לב
לב אין המבוי ניתר בלחי וקורה אלא אם כן ארכו יתר על רחבוריז אפילו משהוריח אבל אם ארכו כרחבוריט או רחבו יותר על ארכורכ אין שם מבוי עליו ודינו כחצר שאינה ניתרת אלא בפס ד'רכא או בב' פסין של ב' משהוייןרכב.
וחצר שארכה יתר על רחבהרכג אפילו משהורכד דינה כמבוי וניתרת בלחי או קורה ואע"פ שאין חצירות ובתים פתוחין לתוכה שלא הצריכו כן אלא במבוי שהוא פתוח וקרוב לרשות הרביםרכה או לכרמליתרכו אבל לא בחצר שהיא רחוקה מרשות הרבים או הכרמלית שהיא פתוחה למבוי והמבוי פתוח להן.
ולפיכך כל מבואות שלנורכז שיש להן דין חצירות הואיל ואין חצירות של ב' בתים פתוחים לתוכם אע"פ שארכם יתר על רחבם אינם ניתרים בלחי או קורה הואיל והן פתוחים לרשות הרבים או לכרמלית אלא צריכים פס ד' או ב' פסין משהוייןרכח אם אינם רחבים מעשר אמות.
וכל שכן בעיר המוקפת חומה שיש להעיר דין חצררכט וצריך לתקן המבואות שבין ישראל לנכרים כדין הבא לחלוק חצר אחת לב' רשויות שלא תאסור רשות זו על זו בלא עירוברל שלא די בלחי וקורה אף אם ארכה יותר על רחבהרלא שהרי אפילו לחי וקורה שבמבוי גמור אין מועילין לענין שלא יאסרו דיורין שמצד זה של הלחי על דיורין שמצד הב' אם הלחי הוא באמצע המבוי ויש ג"כ לחי אחר בפתחורלב כמו שיתבאררלג.
ומבואות הרחבות יותר מעשר אין פסין מועילין בהם כמ"ש למעלהרלד גבי חצר אלא צריך לתקנם בצורת פתחרלה.
והמנהג הפשוט במדינות אלו לתקן כל המבואות ע"י חבל הקשור לרחבו של מבוי מגג לגג וחבל זה אינו משום קורה שהרי אין בו רוחב טפח אלא הוא משום צורת פתח שדיה אפילו בגמירלו כמ"ש בסי' שס"ברלז ואף שא"צ צורת פתח בפחות מעשר אעפ"כ נהגו בצורת פתח כדי להתיר גם במבואות המפולשים שצריכים צורת פתחרלח כמ"ש בסי' שס"דרלט.
ועל כן צריך ליזהר להעמיד ב' קנים גבוהים י' טפחים מכוונים ממש תחת החבל וזה מועיל בכל מקום שצורת פתח מועלתרמ ואע"פ שיש אויר הרבה בין קנים לחבל אין בכך כלום כל שהם מכוונים תחתיורמא כמו שנתבאר שםרמב.
ויש מי שאומררמג שצריך שלא יהיה ביניהם אלא הפסק אויר בלבד אבל אם הקנים עומדים תחת הגג והחבל קשור על גבי הגג אין זו צורת פתח שכל צורת פתח דרכו להיותרמד המשקוף על המזוזות בלי הפסק דבר אחר בינתיים לפיכך צריך שיפתח נקב גדול בגג למעלה מהקנים בענין שיהיו מכוונים תחת החבל בלי הפסק דבר אחר בינתיים:
הערות
- ריז. רב נחמן עירובין יב, ב. טור ושו"ע סכ"ו.
- ריח. רב בשם רב חייא שם. עולת שבת ס"ק כד.
- ריט. ר' זירא שם.
- רכ. רשב"א בעבודת הקדש שער א סוף ס"ד (בדפו"ר). מ"מ הל' שבת פי"ז ה"ז. עולת שבת שם.
- רכא. ר' זירא שם . רמב"ם שם פי"ז ה"ז. טור.
- רכב. רש"י שם ה, א ד"ה ארכו. רמב"ם וטור ושו"ע שם.
- רכג. רב נחמן שם . טור ושו"ע סכ"ז.
- רכד. גמרא שם. ב"ח ד"ה ומ"ש וחצר שארכו.
- רכה. תוס' שם סד"ה ובתים. הגהות מיימוניות (דפוס קושטא) הל' שבת פי"ז ה"ח, בשם סמ"ק סי' רפב ובהגהות שם אות יא. רמ"א סכ"ז.
- רכו. הגהות סמ"ק שם. תו' . מ"מ שם.
- רכז. בזמנם, שלצד המבוי (הרחוב) יש חצרות, ובכל חצר בית אחד. וכן הוא בזמנינו בכמה כפרים.
