בראשית

259בראשית

...בהערתו במש"כ בדעת זקנים (בראשית בתחלתו) דהעולם פרוץ מרוח צפונית — כן הוא בב"ב (כה, ב), פדר"א פ"ג, זהר חדש לשה"ש, ברייתא דשמואל בתחלתה ועוד.

הביאור — (ע"פ תכונה) — ראה בס' תורת העולה — להרמ"א — ח"ב. בפי' שבילי המאורות לברייתא הנ"ל. ועוד...

(ממכתב אדר"ח מ"ח, תשי"ט)

במענה על מכתבו מיום השלישי, בו כותב מה שהוקשה לו ע"פ השיטה דהבריאה היא בכל יום ובכל רגע וכמו שאנו אומרים המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, אם כן מהו הענין דיום השבת שבו נאמר וביום השביעי שבת וינפש מהבריאה דששת ימי בראשית.

והחילוק פשוט ע"פ מ"ש ויכולו השמים והארץ וכל צבאם ונאמר אין כל חדש תחת השמש, לאחרי גמר ששת ימי בראשית, כי מה שמחדש אח"ז בכל יום תמיד מעשה בראשית הרי זה חידוש הישנות, משא"כ בששת ימי בראשית שהוא חידוש מעיקרא, היינו דבר שמעולם לא הי' עד אז, יש מאין^*...

(ממכתב כ"ח שבט, תשט"ז)

... בנוגע למ"ש ע"ד השקפת התורה והיהדות המסורתית על תורת ההתפתחות, וכנראה שכוונתו לשיטה שמיסדה דארווין (או אפשר גם לשיטת לאמארק שהיא שיטת התפתחות בדילוג, שלא כשיטה הא'), 260השקפת התורה ברורה היא, כי אחד הטעמים למצות שביתה ביום השביעי בכל שבוע ושבוע הוא "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש". מזה מובן שששת ימי הבריאה הם ימים כפשוטם, ולא כאותם שרוצים לפרש שהכונה לשש תקופות. וכן מוכח ג"כ בכמה מקומות בדברי רז"ל, אשר ששת ימי בראשית היו ימים של כ"ד שעה כל אחד (ראה פרקי דרבי אליעזר פ"ג ואילך; מדרש רבה בראשית; סנהדרין לח, ב, ובכמה מקומות)^*.

ב) בהסיפור ע"ד הבריאה נתפרש ג"כ סדר הבריאה, אותם הנבראים ביום שלישי, רביעי, חמישי וששי, היינו שהמינים נבראו כל אחד ואחד בפני עצמו. וכפשוטו של מקרא, אשר הארץ הוציאה צמחים דגים ותנינים עופות חיות ובהמות, ואח"כ נברא האדם, ולא שנתפתחו זה מזה.

הערה: ידועים הפי' שנמצאו באיזה ספרים, ובפרט במאמר אור החיים שמזכיר במכתבו, שיש לקשרם עם שיטת ההתפתחות. אבל המעיין בספרים ומאמרים אלה יראה, שכתובים הם לא מתוך הכרה פנימית בחיוב השיטה, אלא לשם מטרה מכוונת שמוצאים אנו בספרות ההצטדקות (אפולוגיטית), שרצו להראות לאומות העולם שיש למצוא דעתם ושיטתם אפילו בכתבי הקדש ובחז"ל. הכותבים עצמם הכירו שאין זה אלא תירוץ דחוק ביותר ותירוץ מתוך אונס והכרח, אלא שראו את עצמם מוכרחים לכתוב ככה כדי להיטיב השקפת ויחס "העולם" לתורתנו הק' — הגם שהכירו בעצמם שאין זה הפירוש האמתי. ומי לנו גדול מהרמב"ם, אשר עליו אמרו גדולי ישראל "ממשה ועד משה לא קם כמשה", הנה המעיין בספרו יד החזקה יראה עד כמה הפירושים אשר במורה נבוכים, ובפרט טעמי המצוות, לא היו שיטתו הוא בעצמו בתורה. ועל דרך זה הוא אצל כמה מחוקרי ישראל החרדים בימי הבינים ובימינו, אשר חושבים שיש לקדש את השם על ידי עיקום פירוש דברי חז"ל כדי להתאימם להשיטות ה"מדעיות", כיון שעל ידי זה תרום קרנם בעיני כמה חוגים מבני ישראל וגם מאומות העולם.

עוד דוגמא בזה^**: ידוע כמה נתלבטו איזה מגדולי ישראל איך להתאים פירושם הפשוט של הכתובים המורים על מהלך השמש והירח, והארץ לעולם עומדת, עם שיטת קופרניקוס שמשך זמן אמרו שזוהי האמת המוחלטת, עד שבאה שיטת היחסיות של איינשטיין והוכיחה (ומובן שזהו הוכחה לפי מצב הידיעה עתה) שמנקודת מבט המדע אי אפשר להוכיח בשום אופן, ביחס שבין הכוכבים והארץ, מי העומד ומי המסובב, ובמילא יתכן גם כן שהארץ עומדת והכוכבים סובבים אותה ואין כל צורך להוציא הכתובים מידי פשוטם ולעקמם על ידי קישוים ודיחוקים, וכן בנוגע לדברי רז"ל שיש להבינם כפשוטם.

ג) בנוגע לעצם שיטת ההתפתחות — ידועה גישת המדע ביצירת איזו שיטה, אשר הכרח השיטה צריך להיות נובע מהנחיצות לתרץ תופעות וענינים מוקשים 261הנראים במציאות, והשיטה צריכה להיות מבוססת על יסודות הלקוחים מהטבע והחוש. במלים אחרות, שיטה מדעית תכליתה לפרש תופעה קשההבנה על ידי ענינים וביאורים בהוכחות מהטבע גופא — שיעשו תופעה זו לפשוטה יותר. ואחת הדרישות הראשונות משיטה מדעית היא — שאפשר לבחון בטבע את המסקנות שלה אם מתאימות הן או לא.

והוא הדין בנידון דידן: היו מי שהקשו איך נבראו ומאין באו כמה וכמה סוגים ומינים שישנם בטבע, הן בדומם, הן בצומח, הן בחי והן במין האדם, וסברו להסיר גודל הקושיא על ידי שיטה שעל פי' לא היו בתחילה אלא יצורים פשוטים ביותר, ומהם נפתחו במשך הזמנים יצורים מורכבים ומסובכים יותר ויותר, עד שמההתחלה הראשונה של יצור בעל תא אחד נתפתחו החיות הגבוהות, ומין האדם בתוכם. והנה, כדי שתוכל שיטה זו להקרא בשם "מדעית" צריכה להתאים ולמלא כמה תנאים, ומהם, כנ"ל:

(1) ההתפתחות מיצור פשוט ליצור מורכב ומסובך צריכה להיות תופעה מצוי' בטבע, ועכ"פ צריך שיהי' מי שהוא איש נאמן, שיעיד שראה תופעה זו איזה פעמים.

אבל עובדא ידועה לכל, שאין אף עדות נאמנה אחת ממי שהוא שראו התפתחות מין יצור אחד ממין אחר. מה שראו, ואפילו מה שמספר דארוין בעצמו בספרו המפורסם, הוא רק שינויים קלים באיזה איברים, וגם שמצאו שלדי ברואים מתים והדומים למין אחד הנמצא בחיים, ואמרו בדעתם שהשערה נכונה היא לומר שמין אחד התפתח מחברו, והוא הדבר במיני היונים ומין הסוס שעליהם נשענת שיטת ההתפתחות ביותר.

