כט, א
הנק' נייחא דרוחא בזוהר וענין נייחא דרוחא1 זה היינו עד"מ משביתת אדם ממלאכתו שנק' נייחא או מנוחה שזהו ענין החזרת אותו כח הפעול' שנתפשטה במלאכ' פעולתה לעצם הכח שבידו שזהו נק' נייחא אבל הוא רק נייחא דנפש שהוא רק המנוחה של כח הדם הוא הנפש המתפשט בתנוע' כידוע ואמנם נייחא דרוחא הוא למעלה מזה והוא מנוחת הרוח שבלב שהן המדו' שהוא מקור לכח התנועה שבמלאכ' הוא הנק' נייחא דרוחא וכמו שתשוב רוח האדם אליו בעת שנח ממלאכת עבודתו כידוע ועד"ז הוא המנוחה שלמעלה גם מזה והוא הנק' נייחא דנשמתא שבמוחא שהוא כח השכל והתחכמות שבכלי המוח הנמשך למדות שברוח הלב חוזר אל בחי' עצמותו ומקורו והוא העיקר בענין השבת למעלה שזהו הנק' קדש העליון דבחי' החכמה נק' קדש2 אך בשבת עולה בבחי' פנימיו' החכמה דהיינו בבחי' מקורה כמו שהחכמה באין דכתר כמ"ש והחכמה מאין תמצא3 ונק' אין דחכ' קודם שנמשכה בבחי' גלוי ליש במוח החכמה והוא מ"ש כי קדש היא לכם בקדש העליון דכתר שבבחי' אין דחכמה שנקרא קדש מלה בגרמיה4 כו' שלא נמשך למטה כלל כמ"ש במ"א וזהו עולת שבת שהשבת עולה כענין מזמור שיר ליום השבת6 שהשבת עצמו ששרשו בחכמה עולה בשיר מפני ששובת וכשעולה עולה במקורו בבחי' אין שמשם תמצא והיינו בשבתו5 לשון נסתר כידוע וד"ל והיינו בחי' כח מ"ה דחכמה כמו שהיא בבחי' אין ומ"ה במקור' הנעלם לפי שבראשית דחכמה שבמע"ב נמי מאמר7 הוא לפי שבמע"ב הרי ירד האור דחכמה מאין ליש ובשבת חוזר ועול' למקורו העצמי וידוע שזהו ענין או"ח שחוזר למקורו הראשון8 אחר שירד למטה בבחי' אור ישר והוא כל ו' ימי בראשית שירד אור החכמה בבינה ומדות בבחי' או"י עד בחי' המעשה בפו"מ ובשבת הכל עולה בבחי' או"ח וזהו כמו עד"מ המים שבהר גבוה שיורדים ונמשכי' מגבוה לנמוך בעמק שכאשר עולין מלמטה למעלה עולין עד מקור חוצב'9 בהר שמשם התחילו לירד ולמשוך למטה ואמנם א"א שיוגבהו למעלה ממקורם כלל וזהו משל להבין שא"א שיעלה ויגיע בחי' או"ח למעלה מהתחלה דאו"י כי זהו שאמר בס"י נעוץ תחלתן בסופן10 וסופן בתחלתן א"כ אין לסוף יותר כח לעלות מן התחלה דנעוץ סופן בתחלתן לבד ולא למעלה מתחלתו כו':
אך הנה פי' ממחרת השבת היינו למעלה גם מכל עיקר בחי' עולת שבת הנ"ל דהיינו למעלה גם מבחי' אין דחכמה שנקרא קדש מלה בגרמי' הנ"ל וע"כ נקרא ממחרת של השבת שהשבת עצמו מקבל משם כו' והוא יום ב' דפסח שבו מתחיל הספי' שנקרא מחרת השבת דיום א' דפסח נקרא שבת ויום שלאחריו נקרא ממחרת השבת (דלא כצדוקים שאומרים מחרת השבת סתם דהיינו יום א'11 דוקא) ואמנם באמת הנה גם בשבת עצמו יש בו עליה ב'12 שעולה למעלה גם מבחי' אין דחכמ' הנ"ל אע"פ שאו"ח אינו מגיע רק לתחלה דאו"י כנ"ל אך הנה במנוח' דשבת יש ב' מדריגות הא' בחי' עליה והסתלקות אותו האור ושפע שירד בוי"מ הוא שחוזר ומתעלה ובא למקור חוצבו בלבד כנ"ל כמו כח הפעולה שחוזר
הערות
- 1. נייחא דרוחא : ראה גם זהר בהר קח, א. מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' קעו. וראה גם שע"ת ח"ב צו, א ואילך.