- רכח. הגהות סמ"ק ומ"מ שם . וראה גם רמ"א סכ"ו. מ"א ס"ק כז.
- רכט. מ"א שם מתרומת הדשן סי' עד. וראה גם רמ"א סכ"ו. לקמן סי' שצב ס"ה.
- רל. כדלקמן סי' שעב ס"י וש"נ.
- רלא. שו"ת מהרי"ל סי' רב. תרומת הדשן שם. מ"א שם.
- רלב. עי' הגהות מיימוניות הל' עירובין פ"ה אות ד, שהביא תרומת הדשן שם, וברא"ש פ"ה סי' ט, בשם מהר"ם מרוטנבורג. טור ושו"ע סל"א.
- רלג. סעיף לח. סי' שצב ס"ה. משא"כ בפתח שבין חצר למבוי כשלא עירבו יחד, לפעמים סגי אף בלחי (כשאין רגילים בו והוא פרוץ במילואו, כמבואר בסי' שסד ס"א; או ברגילים בו ויש לו דרך אחר, כמבואר בסי' שסה ס"ג) ולפעמים לא סגי אף בפסין, וצריך אצטבא (כשרגילין בו, כמבואר בסי' שפו ס"ט).
- רלד. סעיף ד.
- רלה. שו"ת מהרי"ל שם. הובא בב"י שם.
- רלו. דרכי משה ס"ק יג. רמ"א שם.
- רלז. סעיף כא.
- רלח. דרכי משה שם. ט"ז ס"ק יח.
- רלט. סעיף ג. ומבואר שם (ובמ"א כאן ס"ק כז) דהיינו (בעיר שאינה מוקפת חומה) הואיל ולעולם קרובים לרה"ר או כרמלית.
- רמ. דרכי משה ו רמ"א שם.
- רמא. דרכי משה שם. ט"ז ס"ק יט.
- רמב. סימן שסב ס"כ.
- רמג. ט"ז שם.
- רמד. צ"ע מכיפה דף י"א , ב (ולעיל סי' שסב סכ"ב), שמועיל אף שהכיפה מפסקת בין הקנים למשקוף. וכן הקשה בתוספת שבת ס"ק סד.
משנה תורה, הלכות שבת י״ז:ז׳ - הטקסט מספריא
אין המבוי ניתר בלחי או קורה עד שיהיו בתים וחצרות פתוחות לתוכו ויהיה ארכו מארבע אמות ולמעלה ויהיה ארכו יתר על רחבו. אבל מבוי שארכו כרחבו הרי הוא כחצר ואינו ניתר אלא בשני לחיים משני רוחותיו כל לחי במשהו. או בפס רחב ארבעה מרוח אחת.
משנה תורה, הלכות שבת י״ז:ח׳ - הטקסט מספריא
חצר שארכה יתר על רחבה הרי היא כמבוי וניתרת בלחי או קורה. ומבוי שאין בתים וחצירות פתוחות לתוכו כגון שלא היה בו אלא בית אחד או חצר אחת וכן מבוי שאין בארכו ארבע אמות אינו ניתר אלא בשני לחיים או בפס ארבעה ומשהו.
משנה תורה, הלכות עירובין ה׳ - הטקסט מספריא
אנשי מבוי שהיה ביניהן שיתוף במאכל אחד לענין סחורה כגון שקנו יין בשותפות או שמן או דבש וכיוצא בהן אינן צריכין שיתוף אחר לענין שבת אלא סומכין על שיתוף של סחורה. והוא שיהיה המין שהן שותפין בו מין אחד ובכלי אחד. אבל אם היה אחד מהן שותף לזה ביין ולאחר בשמן או שהיה הכל יין והיה בשני כלים הרי אלו צריכין שיתוף אחר לענין שבת.
אחד מבני המבוי שבקש מחבירו יין או שמן קודם השבת ולא נתן לו בטל השיתוף. שהרי גלה דעתו שאינן כולן כשותפין שאין מקפידין זה על זה. אחד מבני המבוי שרגיל להשתתף עם בני המבוי ולא נשתתף. בני מבוי נכנסין לביתו ונוטלין ממנו שיתוף בעל כרחו. ואחד מבני המבוי שאינו רוצה להשתתף כלל עם בני המבוי כופין אותו להשתתף עמהן.
אחד מבני המבוי שהיה לו אוצר של יין או שמן וכיוצא בהן הרי זה מזכה ממנו מעט לכל בני המבוי להשתתף בו ומערב בו עליהם. ואף על פי שלא הפרישו ולא יחדו אלא הרי הוא מעורב באוצר הרי זה שיתוף.
