1194

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

המצוה ובמדה שגדולה יותר ההזדככות שהיא יוצרת בעולם18 – בה במדה מגיע לו שכר יתר (וכן גם ביחס לעונש בעד עבירה על המצוה: ככל שגדולים יותר ערך וסגולת המצוה – גדול יותר העונש המגיע עבורה19, ולפיכך נמדדים הבדלי הדרגות בסוג זה של שכר – במדת העונשים, כיון שבשניהם (השכר והעונש) ישנה אותה מדה: שניהם נמדדים לפי ערך וסגולת המצוות).

אבל לגבי השכר הניתן בעד קיום הרצון העליון אין הבדל בין קלה לחמורה כיון שרצון העליון דומה בכולן. שכר זה נעלה מכל ההגבלות, ועליו נאמר "שכר מצוה – מצוה", מלשון: צוותא והתחברות20, כיון שבקיום הרצון העליון מתחבר אדם עם הקב"ה, כיון "שהוא ורצונו אחד".

ה. לפי זה מתברר לכאורה, כי הצורך בקיום המצוות בכל יום אינו קשור בדרגה זו של מצוות בה שוות קלות וחמורות, שכן הצורך בקיום מצוות בכל יום הוא – כדי להשפיע על הימים, על העולם, ולגבי ענין זה של מצוות, הן קיימים הבדלי דרגה בין מצוה אחת לשניה, וכל מצוה יוצרת הזדככות שונה.

על כך אומר הבעש"ט שיש צורך בעשיית מצוה בכל יום, הן קלה והן חמורה, וסימנך: הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה. גם בענין זה של קיום מצוות בכל יום לשם השפעה על הימים – חשובים ה"זהיר" ו"תאיר" שבמצוות, ולגביהם שוות כל המצוות קלה כבחמורה21.

הסבר הדבר: לזיכוך העולם חשוב לא רק האור שבהגבלה כו', כי אם גם שיהא "נמשך" בעולם אור בלי גבול, ע"י קיום רצון העליון, כיון שהוא ורצונו אחד. הן המטרה היא – "דירה בתחתונים", שהעולמות התחתונים יהיו דירה לעצמותו, אלא שכדי שהאור ייקלט בפנימיות בעולם צריך להיות מתחלה "נמשך" בעולם אור שהוא בערך העולם22 – ההזדככות הפרטית שמשום סגולת ומעלת המצוות, וע"י כך נעשה, בסופו של דבר, העולם לכלי לאור הבלתי מוגבל23.

הערות

  1. 18. מצוה שאין מתייגע בה כל כך אינה מזככת כזו שמתייגע בה כהנה וכהנה, כי מברר יותר מכחות נפשו כו' (ראה תניא פל"ז).
  2. 19. תניא פכ"ד.
  3. 20. לקו"ת בחוקותי מה, ג.
  4. 21. וכן בהמשנה דאבות – "והוי מחשב כו'" (שנוגע לענין פרטי המצוות) בא בהמשך ל"הוי זהיר כו'".
  5. 22. וע"ד שגם לעתיד, המשכת אור הסובב יהי' ע"י אור הממלא דוקא, כמבואר באריכות בד"ה לכל תכלה תרנ"ט.
  6. 23. וההוראה מזה בעבודת האדם, אשר גם בהכוונה פרטית של המצוה, תורגש הכוונה כללית והקב"ע שמצד עצם הנשמה (שעבודתו בהתבוננות והשגה תהי' בכדי לקיים רצה"ע, שאז גם עניניו המוגבלים נעשים כלים להיות על ידם גילוי העצמות). ובזה יובן מה שמסיים בצוואת הריב"ש שם "כי רחמנא לבא בעי" (דלכאורה הול"ל מצוה בעי) – כי לב הו"ע עצם הנשמה שבפנימיות הלב (ראה לקו"ת תצא לה, ד), וזהו אומרו "כי רחמנא לבא בעי", שבכל עניניו (גם בהשגה כו') צריך לכוון את לבו לשמים (רחמנא), שעי"ז גם בימים הפרטים יומשך הזהירות והאור.

מצוטט ב־2 עמודים

לקוטי שיחות 1
  1. כרך לה ‹ חיי שרה ‹ שיחה ב ‹ 92 לקו"ש ח"ד ע' 1194
מאמרים מלוקטים 1
  1. חלק א ‹ בס"ד. מוצאי ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו - בחדרו - ה'תשל"ח לקו"ש ח"ד ע' 1194

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.