- 2. חכמה נק' קדש : ראה זהר (רע"מ) בא מג, ריש ע"ב. אמור צד, ב. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתקב. וש"נ.
- 3. והחכמה מאין תמצא : איוב כח, יב.
- 4. קדש מלה בגרמי' : ראה זהר אמור צד, ב. לקו"ת מסעי צג, א. שע"ת ח"ב צו, ב ואילך. מאמרי אדה"א בראשית ע' מה ואילך.
- 6. מזמור שיר ליום השבת : תהלים צב, א. ראה גם סידור קפח, ד.
- 5. עולת שבת. . בשבתו : פינחס כח, י. ראה גם שע"ת שם צח, ד. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' רלח.
- 7. שבראשית. . נמי מאמר : ר"ה לב, א.
- 8. או"ח שחוזר למקורו הראשון : ראה הנסמן במאמרי אדה"א נ"ך ע' תצ. תו"ח נח ס, ב הערה 22.
- 9. עולין עד מקור חוצב' : ראה יומא לא, א. מאמרי אדה"א נ"ך ע' קנ. וש"נ.
- 10. בס"י נעוץ תחלתן בסופן : ראה ס"י פ"א מ"ז.
- 11. דלא כצדוקים. . יום א' : ראה מנחות סה, סע"א ואילך.
- 12. בשבת. . עלה ב' : ראה גם מאמרי אדה"א נ"ך שם.
יומא ל״א א - הטקסט מספריא
חוֹצֵץ, אוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ? אֲמַר לֵיהּ: כֹּל דְּתַקּוּן רַבָּנַן — כְּעֵין דְּאוֹרָיְיתָא תַּקּוּן.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: בִּיאָה בְּמִקְצָת, שְׁמָהּ בִּיאָה אוֹ לָא? אֲמַר לֵיהּ: בְּהוֹנוֹת יוֹכִיחוּ, שֶׁהֵן בִּיאָה בְּמִקְצָת, וְתַנְיָא: מְצוֹרָע טוֹבֵל וְעוֹמֵד בְּשַׁעַר נִיקָנוֹר. אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה סַכִּין אֲרוּכָּה וְיִשְׁחוֹט?
תִּיבְּעֵי לְבֶן זוֹמָא, תִּיבְּעֵי לְרַבָּנַן דִּפְלִיגִי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה. תִּבְּעֵי לְבֶן זוֹמָא: עַד כָּאן לָא מְחַיֵּיב בֶּן זוֹמָא אֶלָּא לְגַוַּאי, אֲבָל לְבָרַאי — לָא. אוֹ דִילְמָא, אָתֵי לְאִימְּשׁוֹכֵי.
תִּיבְּעֵי לְרַבָּנַן דִּפְלִיגִי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה. עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן הָתָם, דְּלָא קָא עָבֵיד עֲבוֹדָה, אֲבָל הָכָא דְּקָא עָבֵיד עֲבוֹדָה — לָא. אוֹ דִילְמָא לָא שְׁנָא. תֵּיקוּ.
חָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִידּוּשִׁין טוֹבֵל. תָּנוּ רַבָּנַן: חָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִידּוּשִׁין טוֹבֵל כֹּהֵן גָּדוֹל וּמְקַדֵּשׁ בּוֹ בַּיּוֹם, וְכוּלָּן בַּקּוֹדֶשׁ בְּבֵית הַפַּרְוָה, חוּץ מֵרִאשׁוֹנָה שֶׁהָיְתָה בַּחוֹל עַל גַּבֵּי שַׁעַר הַמַּיִם, וּבְצַד לִשְׁכָּתוֹ הָיְתָה. אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּיהּ עֵין עֵיטָם גָּבוֹהַּ מִקַּרְקַע עֲזָרָה עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת.
דִּתְנַן: כׇּל הַפְּתָחִים שֶׁהָיוּ שָׁם גּוֹבְהָן עֶשְׂרִים אַמָּה וְרׇחְבָּן עֶשֶׂר אַמּוֹת, חוּץ מִשֶּׁל אוּלָם. וְתַנְיָא: ״וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם״ — בְּמֵי מִקְוֶה, ״כׇּל בְּשָׂרוֹ״ — מַיִם שֶׁכׇּל גּוּפוֹ עוֹלֶה בָּהֶן. וְכַמָּה הֵן? אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת. וְשִׁיעֲרוּ חֲכָמִים מֵי מִקְוֶה אַרְבָּעִים סְאָה.
do items that are generally considered interpositions that invalidate an immersion interpose in this immersion, or do they not interpose, since the immersion is only ancillary and serves as a reminder? Rav Yosef said to him: All ordinances that the Sages instituted, they instituted parallel to Torah law. Therefore, this immersion by rabbinic law has the same basic parameters as immersion by Torah law. There may be no interposition.