(2) המצב והתיאור על פי שיטת ההתפתחות צריך להיות יותר מובן ויותר פשוט מאשר האמונה שהכל נברא — יש מאין,

אבל אין כל הוכחה בטבע לומר שנקל יותר הוא שיצור פשוט יהפך סו"ס לאדם — מאשר שהאדם יברא מאין ליש. או, במלים אחרות: הביאור אשר קבוצת אטומים ומוליקולא נתאחדו בבת אחת באופן כזה שהיוו מציאות אדם אינה מוקשה יותר מאשר לומר שקבוצת תאים פשוטים אשר עבר עליהם שנוי בתנאי "חייהם" נשתנו במשך הזמן לאיברים שונים בתכלית אחד מחברו כמו המוח שבראש, גלגל העין ועקב הרגל.

ד) ישנם כמה יצורים, הן במין הצמחים והן במין החי הנמוכים, שמשך חייהם הוא קצר ביותר, ובמילא יכול האדם לבחון מהלך השנוי בגופם במשך כמה וכמה דורות שלהם. כן ביד האדם הבוחן לשנות תנאי חייהם במדה גדולה ביותר. ולמרות כל זה לא עלה ביד אנשי המדע עד עתה לפתח מין אחד מחברו, וההישג שלהם הוא רק בזה ששינו תכונת הצמח או החי במדה ידועה או שהרכיבו שני מינים ונולד מין ממוצע, אבל לא התפתחות ממין של מדרגת נמוכה למין של מדרגה גבוהה יותר.

ה) ידוע החוק שנתקבל על כל אנשי המדע והוא ה"נצחיות" כביכול של החומר, 262או, מתאים למסקנות היותר אחרונות של המדע, "נצחיות" סכום הכולל של החומר והאנרגיא, ואם כן, על פי חוק זה, הנה כל האטומים והחלקים שלהם נמצאו כבר בתחילת הבריאה (או שנמצאו לנצח, כפי דעת האפיקורסים). ולפי שיטת ההתפתחות צריך לומר שמתחילה היו כבר כל האטומים, אלא שהיו מפוזרים ואחר כך נתקבצו אחד לאחד באופנים שונים ומוזרים ובתנאים מיוחדים, אשר על פי חשבון הסטטיסטיקה והפרובאביליטי, האפשריות שימצאו תנאים מתאימים כל כך וכולם בבת אחת — היא רחוקה עד למאד; ולא עוד, אלא שלפי שיטה זו הכרח לומר שנמצאו תנאים אלו (שמנקודת מבט המדע כמעט שאי אפשריים הם) במשך מליונים ומליארדים שנה, והכל הי' הולך בכיוון אחד, היינו התפתחות מן הנמוך אל הגבוה והמפותח יותר.

לאידך גיסא, מנקודת מבט המאמין, שהקב"ה ברא את כל מספר האטומים הנמצאים בעולם מאין ליש, לא יקשה בעיניו לומר שביכולת הבורא לברוא לא רק יצור בעל תא פשוט, אלא גם יצור בעל מליוני תאים שונים בבת אחת.

הערה: יש מאמינים אוחזים בשיטת ההתפתחות, כי בלעדה קשה בעינם:

למה הי' לו להקב"ה לברוא כל כך הרבה מינים שונים שאין הם רואים בהם תועלת וכו' וכו',

אבל אין קושי' זו סרה על ידי שיטת ההתפתחות, כיון שע"פ תורה גם חוקי הטבע הם ברצון הקב"ה, ואם כן יקשה מהי התועלת בחוקי טבע כאלה שבסיבתם נבראו כמה מינים שלפי הבנת המקשים אין בהם תועלת וכו'.

ו) נמצאו עוד כמה קושיות ואיהבנה בתכלית בשיטת ההתפתחות גופא, וגם כמה מאנשי המדע חולקים עלי'. וראה לדוגמא ספרי פליישמאן ושינדעוואלף (הנקובים בשולי המכתב) אשר בהם ימצא בקורת חריפה על שיטה זו. כן בטח ידוע לו אשר בשיטת ההתפתחות עצמה יש כמה סתירות. וכמו בנוגע לחשבון קיום כדור הארץ, לדוגמא: החשבון על פי כמות המלח שבים אוקינוס, החשבון על פי כמות הר?דיום, העופרת והאורניום במקום מסוים, החשבון על פי מצב השמש עתה, החשבון על פי השרידים ושכבות האדמה, במקומות שונים, זו על גבי זו, — הנה תוצאות חשבונות אלו הן בניגוד בתכלית אחד לרעהו.

ז) וזאת להעיר אשר גם אם יבוא מי ויאמר שאפשר שיתפתח עתה מין אחד מחברו וראה זה בעיניו, אין בזה כל סתירה לדת ולאמונתנו (אף שכנ"ל זוהי תופעה מוזרה ונפלאה שאין לאיש מדעי לקבלה עד שיביאו ראיות חותכות שאמת כן הדבר), ומה שאמרתי לעיל הוא רק זה, שסדר הבריאה בפועל הי' כפי שמסופר בתורתנו הק', היינו שביום שלישי הי' — תדשא הארץ דשא גו' עץ עושה פרי למינהו, היינו כל מין ומין בפני עצמו, כמאמר רז"ל (חולין דף ס, ב) וכל זה נברא במשך י"ב שעות של יום השלישי, ועל דרך זה היתה בריאת (או תלית) מאורות השמים והכוכבים ביום הרביעי, בריאת הדגים והעופות ביום החמישי, ובהמות וחיות ומין האדם ביום הששי.

263בברכה לו ולחבריו שיחיו — שיעלו בהצלחה בדרך העולה בית אלקים — זוהי דרך התורה וקיום המצות — בפועל דוקא.

Fleischmann, Die Darwinsche Theorie 1903 Die Deszendenztheorie, Auf-und Niedergang einer Naturwissenschaftliche Hypotese 1901.

Schindewolf, O.H., Beopachtungen und Gedanken Zum Deszendenzlehre, Acta Biotheoretica 1937

(ממכתב כ"ז טבת, תשי"ג)

[אגרת המזכירות בהמשך להנ"ל]

בטח קבל מע"כ את מכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א מיום כ"ז טבת, ולפלא שלא אושרה קבלתו, אבל בעיקר מה שמענין את כ"ק אדמו"ר שליט"א הוא כיצד עברה הועידה והשקלא וטריא בשאלת ההתפתחות, נושא הקורספונדנצי', ומה היו תוצאותי'.

בהזדמנות זו צוויתי מאת כ"ק אדמו"ר שליט"א להודיע לכ' כי בא לידו מאמר הדר. ש. ב. אולמאן שנתפרסם בחוברת "סיני" ירושלים, 1943, כרך 12, ועתה נדפס מחדש באנגלית בספר, NCYCLOPEDIA OF BIBLLICAL INTERPRETATION New York, 1953 להרב מנחם מ. כשר.

במאמר הנ"ל הובאו שורה שלימה של בעלי מדע שיצאו נגד שיטת ההתפתחות. ומכיון שאולי אין הספר תחת ידי מע"כ, ציינתי אחדים מהם בשולי הגליון. ולהעיר, אשר ציינתי למטה (על פי הוראת כ"ק אדמו"ר שליט"א) רק מחברים מהזמן האחרון, מבלי הזכיר אחרים מהמאה ה19 אשר ג"כ הובאו במאמר הנ"ל.

בכבוד ובברכה.

References:

Bertalanffy, L., Kritische Theorie der Formbildung in Abhandlungen der Theoretische Biologie, 1925.

