שיחה ב

145שיחה ב

א. אודות יום י"ב תמוז — היום שבו נגאל כ"ק מו"ח אדמו"ר ממאסרו¹ אשר נאסר בגלל "העבודה הגדולה" אשר עבד "בהרבצת תורה וחיזוק הדת"² — כתב כ"ק מו"ח אדמו"ר, במכתבו לחגיגת י"ב תמוז הראשונה (בשנת תרפ"ח)³, וז"ל "ראוי הוא לקובעו ליום התועדות והתעוררות לחיזוק התורה והיהדות בכל אתר ואתר לפי ענינו".

נתבאר כמה פעמים, אשר כל דברי רבותינו נשיאינו מדוייקים המה, אפילו בנוגע ל"שיחות" ואפילו בנוגע לשיחות חולין שלהן — שהן צריכין לימוד⁴, וכ"ש וק"ו שכן הוא בדברי תורתם, וביתר שאת כולל — הוראותיהם (תורה מלשון הוראה).

ובעניננו — יש לדייק בלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר הנ"ל "חיזוק התורה והיהדות". דלכאורה, "יהדות" ה"ה שם כללי, הכולל כל השייך לדת ישראל — הן לימוד התורה והן שמירת וקיום המצוות (דאורייתא, דרבנן, עד למנהגי ישראל כו'), וא"כ הי' מספיק לומר "חיזוק היהדות" — ומאי קמ"ל ב"(חיזוק) התורה"?

בפשטות הכוונה בזה להדגיש הענין והפעולות ד"חיזוק התורה", כמו שכותב כמה פעמים במכתבו הנ"ל ע"ד עבודתו ב"הרבצת תורה" (והכוונה כפשוטה — יסוד חדרים, ישיבות ושיעורי תורה ברבים (עבור בעלי עסק) וכו') — אבל הו"ל (לכאורה) להקדים את הכל והכלל, "יהדות", ואח"כ להוסיף ההדגשה על הפרט, "תורה".

גם יש לדייק ולבאר לשונו "חיזוק התורה", ולא כלשונו כמה פעמים במכתבו שם "הרבצת תורה".

ונראה לומר, שאחת הכוונות דכ"ק מו"ח אדמו"ר כאן היא — לא לעורר על שני ענינים שונים — התחזקות בעבודת הרבצת התורה והתחזקות בעבודת החזקת היהדות (שמירת וקיום המצוות וכו') — אלא הכוונה לענין אחד — "חיזוק היהדות"; אלא שאא"פ לחזק את היהדות באופן הנרצה כ"א ע"י הקדמת והתחלת חיזוק התורה.

ב. ביאור הדבר:

המושג "יהדות" במובנו הפשוט פירושו כללות הנהגות יהודים בתור יהודים. ולכן יש צורך להדגיש ולקבוע, ש"יהדות" אינה רק הנהגת בני אדם, הדרך שנהגו בו בני ישראל במשך הדורות, מעשה ידי אדם ח"ו — אלא כל כולה ומהותה הוא קיום הוראות התורה שניתנה בסיני מפי הגבורה.

וזהו תוכן ההדגשה "חיזוק התורה והיהדות", שלפני חיזוק היהדות יש צורך לחזק את האמונה וההכרה שרק התורה היא הקובעת מהי "יהדות"⁵, ואין הדבר 146מסור לבני אדם, שבשכלם יכריעו שענינים מסוימים אלה ביהדות הם חובה, משא"כ ענינים אחרים — אלא כל פרט ופרט שבתורה, עד לחידוש של תלמיד ותיק, ואפילו מנהגי ישראל שנתחדשו בדורות האחרונים (ונתקבלו ברוב תפוצות ישראל⁶) — ה"ה חלק מתורתנו הקדושה, שהיא תורת ה', תורה מן השמים, שניתנה למשה מסיני⁷ (כי אפילו מנהג ישראל — תורה הוא⁸).