Abaye said to Rav Yosef: Is partial entry, when one enters a certain place with only part of his body, considered entry or not? Rav Yosef said to him: The thumbs of the leper will prove this point, as the leper reaching his thumbs into the Temple constitutes partial entry, and it was taught in a baraita: A leper immerses and stands at the Gate of Nicanor, indicating that immersion is required before even partial entry. A dilemma was raised before the Sages: What is the halakha; may an impure person craft a very long knife and slaughter an animal in the Temple courtyard while remaining outside the courtyard? Is it the essence of the service that requires immersion, or is it entry into the courtyard that requires immersion?
The Gemara comments: Raise the dilemma according to ben Zoma, who rules stringently with regard to immersion; and raise the dilemma according to the Rabbis who disagree with Rabbi Yehuda and do not obligate all people in this immersion. The Gemara elaborates: Raise the dilemma according to ben Zoma: Does ben Zoma require immersion only for entry inside the courtyard; however, for standing outside the courtyard, no, he does not require immersion? Or perhaps even for one standing outside the courtyard ben Zoma requires immersion, lest he inadvertently come to be drawn inside in the course of his service.
Similarly, raise the dilemma according to the Rabbis, who disagree with Rabbi Yehuda: How so? Do the Rabbis say that there is no requirement of immersion only there, where he is not performing any Temple service; however, here, where he is performing service, no, they would require immersion? Or perhaps there is no difference, and they would not require immersion under any circumstances. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
§ It was taught in the mishna: Five immersions and ten sanctifications the High Priest immerses and sanctifies his hands and feet, respectively. The Sages taught in a baraita: Five immersions and ten sanctifications the High Priest immerses and sanctifies his hands and feet, respectively, on the day of Yom Kippur. And all of these immersions and sanctifications take place in the sacred area, the Temple courtyard, in the Hall of Parva, except for this first immersion, which was in the non-sacred area on the roof of Gate of the Water, and that gate was alongside his chamber. Abaye said: Conclude from that which was taught in this baraita that Ein Eitam, the spring from which water was supplied to the Temple, was twenty-three cubits higher than the ground of the Temple courtyard.
As we learned in a mishna: All the entrances that were there in the Temple, their height is twenty cubits and their width is ten cubits, except for the entrance to the Entrance Hall of the Sanctuary, which was twice that, i.e., forty cubits high and twenty cubits wide. And it was taught in a baraita that it is stated: “And he shall wash his flesh in water” (Leviticus 15:13), and it is stated in another verse: “And he shall wash all of his flesh in water”(Leviticus 15:16). This refers to water known as the waters of a ritual bath. The verse adds the emphasis: All of his flesh, to say that immersion must be in water that one’s entire body enters at the same time. And how much water is it? It is one cubit length by one cubit width by a height of three cubits. That is sufficient water to cover a person’s height. And the Sages calculated that the volume of the waters of a ritual bath that fit into that space is forty se’a.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 14 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך טו לך לך שיחה ב יומא לא, א
- תורת מנחם יום ב' דחג השבועות, ה'תשי"ד יומא לא, א
- תורת מנחם ש"פ משפטים, מבה"ח אדר-ראשון, ה'תשי"ז יומא לא, א
- תורת מנחם ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשח"י יומא לא, א
- תורת מנחם ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר ה'תשכ"א יומא לא, א
- מאמרים מלוקטים חלק ב מוצאי ש"פ וישב, מבה"ח טבת - בחדרו - ה'תשל"ח יומא לא, א
- מאמרים מלוקטים חלק ג ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר ה'תשכ"א יומא לא, א
- תורת שמואל תר"ם סוכה שחמתה כו' יומא לא, א-ב
- תורת שמואל תרל"א וכל העם רואים יומא לא, א
- תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח ויאמר וגו' הנני ממטיר לכם לחם יומא לא, א
- פלח הרמון אחרי מנין שקושרין לשון של זהורית יומא לא, ב
- תיקוני מקוואות לפי תקנת רבותינו תיקון המקוה של כ"ק אדמו"ר הזקן יומא לא:
- שיעורי הלכה למעשה הלכות חנוכה יומא לא, ב
- תורת מנחם ש"פ האזינו, שבת שובה, ח' תשרי, ה'תשל"ג יומא לא, א