Goldschmidt, R., Einfuehrung in die Vererbungswissenschaft, 1928.

Losty, J. F., Evolution im Lichte der Bastardierung Bertachter, 1926.

Uexkull, J., Theoretische Biologie, 1920.

Dinger, H., Das Prinzip der Entwicklung; Der Zusammenbruch der Wissneschaft unter der Primat der Philosophie, 1926.

Steiner, B., Ueber das Biogenetische Grundgesetz Acta Biotheoretica, 1939.

Hartwig, R., Abstammungslehre und Neuere Biologie, 1927.

Duerken, R., Entwicklungsbiologie und Ganzheit, 1936.

Metalman, J., der Kampf um die Autonomie des Lebens, 1939.

Hartman, M., Philosophie der Naturwissenschaften, 1937, etc.

264בענין הסתירה — לכאורה — שבין דעת החוקרים אודות זמן הדרוש "בשביל תקומת והופעת הכתב והתפתחות הלשונות והתרבויות בכלל" ובין הפירוש הפשוט וישר בתורה ובמאמרי רז"ל ומקובל מדורי דורות על כל עמנו בענין המנין לבריאת העולם, שזוהי שנת ה'תשט"ז לבריאת העולם וכנוסח שטרות וכו', אשר "זוהי השאלה השרשית בשלב של החקירות בזמן ההוה" —

לדעתי, אי אפשר שתהי' בזה סתירה, כי אי אפשר לסתור מהשערה בעלמא. וכונתי בזה:

(א) בכלל, בנוגע לכל מסקנות המדע — ידוע היסוד והפרינציפיון (הנקרא, כמדומה, על שם הייזנברג), אשר כל ה"חוקים" שבכל ענפי המדע אינם אלא הנחות השערות היותר אפשריות, הקרובות יותר להתגשם. ז.א.: בנוגע לעתיד אי אפשר לו לאדם לדעת דבר בהחלט גמור, אלא רק בהשערה. ואחת ההשערות היא, אשר ככל שיגדל מספר המאורעות כן יגדל החלק מהם המתאים להנחות המכונות בשם "חוק" — בערך וביחס לחלקם שאינו מתאים אל ה"חוק". וגם זה גופא אינו אלא אפשר, כאמור, ולא מוכרח. לדוגמא — אין כל סתירה להמדע אם יראו אבן עפה מלמטה למעלה ולא להיפך, ואינו אלא בסתירה אל הרגיל ולא למסקנות המדע.

כן הוא בנוגע לכל "חוקי הטבע", אין יוצא מכלל זה. ועל אחת כמה וכמה בהנוגע לחוקי ההתפתחות, אשר בין אנשי המדע גופא — כמה שיטות ישנן וסותרות ושוללות אחת את רעותה.

(ב) נוסף על הנ"ל: אפילו אם הי' במציאות עתה חוק (אמתי, ולא השערה) וסדר התפתחות קבוע, אי אפשר הי' לדון ממנו בנין אב בהנוגע לחוק וסדר התפתחות של תקופה קדומה בכמה אלפי שנה לזמננו.

כשבאים לדון על ההתפתחות מקדמא דנא הרי זקוקים להשערות שונות ומרובות ביותר ושאין להם יסוד בנסיון. והחוקרים עצמם — כלם מודים כי תנאי הטבע והחיים אז היו שונים לגמרי מאשר הם עתה, כגון מדת חום האויר, לחץ האויר, מציאות האלמנטים הרדיואקטיווים במדה גדולה הרבה יותר מאשר עתה, היחס שבין החי והצומח וכו' וכו'.

ומתמי' איך משתמשים החוקרים בנתונים דאופן ההתפתחות עתה — ליסוד השערותיהם בהנוגע להעבר הכי רחוק — כאילו לא נשתנה דבר, ומניחים הנחות ומסיקים מסקנות (אף שמעולם לא ניסה שום חוקר לבחון השערותיו בכור מבחן התנאים שהיו אז), ומקבלים אותם בלי פקפוק ומכריזים על מסקנותיהם כחוקים.

ואם עד לתקופה האחרונה עדיין הי' צל של אמתיות בזה, הנה בתקופתנו, תקופת משבר במדע ג"כ — גם הצל חלף ואבד. ולדוגמא: נוכחו לדעת שכמות אפילו קטנה ביותר של קאַטאַליזאַטור, או של אלמנט רדיואקטיווי משנה התופעות ומהירתם ולפעמים באופן הכי מפתיע. תגלית זו שוללת אפשריות של ראי' מדעית להסיק מסקנות מדעיות בהנוגע לתהליך התפתחות הצמחים ובע"ח וכו' בסביבה ובתנאים שהיו אז אלמנטים רדיואקטיווים במדה גדולה הרבה יותר משל עכשיו.

265וזהו רק חלק מהתנאים שבודאי נשתנו, כי נוסף על זה, הרי חלו עוד שנויים עקריים רבים אחרים וכמו בהרכבת האויר וקלישותי' () שזה משפיע באופן עקרי על קרני השמש ועל קרני אור — — מכל המינים באופן החדרתם ופעולתם על הארץ.

(ג) נוסף על כל הנ"ל: כל שיטות ההתפתחות (ובמילא כל הקושיות הנ"ל) מיוסדות על ההנחה שבראשית הי' חומר פשוט, ובתקופה ורגע מסויים, הנה מפני סיבות שאינן ידועות כלל, התחילה ההתפתחות ע"י הרכבת חלקי חומר פשוט זה, יותר ויותר, עד שכעבור תקופה מסויימת הגיע לדרגא של צומח, ואח"כ לדרגת חי וכו'. ועל השאלה למקור החומר הפשוט הראשון, הנה המענה הוא שאין זה מתפקיד חוקרי המדע לענות עלי'. ואם הנשאל הוא חוקר מאמין, אומר שנברא יש מאין על ידי הבורא. וכן בהנוגע לשאלה היסודית: מה גרם שהתחילו סיבות הנ"ל לפעול בתקופה זו ולא קודם לה או לאחרי'.

ופשיטא שאינו מובן כלל מהי הנפקא מינה והמדעיות של השיטה והקס"ד שהבורא ברא ביליונים אטומים והטביע בהם חוקים מסויימים והאטומים התפתחו מדרגא לדרגא על פי חוקים אלו, או אם נאמר — כפירוש הפשוט דספר בראשית — שהקב"ה ברא ביום ראשון את השוה"א כו' ביום שני כו' עד שברא ביום הששי את האדם בעל שכל, מדבר, וברמת התפתחות גבוה. ואדרבה, מנקודת המבט המדעי דימינו אלה — מופרכת יותר באין ערוך בריאת יש מאין ואפס המוחלט אפי' בריאה פשוטה בעל תא אחד, מיצירת יש בעל התפתחות גבוה מיש פשוט במשך זמן קצר ביותר.

ה"סתירה", כביכול, היותר גדולה בין המדע והאמונה — הוא ענין בריאה יש מאין, כי מדע פירושו ביאור ע"י דבר שראוהו על כל פנים פעם אחת, ובריאה יש מאין אי אפשר ל"הוכיח" באופן כזה ואדרבה כפי "המסקנות" של החקירות בתקופה האחרונה השמדת היש שיחזור לאין והפכו, בריאת יש מאין — אי אפשרי שיהיו בטבע. והמאמין בבריאה יש מאין למרות "מסקנא" הנ"ל, נקל לו להאמין בבריאת אדם מפותח וכן בנוגע לבע"ח וכו'. וכמרז"ל: כל מעשה בראשית בקומתן נבראו. — אין כל סברא ושכל להגביל יכולת הבורא רק לבריאת יש מאין. ומי שיכול לברוא יש מאין — על אחת כמה וכמה שיכול ליצור אדם גולם מן האדמה.

