שיחה ב

209שיחה ב

א. בתפלת "ועל הניסים" שאומרים בימי חנוכה "מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך"¹. וכבר תמהו מפרשי התפלות, ששלשת הסוגים האחרונים ("וטמאים כו' ורשעים כו' וזדים כו'") "לכאורה² אין זה מפעולת הנס, דטומאה וטהרה ורשעים וצדיקים וזדים ועוסקי תורה אינם מעניני גבורה וחולשה לחשוב התגברות הטהורים על הטמאים לנס".

יש שתירצו³ ע"פ מאמר חז"ל⁴ "מאן חולין רבנן" ("דאפילו⁵ בבריאותן הן תשושי כח מפני שהתורה מתשת כחם"⁶), ונמצא ש"יש גם בענינים אלו גבורה וחולשה וגברו מכח הנס החלשים על הגבורים" [ולפ"ז אין כאן אלא תוספת ביאור על לפנ"ז "גבורים ביד חלשים", שזה שבנ"י היו חלשים אינו מפני שכן הי' טבע גופם, אלא להיותם "עוסקי תורתך", שהתורה מתשת כחו של אדם].

אמנם (נוסף לזה שלפי זה אין זה מדגיש גודל הנס, ולמאי נפק"מ מהי סיבת החולשה והגבורה, הרי גם בגוף הענין) לפי פשוטו קשה לפרש כן, כי ענין זה שייך רק לאלה שתורתם אומנתם עד ש"התורה מתשת כחם", כנ"ל, וא"כ, מלבד זאת שעדיין אינו מבואר טעם אמירת "טמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים", שלא מודגשת בהם מעלתם בתור לומדי תורה⁷ — הרי גם בנוגע ל"זדים ביד עוסקי תורתך" קשה לפרש כן, כי דוחק לומר ש(כל) אנשי הצבא של מתתיהו ובניו היו "רבנן" ש"תורתם אומנתם"!

[ובפרט ע"פ מחז"ל⁸ ש"אילמלא דוד (שהי' עוסק בתורה⁹) לא עשה יואב מלחמה" ("זכותו של דוד (שעסק בתורה) עומדת לו ליואב במלחמותיו של דוד"⁹), שמזה מובן, שבעת המלחמה — על תלמידי חכמים ("רבנן") החוב להתחזק עוד יותר בלימוד התורה, כדי שזכותם תגן על אנשי הצבא הנלחמים, ואדרבה, דוקא בזה תלוי נצחון המלחמה].

ולכאורה צ"ל, שאין הפירוש ב"זדים ביד עוסקי תורתך", שכל אנשי הצבא היו "רבנן" ש"תורתם אומנתם", אלא שמנהיגי המנצחים במלחמה היו "עוסקי תורתך".

ויותר נ"ל, ש"עוסקי תורתך" כאן היינו (לא רק אלו ש"תורתם אומנתם", 210אלא) כל לומדי תורה (גם בעלי עסק הקובעים עתים לתורה), שכולם נקראים "עוסקי תורתך". וכדמוכח מזה שכאו"א מישראל חייב בברכות התורה, כולל הברכה "לעסוק¹⁰ בדברי תורה".

[ועוד יש לומר, שהלשון "עוסקי תורתך" (ולא "לומדי תורתך") כאן לא בא להדגיש אופן ההתעסקות בלימוד התורה, אלא כולל גם עסק המצוות¹¹ שהוא תכלית הלימוד (לימוד המביא לידי מעשה). וזהו שנק' "עוסקי" (לא "לומדי"), כי "לומדי תורתך" היינו אלו הלומדים תורה, שזה שייך לשכלו והבנתו של האדם; משא"כ עסק בתורה¹² מורה שהאדם בכל עניניו וכוחותיו עסוק בתורה, והיינו כשלומד ע"מ לעשות, באופן שכל עשיותיו בכל רמ"ח אבריו יהיו ע"פ הוראות התורה.

