "כאן [בפ' וירא] זקנה שיש בה לחלוחית ולהלן [בפרשתנו] בזקנה שאין בה לחלוחית", היינו, שבפ' וירא מדובר בתחילת ימי הזקנה כשעדיין יש באדם "לחלוחית", משא"כ "ואברהם זקן" בפרשתנו פירושו זקנה ש"אין בו לחלוחית"¹³.

90אבל לכאורה אין לחילוק זה שייכות לדרך הפשט, שהרי בשני המקומות נאמרה אותה הלשון "זקן בא בימים" ("זקנים באים בימים"), ולמה לא נרמז בלשון הכתוב חילוק זה בין שני שלבי זקנה (כמו "זקן מאד" וכיו"ב)?

ברמב"ן¹⁴ מפרש, שיש חילוק בין "באים בימים" דפ' וירא ו"בא בימים" דפרשתנו, כי "באים בימים" הוא לשון הווה, "כמו הבאים¹⁵ בשערים האלה", ולכן פירושו ש"מתחילים בימי הזקנה" (כשעדיין "יש בה לחלוחית"), שנכנסים ובאים עתה לימי זקנה; משא"כ "בא בימים" הוא לשון עבר, "כמו בא¹⁶ אחיך במרמה", ופירושו "שכבר בא בימים".

אבל קשה לומר שגם רש"י ס"ל חילוק זה בפירוש כתובים אלה, דא"כ הו"ל לכתוב כן בפירוש, וע"ד שמצינו להלן בפרש"י (בפ' ויצא¹⁷), שמפרש החילוק בין ב' הפעמים שנאמר שרחל "באה", "הראשון [ש"הטעם באל"ף"] לשון עושה והשני¹⁸ [ש"הטעם למעלה בבי"ת"] לשון עשתה"¹⁹.

ג. ויובן זה בהקדים פירוש כפל הלשון "זקנים באים בימים" (וכן כאן "זקן בא בימים") — דלכאורה יש להבין, מהי ההוספה בלשון "בא(ים) בימים" על "זקן"?

וגם בזו — לא מצינו שרש"י בפירושו על התורה יפרש לשון זו. ועכצ"ל, דס"ל שהפירוש של "בא בימים" הוא פשוט כדי כך עד שאין צורך לפרשו.

והנה לפי כמה פשטנים, הלשון "בא בימים" מורה על זקנה מופלגת, וכפירוש הראב"ע²⁰ "באים בימים" — "הגיעו לימים רבים". אבל צ"ע, איך נרמז בלשון "בא בימים" שהכוונה ל"ימים רבים" עוד יותר מסתם "זקנה".

[ברמב"ן²¹ כ': "האדם בימי בחרותיו יקרא עומד בימים, ויקראו ימיו כי הם שלו. . אבל כאשר יזקין ויחי' ימים רבים מרוב בני האדם בדורו יקרא בא בימים מפני שהוא כבא בארץ אחרת כו'". אבל לכאורה אין זו פשטות משמעות הביטוי "בא בימים"²², ועד כדי לומר שלא הוזקק רש"י לפרשו בהדיא וסומך על הלומד מקרא (הכולל גם "בן חמש"²³) שיבין זה מעצמו!].

ועוד זאת: הגיל של בן מאה שנה לאיש (שני אברהם) ובן צ' לאשה (שני שרה) לא נחשב, לכאורה, לזקנה מופלגת בתקופה ההיא. ויתר על כן: הלשון "זקן בא בימים" מצינו גם אצל דוד (בהפטרת פרשתנו²⁴) 91בהיותו קרוב לבן שבעים שנה²⁵, שגיל זה בודאי אינו נחשב²⁶ לזקנה מופלגת²⁷.

ד. ויש לומר הביאור בזה:

הפירוש ד"בא בימים" הוא — כפשטות התיבות — שהגיע ובא (נכנס) בתוך הימים, כמו בא בבית וכיו"ב. זאת אומרת, שאין זה תיאור מספר שנות האדם (אם רב או מעט), אלא אופן חיי האדם בימים אלו.