וממילא נפלו כל ההשערות בענין תקופה הדרושה להתפתחות וכו', כיון שאין כל סברא מדעית, ראי' ותוכחה שלא בקומתן נבראו (אפילו את"ל שנתוספו אח"כ מיני צומח ובע"ח שנתפתחו מאלו שקדמום).

(ד) שמעתי מקשים על כגון דא, לאיזה טעם הי' לו להבורא לברוא במיוחד דומם ובמיוחד צומח חי ומדבר, בה בשעה שהי' יכול לברוא רק הדומם הפשוט ביותר ולהניח אותו להתפתח מתאים לחוקי ההתפתחות ולא להטריח את עצמו כביכול בבריאה של ששה ימים בזה אחר זה.

ומובן אשר אין כל מדעיות בקושיא זו, וגם סתירה ישנה מני' ובי', שהרי אין כל 266טעם במדע לבריאת היש מאין ולחקיקה חוקי הטבע כמו שנראים לנו, ובמילא אין מקום להקשות למה לנו להניח שהיתה תופעה פלונית בלתי מובנת בשכל האדם בה בשעה שבמקומה היתה יכולה להיות תופעה אחרת — כיון שגם היא בלתי מובנת בשכל האדם. וכנ"ל, הרי אדרבה, תופעה השני', היינו בריאה יש מאין, "מופרכת" מנקודת מבט המדע יותר מאשר יצירת האדם כמו שהוא מן הדומם, בלי דרגות שבינתים.

(ה) דרך אגב, במה שיש רוצים עתה לפרש מרז"ל בונה עולמות ומחריבן, וכן המובא בזהר ובספרי קבלה אודות אדם קדמון, כפשוטן, היינו שהי' אדם גשמי והיו עולמות גשמיים שנחרבו אח"כ ואחריהם נברא העולם הזה שהוא בן ה'תשט"ז שנה, וכמובא פירוש זה בכמה ספרים וגם בספרי המקובלים הראשונים (כמה מקומות שמדובר בזה צוינו בתורה שלימה בראשית א:ה, ס"ק תכ"ב ואילך).

הנה בעניני קבלה, כמו בכל חלקי התורה, אימתי יש מקום לדיעות חלוקות — קודם שנפסק הדין על פי כללי התורה, אבל לאחר פסק דין כדיעה אחת, הרי, בנוגע למעשה ולפועל, רק דעה זו אמתית היא. והוא הדין בשאלה הנ"ל: עד שבא האריז"ל היתה בזה מחלוקת (וכמובא בספרים המצויינים בתורה שלימה הנ"ל), אבל לאחר שאמר האריז"ל דעתו, שהוא הוא הפוסק האחרון בכגון דא המקובל על כל בני ישראל, הן האשכנזים (רבינו הזקן וגם הגר"א) והן הספרדים, ואמר דעתו ברור דאין הכונה לומר שהי' עולם גשמי כמו עולם הזה דעכשיו כו', כי זה לא הי' אלא דוקא בשמיטה זו לבד, (הובא ג"כ בתורה אור לרבנו הזקן נא, ד; ובתורת חיים שם) — אין לפרש ענינים של מעשה ומציאות (וכמו ענין הבריאה בפועל) כי אם מתאים לדבריו.

(ממכתב ד' סיון, ה'תשט"ז)

... ובמה ששואל אם אפשר לפרש הזמן דששת ימי בראשית שכל "יום" הכוונה היא לתקופה של כמה וכמה שנים, אשר במילא אפשר יהי' להתאים את זה למה שרצו לומר הבעלי מדע דגעאלאגיע תכונה וכו',

הנה אי אפשר לקבל פשט זה (אף שאחדים מחוקרי ישראל במחילת כבודם טעו בזה), כי בזה תלוי ענין השבת, כי אחד משני הטעמים בשמירת השבת הוא, כי ששת ימים עשה וכו' וביום השביעי שבת וינפש, וזהו ראי' הפשוטה נוסף על כמה ראיות והוכחות שיש ע"ז בתורת הנגלה והנסתר אשר ששת ימים אלו הם כפשוטו ממש, וכמו שכותבים אנו בשטרות בשנה זו שנת ה' אלפים ושבע מאות ושתים עשרה לבריאת 267עולם, ואל יגרום לו זה כל בלבול, כי בעלי המדע גופא סותרים איש לרעהו מן הקצה אל הקצה וכו' בחשבון זה^*...

(ממכתב כ"ח מנ"א, תשי"ב)

כתבתי^* בפי' (ובטח הועתק בס' אמונה ומדע) שהמקבל השיטה שהבריאה בפועל היתה בהתפתחות דעתי שמבטל יסוד מצות שבת הכתוב בתורה (נוסף על שזהו היפך מסורת ישראל שכותבים בשטרות גטין "לבר"ע") — (מובן שידוע מש"כ בתפא"י על המשניות במאמרו הידוע ואכ"מ) ואיך אפ"ל ספק בדעתי?!

(ממכתב ז' כסלו, תשמ"ג)

לאחרי הפסק הכי ארוך נעם לי לקבל פ"ש מהנעשה את כת"ר ע"י הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ הרחמ"א שי' חדקוב, ולהוודע אשר חזר לאיתנו וממשיך הוא בפעולותיו להחזקת היהדות והפצתה בכתב ובע"פ, ובודאי לדכוותי' למותר להעיר על שלילת הפשרות, לא רק פשרות בהנוגע לקיום המצות בפועל, שהרי זה פשוט, אלא אפילו פשרות בהנוגע לדיעות ואפילו גם פשרות בהסברת ענינים שיש אומרים שהמדע סותר השקפת התורה ומסבירים שזה רק הדרך לרכוש הנוער המאמין במדע ומסקנותיו, והרי רואים אשר רבים חללים הפילה שיטה זו, לא רק חללים בהנוגע לדיעות כוזבות אלא בעוה"ר חלישות בקיום המצות ופשיטא בהמס"נ על קיום המצות, ודוקא בנקודה זו זכה דורנו דור יתום לאור נוסף אשר אפילו אנשי המדע מודים, אשר כל המסקנות של המדע אינם אלא השערות, ואפילו לדידהו אין להקשות משמא על ברי, ז.א. משיטה שהם בעצמם מודים שאינה אלא רק השערה על שיטה שענינה ודאות וככל עניני האמונה והדת, ודוקא באירופא דרושים לאזהרה מפשרות כאלו לאחר ההירוס שפעל שיטת האפולוגתקא, וכידוע "ההסברות" בענין 268שנות קיום העולם שיטת ההתפתחות וכו' וע"פ מרז"ל הידוע מני' ובי' אבא לישדי בי' נרגא, כיון שכתבו ועטו בידו באותה השפה בה הפיצו שיטה האמורה ומכיר בתכונתה ונמצא במדינה שספוגה היא "חכמת ישראל" וכו' זכות נוספת עליו להתחיל בתיקון המעוות והגרעון עכ"פ במדה האפשרית, ויהי רצון שיצליח בזה.