ועפ"ז מתורצת בפשיטות קושיית המפרשים¹³ "למה אומר זדים ביד עוסקי תורתך ולא אומר דבר והיפוכו כמו שאמר בכל האחרים" — כי לפי הנ"ל גם בבא זו היא "דבר והיפוכו", ד"עוסקי תורתך" הם המקיימים את מצוות התורה, היפך ה"זדים", העוברים בזדון¹⁴ על ציוויי התורה].

והדרא קושיא לדוכתה — מהו הנס ב"מסרת. . טמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך"?

ב. לכאורה י"ל, דמ"ש "וטמאים ביד טהורים כו'" קאי על מ"ש לפנ"ז — "כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", דהיינו (לא מלחמה כפשוטה, אלא) גזירות על הדת, מלחמה רוחנית; ומזה מובן, שתיאור נצחונם של ישראל שלאח"ז, צריך לכלול לא רק את נצחון מלחמת אנשי הצבא, אלא גם (ואדרבה, בעיקר) את הנצחון הרוחני, התגברות על הגזירות וביטולן. ולכן אומרים "וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך", להדגיש ולתאר את נצחונם הרוחני של ישראל (אף ש"אין זה מפעולת הנס").

אבל לכאורה דוחק לפרש שפרטים 211אלו שאומרים בהמשך ל"ועל הנסים כו'" אינם בכלל הנסים והנפלאות "שעשית לאבותינו בימים ההם".

ויש לומר הביאור בזה: ידוע מדברי הימים ההם, שאף שהגזירות נגד דת ישראל ("להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך") נגזרו ע"י "מלכות יון הרשעה", שהם "גזרו גזירות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות כו'"¹⁵, מ"מ היו כו"כ מבנ"י (המתיוונים) שהצטרפו להיוונים (נוסף על אלה שעשו כן מפני האונס), ועד שמיעוט מבנ"י נשארו שלימים בגלוי עם ה' ותורתו.

ואולי י"ל, שהכוונה בשלשת הענינים הנ"ל ("טמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך") היא למתיוונים מבנ"י¹⁶, היינו, שנוסף על הנס שבני חשמונאי גברו על מלכות יון (באופן ד"מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים"), הנה עוד זאת, שנמסרו לידם גם ה"טמאים. . ורשעים. . וזדים" מבנ"י גופא¹⁷.

וזה מגדיל ביותר את הנס — ומשתי הבחינות: הן נצחון המלחמה כפשוטו, וכמובן בפשטות גודל הנס כאשר מבנ"י היו לצידם של היוונים, ומ"מ נצחו ה"טהורים. . צדיקים. . עוסקי תורתך"; והן מצד רוחניות הענינים, זה שהקב"ה עשה לישראל נס זה [שזהו תוכן אמירת "ועל הניסים", להדגיש שלא הי' זה נצחון טבעי אלא נס שנעשה ע"י הקב"ה, "ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם רבת כו' דנת כו' נקמת כו' מסרת כו'"] — דאע"פ שכמה מישראל לא היו ראויים לנס זה, מ"מ התחשב הקב"ה עם המיעוט שהיו "טהורים. . צדיקים. . עוסקי תורתך" ועשה להם נס זה.

ג. ולפי פירוש זה (ש"מסרת כו' טמאים כו' ורשעים כו' וזדים כו'" קאי על המתיוונים מבנ"י), יש לבאר ג"כ הא דנקט ג' תוארים אלו דוקא, באופן של "דבר והיפוכו" (כנ"ל ס"א) — "טמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך" — כי הניגוד בג' דברים אלה¹⁸ שייך (לאמיתתו) רק בבנ"י גופא (ולא בהיחס שבין ישראל לעמים).