כלומר: הימים שעברו על האדם והמאורעות שבהם, אינם כמו דבר העובר וחולף שלא נשאר ממנו רושם, כי אם הם באופן שהאדם "הכניס" את מהותו ונפשו בתוך כל יום ויום ומאורעותיו והרפתקאותיו, שאז כל יום ויום וכל מאורע ומאורע (הן דבר המשמח, והן הפכו ח"ו) פועל ומשפיע עליו, עד שניכר בגלוי בתווי פניו כו'²⁸.

[וכפי שרואים במוחש, שאין כל בני אותו גיל דומים זל"ז, ולפעמים א' מהם נראה יותר מבוגר מזולתו, כי ניכר עליו רושם המאורעות שעברו עליו, מכיון שכל מאורע כו' נגע לל בו].

וזהו גם פירוש הלשון "זקן בא בימים" אצל דוד, אף שמספר שנות חייו הי' קרוב לשבעים שנה בלבד, כי ריבוי המאורעות שעברו עליו (כמו ריבוי המלחמות, עגמת נפש מבנו כו' וכיו"ב), הותירו את רישומן עליו, באופן של "בא בימים".

וזהו "ואברהם ושרה זקנים באים בימים", שלא רק שהיו "זקנים" מפני מספר שנות חייהם, אלא עוד זאת, שימי חייהם לא חלפו ועברו מהם, אלא היו באופן של "באים בימים", כנ"ל.

ה. עפ"ז יש לבאר גם מ"ש בפרשתנו עוד פעם "ואברהם זקן בא בימים" — דיש לומר, שעיקר החידוש אינו בתיבת "זקן" (כי גם לפנ"ז הי' זקן, כנ"ל), אלא בכך שהי' "בא בימים":

מטבע הדברים, שככל שהאדם הולך ומתבגר, אין המאורעות מסביבו משפיעים עליו (כל כך) — אם מפני שנעשה מתון יותר ("כל זמן שהם מזקינים דעתם מתיישבת"²⁹), או לפי שטבעו של זקן שכבר עבר הרבה בחייו, שאין הדברים שסביבו תופסים מקום אצלו.

ולכן, אף שכבר נאמר "ואברהם ושרה זקנים באים בימים", מצד ריבוי המאורעות שעברו עליהם עד הזמן ההוא, מ"מ יש צורך להודיע ולחדש שגם לאחרי שעברו אצל אברהם עוד ל"ז³ שנה, הי' "אברהם [לא רק] זקן [אלא גם] בא בימים", 92שגם המאורעות דל"ז³ שנים אלו השפיעו עליו והותירו רושמם בו, באופן של "בא בימים".

ואדרבה: יש לומר, שדוקא בימים אלו היו מאורעות חשובים ומכריעים בחיי אברהם עוד יותר מהמאורעות בשנות חייו הקודמים — לידת יצחק (ש"ביצחק יקרא לך זרע"³⁰), עד לעקידת יצחק ופטירת שרה וכו'.

ו. על פי פירוש זה ב"בא בימים" (שימי האדם הם באופן ש"נכנס" בהם ופועלים עליו רושם כו') — יובן היטב פירוש הזהר³¹ ב"בא בימים" — שכל ימי חייו היו שלמים בעבודת השם, שלא החסיר מלעבוד את השם אפילו יום אחד מימי חייו.

לפי הנ"ל מובן, שפירוש הזהר אינו ע"ד הרמז בלבד, אלא הוא מיוסד על הפירוש הפשוט ב"בא בימים", שלא הי' יום אצל אברהם שרק חלף ועבר, אלא אברהם בא ונכנס ב"ימיו", לעבוד את השם בכל יום ויום כפי שהי' נדרש בכל יום לפי ענינו.