(ממכתב י"ז ניסן, תשי"ז)

*

במענה על מכתב כ', כנראה לא נתבארו דברי במכתבי האחרון כדי צרכם, ודוקא בנקודה עיקרית. והיא, תוכן הסעיף ע"ד החומר האפולוגטי, הוא לא ע"ד התועלת אלא להיפך ההיזק שעל ידו והנראה ביותר בתקופתנו זו, שזה נותן גם כן מקום לומר שאפילו בתקופתם לא זו היתה הדרך, אף שאפשר שלשעה היה נראה שכר בזה. וטעמי ונמוקי, אשר האפולוגטיקה בעצם תכונתה הוא ענין של פשרה, וגם פשרה ה"ז היפך האמת, וסו"ס מוכרח האמת להגלות, ועי"ז נתקעקע כל הבנין הבנוי על הפשרה וגם המסקנות שבא אליהן ע"י עיון בשיטת הפשרה, אף במקרה שמצ"ע אמיתיות הן כיון שהם מסקנות שיטה האמיתית גם כן, ואף שגם מכבר היתה דעתי זאת מוחלטת בא הנסיון של שהותי בארצוה"ב והביא כמה ראיות לזה מענינים של פועל וגם מהנהגות של הנוער.

והנה באמת אין זקוקים להוכחות, כי כיון שתורתנו תורת חיים היא והאמת אחת היא, הרי כל נטי' מזה, אף אם תהי' הכוונה בזה רצוי', סופה להביא להיזק כיון שאין זו דרך התורה, ומי לנו גדול מחוקרי ישראל בדורות הראשונים שבודאי כוונתם היתה רצוי' במה שרצו לבאר כמה ענינים בתורתנו ואמונתנו שיהיו מתאימים לשיטת הפילוסופי' השלי[ט]ה בדורם, אשר בתלמידיהם ותלמידי תלמידיהם באה עי"ז תוצאות הפוכות מאשר קוו להן, ז.א. שחלק חשוב מהם עשו את הפילוסופיא שלטת ולפוסק אחרון ובממדים גדולים כ"כ עד שהוכרחו מנהיגי ישראל בימים ההם לאסור העיון בספריהם עכ"פ עד לתקופה ידועה, ובודאי ידועים לדכוותי' כל הפרטים ואין צריך לקריאה בשם, וההיזק נראה הי' עוד יותר בדורות שלאחריהם, ובפרט בדורנו זה, אשר אפילו הבלתי מאמינים מבטלים שיטת החקירה ההיא ואומרים שאפילו בשם חקירה מדעית אין לה להקרא, ובסגנון חז"ל נמצא שיש חשש שיעקמו תורה שלמה מפני שיחה בטלה שלהם, ודוקא מחדשים האחרונים הביאו התמרמרות מיוחדה כגון זו והוא מאמר אור החיים הידוע של בעל המחבר תפארת ישראל, שכוונתו היתה רצוי' לקרב אלו הנמשכים אחרי המדע, שלא יתרחקו מדת ואמונת ישראל. וכתב מה שכתב בדרוש הנ"ל, ולא עוד אלא שהביא סיוע גם מהמקובלים [ומוכרחני לאמר שנפלא ממני וגם מכמה כיוצא בי, איפוא נמצא זה בספרי קבלה הנדפסים], ובמחילת כת"ר עיקם פירוש כמה מאמרי חז"ל, ובשילהי חורף זה [ועי"ז שנתקבל ונתפרסם פירושו על המשניות בכלל] כמה אפילו מרבנים חרדים באמת הודיעו שמקבלים את 269האמור בדרוש הנ"ל [אף שאפילו בתקופה שלאחריו ובפרט בימינו שוללים אותן מסקנות המדע שבעל הדרוש לקח אותם לקו — אליו יתאים תוכן מאמרי רז"ל להבדיל], ולא עוד אלא שהדפיסו דעתם זו ופרסמוה בין הנוער ודור הצעיר ובלשונם אשר הקושיות על כמה מאמרי רז"ל משיטת ההתפתחות שיטת דרבין וכו' כבר מתורצות הן בדרוש אור החיים לבעל התפארת ישראל!

ודוגמא עוד יותר מפתיעה: ידוע עד כמה נתלבטו בפירוש הכתוב והארץ לעולם עומדת, איך זה יתאים לשיטת קופרניק להבדיל וחשבו הענין לענין של מצוה לעקם פירוש הכתובים וכו' ודוקא שיטת היחסיות שבדורנו נתקבלה על אנשי המדע כאמת "מוחלטת" (מבלי שידגישו, לע"ע, על הסתירה שבדבר מני' ובי') ושיטה זו אומרת, ששתי ההשערות, מי העומד ומי המסבב בשוה הן, וכל קושי' שיש למצוא על השערה אחת תהי' ג"כ (בצורה שונה קצת) על ההשערה השני', וכן בהנוגע להגיאומטרי' של אקלידוס והחולקים עלי', שמסקנות המדע עתה שלכולן יש מקום וכל קושיא שיש למצוא על השערה אחת תהי' ג"כ (בצורה שונה קצת) על השערה השני'.

ולסייע לזה כתבתי ג"כ שיש להצהיר ובפרט לדור הצעיר שאין כל מקום לקושיות על דת ואמונה כשם שאין להקשות משמא על הברי, ועי"ז בטלה כל הדחיפה לכתיבת חומר האפולוגוטי ומתווך כמובן, וכיון שבטלה הדחיפה נשאר רק ההיזק מחומר זה, היזק הפשרה שמצננת את האדם ו"מפשרת" את האמת, וכנ"ל לא רק מפשרת אלא לאמיתתה היפך האמת.

ובהמשך לזה כתבתי ג"כ דעתי, אשר כיון שמוצאו ממקום שם נתפשטה דוקא שיטת האפולוגטיקה וכו' שהוא יראה את האינכונות שבדבר, ומוזר הדבר אף שגם ע"ז ישנו ביאור שקשה יותר להוכיח השמא שבמדע לכמה רבנים זקנים מדור הישן, מאשר להצעירים העוסקים במדע ואין חדורים כ"כ רגש אמונה, עד כדי כך נשתרשה יראת המדע ושכלו אצל כמה מרבנים האמורים!

ואוסיף שורות הבאות: כיון שחוששני שגם בעיניו יקשה לערער את היסודות עליהם נבנה בית דחוקרי ישראל שכ"כ עמלו בוניו בו, הנה כבר ידוע הפתגםהחכם המובא בכמה מהראשונים ואמור ג"כ על ידי כ"ק אדמו"ר הצמח צדק באחד ממכתביו להמשכילים בימיו, אהוב אפלטון אהוב אריסטו, אבל אהוב את האמת יותר מכולם.

בברכת הצלחה בעבודתו בקדש לקרב לבן של בנ"י לתורתנו תורת אמת ותורת חיים.

(ממכתב י"ד אייר, תשי"ז)

... כל המבארים שיטת היחסות — כמובן, מדגישים מבין המסקנות שלה את המפתיעות ביותר ומעמידים בראש: שלילת מקום מוחלט, שלילת זמן מוחלט. — כי 270הן המקום והן הזמן הם יחסיים. וכאילו הוכיחו את זה באופן שאין לו פירכא — ע"י הנסיון של מיכלסון, אח"ז בעת ליקוי החמה, ע"י חשבון מסלולו של כוכב וכו'. ובמילא מכניסים מסקנות אלו לנכסי המדע, בדוגמת שלשת חוקי ניוטאן הידועים ובתוקף שלהם קודם שהוכיחו אי הדיוק אשר בהם. — ולתמהוני הגדול — בכל הספרים העוסקים בשיטה הנ"ל אשר ראיתי ע"ע, לא מצאתי אף באחד עכ"פ איזה הסתייגות בזה! ובין הלומדים בספרים אלו — על אחת כו"כ שאין איש מטיל ספק בהנחה זו!