כלומר: בהיחס בין ישראל לעמים, לא מתאים כ"כ לתאר האומות כ"טמאים. . רשעים. . זדים" בניגוד לבנ"י שהם "טהורים. . צדיקים. . עוסקי תורתך" — כי גדר טהרה וצדקות ועסק התורה אצל בנ"י הוא מסוג אחר לגמרי מכפי שהם אצל ב"נ ואין זה בגדרם כלל (כדלקמן), ובמילא לא שייך לומר שהם מנגדים לישראל בענינים אלו (מצד זה שהם "טמאים. . ורשעים. . וזדים"), דכשם 212שלא שייך אצלם הענין ד"טהורים. . צדיקים. . עוסקי תורתך" כפי שהם בבנ"י, כך לא שייך לומר שהם מנגדים לדברים אלו ועושים הפכם.

והביאור בזה:

גדר טומאה וטהרה ("טמאים ביד טהורים") — ע"פ הלכה — שייך רק בישראל, כי הגוי אינו מיטמא, ובלשון הרמב"ם¹⁹ "עכו"ם שנגע במת כו' ה"ה כמי שלא נגע הא למה זה דומה לבהמה שנגעה במת כו' ולא בטומאת המת בלבד אלא בכל הטומאות כולן אין העכו"ם ולא הבהמה מתטמאין בהן", שכוונת הרמב"ם באריכות לשונו ("ה"ה כמי שלא נגע הא למה זה דומה לבהמה כו'") היא, דזה שהעכו"ם אין מתטמאין, אין הפירוש בזה שרק נפקעו בפועל מדין טומאה, אלא שאינם בגדר טומאה וטהרה, דלענין זה אינם מציאות²⁰ שיכול לחול עלי' שם טומאה, וכמו בהמה שאינה בגדר זה כלל;

ענין הצידקות (והפכו) בבנ"י תלוי בקיום תרי"ג מצות שניתנו לישראל דוקא, משא"כ ב"נ, שענין הצידקות והרשעות הוא רק בקיום ז' מצות שלהם, שהחילוק בין תרי"ג מצות של ישראל וז' מצות ב"נ אינו רק במספר המצות (ז' או תרי"ג) אלא הם שני סוגים שונים בהחלט, כמבואר במ"א בארוכה²¹,

[שלכן מצינו שעיקר הענין דשכר ועונש הוא רק בישראל²², כמ"ש²³ "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם", "איננו²⁴ חושש עליהם אם ייטיבו או יריעו. . וכן ארז"ל²⁵ שאני עכו"ם דלא מפקיד דינא עלייהו" ("אין ממהרין מן השמים לפקוד עוונותם עליהם"²⁶), והיינו שאין מעשיהם חשובים לפני המקום להחשב חטא, וכמו שארז"ל עה"פ²⁷ "חטא חטאה ירושלים" — "אוה"ע כו' אע"פ שחוטאין אינן כלום"];

"זדים ביד עוסקי תורתך" — השם "עוסקי תורתך" שייך רק בבנ"י, שהרי "עכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה"²⁸ [דאף שב"נ חייבים ללמוד ההלכות ד"שבע מצות דידהו"²⁸ — מ"מ אינם בגדר "עוסקי תורתך", שהם רק העוסקים בתורת ה' שניתנה לישראל דוקא], וכיון שאין העכו"ם בגדר "עוסקי תורתך", הרי מובן, שאינם גם בגדר "זדים" המנגדים ל"עוסקי תורתך".

213ד. ומכאן עידוד וחיזוק גדול לבנ"י בדורנו זה, שנוסף לזה ש"אתם המעט מכל העמים"²⁹, הנה גם מבנ"י גופא, הרי שומרי תומ"צ בשלימות (ולכל פרטיהן) הם לע"ע מיעוט לגבי שאר אחבנ"י שליט"א, וההתבוננות במצב זה יכולה להביא את האדם לידי יאוש ח"ו, או עכ"פ לגרום חלישות — דכיצד יזכו בנ"י לגאולה האמתית והשלימה שתלוי' בתשובה (דאין ישראל נגאלין אלא בתשובה³⁰), כאשר כמה מישראל עדיין רחוקים מזה?