כלומר: הענין ד"בא בימים" לפי פשוטו של מקרא (הנ"ל), קאי על חייו הגשמיים של אברהם, שמאורעות כל יום ויום השפיעו עליו וכו'; ואילו בזהר, פנימיות התורה, מודגש התוכן הפנימי של חיי אברהם, שהם חיי הנשמה ועבודת השם שלו, שהם חיי אברהם האמיתיים [ובלשון רבינו הזקן³² "שחיי הצדיק אינם חיים בשרים כי אם חיים רוחניים"], ולכן מפרש, דזה שאברהם בא ונכנס בכל יום ויום (עד שהי' ניכר עליו הרושם של כל ימי חייו), היינו לפי שכל ימיו היו ממולאים בעבודת השם, באופן שכל יום ויום הי' יום "חי".

(משיחת ש"פ חיי שרה תשמ"ח)

{*} {*} {*}

ז. ע"פ הנ"ל בביאור דברי הזהר בפירוש "בא בימים", יש לבאר גם כן לשון הכתוב בתחילת פרשתנו "ויהיו חיי שרה מאה שנה גו' שני חיי שרה", דלכאורה יש לדייק: בדרך כלל, כשנאמר סכום שני חיי אדם בתורה, לשון הכתוב היא³³ "ויהיו ימי. . " או "(ימי) שני חיי גו'", וא"כ גם כאן הול"ל "ויהיו ימי שרה" או "ויהיו שני שרה" — ומהו הלשון "ויהיו חיי שרה"?

ויש לומר הביאור בזה:

עיקר החידוש בכתוב זה הוא להודיע שכל ימי שרה היו ממולאים בעבודת השם בתכלית השלימות, בלשון המדרש³⁴ "כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים", ועד (כפרש"י³⁵) ש"כולן שוין לטובה", שמדת ה"טוב" של כל שנותי' היתה באופן שווה.

ולכאורה הדברים תמוהים: כיצד אפשר לומר שכל קכ"ז השנים של שרה היו "שוין לטובה"? הרי מובן, שאין להשוות את מעמדה ומצבה בהיותה באור כשדים, וכן בחרן, לגבי מעמדה ומצבה לאחרי שבאה "אל הארץ אשר אראך"³⁶, ולאידך — בקכ"ז שנה אלו נכלל גם הזמן שהיתה בבית פרעה וכן בבית אבימלך וכו'.

93אך הביאור בזה — בפשטות³⁷: "חיי שרה" פירושו — הענינים שבהם חייתה שרה, ו"חיי שרה" היו "שוין לטובה", במשך כל שנותי' [ע"ד הנ"ל מזהר בפירוש "בא בימים" שנאמר אצל אברהם, שכל יום ויום הי' שלם בעבודת ה'].

דהנה מובן, שהמשמעות האמיתית ד"חיי שרה" לא היו חיי הגוף שלה (אכילה ושינה וכיו"ב) — דלא בענינים אלו "חייתה" שרה אמנו. ופשיטא, כאשר היתה בבית פרעה או בבית אבימלך, הרי הצד הבלתירצוי שבזה לא הי' חלק מ"חיי שרה" [שהרי אדרבה, היותה סגורה בבית פרעה ובית אבימלך גרם לה צער גדול].

אלא "חיי שרה" הם החיים הרוחניים שלה, החל מג' המצוות המיוחדות לנשי ישראל, כמובא בפרש"י פרשתנו³⁸ "נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצוי' בעיסה, וענן קשור על האהל" (כמבואר במפרשים³⁹ שהם כנגד ג' המצוות דהדלקת נר שבת, חלה ונדה).

וחיים אלו היו "שוין לטובה" כל רגע ורגע בהיותה עלי אדמות⁴⁰.

וזוהי ההדגשה "ויהיו חיי שרה גו'" — דאף שימי ושני שרה, כללו הרבה חילוקים ושינויים במעמדה ומצבה, אבל "חיי שרה" היו באופן שוה במשך כל ימי חיי', "כולן שוין לטובה"⁴¹.

(משיחת ש"פ חיי שרה תשמ"ג)