חצר שיש לה שני פתחים לשני מבואות אם נשתתפה עם אחד מהן בלבד נאסרה במבוי השני ואינה מוציאה ומכניסה בו. לפיכך אם זיכה אחד בשיתוף לכל בני המבוי ושיתף עליהן צריך להודיע לאנשי החצר זו. שאינן משתתפין אלא מדעתן שאינה זכות להן שמא במבוי השני רוצים להשתתף ולא בזה.
אשתו של אדם מערבת לו שלא מדעתו והוא שלא יאסרו על שכיניו. אבל אם אוסר אינה מערבת עליו ולא משתתפת עליו אלא מדעתו.
נשתתפו אנשי חצר זו עם אחד משני המבואות אם במין אחד נשתתפו אפילו כלה אותו המין הרי זה עושה שיתוף אחר ומזכה להן ואינו צריך להודיעם פעם שניה. ואם בשני מינין נשתתפו ונתמעט האוכל מוסיף ומזכה ואינו צריך להודיען. ואם כלו מזכה להם וצריך להודיעם. נתוספו שכנים בחצר זה מזכה להם וצריך להודיעם.
נשתתפה חצר זו עם בני המבוי זה מפתח זה ועם בני המבוי השני מן הפתח האחר מותרת עם שניהן והן מותרין עמה ושני המבואות אסורין זה עם זה. לא עירבה עם אחד מהם אוסרת על שניהן.
היתה חצר זו רגילה בפתח אחד והפתח השני אינה רגילה. זה שרגילה להכנס ולצאת בו אוסר ושאינה רגילה בו אינו אוסר. עירבה עם מבוי שאינה רגילה בו הותר המבוי האחר לעצמו ואינו צריך לערב עמה.
עירבו בני המבוי שהיא רגילה בו לעצמן והיא לא עירבה עמו ולא עם בני המבוי האחר שאינה רגילה בו וגם לא עירבו בני המבוי שאינה רגילה בו. דוחין אותה אצל זה המבוי שאינה רגילה מפני שלא עירב. הואיל והיא לא עירבה והוא לא עירב דוחין אותה אצלו כדי שלא תאסור על מבוי זה שעירב לעצמו.
חצר שיש לה פתח למבוי ופתח אחר לבקעה או לקרפף יתר מבית סאתים הואיל ואסור לטלטל מחצר לאותו הקרפף אינו סומך אלא על פתח של מבוי לפיכך אוסר על בני המבוי עד שישתתף עמהן. אבל אם היה הקרפף בית סאתים או פחות אינו אוסר על בני המבוי שעל הפתח המיוחד לו סומך הואיל ומותר לטלטל בכל הקרפף.
אחד מבני מבוי שהלך לשבות במבוי אחר אינו אוסר עליהן. וכן אחד מבני מבוי שבנה מצבה רחבה ארבעה טפחים על פתחו אינו אוסר עליהן שהרי הפריש עצמו מהן וחלק רשותו.
אנשי מבוי שנשתתפו מקצתן ושכחו מקצתן ולא נשתתפו מבטלין רשותן לאלו שנשתתפו. ודינם לענין ביטול רשות כדין אנשי חצר ששכח אחד מהן או שנים ולא עירבו. וכבר אמרנו שכל אדם עם אנשי ביתו הסמוכים על שולחנו כאיש אחד הן חשובין בין לעירובי חצירות בין לשתופי מבואות.
מבוי שעירבו כל חצירות שבו כל חצר וחצר בפני עצמה ואחר כך נשתתפו כולן במבוי. שכח אחד מבני החצר ולא עירב עם בני חצירו לא הפסיד כלום. שהרי כולם נשתתפו ועל השתוף סומכין ולא הצריכו לערב בחצירות עם השתוף אלא שלא לשכח לתינוקות תורת עירוב והרי עירבו בחצירות. אבל אם שכח אחד מבני המבוי ולא נשתתף אסורים במבוי ומותרין כל בני חצר לטלטל בחצרן שהמבוי לחצירות כחצר לבתים.
נשתתפו במבוי ושכחו כולן לערב בחצירות. אם אין מקפידין על פרוסתן סומכין על השתוף בשבת הראשונה בלבד. ואין מתירין להן דבר זה אלא מדוחק.
מבוי שלא נשתתפו בו אם עירבו חצירות עם הבתים אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות ככרמלית. מאחר שעירבו חצירות עם הבתים נעשה המבוי כאילו אינו פתוח לו אלא בתים בלבד בלא חצירות. ולפיכך אין מטלטלין בכולן. ואם לא עירבו אנשי החצירות מטלטלין בכולן כלים ששבתו בתוכו כחצר שלא עירבו בה.
