ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן ב

(יב)

חיפוש חדש

(יב) להכעיס. דכיון שאינו חושש בשחיטה לא מיקרי בר זביחה ולא קרינן ביה וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל^רא כן כתב הרא"ש^רב בשם ר"י בעל התוס'^רג, דלא כמ"ש הר"ן^רד שכל שאינו אוכל נבילות להכעיס שאינו כנכרי אף על פי שאינו חושש בשחיטה הרי הוא בתורת שחיטה כישראל, וכן דעת הרשב"א^רה ואפילו באוכל נבילות להכעיס^רו, דסבירא ליה כמאן דאמר^רז מומר הוי ולא מין, ולא קיימא לן הכי^רח אלא כמ"ש הרא"ש בשם התוספות^רט.

והתבואות שור^רי נסתפק במי שאינו טורח אפילו טירחא זוטא כגון להוליך אל המומחה לשחוט דאפשר דלא מיקרי בר זביחה כלל לפי דעת התוספות, וזה אינו, דכיון דכשיש היתר ואיסור לפניו מניח האיסור ואוכל ההיתר דווקא מקרי בר זביחה, כיון שלפעמים מדקדק בזביחה, דמהאי טעמא מקרי אוכל נבילות לתיאבון בר זביחה משום דמדקדק בזביחה שלא לתיאבון (וכן מוכח ממ"ש [לעיל^ריא] סי' א' בשם האחרונים גבי מי שיצאה טריפה מתחת ידו במזיד דלמפרע לא מספקא לן באינו בר זביחה אלא ספיקא אחרינא עיין שם):

הערות

רא. ראה לעיל בפנים סק"ג, וש"נ.
רב. פ"א סי' ז. לפירוש הב"י ד"ה ומ"ש רבנו בשם הרא"ש.
רג. ראה תוס' ג, ב ד"ה קסבר.
רד. (א, א) ד"ה ולענין.
רה. תורת הבית הארוך בית א ש"א (ח, ב) והקצר (ה, ב).
רו. דלא כר"ן שם, שפוסל בזה מפני שהוא כנכרי.
רז. ע"ז כו, ב.
רח. הן לענין מומר להכעיס לדבר אחד שהוא כנכרי (כדלעיל בתחלת הסעיף, ובקו"א ריש ס"ק ח, וש"נ), והן לענין אינו חושש בשחיטה שאינו נקרא בר זביחה (כמבואר כאן ברמ"א, ובט"ז ס"ק א).
רט. לענין אינו חושש בשחיטה שאינו בר זביחה.
רי. ס"ק טז.
ריא. כ"ה בכת"י, אך לעיל שם לא נזכר מזה. וראה ש"ך שם סק"ח.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 15 עמודים.