ומזה מובן, שמי שמקיל בחומרות ומנהגי ישראל שנתתקנו והונהגו בדורות האחרונים, בחשבו שהם "מעשה בני אדם", ואשר ע"כ אין הוא מחויב לקבלם על עצמו — הרי אין התנגדותו בנוגע לאיזה ענינים פרטים של "יהדות" וחסר הוא מעשים אחדים, אלא שזהו בניגוד ממש לעיקרי היהדות, שכולה אינה מעשה בני אדם, אלא כל פרט ופרט שבה הוא דת שגילה השם על ידי עבדיו — חכמי ישראל שבכל דור ודור⁹.

[ולא עוד, אלא ש"שיטה" זו — לחלק בין עניני תורה שבע"פ המיוסדים על תורה שבכתב (היינו, הענינים שלמדו חכמים ע"פ י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן) או שהם הלכה למשה מסיני, ל"הגזירות והתקנות והמנהגות"¹⁰ שנתחדשו ע"י חכמי ישראל¹¹ שבכל דור ודור — ה"ה פתח¹² לכפירה ר"ל בהעיקר שהתורה שבעל פה היא כולה מן השמים¹³].

ג. ויש לומר, שהצורך בהדגשה זו, "חיזוק התורה" לפני חיזוק היהדות, הוא בגלל המשך הענין בהוראה זו — "(חיזוק התורה והיהדות) בכל אתר ואתר לפי ענינו":

אילו הי' חיזוק התורה והיהדות רק ב"עיר מלאה חכמים" וכיו"ב — אין צורך בהדגשה הנ"ל, דפשיטא אצל כאו"א שכל מהות היהדות היא היותה תורת השם; אבל כיון שהמדובר הוא בחיזוק היהדות "בכל אתר ואתר לפי ענינו", יש צורך לשלול טעות, שהיהדות ניתנה להשתנות ח"ו וח"ו לפי תנאי הזמן והמקום. ועוד זאת, הרי יש "אתר" שאנשיו רחוקים מאד מיהדות ואא"פ להשפיע עליהם שיקבלו על עצמם עול שמירת כל התורה כולה לכל פרטי', באופן ש"ענינו" של "אתר" זה דורש להסתפק (לפי שעה) בהשתדלות על מנת שיקיימו (רק) מצוות אחדות (וכיו"ב).

ולכן, כאשר עוסקים בחיזוק היהדות "בכל אתר ואתר לפי ענינו", צריכים לזכור תמיד (ההקדמה) שקודם חיזוק היהדות בא "חיזוק התורה", שה"יהדות" 147נקבעת ונבנית אך ורק על חיזוק יסוד התורה, שלא ניתנה להשתנות מצד שינויי הזמן והמקום.

וכמשנ"ת כמה פעמים בפירוש דיוק לשון המשנה¹⁴ "הוי מתלמידיו של אהרן כו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" — שצריכים לקרב את הבריות לתורה, ולא להיפך, "לקרב" ולהוריד את התורה ח"ו אל הבריות, על ידי וויתורים ח"ו ופשרות וגרעונות בהלכות התורה — גם אפילו באם נדמה שיתכן ופשרה זו דוקא תועיל (לפי דעתו) לקרב את הזולת לתורה ומצוותי', עכ"פ לקיום מצוות אחדות; כי, כנ"ל, תורתנו הקדושה היא תורת אמת, ולא ניתנה לפשרות, וכאו"א מישראל, מבלי הבט על מצבו ומקומו, חובתו לקבל את כל התורה כולה לשמור ולקיים כולה.