— ולדידי, הרי לא רק הסתייגות לחוד דרושה בזה,

כי מדע, במובנו, בזמן האחרון, היינו מדע מדויק, ז. א. הבא למסקנות שלו רק ע"י מדידה, משקל וכו', אין בנכסיו המדעיים ואפילו לא בשטח חקירתו — מקום לטיפול במושגים מוחלטים. כלי אומנותו של מדע המדויק "לא ישיגוהו" את ההחלטי. ובמילא אינו יכול לשלול אותו (כמו שאינו יכול להוכיח מציאותו).

עוד זאת: רגיל אשר, בגמור איש המדע את הנסיונות וניסוח המסקנות שלהם והחוקים, מנסה הוא להקים — בתור השערה — שיטה חדשה (או להכניס תיקונים בשיטה הקיימת) באותו המקצוע שהוא עוסק בו, אשר תכליתה לצרף גם את המסקנות החדשות לנכסי המדע אשר במקצוע זה ולבאר את כללותם באופן יותר פשוט, ועד כמה שאפשר, גם באופן יותר מובן בשכל הפשוט.

והנה גם בהקמת שיטה זו — אשר, כנ"ל, אינה אלא השערה והשתדלות לבאר בדרך אפשר חלק מתופעות הטבע — אין כל הצדקה להכניס מושגים החלטים. ולא עוד, אלא שזה מנגד להמטרה (עכ"פ בנדו"ד), כי עי"ז נעשה התיאור "פחות" מובן (אם יש בכלל מי שמבין בשכלו הפשוט ויכול לצייר לעצמו מה זה): אין מקום וזמן מוחלט, מהירות האור שווה בכל הכיוונים ולגבי כל המסתכלים, המקום מתעקם ע"י החומר שמכניסים בו, המקום (חלל העולם) מוגבל כשלחופית והולך ומתפשט או מתכווץ, למהירות יש סגולה מיוחדת — שאי אפשר (בהחלט) להוסיף עלי' ועוד ועוד.

***

כל הנסיונות המדעים שנעשו, וגם בהנוגע לשטח היחסות, יסודם ותוכנם: מדידה, כלי מדידה ואדם המודד ומסכם התוצאות. ומזה —

כל המסקנות אליהן באים — הן רק בנוגע למדידת המקום או החומר והאור, בנוגע ל"התנהגות" כלי המדידה ובנוגע לתכונות האדם ויכולתו.

בהנוגע לנסיונות פיזו, מיכלסון וכו' — הביאור המשוער והשיטה היותר קרובה להנסיונות והמשתמשת בפחות הנחות הבאות מבחוץ להנסיונות — צריכה לנצל ביאורו של לורנץ. והקושיא הידועה (שגם בס' של כ'^* נעתקה) מדוע תופעת לורנץ 271מתאימה בכל החומרים בדיוק להשינוי במהירות כו' — קושיא בהנוגע למדידה ע"י אדם — קלה היא לגבי הקושיא מדוע הוגבל כל הטבע במהירות לא פחות ולא יותר. ואכמ"ל עוד...

(ממכתב ח' ניסן, תשט"ז)

באתי בזה לאשר קבלת ספריו עה"ת * ע"פ בראשית נח... ולחביבותא דמילתא, הנה תיכף לקבלת הספרים עברתי בין הדפים, ואבוא בזה באיזה הערות, אף שאני אמרתים בחפזי, כי אין הזמן גרמא להאריך כדרוש.

א) בתחילת ספרו. במסורה דא"ב רבתי, במש"כ במנורת שלמה שסותר למסורה דדה"י, וכותב שלא הי' לעיני המנו"ש המסורה שלנו. — הס' מנו"ש אינו אצלי, אבל לפענ"ד ברור, שיש שתי שיטות בא"ב רבתי (וכן גם בא"ב זעירי): א) דהא"ב הנ"ל נמצאו במקרא לבדו. ב) דהא"ב הנ"ל מפוזר ע"פ כל התנ"ך. ואולי אפ"ל דתלוי בשתי הדעות דאלמלא חטאו אבותינו אם הי' ניתן להם רק מקרא וס' יהושע (נדרים כב, ב), או [שאעפ"כ] היו ניתנים כל הכ"ד ספרים (ראה עיון יעקב על הע"י שם). וס' יהושע אינו נוגע בנדו"ד, כי אין בו אותיות משונות (ראה מנחת שי יהושע יד, יא).

ב) שם בחלק לימודי השם ס"ק א, שבראש כל מעשה נבראו השמים והארץ, ובס"ק ב' ג' שנבראו חומר היולי ושהזמן הוא נברא. וא"כ הוא סותר למש"כ בסק"א, דפשיטא דסדר הקדימה הוא: זמן, חומר היולי שמים וארץ. ואם הדיוק הוא בראש כל מעשה דוקא, א"כ הד' יסודות קדמו לארץ וכמוש"כ ברמב"ן, ולהעיר, דברמב"ן כתב דשני חומר היולי היו אחד לשמים ואחד לארץ, והועתקה דעתו בעץ חיים שער קיצור אבי"ע רפ"י. ועייג"כ רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ג. והנה מלבד דקושי גדול לומר דבריאה הראשונה היתה שני דברים, צע"ג איך ליישב זה עם משנ"ת בע"ח ש' דרושי אבי"ע פ"א דהנמשל על חומר ההיולי הוא ספירת הכתר ומבאר בחומר ההיולי רק דהארץ.

אבל ידוע די"א דחומר היולי אחד לשמים וארץ. וי"ל דתלוי בשתי הדעות בבראשית רבה פי"ב יא עיי"ש ביפ"ת ובמו"נ ח"ב פכ"ו ואכמ"ל.

ג) שם. שהזמן הוא מחודש; ומביא קושיא הידועה ממרז"ל שהי' סדר הזמנים קודם לזה. והנה כל התירוצים שנאמרו בזה אין מבארים שינוי הל' סדר זמנים.

ויפה מתורץ ומבואר בס' המצות להצ"צ מצות האמנת האלקות פי"א. וע"פ משנ"ת שם מובן, דגם הזמן הבלתי משוער הוא מחודש ונברא. וד"ל.

272ד) בסוף ח"ב. שקו"ט אם ב"נ מחוייב בקדה"ש וראיתו מנסיון א"א באור כשדים. — והאריך בזה מהרימ"ט ס"פ תולדות ובפרשת דרכים דרך האתרים ד"ב.

ה) שם שקו"ט אם ב"נ מצווה על כבוד או"א^*, ויעויין מנח' (נו, ב) עשר מצות כו' שבע שקבלו ב"נ והוסיפו עליהם דינים ושבת וכבוד או"א כו' הוסיפו בדינים מבעי לי' כו' — משמע דלא נצטוו ב"נ ע"ז.