וע"ז ישנו הלימוד בכ"ש וק"ו מימי חנוכה, דכמו בימי חנוכה שאז היו "טמאים. . ורשעים. . וזדים", ומ"מ ניצחו ה"טהורים. . צדיקים. . עוסקי תורתך", ועד"ז בדורנו, כאשר כמה מישראל שאינם שומרי תומ"צ בשלימות לע"ע הרי הם "תינוקות שנשבו" — וה"טהורים. . צדיקים. . עוסקי תורתך" עומדים על משמרתם במס"נ על שמירת התומ"צ, הרי הקב"ה עוזרם וכו' ועד שמביא ישועה והצלה לעולם.

ועוד זאת — שניתן להם הכח להתגבר על אלו שאינם "טהורים כו'", כי זה שהטהורים כו' הם המיעוט, זהו בכמות, אבל באיכות הרי הטהורים כו' העיקר, כי להם יש התוקף של קדושה שמקורה בקדושתו של מקום, ואילו תוקפם של "טמאים. . ורשעים. . וזדים" הוא גשמי בלבד.

ולכן סו"ס הם המנצחים באופן של "מסרת", שלא זו בלבד שצד הקדושה מנצח, אלא עוד זאת, שהצד שכנגד נמסר ביד הקדושה, שהם נהפכים לטוב, "נכבשים" תחת שליטת הקדושה, עד שנהפכים להיות "טהורים. . צדיקים. . עוסקי תורתך".

ה. כשם שהוא בנוגע לכלל ישראל — כמו"כ הוא אצל כל אחד ואחת:

אחז"ל³¹ "הרבה עשו. . כרשב"י ולא עלתה בידם", דרוב בנ"י אינם יושבי אהל אלא בעלי עסק, שרוב היום עסוקים הם בצרכיהם הגשמיים, ומיעוט היום עוסקים הם בדברים שבקדושה ממש — תפלה, קביעות עתים לתורה וקיום המצות.

וגם שעושים כל מעשיהם "לשם שמים"³² ו"בכל דרכיך דעהו"³³ — הרי נקראים "מעשיך" ו"דרכיך", אלא שנעשים "לשם שמים".

ואולי אפשר שתעלה בלבו של אדם מחשבת "מרה שחורה", דכיצד יש ביכולתו לקיים הציווי "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"³⁴ — בתוך כאו"א מישראל, שקדושתו ית' תשרה בתוכו ובתוך ביתו ממש — כאשר רוב זמנו בענינים גשמיים?

ובזה הלימוד מימי חנוכה, דזה שמדמה בנפשו שרק "מיעוטו" מושקע בטהרה וצדקות ועסק התורה — ה"ז רק בכמות, אבל באיכות — עיקרו הם אותם השעות שעוסק בתפלה ובתורה ובמצות, והם הם הקובעים את מציאותו האמיתית.

ועוד זאת: ע"י הכרה זו גופא, זוכה ל"מסרת כו' וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד כו'" — שגם בעת עסקו 214בדברים גשמיים, נרגש אצלו שכל זה אינו העיקר שלו, והם טפלים לעיקרו ומהותו האמיתית, שהיא עבודת ה'.

ומכאן למדנו ג"כ עידוד לאלו החוזרים בתשובה, שגם אם כמה ימים בעבר היו ר"ל במצב של "טמאים", ועוד זאת — "רשעים. . וזדים", יצרם התגבר עליהם אז — ומרגישים עצמם "חלשים" ו"מעטים" — הנה עליהם לידע, שהם לאמתתם "טהורים. . צדיקים. . עוסקי תורתך", וזהו עיקר מציאותם, ועי"ז יתגברו על העבר שלהם,

וכאו"א יבנה את "מקדשו" הפרטי — בתחילה מטהר את עצמו מכל עניניו הבלתי רצויים, "ופנו את היכלך וטהרו את מקדשך", ואח"כ מדליק נר נשמתו (נר ה' נשמת אדם) — "והדליקו נרות בחצרות קדשך", עד שזוכה "להודות ולהלל לשמך הגדול".

(משיחת ש"פ מקץ תשל"ב)