ואין זה סותר לכך שההשתדלות בחיזוק היהדות היא, כפי שמפורש, "בכל אתר ואתר לפי ענינו", ועד שלפעמים צ"ל ההשתדלות באופן דלאטלאט — ועד שמי שהוא בגדר תינוק שנשבה לבין העכו"ם, יתחיל בקיום מצוה אחת וכיו"ב (כנ"ל) — כי אין פירוש הדברים שעושים פשרות בתורה ויהדות, אלא ע"ד שמצינו בנוגע ללימוד התורה, שעם תינוק מתחילים בלימוד הא"ב, ואח"כ הולך מחיל אל חיל: לימוד צירוף כמה אותיות, כמה תיבות ועד שזוכה ללמוד את כל התורה כולה; ופשוט, שלימוד הא"ב עם תינוק אינו "פשרה" כלל, ואין בזה כל וויתור או גרעון כלל וכלל, אלא זהו סדר הלימוד, מן ההתחלה אל ההמשך וכו' דייקא;

וכן הוא בנוגע לקיום המצוות, "חיזוק היהדות" — דכאשר מתעסקים עם "תינוק" (ברוחניות), שאין לו שום ידיעה בעניני יהדות, צריכים לכללראש ללמדו את הא"ב של "יהדות"; אבל תיכף בהתחלה זו יודע "התינוק" שאין הא"ב (שבזה התחיל) כל התורה כולה, אלא שבמצבו עתה (שהוא "תינוק" כו') הרי מתחילים בקיום מצוה אחת, ובמשך הזמן ילך מחיל אל חיל, ו"מצוה גוררת מצוה"¹⁵.

ד. וזוהי ההוראה בפועל, שצריכה לשמש כיסוד לההתועדויות דחגיגת חג הגאולה די"ב תמוז — שהעסק בחיזוק היהדות צ"ל מיוסד על שני עיקרים אלה, ובשני הקצוות:

העיקר הא' הוא — "חיזוק התורה והיהדות", והיינו האמונה הטהורה שכל ענין של יהדות נקבע אך ורק על ידי התורה שהיא מן השמים (ואינו מעשה בני אדם כלל וכלל ח"ו ור"ל), ובמילא לא שייך שיהי' בזה פשרה, וויתור או גרעון בתורה ומצוותי', כי כשם ש"אני ה' לא שניתי"¹⁶, כך אין שייך שינוי ב"יהדות" שהיא דבר השם.

וביחד עם זה חייבים להשתדל בחיזוק היהדות "בכל אתר ואתר לפי ענינו", דאע"פ שהמדובר ב"אתר" שהוא רחוק לעת עתה מיהדות ומה גם מקיום כל התורה כולה, וההשתדלות שם היא "לפי ענינו" (כנ"ל באורך)

— אבל ביחד עם זה באמת, ודוקא מתוך אמת לוקחים וכובשים (נעמט מען אן) את האדם —

אסור לו לאדם לעמוד מרחוק [כאותם האומרים, שרק עם יהודים יראים ושלמים יש להתעסק כדי לחזק ידיהם 148בשמירת התורה ומצוותי', אבל לא עם אלה החסרים בזה ועאכו"כ — אלה הרחוקים מתורת ה' ועבודתו],

אלא חייב להשתדל בכל כחו לקרבם לתורה ומצוותי', כהוראת הבעש"ט¹⁷ ע"ד גודל הענין של מצות אהבת ישראל לכאו"א מישראל, גם למי "שלא ראה אותו מעולם", וכמשנ"ת במק"א¹⁸ שהכוונה בזה היא גם ברוחניות הענינים, שגם יהודי שרחוק מיהדות עד שלכאורה אין לו שום שייכות עמו ביהדות, הנה גם אותו צריך לאהוב עד כדי להשתדל לקרבו לתורה וליהדות — דברים הכי יקרים בכל העולם כולו;

וכמבואר בספר התניא¹⁹, ד"מי שאינו חבירו (בתורה ומצות) ואינו מקורב אצלו", אסור לשנאותו ח"ו (גם אם ראה שחטא), אלא "ע"ז אמר הלל הזקן¹⁴ הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום וכו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, לומר. . צריך למשכן בחבלי עבותות אהבה וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה'".

ועל ידי ההשתדלות באהבת ישראל, לכאו"א מישראל ממש, זוכים לברכת ה', ד"ברכנו אבינו (כאשר) כולנו כאחד"²⁰ דוקא,

עד לברכה העיקרית והפנימית — גאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.

(משיחת י"ג תמוז תשכ"ט)