ובמ"ר שהביא שם: לך אני פוטרך מכיבוד או"א ואיני פוטר אחר מכיבוד או"א — לכאורה בלאה"כ אינו מובן הסיום ואיני פוטר אחר, דמהיכא תיתי לומר דיפטור אחר כיון שמתחיל לך אני פוטרך. וכי קס"ד שתיבטל מצות כבוד או"א לגמרי. ונ"ל הפירוש: לך אני פוטרך לגמרי, ובמילא אינך צריך לחזור לחרן אחר קיום הצווי לך כו'. אבל איני פוטר אחר, אף שיהי' דומה לנידון דידך, שיניח אביו ע"פ ציווי, הנה בכ"ז אם יתעכב לאחר קיום הצווי יענש ע"ז, כי לא נפטר מכיבוד או"א, אלא שלשעה נדחת הכיבוד מפני ענין אחר. ונרמז בזה ענין יעקב דמגלה ספ"ק. וע"פ הנ"ל מתורץ ג"כ, הא דיצא א"א מחרן בפעם השני' אף שכבר קיים הצווי לך לך ביציאתו הראשונה, ועפכ"ז אין ממרז"ל זה ראי' לחיובי דב"נ בכלל, כי הוא מדבר בהאבות.

מצוה דתליא בסברא אם ב"נ מוזהר בה — ראה שדי חמד פאת השדה כללים ג' סוסק"ז.

(ממכתב ח' מר חשון, ה'תש"י)

... לא נתבאר כלל^* הענין דהתחלת המנין מתי הוא^**: בר"ה שלפני בריאת האדם (ליצירה), ר"ה שלאחריו (לאדם), ר"ה שלאחריו (ראה רמב"ם הל' קדוה"ח פ"ו ה"ח ובפי' שם. שם הל' שמיטה ויובל פ"י ה"ב. ובס' העוסקים במקצוע זה — בארוכה). ועכ"פ צריך הי' להזכיר עד"ז כיון שנוגע גם לחשבונות שבס"ע. ולדוגמא: ע"פ החשבון ליצירה — שהוא שנתקבל בחשבונות העיבור וכיו"ב — נברא אדם בשנת א (כשעברה כבר שנה א להמנין) לברה"ע, ולא ככתוב בטבלא א.

ג) לא נזכר כלל ע"ד הענין דשנות מקוטעות^***. וכן לא נתפרש במספרים 273המובאים אם הכוונה בשנה קל (לדוגמא), או לאחר שעברו קל' שנה. ומובן שבזה תלוי בירור כמה חשבונות וסתירות. ואף שבכ"מ אין לברר מהכתובים ומרז"ל ספק זה, בכמה חשבונות יש כן הבירור. ועכ"פ, כנ"ל, הזכרה צריכא בעי' זו. . .

מבוא סק"א. ברה"ע בניסן או בתשרי — לא הוחלט ע"ז. — ראה מג"א רסתקצ"ב וכן מוכח גם מהפס"ד שבברכת החמה בתקופתה הוא בניסן, שלדינא ולמעשה הלכה שבניסן נברא.

הערה. א) דעה יחידאה ישנה אשר ביום א' תשרי (ניסן) נבה"ע, ולא בכ"ה בחדש שלפניו (לבוש סתקפ"א. ובשדי חמד כללים סוף מע' ב מצא לו חבר הר"ס. ותמה על שניהם. עיי"ש). ב) בשמן ששון על שעה"כ ד"א ס"ק ט"ו לו — מיישב ב' הדעות ע"פ קבלה בביאור ארוך.

פ"א. מהמבול עד הפלגה ש"מ שנה ומפרט החשבון בסדר זמנים: ארפכשד נולד שנתים אחר המבול וכו'. — והנה המבול ארך יותר מיב"ח. ועכ"פ להזכיר מיבעיא ממה שנתלבטו כמה וכמה בישוב השמטת שנה זו. . .

(ממכתב כ"ח מ"ח, תשי"ז)

... בתחלת ספר^* עה"פ ויהי אור:

לכאורה צ"ע החידוש בפירוש הענין, שהרי זוהי הנקודה דרז"ל בב"ר מ"ב סי' ד' המצוין בתחלת הפירוש.

כן מ"ש שהאור שנגנז הוא אור השמש וכו', המובא בכ"מ הוא שאור שנברא ביום ראשון ואור השמש שני ענינים נפרדים, וכדמוכח ג"כ מזה שאור השמש הרי נגנז בנרתקו (ולע"ל מוציא חמה מנרתקה), משא"כ אור הגנוז, שנאמר עליו גנזו לע"ל (אף שכמובן דיוק זה יש לו תירוצו). . .

(ממכתב י"א טבת, תשי"ח)

—————————

... א) אם מברכין על ליקוי לבנה או ליקוי חמה.

ידוע הכלל אשר אין לחדש ברכה שלא הוזכרה בש"ס (ב"י או"ח סמ"ו). וי"ל 274הטעם דאין מברכין ע"ז מפני שהוא סימן לפורעניות הבאה (סוכה כט, א). ואדרבה צריכה תפלה לבטלה וצעקה ולא ברכה.

ב) אם ידעו חז"ל אודות ענין ליקוים הנ"ל ואם זהו ענין טבעי^*.

ליקוי המאורות מובא בכמה מקומות בדברי חז"ל ופליאה גם הספק בזה, כי ידוע אשר אפילו חכמי מצרים ולפני זה בבבל כבר ערכו לוחות הליקוים האמורים וידוע בספרי דברי הימים ומובא להבדיל גם בכתבי הקדש, אשר בני ישראל עמדו בקישור עם חכמי מצרים וחכמי בבל.

מעריכת לוחות האמורים מובן שתופעה האמורה היא ענין טבעי, אבל ביחד עם זה יש בזה גם סימן, ובדוגמת ענין הקשת, שגם הוא ענין טבעי עתה, וביחד עם זה משמש אות, וככתוב בארוכה, ואין בזה סתירה, שהרי במה דברים אמורים אשר ליקוי חמה וליקוי לבנה יש להם הפירושים כמרז"ל (סוכה כט, א) — כשנראים הליקוים בארץ (ונראים לזה היודע ע"ד פירוש הליקוים), משא"כ באם יתכסו השמים בעננים וכיו"ב, הרי אין זה ענין של סימן והוראה להאדם אשר על האדמה, ועד"ז הוא גם בענין הקשת, וכמבואר במפרשי התורה. . .

(ממכתב ה' תמוז, תשי"ז)

—————————

... שלא נצטוו דשאים בפי' למינו. — ע"פ ירושלמי כלאים פ"א ה"ז מובן בפשיטות, שאין איסור או עכ"פ חיוב בזה (עתוד"ה הרכיב חולין ס, א במהרש"א שם, תורה שלמה ועוד). . .

(ממכתב כ"ה תמוז, תשט"ו)

... במה שרוצה לתווך ולהתאים דעת חוקרי ישראל מהראשונים בענין המלאכים, אם יש להם גוף, אשר לדעתו כולם לדיעה אחת נתכוונו, אלא ששונה המושג דגוף המובא על ידי אחד מהמושג דגוף המובא על ידי שני. — הנה אי אפשר לומר כן דלא פליגי, כיון שלשיטה הא' המלאכים הם בגדר מקום, וכמו שהאריך בלקו"ת ד"ה מזמור שיר חנוכת הראשון, ולדיעה השני' אין לחלק בהם אפילו צורה וגולם, עד שנקראים שכלים נבדלים, וראה רמב"ם הל' יסוה"ת פרק ב' הלכה ג' 275ואילך ובמפרשים שם, ואם להקס"ד דכת"ר שיש להם גוף אלא שבאופן נעלה יותר, הרי אינו מוכרח כלל מ"ש שם בהלכה ה' עיי"ש ובמורה נבוכים חלק ב' פרק ג'. וכבר העיר בצפנת פענח לירושלמי פ"ב דחגיגה הלכה ד'. . .