עובד כוכבים או צדוקי השרוי בחצר שבמבוי דינו עם בני המבוי כדינו עם בני החצר ששוכרים מן העובד כוכבים או מאחד מבני ביתו רשותו שבמבוי. או מבטל להן הצדוקי. ואם היה במבוי עובד כוכבים וישראל אחד אינו צריך שיתוף. ודין ישראל אחד ודין רבים שהן סומכין על שלחן אחד דין אחד הוא.
עובד כוכבים שהיה דר במבוי אם יש לו בחצירו פתח אחד לבקעה אינו אוסר על בני המבוי. ואפילו היה פתח קטן ארבעה על ארבעה אף על פי שמוציא גמלים וקרונות דרך הפתח שבמבוי אינו אוסר עליהן שאין דעתו אלא על פתח המיוחד לו שהוא לבקעה. וכן אם היה פתוח לקרפף שהוא יתר על בית סאתים הרי זה כפתוח לבקעה ואינו אוסר עליהן. היה בית סאתים או פחות אינו סומך עליהן ואוסר עליהן עד שישכרו ממנו.
מבוי שצדו אחד עובד כוכבים וצדו אחד ישראלים והיו חלונות פתוחות מחצר לחצר של ישראל ועירבו כולן דרך חלונות. אף על פי שנעשו כאנשי בית אחד ומותרין להוציא ולהכניס דרך חלונות הרי אלו אסורין להשתמש במבוי דרך פתחים עד שישכרו מן העובד כוכבים. שאין נעשים כיחיד במקום עובד כוכבים.
כיצד משתתפין במדינה. כל חצר וחצר מערבת לעצמה שלא לשכח התינוקות. ואחר כך משתתפין כל אנשי המדינה כדרך שמשתתפין במבוי. ואם היתה המדינה קנין יחיד אפילו נעשית של רבים משתתפין כולן שיתוף אחד ויטלטלו בכל המדינה. וכן אם היתה של רבים ויש לה פתח אחד משתתפין כולן שתוף אחד.
אבל אם היתה של רבים ויש לה שני פתחים שהעם נכנסין בזה ויוצאין בזה אפילו נעשית של יחיד אין מערבין את כולה אלא מניחין ממנה מקום אחד אפילו בית אחד בחצר אחת ומשתתפין השאר. ויהיו אלו המשתתפין כולן מותרין בכל המדינה חוץ מאותו מקום ששיירו. ויהיו אותן הנשארים מותרין במקומן בשיתוף שעושין לעצמן אם היו הנשארים רבים ואסורין לטלטל בשאר כל המדינה.
ודבר זה משום היכר הוא כדי שידעו שהעירוב התיר להן לטלטל במדינה זו שרבים בוקעין בה. שהרי המקום שנשאר ולא נשתתף עמהן אין מטלטלין בו אלא אלו לעצמן ואלו לעצמן.
מדינה של רבים שיש לה פתח אחד וסולם במקום אחר מערבין את כולה ואינה צריכה שיור שאין הסולם שבחומה חשוב כפתח. הבתים שמניחין אותו שיור אף על פי שאינן פתוחין לעיר אלא אחוריהן לעיר ופניהם לחוץ עושין אותו שיור ומערבין את השאר.
המזכה בשיתוף לבני המדינה. אם עירבו כולן עירוב אחד אינו צריך להודיען שזכות הוא להן. ודין מי ששכח ולא נשתתף עם בני המדינה או מי שהלך לשבות בעיר אחרת או עובד כוכבים שהיה עמהן במדינה דין הכל כדינם בחצר ומבוי.
מדינה שנשתתפו כל יושביה חוץ ממבוי אחד הרי זה אוסר על כלן. ואם בנו מצבה על פתח המבוי אינו אוסר לפיכך אין מערבין מדינה לחצאין אלא או כולה או מבוי מבוי. ובונה כל מבוי ומבוי מצבה על פתחו אם רצה לחלוק רשותו מהן כדי שלא יאסור על שאר המבואות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 12 עמודים.
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שמה דין ארבע רשויות לשבת מאותו ספר עירובין יב, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שנו דין אמת המים העוברת בחצר א מאותו ספר עירובין יב, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שנו דין אמת המים העוברת בחצר ד מאותו ספר עירובין יב, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שסג דיני מבוי ולחי א מאותו ספר עירובין יב, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שסג דיני מבוי ולחי ב מאותו ספר עירובין יב , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שסג דיני מבוי ולחי ד מאותו ספר עירובין יב, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שסג דיני מבוי ולחי מאותו ספר עירובין יב, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שסג דיני מבוי ולחי לד מאותו ספר עירובין יב , א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמה דין ארבע רשויות לשבת עירובין דף י"ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שנו דין אמת המים העוברת בחצר עירובין יב, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שסב איזה מחיצה קרויה מחיצה לטלטל עירובין יב, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שסג דיני מבוי ולחי עירובין יב, א