(ממכתב י"ט אלול, תשט"ו)

... במה שהעיר דבכמה מקומות מבואר שהגוף קטן מהכיל את עצם הנשמה, ובמקום אחר מבואר דבאור הנשמה אין בו שינוי מקטנות לגדלות ונפש של תינוק יכול להחיות גופו של עוג מלך הבשן.

הנה לא קשיא, וכמבואר במאמר כי עמך מקו"ח ת"ש גופא דבאור אין בו שינוי, משא"כ כשמדברים מהתלבשות העצם, לכן אין הגוף יכול להכיל.

(ממכתב ז' אדר, תשי"ג)

חתנו. . . מסר לי שאלותיו. ובמענה עליהם:

א) אי' המקום מרז"ל^* שהובא ברמב"ן עה"ת בראשית ב, ט שלשה אמרו אמת ואבדו מן העולם ואלו הן נחש מרגלים ודואג האדומי.

כנראה מקורו הוא במדרש פרקי רבנו הקדוש פרק השלשה אות מז אלא שגירסת הרמב"ן שונה מגרסתנו אנו כי בהוצאה שראיתי אני (בסו"ס כלבו. באוצר המדרשים לאייזענשטיין) הלשון הוא: ג' שאמרו אמת ואבדו מן העוה"ז ומן העוה"ב ואלו הן מרגלים דואג ובני רמון הבארותי.

ולהעיר א) מרז"ל זה מביאו ג"כ אדה"ז במכתבו מג' נצבים תקעא (נדפס בבית רבי פ"כ^**) אבל א"א לברר גירסתו כי אינו מונה אלא השייך לענינו והוא דואג. ב) אין להקשות על מרז"ל זה ממ"ש בב"ר פי"ט דהנחש אמר שקר דהא והא איתנהו שנטרד מן העולם ע"י אמרו אמת אבל כדי שהסתתו תתקבל אצל חוה אמר ג"כ דברי שקר, ועייג"כ תורה אור ותו"ח ד"ה והנחש הי' ערום. . .

שוב מצאתי מרז"ל ג' אמרו כו' במחו"ו בקטע הכת"י שנדפס בסו"ס מנוה"מ לר"י אלנקוה (ח"ד ע' 568) וז"ל: ג' שהודו האמת ועברו מן העוה"ז והעוה"ב ואלו הן דואג האדומי ובני רמון הבארותי והמרגלים, ר' מאיר אומר אף בן איש גר עמלקי.

276בהערות שם מציין לאדר"נ נוסח פמ"ה. פרקי רה"ק הוצ' שנבלום (בס' ג' ספרים) כז, א. עקד האגדות הוצ' הורוויץ סי' קלג.

(ממכתב י"ט תמוז, תש"ח)

... הטעם שנשים מתות בשעת לידתן, על העדר הזהירות בהדלקת הנר. — י"ל ע"ד הפשט, שמצוה זו ניתנה כתיקון למה שגרמה חוה חעה"ד שהביא מיתה לעולם, וכשחזר התיקון מענישים על חטא עה"ד, והוא ע"ד מרז"ל, ויתר הקב"ה על ע"ז וכו' ולא ויתר על מאסה של תורה שלא ברכו בתורה תחלה, אשר כשאין חביבות תורה זו, במילא נשאר העונש על עבירות החמורות.

ולהעיר ג"כ אשר בענין הדלקת נר שבת הי' ג"כ ענין דמחלוקת הקראים והשומרונים, שהם פרשו לא תבערו אש שאסור להיות אש דולק בשבת, וידוע עד כמה החמירו בענינים שאין הצדוקים מודים בהם, וראה ג"כ במקומות שציין בתורה שלמה חלק י"ד עמוד ש"ך...

(ממכתב ה' כסלו, תשט"ז)

... בתחלת החידושים^* על הש"ס (חלק ב' ע' רנ"ג) בענין חזקי' שנענש על שלא עסק בפו"ר ותפלתו היתה אשר הטוב בעיניך עשיתי שסמך גאולה לתפלה.

ע"פ המבואר בתורת החסידות ובקבלה י"ל השייכות דשני הענינים חטאו ותפלתו וכן השייכות דהטוב בעיניך עשיתי וסמיכות גאולה לתפלה, כי גאולה היא ספירת היסוד ותפלה — ספירת המלכות. וכן הטוב, מדת היסוד. בעיניך עשיתי, מלכות. וסמיכות גאולה לתפלה ויחודם הוא ענין יחוד עליון, תפלה אריכתא, שעי"ז אח"כ בתפלת שמו"ע — ובפרט בברכת שים שלום — יחוד זו"ן ומילוי הבקשה בפועל ובגשמיות. וזו היתה הצטדקות חזקי' שעסק בפו"ר ברוחניות, ובאופן כזה שנמשך ג"כ בגשמיות (שזהו המעלה ויתרון דתפלה על תורה, וכמבואר באגרת הקודש לרבינו הזקן קונטרס אחרון דף קנ"ח ע"א), וז"ל אדמו"ר הצמח צדק בספרו אור התורה^** סד"ה המלאך הגואל: והטוב בעיניך עשיתי, שחיבר בחי' הטוב במלכות הנק' עין. ומציין שם לזח"ב קכח, ב ובמק"מ שם. שערי אורה ש"ב (ודלא כזהרי חמה ר"פ ויגש). ועייג"כ סי' האריז"ל ובפע"ח קודם שמו"ע ובברכת שים שלום. . .

(ממכתב י"ז שבט, תשי"ד)

————————— 277... דרך אגב, מה שמבאר, בסיום מאמרו, בענין שנוי מלים בתורתו של ר' מאיר, שזה הי' טופס המוני או מושפע מטופס כזה כו' הנה לדעתי אין מקום לביאור זה, מאחר שמקובל הי' ר' מאיר כריש הלבלרין בימיו, וכסיפור רז"ל שהי' כותב מזכרונו ואח"כ מעתיק מזה בדיוק היותר גדול (מגילה יח, ב), ומוכרח ג"כ מאחד השנויים שבתורתו של ר' מאיר שכתוב בה "טוב מות" במקום טוב מאד (בראשית רבה ט, ה), שזה אדרבה מעיד על רעיון וביאור עמוק, ולא על נוסח המוני, ובפרט שגדולי הדור שבחוהו במקצוע הספרות (עירובין יג, א; גיטין סז, א; קהלת רבה ב, יז).

(ממכתב כ"ד שבט, ה'תשי"ד)

... לשאלתו: א) למה לא נכתב הריון בהבל, משא"כ בקין (בראשית ד, אב). הטעם — מפני שבעיבורו דקין הי' גם הבל (בראשית רבה פכ"ב, ג).

ב) הטעם לקריאת שם הבל. ולמה לא נאמר משא"כ בקין. י"ל מפני שלא הי' אלא תוספת וטפל לגבי עיקר ההריון שהוא קין, וחס הכתוב מלפרש אי חשיבותו, ודיו ברמז דתיבת ותוסף שאינו אלא הוספה (ראה ב"ר פס"א, ד). . .

(ממכתב כג ניסן, תש"כ)

... בשאלתו ע"ד ס' הישר^* — יראה מש"כ בזה בס' שה"ג לחיד"א בערכו. ובענין ס' היוסיפון — ידוע שכמה שינוים (וגם זיופים) הוכנסו לתוכו. ועניניו דורשים בקורת מומחה במקצוע. ובכללות שאלות כגון אלו ידועה הוראות חז"ל: היכא דעייל ירקא ליעול בשרא וכוורי (שבת קמ, ב). ובפרט כשספק אם גם ירקא הוא.

(ממכתב ח' תמוז, תשי"ז)

—————————